פרטנר-אוראנג': השקה רכה, כבר אמרנו?

בימים אלה התחילה פלאפון לספק שירות ארצי ברשת הסלולרית החדשה בטכנולוגיה הדיגיטלית CDMA. בכך, הפכה מדינת ישראל לאחד המקומות הבודדים בעולם בו קיימים ארבעה שירותים סלולריים מקבילים, באותם איזורים, בארבע טכנולוגיות שונות - ולא שניתן לעבוד באותו מכשיר בשני שירותים או יותר.

פלאפון מספקת שירות לכמיליון מנויים בטכנולוגיה האנלוגית NAMPS, במערכת עמוסה לעייפה, המספקת למנוייה איכות ירודה של שיחות עם רעשי רקע ושיחות שנקטעות. סלקום מספקת לכמיליון מנויים נוספים שירות בטכנולוגיה הדיגיטלית TDMA, ורק לאחרונה, בעקבות תוכנות חדשות שהוכנסו למערכת, הפסיקו המנויים לקטר על הקול המתכתי שהיא יוצרת.

פרטנר החלה לפעול ב-7 באוקטובר, ב"השקה רכה", עם הטכנולוגיה הדיגיטלית GSM, שהיא נכון להיום הפופולרית ביותר בעולם והבלעדית בכל אירופה. "השקה רכה" פירושה המעשי הוא שאי אפשר להצטרף לרשת. כל מי שמתקשר לפרטנר - רושמים את פרטיו ואומרים לו שיחזרו אליו כעבור חודשיים.

ומי כן מצטרף לרשת עד 35 אלף מנויים, כפי שהצהירה פרטנר? מקורבים, כנראה. פרטנר מכוונת את התדמית שלה למעמד של "קשה להשגה" ומצפה בינתיים שהמסר יעבור מפה לאוזן.

ההשקה של רשת ה-CDMA בפלאפון היא כנראה הבעייתית ביותר, אך יכולה גם להביא את החברה למצב המתקדם ביותר. לאט לאט גוברת ההכרה אצל מומחי הסלולר ברחבי העולם, כי הטכנולוגיה הסלולרית של הדור השלישי, זו שניתן יהיה להשתמש בה בכל המכשירים ומתוכננת לשנת 2005 ואילך, תהיה בכל מקרה מבוססת על CDMA (כתבת הרחבה - ר' עמ' 56).

בוועידה בינלאומית שהתקיימה לפני שבועיים בסיאול, דרום קוריאה, והוקדשה לדור השלישי בטכנולוגיה הסלולרית, מתווכחים רק על הוורסיה ולא על המהות. האם הדור הסלולרי השלישי, שיקל על כולנו את החיים, יהיה רק CDMA. או שילוב שלה עם GSM, או אולי (וזו כנראה עוד אפשרות תיאורטית) שילוב שלה עם TDMA.

בכל אופן, המסר שיצא משם הוא, שיבוא יום בו יגור זאב עם כבש ומנוי פלאפון ידבר בסלקום ובפרטנר. ולהיפך. הבשורה היתה גם שהיום הזה, אם בכלל יבוא, כנראה רחוק.

אבל זהו רק זוהר העתיד. פלאפון בינתיים בבעיה. כדי להרים את רשת ה-CDMA היא היתה חייבת לגרוע תדרים מהרשת האנלוגית ובכך, זו הפכה ליותר עמוסה ולכזו שיותר מעצבנת את מנוייה. מה שצריך לקרות עכשיו, כך מקווים בפלאפון, הוא ש-200-300 אלף מנויים יעברו מהרשת האנלוגית ל-CDMA וכך ירד העומס מהרשת הישנה ושתיהן יתקיימו זו לצד זו, כשכל אחת ממלאת צרכים אחרים של לקוחות.

אבל אליה וקוץ בה. כדי לשכנע מנויים לעבור צריך לפרסם את ה-CDMA ופלאפון לא יכולה להרשות לעצמה לומר עתה למיליון מנויים ש-CDMA יותר טובה, והיי, אתם ברשת הלא נכונה. אז מה עושים? נכון, "השקה רכה".

בשקט בשקט, מפה לאוזן. כמו בפרטנר.

אחת הבשורות הלא מרנינות העולות מדו"ח ועדת גרונאו, שנזכרה במדור זה בשבוע שעבר, היא ההתייקרות הצפויה במחירי האינטרנט בגלל ההתייקרות המומלצת על ידי ועדת גרונאו במחירי התקשוב של בזק, בשיעור של %37-%12.

הסיבה ברורה. הרעה החולה של בזק היא תופעת הסבסוד הצולב ותעריפי התקשוב הנמוכים מדי ביחס לעלות השירות. והנה, מה עושה בזק שבועיים לאחר פרסום הדו"ח? מכריזה על מבצע מדהים של התקנת קווי פריים-ריליי (קו נל"ן ברוחב פס של 64 קילוביט, המשמש, במקרים רבים, לתקשורת אינטרנט) בהנחה של %50. כאילו להכעיס. גרונאו אומר לייקר בינואר, ובזק מנצלת את מרווח הזמן דווקא כדי להוזיל. סתם צעד פופוליסטי? מבדיקה בבזק התברר, שהמבצע מתוכנן כבר מזה 3 חודשים וכל קשר בינו לבין פרסום דו"ח גרונאו מקרי בהחלט.

מנכ"ל בזק, עמי אראל, הכריז בשבוע שעבר על השבר הגדול הצפוי לבזק כתוצאה מיישום מסקנות דו"חות רוזן וגרונאו. "החברה תחדל מלהתקיים", ציטטה העיתונות את אראל. "רמת ההכנסות תרד ל-%20 מהרמה הנוכחית", הוסיף ואמר אראל לדירקטורים של בזק בישיבת הדירקטוריון האחרונה. כל זאת, עוד לפני שבזק מסרה את תגובתה הרשמית לדו"ח למשרד התקשורת ולחברי הוועדה.

האם הגיוני שמישהו כאן נכנס ללחץ כתוצאה מהערכות שהתפרסמו בעיתונות על איך שדו"ח גרונאו למעשה מיטיב עם בזק, מה שאולי באמת נכון? הליך המחשבה היה כזה: ככל שנשפר את ההמלצות לטובתנו (למשל, הקטנת אחוז ההתייעלות הנדרש) כן ייטב. לכן, צריך ללבות אווירה של סכנת קיום לבזק וכתוצאה מכך, סכנה למדינה. פעם, בתחילת שנות ה-90, היתה נטיה בבזק ליצור זהות אינטרסים בינה לבין מדינת ישראל.

אבל אין טוב בלי רע. בזק, כמו שתמיד אומרים מנהליה, היא חברה ציבורית עסקית וחייבת בדיווח לבעלי המניות שלה מהציבור. רצה הגורל וכאשר פורסמו בעיתונים הערכות שהדו"ח מיטיב עם בזק, עלו מניות החברה. אולם כאשר אראל ניסה לשכנע את המדינה ואת משרד התקשורת, באמצעות התקשורת ובאמצעות הודעה לבורסה, עד כמה בזק בסכנה, זה הביא לירידה בערך המניות. לא נעים.

אמר מקורב לנושא: "זה רק מראה לך, עד כמה השוק, שכולם תולים בו חוכמה כה גדולה, טיפש. השוק ידע על ההמלצות של הוועדה כבר שבועיים ומניית בזק עתה ושיגשגה. המשקיעים היו צריכים לחכות ש-12 חברי דירקטוריון יתכנסו וישמעו מפי המנכ"ל שהמלצות אלה יורידו את הרווחיות".

פרסום דו"ח גרונאו העלה על הפרק שאלה מעניינת על מהותו של פרסום באינטרנט. הדו"ח פורסם ביום ה', 15 באוקטובר, והנוסח המלא שלו הועלה על אתר האינטרנט של משרד התקשורת (www.moc.gov.il) עוד באותו ערב.

למשך חצי שעה היה הדו"ח נגיש לכל גולש ולכל מתעניין ואז, לפתע, האתר "נפל" ולא קם. בינתיים, הספיק לפחות מתעניין אחד להוריד את הדו"ח מהרשת - חברת בזק.

למחרת, קיבל מנכ"ל משרד התקשורת, דני רוזן, דרישה מבזק לא לפרסם את הנוסח המלא של הדו"ח מאחר ויש בו פרטים החושפים סודות מסחריים של החברה. הכוונה היתה לנתונים ומספרים שהחברה ספקה לוועדת גרונאו ושהוכנסו גם לדו"ח. צנזורה?

בכל אופן, מזל - מבחינתה של בזק - שהאתר "נפל". בינתיים, ביום א' שאחרי כן, הגישה בזק שורה של דרישות קיצוץ בחלקי הדו"ח שיפורסמו. בינתיים פרסם משרד התקשורת באתר המשוקם את תמצית הדו"ח והמשיך לעיין בדרישות בזק. רק לאחר שבוע פורסם הנוסח המלא של הדו"ח שנית באתר, כאשר בשתי טבלאות הסכים יו"ר הוועדה, פרופ' ראובן גרונאו, לפרסם נתונים כוללים ולא מפורטים.

לפי מנכ"ל משרד התקשורת, דני רוזן, "בזק רצתה לעשות צנזורה מקיפה על הדו"ח ולמחוק חלקים גדולים ממנו". רשימת הדרישות למחיקות, סיפר רוזן, מילאה שני עמודים. ואם נחזור לרגע לשאלת מהותו של הפרסום באינטרנט - האם, אחרי שפורסם כבר הנוסח המלא באינטרנט, יש הצדקה לפרסם לגולשים אחרים נוסח אחר, חלקי?