היריבות המשפטית בין אהרון ברק וצבי אלון

אתמול (ד') בערב, היתה הזדמנות די נדירה, לראות את היריבים נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ומנחם אלון, לשעבר המשנה לנשיא - בפעולה. השניים נשאו הרצאות ברב-שיח שנערך בנושא "המשפט העברי במשפט המדינה לקראת שנת 2000" במכללת שערי משפט בהוד השרון, שאלון הוא הדיקן שלה. לאחר מכן ניהלו דיון חופשי, שבו יצאו לאור חילוקי הדיעות המהותיים ביניהם.

ברק טען בהרצאתו שיש להסתמך על המשפט העברי, כפי שמסתמכים על מקור פרשנות אחר, ואין לתת לו מעמד בכורה, לאור העובדה שחלק גדול מאזרחי המדינה חילוניים ונעדרי כל זיקה למשפט העברי. בדיון החופשי, אמר: "הפרשן, צריך לעשות כל ניסיון ליצור סינתיזה, וכמו שמנחם אלון אמר: 'במשפט העברי יש פלורליזם'. לכן, הדרך ליצור סינתיזה, היא למצוא את אותם ערכים יהודיים שיתאימו לערכים הדמוקרטיים".

אלון סבור, כי יש לחזק את מעמדו של המשפט העברי בתוך משפט המדינה, ועל כך חולק ברק. "מנחם אלון", אמר ברק, "אומר שאם לא מוצאים סינתיזה, יש להעדיף את הערכים היהודיים. זו העדפה, והיא לא נראית לי. כמו שאיני חושב שצריך לתת עדיפות למדינה כמדינה דמוקרטית. אני מניח שלשופטים שונים יהיו פתרונות שונים, וכל פתרון יהיה לגיטימי.

"לא טענתי שהפתרון של אלון לא לגיטימי, טענתי שהוא לא מקובל עלי. אני אנסה ליישם פתרון על ידי התפיסה הפרשנית הכוללת, אנסה לראות איזה משני הערכים תואם יותר את כלל מערכת המשפט, משתלב יותר בהיסטוריה של התפתחות המשפט הישראלי. הגישה שלי תהיה מערכתית. הגישה של אלון היא גישה סובייקטיבית.

"בפיתרון שלי, ככל שהמדינה תהיה חילונית יותר, יש סיכוי גדול יותר שהפירוש שלי יהיה יותר דמוקרטי, כי הוא תואם יותר את המבנה והמיכלול של השיטה. זו צורת חשיבה לא סובייקטיבית, אלא אנליטית. לא גחמות של שופט של מה שכתוב בעיתונים, לא מה ההיסטריה, אלא מה ההיסטוריה".

לדעת ברק, יכולים להיות מקרים שבהם סינתיזה היא בלתי אפשרית. אלון, לעומת זאת, אמר, כי עד היום, לא מצא מקרה בלתי ניתן לגישור בין ערכים יהודיים לדמוקרטיים. "שופט", אמר, "צריך לראות האם הדין והאמת יוסיפו שלום לחברה, גם אם זה לא שיקול משפטי טהור, ולראות את התוצאה של פסיקתו".

בקהל ישבו שופטים רבים: מבית המשפט העליון, היה יעקב טירקל, והשופט העליון בדימוס, דב לוין. מהמחוזי תל-אביב, היו שרה סירוטה, משה טלגם, צבי הכהן, והשופט בדימוס, שאול אלוני; מהשלום תל-אביב, היו הנשיא, דן ארבל, והשופט דן גבאי; מהשלום פתח-תקווה, היו נירה דסקין ודני ארנסט.

הכהן, שופט חובש כיפה, רחוק מהמילייה, יצא בזהירות להגנתו של אלון: "השכל הישר אומר", הוא אמר, "שגם אילמלא מערכת הדינים של המשפט העברי, כל אחד ואחד היה אומר אותם, בגלל הניתוח של השכל הישר.

"אם הערכים הדמוקרטיים הם ערכים שהשכל הישר צריך לומר אותם, זו לא חובה שתהיה התנגשות. אולי לזה התכוון כבוד השופט אלון, כשאמר שלא מצא ניגוד".

ברק ניצל את ההזדמנות ויצא נגד השם שיצא לו כ"אקטיביסט". "מה לאקטיביזם", הוא התקומם, "ולעמדה שהכל שפיט? העמדה שלי, היא שאין סכסוך שאמות המידה של המשפט, לא יכולות להכריע בו. מהבחינה הנורמטיבית הכל שפיט. שאלה אחרת היא, האם ראוי שבית המשפט יתן את הפתרון לנושא.

"כשאני שומע שקוראים לזאת אקטיביזם, אני שואל את עצמי: עד להיכן מגיעה הבורות? השאלה אם יש לאדם זכות לנוע בכביש, הזכות לנוע במדינה (ברק התכוון לסוגיית כביש בר-אילן - ה.מ), היא לא שאלה שבית המשפט דן בה? מדובר בפגיעה בזכות אדם, וברגע שדיברנו על זכויות אדם, בית משפט חייב לדון בזה. מה לזה ולאקטיביזם שיפוטי?"

לדעת אלון, יש תחומים שהמשפט לא מתערב בהם, בניגוד להלכה, שמתערבת בכל תחומי החיים. יחסים דיפלומטיים, למשל, הוא תחום, שלדעת אלון בית המשפט לא צריך להתערב בו. הוא סבור ש"קשה מאוד לומר שיש החלטה שיפוטית שלא מושפעת משיקול פוליטי. אנחנו בני אדם ועושים מירב המאמצים להיות אובייטיביים, אך ברור ששופט חי בעולם, ועם כל המאמצים שהוא עושה, מוכרח להיות לו איזה קשר להשקפת עולם.

"לגבי כביש בר-אילן, מוזר לומר שזה לא שפיט. זה שפיט, אך זו החלטה מינהלית שלא הייתי מתערב בה. פה מתעוררת שאלה של התערבות: האם אני צריך להתערב בשיקול דעת מינהלי. אני חושב שלא".

"מה זאת אומרת", השיב לו ברק, "החלטה מינהלית? כל המשפט המינהלי דן בהחלטות מינהליות.

"העובדה ששיקול הדעת הוא רחב, לא אומרת שנושא מסויים לא שפיט. נניח שהכנסת ממנה שגריר בחוץ לארץ. השאלה הזו נופלת בגדר של שיקול דעת רחב, אך אין זה אומר שזה לא שפיט, רק שמיתחם ההתערבות של בית המשפט הוא קטן מאוד". « «היריבות המשפטית בין אהרון ברק וצבי אלון «השניים השתתפו ברב שיח בנושא "המשפט העברי במשפט המדינה לקראת שנת 2000" % ברק: "אין לתת למשפט העברי מעמד בכורה" % אלון: "אם לא מוצאים סינתיזה, יש להעדיף את הערכים היהודיים"