"כתב ויתור" - תוקפו וכיצד מומלץ לנסחו

חתימת עובד על כתב ויתור לפיו העובד מוותר על כל תביעה או טענה שהיו או שתהיינה לו נגד מעבידו, הינה שלב שיגרתי בהליך סיום יחסי עבודה. העובד חותם, ברגיל, במעמד "סגירת חשבון" כתנאי לקבלת תמורה כלשהי מהמעביד.

כאן מתעוררת השאלה האם העובד, שמתפנה בינתיים לברר את זכויותיו, יכול להגיש תביעה נגד מעבידו למרות חתימתו המפורשת על כתב הוויתור או שכתב הוויתור חסר תוקף.

ראשית, יש להפריך את הסברה הגורפת כי כתב ויתור אינו בר תוקף מחייב, והעובד, הגם שחתם על כתב הוויתור, רשאי תמיד לתבוע את מעבידו. נקודת המוצא של בית הדין היתה כי אין תוקף לוויתור מראש על זכויות עובד מכח חוקי מגן כגון חופשה שנתית, שעות נוספות, פיצויי פיטורין ועוד. כמו כן, נקבע כי "ויתור העובד שלא מדעת כמוהו כאפס". דהיינו, אם העובד לא ידע בשעה שחתם על כתב הוויתור מהן זכויותיו, ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה לברר זאת, כתב הויתור יהיה חסר תוקף.

ואולם, בשורת פסקי דין מהתקופה האחרונה קובע בית הדין לעבודה מהם המקרים בהם יינתן לכתב ויתור תוקף. מהם האינטרסים שיש להגן עליהם בסיטואציית החתמת עובד על כתב ויתור וכיצד יש לנסח כתב ויתור על מנת שיהיה בעל תוקף מחייב.

התנאי החשוב ביותר למתן תוקף לכתב ויתור הוא כי העובד ידע או שתינתן לו הזדמנות נאותה לדעת מהן הזכויות עליהן הוא מוותר. בית הדין מטיל את חובת הגילוי על המעביד. יחסי עובד מעביד הם יחסי אמון. החובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת מוטלת על הצדדים גם בעת סיום יחסי עבודה. ואולם, יחסי עובד מעביד שונים מיחסים חוזיים מסחריים רגילים. היקפה של חובת הגילוי של המעביד וחובת תום הלב במו"מ לקראת הסכם פרישה גדולים יותר מחובה מקבילה במו"מ מסחרי.

לפיכך, במקרים בהם העובד לא קיבל לידיו חשבון ובו מפורטים הסכומים שישולמו לו טרם חתימתו על כתב הוויתור, נפסל כתב הויתור והותרה תביעה של העובד ליתרת זכויותיו (הסוכנות נ' רוטברג מפי השופט אליאסוף, פרשת תנובה נ' לוסקי מפי השופטת ברק ופרשת כיתן נ' חיות וסטרוגו נ' חברת השמירה מפי השופט אדלר). לעומת זאת, המשותף לכל פסקי הדין בהם ניתן תוקף לכתב הוויתור הוא שהעובד ידע או יכול היה לדעת מהן הזכויות עליהן ויתר.

בפסק דין שהתפרסם בימים אלה נדונה תביעה של דייל באל על שהואשם בהטרדה מינית של דיילת בעת מילוי תפקידו במהלך טיסה. במהלך דיון בוועדת משמעת הודיע על התפטרותו והושג הסכם לפיו יקבל פיצויים מוגדלים. ניסיונות הדייל לבטל ההסכם בטענה כי הסכים לו עקב טעות ובכפיה נדחו. בית הדין מפי השופט אדלר קובע שהדייל התקשר בהסכם מרצונו החופשי, תוך שהיה מודע למצב המשפטי. הדייל, שהיה מיוצג, יזם את המו"מ על הסכומים, הוא ערך את חישוביו ואת שיקוליו ובמודע ביקש להתקשר בהסכם המעניק לו את המרב שניתן להשיג. לאור כך, לא איפשר לו ביתהדין הארצי להגיש תביעה חדשה. (רוזנצוויג נ' אל על).

פרשת אלקטרה נ' גורין היא דוגמא טובה למקרה בו ניתן תוקף לכתב ויתור. דובר בעובד שהתפטר וחתם על הסכם פרישה, המעניק לו תנאי פרישה מועדפים. העובד קיבל לידיו, טרם הפסקת עבודתו, את פירוט הסכומים שיקבל עם פרישתו. הוא נפגש עם נציגי המעבידה לדיון על הסכומים, פנה לעו"ד שיבדוק הסכומים ולגורמים מקצועיים לבחון ערעור על הנתונים. בהסכם צוין כי חתימתו נעשתה לאחר בדיקה קפדנית של העובד וכי הוא מהווה פשרה והודאת סילוק גם לפי סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין. בנסיבות אלה נתן השופט גולדברג תוקף לכתב הוויתור ולא נתקבלה תביעתו להפרשי שכר.

בפס"ד מאוחר יותר, חדד נ' חרות, דובר בשני עובדים שניסו לטעון לבטלות כתב הויתור עקב חוסר תום לב במו"מ מצד המעביד. לטענתם, בשעה שהמעביד ניהל עמם מו"מ על פרישתם ניהל מו"מ מקביל עם עובדים אחרים בתנאים טובים יותר, שעוגנו בהסכם שכונה "הסכם הברפלד". השופט רבינוביץ לא קיבל את טענתם וקבע כי "הסכם הברפלד" נחתם זמן רב לפני שהעובדים חתמו על כתב הוויתור ולכן יכלו לדעת על מה הם מוותרים.

הנסיגה מהכלל לפיו לא ניתן לוותר על זכויות מכח חוקי העבודה מעוגנת גם בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורין. סעיף זה מאפשר ויתור על פיצויי פיטורין במסגרת פשרה והודאת סילוק שנערכו בכתב והמציינות שהן לגביי פיצויי פיטורין. גם הפסיקה תומכת ברעיון כי ויתור בדיעבד שנעשה במסגרת הסדר פשרה בין העובד והמעביד עם סיום יחסי עבודה יהא בעל תוקף מחייב. זאת בניגוד לוויתור מראש. הכוונה היא כי עובד ומעביד יכולים להגיע להסכם לאחר מו"מ וויתורים הדדיים לפיהם העובד מוותר על זכויותיו מכח חוקי מגן.

בפסקי דין מאוחרים קובע בית הדין כי ניתן לוותר על זכויות מכח חוקי עבודה, בנוסף לפיצויי פיטורין, כגון זכות לפדיון ימי חופשה ולדמי הבראה לאחר סיום יחסי העבודה.

כאשר במסגרת הסדר הפרישה מקבל העובד פיצויים מוגדלים וזכויות שמעבר לחוקי העבודה, צווי הרחבה וההסכמים הקיבוציים המחייבים, חתימה על כתב ויתור אינה דבר חריג וינתן לכתב הוויתור תוקף. הלכה זו נקבעה לאחרונה מפי השופט אדלר בפס"ד בוסקילה נ' טולגל, שם דובר על הסכם פרישה בתנאים מועדפים שנחתם עם עובדים על רקע מחלה במפעל בהם עבדו.

לאור האמור, חשובה ההקפדה על נסיבות החתימה ועל ניסוח נכון של כתב הוויתור שישקפו את האינטרסים של שני הצדדים, כפי שבית הדין רואה אותם.

בפס"ד שניתן לאחרונה, דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל, מפרט השופט אדלר באילו מקרים יינתן תוקף לכתב ויתור. מומלץ להקפיד על כללים אלה כאשר מחתימים עובד על כתב הוויתור: על כתב ויתור להיות ברור ולכלול את כל הפרטים: שם, תאריך וחתימה.

יש להקפיד ולשמור על זכות העובד לדעת את הזכויות עליהן הוא מוותר.

על המעביד להעביר לעובד מראש דף חשבון ובו פירוט של כל הכספים להם זכאי העובד, לפי הרכיבים השונים ודרך חישובם. יש לצרף את דף החשבון כחלק בלתי נפרד מכתב הוויתור עליו יחתום העובד.

על המעביד ליתן לעובד פרק זמן מספק לברר את הזכויות המגיעות לו. יש לכתוב מפורשות בכתב הוויתור כי ניתנה לעובד הזדמנות והוא בירר את כל זכויותיו.

בעת החתמת העובד יש להסביר לו את משמעות כתב הוויתור, לוודא שהבין אותה ולהחתימו על כך.

במקרה שהעובד מקבל תשלומים וזכויות עודפים יש לציין זאת בנפרד ובמובחן כתשלומים וזכויות עודפים. מומלץ לציין בכתב הוויתור כי במקרה שהעובד יתבע את המעביד, על העובד להחזיר תשלומים אלה למעביד. במקרה שמדובר בהסדר פשרה, לאחר מו"מ בסיום יחסי העבודה, יש לציין מפורשות שמדובר בפשרה, במיוחד לגבי תשלומים בגין פיצויי פיטורין.

במקרה שהעובד מסתייג מהאמור בכתב הוויתור מומלץ לברר עמו באיזה נושאים הוא רוצה לשמור לעצמו את זכות התביעה ולסייג את כתב הוויתור לאותם נושאים בלבד.

ברור שבית הדין הוא היחיד המוסמך בסופו של יום לקבוע כי לכתב הוויתור תוקף מחייב.

הכותבת היא מרצה למשפטים ולמינהל עסקים.« עו"ד שלומית יניסקי-רביד « "כתב ויתור" - תוקפו וכיצד מומלץ לנסחו « האם עובד שהצליח לברר את זכויותיו יכול להגיש תביעה נגד מעבידו למרות חתימתו המפורשת על כתב הוויתור או שכתב הויתור חסר תוקף. כמה רעיונות למעבידים ולעובדים