הדרך לשוק הרחב עוברת בצה"ל

הביטוי "צה"ל הוא צבא העם" הפך זה כבר לאחת הקלישאות היותר שחוקות בהוויה הישראלית. אולם בענף הרכב הוא עדיין נושא עמו משמעויות שיווקיות כבדות משקל. מבחינה עסקית טהורה מסווג צה"ל כ"לקוח בעייתי". לא זו בלבד שהצבא רוכש את רכבי השירות החדשים שלו בהנחות מפליגות, אלא גם דורש לקבל חוזי שירות ארוכי טווח ב"מחירי התאבדות". חוזים אלה לא מותירים בידי המוכרים כל רווח, ובמקרים רבים אף מביאים הפסד מתמשך.

למרות זאת, כמעט כל יבואני הרכב ניגשים לכל מכרז רכש שמפרסם צה"ל (אפילו הוא כולל עשרות כלים בלבד), כשבאמתחתם דגם שעונה על הדרישות. לעתים קרובות נרתמים לסיוע יצרני הרכב עצמם, שתופרים חבילות מיוחדות של מחיר ואביזרים למכרז היוקרתי.

מאחורי המאמצים האלה עומדת האמונה שרכב שיצליח לחדור אל שורות הצבא סולל את דרכו להצלחה שיווקית בשוק הפרטי. ניסיון העבר מלמד שבמקרים רבים יש לאמונה זו סימוכין, וכי הבחירה של צה"ל בכלי רכב מסוים נתפסת בציבור הרחב כמעין "חותם איכות". כך, למשל, זכו הפיז'ו 205 והפיאט פונטו לחדירה לשוק האזרחי בסיוע הבחירה הצה"לית, וגם הישרדותה יוצאת הדופן של הדייהטסו אפלאוז בת ה-10 בישראל נזקפת לא מעט לזכות שירותה הצבאי הממושך.

אבל מעבר לתדמית מספק צי הרכב הצבאי הזדמנות מצוינת למשווקים להרחיב את חשיפת דגמיהם לציבור. רכב צה"לי טיפוסי "מארח" במהלך שירותו מספר רב של נהגים ונוסעים בתנאי נהיגה אינטנסיביים. חשיפה יום-יומית לרכב כזה מסייעת לעקור דעות קדומות על אמינותו וביצועיו, ועשויה אף לשמש אמצעי שיווק "מפה לאוזן".

דבר זה מקבל כיום משנה תוקף, מכיוון שצה"ל נמצא בעיצומו של תהליך מואץ להסבת צי הרכב העצום שלו מבנזין לדיזל. המעבר הזה עתיד לחשוף את רכבי הדיזל הפרטיים לקהל פוטנציאלי גדול ומשפיע בקבוצות גיל "נכונות". יתר על כן: רוב רכבי השירות הצה"ליים עתידים לשמש בעיקר קצינים ונגדים. מכיוון שבישראל יש קורלציה גבוהה בין דרגות קצונה לבין משרות בכירות בחיים האזרחיים, הרי שיתרונות החשיפה של רכבי הדיזל לקהל הזה ברורים.

האם יהיה צה"ל קטליזטור שיאיץ את חדירת רכבי הדיזל הפרטיים לשוק הרכב הישראלי השמרני? מוקדם מדי להעריך. אבל אפשר בהחלט להניח שאחת החברות שתזכה לגזור את הקופונים הראשונים מהתהליך תהיה רנו. בשבוע שעבר זכתה הרנו מגאן טורבו דיזל החדשה במכרז צה"ל לאספקת רכבי שירות לבנים לקצינים בדרגת אל"מ. בכך הצטרפה הסדאן לגרסת החמש דלתות דיזל של המכונית, שמשרתת כיום קצינים בדרגת סא"ל.

לבחירה הזאת יש יתרונות לוגיסטיים (תחזוקה פשוטה יותר, למשל). אולם מכיוון שקטגוריית הרכב הצמוד בצה"ל, כמו בכל ארגון בארץ, היא סימן מובהק לסטטוס ודרגה, עולה השאלה אם אלופי המשנה לא ירגישו מקופחים מכך שהסא"לים הכפופים להם נוסעים במכונית מאותה קטגוריה. האם לא נפתח כאן פתח לאי-שקט תעשייתי? בכל הנוגע לממדים החיצוניים, לפחות, יכולים אלופי המשנה להירגע. עם אורך של 4.4 מטרים מפגוש לפגוש, גרסת הסדאן של המגאן ארוכה ב-27 ס"מ מגרסת החמש דלתות של הסא"לים. היא גם מרשימה ואלגנטית יותר, ובדגם 2000 נוסף למכונית עיטור כרום מהודר לאורך תא המטען.

במקצה השיפורים שנערך באביב נוספו לכל דגמי סדרת המגאן חרטום בעל "נחיריים" שמשתלב בפגושים חדשים, פנסים אובליים ומכסה מנוע קמור. גרסת הסדאן נהנית גם מאחד מתאי המטען הגדולים והמרווחים ביותר בשוק, שנפחו 510 ליטר (לעומת 350 ליטר בלבד בגרסת החמש דלתות).

תא הנוסעים זהה במידותיו לדגם החמש דלתות. עם בסיס גלגלים של 2.58 מטרים הוא מספק חלל מחיה טוב מהממוצע המשפחתי המקובל, אף שמרווח הרגליים והכתפיים נופל מזה של האסטרה החדשה, למשל. במסגרת מקצה השיפורים האחרון זכתה המגאן לשדרוג מקיף של איכות חומרי הריפוד והדיפון בתא, והשיפור בהחלט מורגש. עם זאת, למעצבי הפנים של רנו ממתינה עדיין עבודה רבה עד שיצליחו לחקות במדויק את הגימור המוצק והיוקרתי של המשפחתיות הגרמניות מהדור האחרון.

לעומת זאת, אפילו היריבות היוקרתיות יתקשו להביס את המגאן סדאן המעודכנת בכל מה שקשור לאביזרים התקניים. המגאן טורבו דיזל הידנית מיובאת ברמת גימור RXE, הכוללת ארבעה חלונות חשמליים, ארבע כריות אוויר (שתיים בצד), מערכת ABS, שלוש משענות ראש אחוריות, מושבים קדמיים מתכווננים לגובה, משענות מרפקים מתקפלות מלפנים, צמיגים בחתך רחב על 15 אינץ', הגה וידית הילוכים מצופים עור, ריפוד קטיפה ועוד. אין ספק שבכל הנוגע לתמורה לכסף ולחשיבותם של האביזרים בשוק הישראלי הכינו הצרפתים את שיעורי הבית ביסודיות.

מנוע הטורבו דיזל של המכונית הוצג לראשונה בקיץ האחרון, וזה לו הביקור הראשון בארץ. למנוע הזרקה ישירה ומגדש טורבו חדש, והוא מספק 98 כ"ס ב-4,000 סל"ד ומומנט של 20.4 קג"מ ב-2,000 סל"ד. זהו יתרון הספק של 10 כוחות סוס ביחס למנוע ה-TDI הרגיל של פולקסווגן, ויתרון של 18 כ"ס על פני המנוע המקביל של האסטרה.

על הכביש אין ספק שמדובר במנוע חזק. המגאן סדאן הידנית מאיצה בנחישות בין 80 ל-120 קמ"ש, ומסוגלת לשייט בלא קושי במהירויות של 160 קמ"ש פלוס. הזינוק מאפס למאה מתבצע בפחות מ-12 שניות. אמנם הזינוק הראשוני ממצב עמידה או מסל"ד נמוך בהילוך גבוה מהוסס במקצת, אבל כשמגדש הטורבו נכנס לפעולה מקבלת המכונית דחיפת כוח מוחשית. חבל רק שנושא הרעש לא זכה לטיפול הולם. המנוע משמיע צליל מחוספס וקולני למדי, שאינו עולה בקנה אחד עם העידון של המכונית. מנועי הטורבו דיזל של פולקסווגן, אופל ופיאט (ובוודאי מרצדס) שקטים ומעודנים ממנו.

בכל הנוגע לחיסכון בדלק לא יהיו לאגף הלוגיסטיקה של צה"ל תלונות. מכונית המבחן הלבנה החדשה שלנו רשמה ממוצע מכובד בהחלט של 13.5 ק"מ לליטר סולר זול בנסיעה אינטנסיבית, עם הרבה כבישים מפותלים ותלולים. מעניין לראות מה תהיה צריכת הדלק של הגרסה האוטומטית שתנחת בארץ בסתיו.

התנהגות הכביש של המכונית טיפוסית לרנו: זריזה, זורמת ומתגמלת. ההגה מאוזן היטב ומשנה את תגבורו בהתאם לעומס כוחות הג'י, והמכונית נענית ברצון להעברות משקל חדות, עם אחיזת כביש מרשימה ותנועות גוף מרוסנות בפניות מהירות. נוחות הנסיעה נוקשה יותר מהמקובל בקרב המשפחתיות הצרפתיות, ונוקשה מעט יותר גם מגרסת הבנזין 1.4 ליטרים של המגאן, שנבחנה באחרונה. לחלק מהתופעה אחראים הצמיגים נמוכי החתך של הטורבו דיזל, אך קרוב לוודאי שגם כיול בולמי הזעזועים שלה שונה.

הבלמים החדשים חדים ונושכניים, ואף שיש להם כוח עצירה מרשים, הם נכנסים לעתים לפעולה מהר מדי ובאופן לא הדרגתי. בתופעה דומה נתקלנו גם בדגם הבנזין, ומומלץ להתרגל למכונית לפני שלוקחים אותה לתרגילי כביש אינטנסיביים.

אחד מסודות ההצלחה של רנו בשנים האחרונות הוא היכולת להסתגל במהירות לחאופנות חדשות ולהלכי הרוח של השוק. לפיכך, במקצה השיפורים האחרון שעברה המגאן השכילה רנו להתאים אותה במדויק לדרישות המחמירות של מבחני הבטיחות האירופיים. מבחנים אלה נעשו באחרונה קטליזטור שיווקי רב עוצמה בשוק האירופי, וגם המגאן קוטפת את פירות הצלחתה בהם.

רנו מגאן טורבו דיזל ידנית, ברמת האבזור הגבוהה, עולה כיום בארץ כ-105 אלף שקל, מחיר דומה מאוד למחיר האופל אסטרה טורבו דיזל הידנית (בלא ABS וכריות צד) ולמחיר הפיאט מריאה טורבו דיזל החדשה (מנוע הזרקת מסילה), ששיווקה מתחיל בימים אלה. הסיטרואן קסארה טורבו דיזל הידנית היא מתחרה לא קלה שמחירה כ-94 אלף שקל (שתי כריות אוויר ו-ABS). מתחרות נוספות הן הטויוטה קורולה דיזל הידנית, הסוזוקי באלנו והסקודה אוקטביה TDI החדשה והמאובזרת, שמחירן דומה.

בפלח השוק התחרותי הזה, שהולך ומצטופף במהירות, השיגה המגאן סדאן טורבו דיזל "הצה"לית" יתרון תדמיתי חשוב. האם הוא יספיק? ימים יגידו