קצת מהכל

דה-קלו-בן-יהודה מצליחה להיות סוכנות תיווך רב ממדית, שאיכשהו גומרת את החודש גם עם הכסף וגם עם האקוויטי -

הנהירה המטורפת אחרי חברות סטרט-אפ הצמיחה בשוק שלנו הרבה חברות ואנשים, שעושים את הונם על תיווך בין החברות הרעבות למזומנים לבין בעלי המאה. לחלקם יצא שם לא רע, באחרים דבק ניחוחו המפוקפק של מוסד התיווך באשר הוא.

בדה-קלו-בן-יהודה ראו כ-300 חברות סטרט-אפ מאז הוקמה השותפות, בין בני דה-קלו לאמיר בן-יהודה, וגייסו השקעות לכמה וכמה חברות לא רעות עד מצויינות. בקרוב מתכננים להקים שם קרן עם רעיון חדש למדי.

אבל העסקה הראשונה שלהם היתה דווקא בתחום הרכישות והמיזוגים. אהרן דברת פנה אל דה-קלו, וסיפר לו שהשקיע בחברה "מאוד מעניינת", והוא היה רוצה לגייס לה כספים נוספים. אל המשרד של השניים הגיע איתי כוכבי, מייסד קומפי, וגולל את נפלאות החברה. דה-קלו ובן-יהודה לא התרשמו, לדבריהם, וסירבו לגייס את הכסף.

עבר זמן מה, וקומפי ביצעה הנפקה בבורסה בתל-אביב. "כשראינו שהם גייסו 100 מיליון שקל לפי 400 מיליון שקל, כמעט נפלנו מהכסא", אומר דה-קלו. "ראינו שהחברה הולכת לשום מקום. אז אמרנו, 'בוא נעשה עם הכסף משהו מועיל'". השניים פתחו, איפוא, בהליך של רכישה עויינת, שהסתיים ברכישה ידידותית של קומפי על ידי חברת הנדל"ן מרלז, שרכשה, בעצם, שלד בורסאי עם קופת מזומנים בת כ-100 אלף שקל במחיר מציאה של 50 מיליון שקל.

אחר כך עשו השניים עסקה נוספת - רכישת השליטה בחברת קניאל מדסק"ש על ידי קבוצה של משקיעים פרטיים בראשות אהוד בן-שך ובינו צדיק. "זו היתה עסקה קלאסית מהספרים", אומר בן-יהודה, אוהד מושבע של עסקאות מיזוג ורכישה מהזן הנ"ל.

בדה-קלו-בן-יהודה מתכוונים לעשות עוד עסקאות מהסוג הזה. "אנחנו מאמינים שיהיו הרבה שלדים בורסאיים, ובמידה שיישארו להם מזומנים, הם יהיו אטרקטיביים יותר לרכישה עויינת", אומר בן-יהודה.

אבל רוב רובו של נפח העבודה בחברה נשען על גיוסים לחברות סטרט-אפ. כמה מהעסקאות שכבר ביצעו השניים הן קמלוט, שפיתחה מערכת אבטחת-מידע פנים ארגונית המבוססת על טכנולוגיית בינה מלאכותית (גיוס של 5.5 מיליון דולר); איי-אימפקט (IImpact), שפיתחה מערכת המודדת את אפקטיביות הפירסום (4.3 מיליון דולר); מולטימייט, מחברות האינסטנט מסג'ינג (2.1 מיליון דולר); הוטבאר, שעושה "סקינים" לטול בר (6 מיליון דולר); MTRE, שעושה טרמורגולציה של גוף האדם בחדרי ניתוח; איליסוס, שפיתחה מערכת המאפשרת פרסום ממוקד; WapDWap, שפיתחה טכנולוגיה לפרסונליזציה של אתרים לטלפון הסלולרי (4 מיליון דולר); ואובליקור, שפיתחה תשתית ניהול לחברות ASP (‏2 מיליון דולר). את אובליקור, אגב, גידלו השניים מן ההתחלה. מלבד זאת, גם השקיעו השניים בכמה חברות, ביניהן אקזקט, שמתוכננת לצאת להנפקה בימים אלה, אם ירצה השוק.

למה יש צורך במתווכים כמוכם? למה שיזמים לא יפנו ישירות לקרנות?

בן-יהודה: "יש הרבה מאכערים בשוק, והרבה מתווכים. אנחנו לא עוסקים בתיווך. יש חברות שמגיעות אלינו ואנחנו לא מעוניינים לגייס להן כסף. כבנקאי השקעות אנחנו לוקחים חברה, מכינים אותה להנפקה פרטית, מכינים לה תקציב, עוזרים בכתיבת תמצית מנהלים ובגיוס כוח אדם. היו אצלנו חברות שלא הצליחו לגייס מקרנות ומצאו חן בעינינו, והיום הקרנות מנשקות להן את הרגליים".

לצד מי אתם במו"מ בין החברות לקרנות?

דה-קלו: "תמיד עם היזמים. לפעמים יש קרנות שכועסות עלינו בגלל זה".

זה די מטעה שאתם קוראים לעצמכם "בנק השקעות". בנק השקעות זה מריל לינץ'.

בן-יהודה: "אנחנו עוסקים במה שקוראים בארה"ב Boutique Investment Banking. כלומר, אנחנו חברה שמתמחה בהנפקות פרטיות ולא בהנפקות ציבוריות".

בעסקאות גיוס מהסוג הנ"ל גובים השניים עמלה ונוטלים %5 מהון המניות של החברה. אבל עכשיו הם שוקדים על גיוס קרן מסוג חדש. לא סיד, אלא טרום-סיד, או - כפי שקורא לזה דה-קלו - "שלב מינוס אחד".

השניים מספרים שגילו, תוך כדי עבודתם כבנקאי השקעות, בעיה של ממש: לא חשוב כמה התקצרה הדרך מהפגישה הראשונה עם הקרן ועד הצ'ק, העסקה עדיין לוקחת יותר מדי זמן. דה קלו: "עסקאות עדיין לוקחות 6-3 חודשים עד שהכסף באמת נכנס לחברה. זה זמן קריטי, שבו החברה נעצרת או יכולה אפילו לגסוס בגלל העדר מזומנים. למשל, להוט-בר, שלבסוף גייסנו לה 3 מיליון - עזרנו מן ההתחלה. הם ישבו בבניין ליד שוק הכרמל. עזרנו להם למצוא משרדים ועובדים. אמרנו לקרנות שצריך כסף דחוף, אבל לקח להן זמן. היינו צריכים שרתים, למשל. בלי זה אי אפשר היה לעבוד. הלכנו לשמריהו שפירא מטכנורוב, שיודע לזהות חברות, וגייסנו ממנו סכום התחלתי. בתמורה, נתנו לו הנחה על הגיוס הגדול".

אז הרעיון בקרן שלכם הוא לגרוף את ההנחה הזאת לכיסכם?

בן-יהודה: "כן. אמרנו לעצמנו, 'למה שלא ניקח אנחנו את ההנחה'".

דה-קלו: "ראינו את הכאב של היזמים".

השניים אומרים שעדיין לא ברור אם המבנה של הקרן הזאת יהיה אכן בתבנית של קרן הון סיכון, או של חברת השקעות. היקפה יעמוד, ככל הנראה, על 20-15 מיליון דולר. השניים כבר מספרים על התחייבויות של משקיעים לקחת חלק בקרן, כולל של קבוצת BRM.

השקעה ממוצעת של הקרן תעמוד על 500-100 אלף דולר בחברה, סכום שאמור לכסות את פעילות הסטרט-אפ בחצי השנה הראשונה, כך השניים. כמה אקוויטי יקחו שם? ""כמה שיותר", אומר דה-קלו. "לפחות %10 בחברה שמתומחרת ב-3-2 מיליון דולר לפני הכסף".

השניים טוענים, שהסיבוב הטרומי שתעשה הקרן שלהם תקל על סיבוב הסיד שיבוא לאחריה, כי הכסף יאפשר הקמת צוות והכנת תשתית עסקית בסיסית.

דה-קלו ובן-יהודה החלו את הפעילות המשותפת שלהם לפני כשנתיים. דה-קלו פירק אז את השותפות שלו עם שלי תשובה בחברת הייעוץ פורסייט. קודם לכן שימש כאנליסט ויועץ לחברת ניהול הנכסים האמריקנית קריימר-רוזנטל-מקגלין וסגן נשיא לפיתוח עסקי בישראויז'ן. יש לו תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת קולומביה.

בן-יהודה ייעץ לאחת הקבוצות המתחרות במכרז המפעיל הסלולרי השלישי, כיהן כבנקאי השקעות בחברת ההשקעות להט-לב ועבד בפעילות בנקאות ההשקעות של גיזה. יש לו תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל-אביב.« אלה יעקבי « קצת מהכל « דה-קלו-בן-יהודה מצליחה להיות סוכנות תיווך רב ממדית, שאיכשהו גומרת את החודש גם עם הכסף וגם עם האקוויטי -