הפשרת קרקע חקלאית - המדריך

06/06/2000, 00:00
החלטה 441, פברואר 90' - יזמות על קרקעות חקלאיות לבניית נדל"ן מניב. שר השיכון - אריק שרון; מנהל המינהל - מיקי ורדי.

עיקר ההחלטה: איפשרה התקשרויות בין יזמים, קיבוצים ומושבים להקמת נדל"ן מניב, בתשלום של 51%. מגבלות השליטה - 51% בידי המושב או החקלאי.

החלטה 533, מאי 92' - יזמות על קרקעות חקלאיות לבניית מגורים. החלטה זו נחשבת לצעד הראשון והמשמעותי בתהליך הפשרת קרקע חקלאית.

עיקר ההחלטה: איפשרה התקשרויות בין יזמים וחוכרי קרקעות חקלאיות להקמת פרוייקטים של נדל"ן, בלי מגבלות תיכנון או אישור. שיעור התשלום - דמי חכירה מהוונים בשיעור של 51% משווי הקרקע לפי יעודה החדש. על דרך קבלת ההחלטה נמתחה ביקורת של מבקרת המדינה.

החלטה 611, אוקטובר 93' - שר השיכון - בנימין בן-אליעזר. יזמות על קרקעות חקלאיות במגבלת אישור מראש של המינהל.

עיקר ההחלטה: כמו החלטה 533, מלבד הצורך בפרה-רולינג של המינהל לעיסקה.

החלטה 640, אפריל 94' - הקפאת החלטות 533 ו-611.

עיקר ההחלטה: הקפיאה את החלטות 533 ו-611. הרקע - תחושת משרדי הממשלה, כי ההחלטות אינן מביאות להפשרת קרקע חקלאית לבנייה.

החלטה 666, ספטמבר 94' - מנהל המינהל - עוזי וכסלר. שינוי שיטת התימחור והיזמות על קרקע חקלאית.

עיקר ההחלטה: זכות יזום שינוי הייעוד עוברת למדינה. שיטת התימחור משתנה והופכת לפיצויים בשיעור של 29%-27% מערך הקרקע. ההחלטה מאששת החלטה 441. עקרונות ההחלטה מתקבלים בוועדת פוגל, המתמנה מיד לאחר הקפאת החלטות 533 ו-611. בראש הוועדה עומד מנכ"ל משרד האוצר בתקופה זו, אהרון פוגל. החלטת הממשלה המאמצת את מסקנות ועדת פוגל התקבלה בחודש אוגוסט 94'.

החלטה 717, יוני 95' - הגבלת גודל הפרוייקטים לנדל"ן מניב על קרקעות חקלאיות.

עיקר ההחלטה: מחליפה את החלטה 441. מגבילה את גודל הפרוייקטים ל-250 דונם. שיעור השליטה של הקיבוץ או המושב משתנה מ-51% ל-26%. אופי השליטה משתנה, משליטה הבאה לידי ביטוי בהון ומנהלים, לשליטה הכוללת גם שליטה ברווחים.

החלטה 727, יולי 95' - מקבילה להחלטה 666.

עיקר ההחלטה: זהה להחלטה 666. התקבלה בעקבות עתירות אשר הוגשו בשל ניגוד אינטרסים של חברי מועצת מינהל מקרקעי ישראל, שהשתתפו בקבלת החלטה 666.

החלטה 612, אוקטובר 93' - מאפשרת הקצאת קרקע לבנים ממשיכים מגיל 18 ומעלה (הרחבות) במושבים, במחיר מוזל של 51%.

החלטה 737, ינואר 96' - שינוי שיטת הקצאת הקרקעות להרחבות במושבים. כוללת גם הרחבות בקיבוצים.

עיקר ההחלטה: מחליפה את החלטה 612. מאפשרת הרחבות באמצעות הקצאת קרקע במושבים וקיבוצים. שיטת התשלום - 27% מתוך 91%. בניגוד לעקרונות החלטה 612, המינהל איננו מפקח על הקצאה לבנים ממשיכים.

בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בת"א, מפי השופט גבריאל קלינג באוקטובר 96', נאמר כי המינהל אינו יכול להתפרק מסמכויותיו לגבי הקצאות קרקע על ידי העברת סמכויות אלה לאגודה החקלאית.

דו"ח קדמון - הסדרת שימושים חורגים במבנים חקלאיים במושבים. הוגש למנכ"ל משרד החקלאות, יונתן בשיא, ביוני 94'. אומץ על ידי הממשלה באפריל 95' (החלטת ממשלה מספר 5180). נדון במועצה הארצית באוקטובר 95', נובמבר 95' ומארס 96'.

בהמלצות הסופיות של המועצה הארצית נקבע, כי ניתן יהיה לבצע שימוש חורג במבנים חקלאיים במושבים במשך שלוש השנים הקרובות, בכפוף למגבלות, כמו, למשל, עמידה בתקנות איכות הסביבה. עוד נקבע, כי למושבים יוכנו תוכניות מיתאר, בהן ייקבע עתיד השימושים החורגים במבנים החקלאיים בכל מושב לגופו של עניין. החלטה 703 של מועצת המינהל, הקובעת מדיניות דמי חכירה במבנים חקלאיים בהם נעשה שימוש חורג במושבים, התקבלה במארס 95'.

חוק אביטל להקפאת הליכים - הצעת חוק פרטית של ח"כ שמואל אביטל (עבודה) לתיקון (מס' 44) של חוק התיכנון והבנייה, שמטרתה הקפאת הליכים נגד חקלאים שעשו שימוש מסחרי במבנים חקלאיים.

13.12.94 - התקבלה במליאת הכנסת בדיון מוקדם כהוראת שעה.

20.2.96 - החלה עבודת החקיקה בוועדת הכלכלה, בלחץ ח"כ אביטל.

20.2.96 - אושרה בוועדה לקריאה ראשונה, בהתנגדות יחיד של ח"כ אברהם פורז (מרצ).

21.2.96 - היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, מערער ומבקש זכות שימוע, ומתנגד להצעה.

4.3.96 - לאחר שמיעת היועץ המשפטי מחליטים להמשיך בחקיקה.

7.3.96 - התקבלה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה וחזרה לוועדת הכלכלה.

13.3.96 - אושרה בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, ובו בערב התקבלה במליאה בקריאה שנייה. ההצבעה בקריאה השלישית נדחתה לפגרה, ביוזמת ח"כ פורז.

הצעת אביטל נדחתה בקריאה השלישית בכנסת, שבוע לפני בחירות 96'.

רישום זכויות וחוק היובל - הצעת החוק הפרטית של ח"כ אלי גולדשמידט (עבודה) לעיגון ורישום זכויות החקלאים בקרקע, זכות חכירה לדורות על המשבצת החקלאית, יחד עם הצעתה הפרטית של ח"כ ענת מאור (מרצ) ל"חוק היובל", לעיגון בעלות לחקלאים על אדמות המגורים בשנת היובל להקמת המדינה.

16.1.96 - הצעת ח"כ גולדשמידט התקבלה במליאת הכנסת בדיון מוקדם, בתמיכת שר השיכון, פה אחד (0:44).

הצעת ח"כ מאור התקבלה בדיון מוקדם, בניגוד לעמדת הממשלה.

30.1.96 - ועדת הכספים החלה להכין במשולב את שתי ההצעות לקריאה ראשונה.

20.2.96 - הוועדה דוחה הצעת פשרה של מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, עוזי וכסלר, שהציע זכות חכירה על חצר המגורים במושב ובקיבוץ (השטח המוניציפלי-קהילתי) תמורת הסרת החוק.

29.2.96 - הוועדה מחליטה: זכות החכירה על כל המשבצת החקלאית. היו"ר, גדליה גל, מודיע, כי הקריאה השנייה והשלישית תהיה בכנסת הבאה.

4.3.96 - אושר בוועדה לקריאה ראשונה נוסח משולב ברוח הצעת גולדשמידט.

12.3.96 - התקבלה פה אחד במליאה בקריאה ראשונה. הובטח המשך החקיקה בכנסת ה-14.

זכויות הקיבוצניק בדירה - הצעת החוק הפרטית של ח"כ חגי מירום (עבודה) לרכישת זכויות בדירה על ידי חבר קיבוץ. ב-29.5.95 הונחה על שולחן הכנסת (לא עלתה לדיון מוקדם ונגנזה לאחר התפזרות הכנסת).

הסדר הקיבוצים - ב-20.3.96 גובש הסדר הקיבוצים המשלים, וזאת עקב אי עמידה בהסדר הקיבוצים המקורי (הסדר המקורי הראשון נחתם ב-12.12.89 וכלל פריסת חובות, מחיקת חובות בסך 1 מיליארד שקל, מענקים וערבות הדדית חלקית). בבסיס ההסדר המשלים מצוי השימוש בפיצויים שהובטחו לקיבוצים בהפשרת קרקע חקלאית, והקיבוצים חולקו ל-4 קבוצות: קיבוצי בלון (עתירי חובות), קיבוצים בעלי חובות מצומצמים, קיבוצי נדל"ן (שערך קרקעותיהם גבוה) וקיבוצים שערך הנדל"ן שלהם אינו עשוי להגיע לשווי גבוה. במועד חתימת ההסדר המשלים היו הערכות, ששווי זכויות הקיבוצים בקרקע חקלאית שיופשרו לבנייה מגיע לכ-10 מיליארד שקל, אך בהסדר עצמו לא שולבו הערכות אלה. בהמשך נערך סקר קרקעות הקיבוצים.

ההסדר לא יושם בשל קשיים בקביעת שווי הקרקעות, קשיים שאיימו לפרק את ההסדר, בעיקר משום שלקיבוצים היתה זכות סירוב ראשונה, שאיפשרה להם לפדות את הזכויות. בגלל קשיים אלה גובש תיקון להסדר המשלים, מיום 11.4.99, ובו הוחלט כי לא ייקבעו את ערך הקרקעות ותבוטל אופצית היזמות העצמית של הקיבוצים. הקרקעות שהועמדו כמקור להסדר הן קרקעות שהופיעו ברשימה סגורה שגיבשו צוותי תכנון מטעם ועדת ההיגוי של ההסדר (הוועדה כללה את מנכ"ל האוצר, מנכ"ל ממ"י וראש מטה הסדר המושבים).

דמי חכירה לעסקים במושבים - ממשלת נתניהו, יולי 96', החליטה להעלות את דמי החכירה לעסקים במושבים לערכם הריאלי. בספטמבר 96' הגיש האוצר הצעה לעידכון לפי מקדם 6.5, אבל שר התשתיות, אריק שרון, התנגד לקיים דיון בנושא זה במועצת המינהל.

ועדת רונן: שרון, המצהיר כי הקרקע שייכת לחקלאים המחזיקים בה, הקים ועדה לבחינת מדיניות ותיפקוד המינהל, בראשות ד"ר בועז רונן, המומחה למינהל, ובהשתתפות הכלכלן ד"ר צבי ליבר, והממונה על אשראי לבנייה בבנק הפועלים, ארנון רבינוביץ'. ועדת רונן מתבקשת למסור המלצות ביניים לגבי הפשרת קרקע חקלאית במהירות, עד סוף 96', בין השאר בגלל עתירות התלויות בבג"צ בעניין זה.

אריק שרון, דצמבר 96', הצהיר, כי על חלקות א' של חברי מושבים (איזור בית המגורים) יש לאפר בניית 5 יחידות צמודות קרקע.

8.4.97, ועדת רונן מוסרת דו"ח ראשון. שרון מאמץ את ההמלצות.

ועדת רונן - עיקרי ההמלצות: הורדת אחוזי הפיצוי במרכז הארץ בהפשרת קרקע חקלאית ל-20%; העלאת אחוזי הפיצוי בפריפריה ל-40%; איסור בניית שכונות חדשות לצד המושבים (737); אישור בנייה בתוך תחומי המושבים, עד 5 יחידות בחלקה א', בתנאי של עמידה בהמלצות דו"ח קדמון; ביטול החלטה 717 לבניית נדל"ן מניב בתחומי הקיבוצים והמושבים; הארכת חוזי החכירה ליזמים וקבלנים בשטחים עירוניים; המשך שיווק קרקע במיכרזי קרקע לא מתוכננת. בבחירת הזוכים לא ישוקללו מרכיבים תכנוניים; פתיחת האפשרות להזמין שומות חיצוניות בקרקעות מינהל; העברת בעלות בקרקעות מינהל בשטחים עירוניים לחוכרים.

13.6.97 - הממשלה מאמצת את החלטות ועדת רונן, למעט הפרק הדן בהפשרת קרקע חקלאית.

ועדת בן מאיר - הממשלה ממנה ועדה בינמשרדית לבחינת הפרק החקלאי של דו"ח ועדת רונן. חברים בוועדה: מאיר בן מאיר, מטעם משרד התשתיות; איתי אייגס, מטעם משרד האוצר; דני קריצ'מן, מנכ"ל משרד החקלאות.

יולי 97' - הקרן הקיימת פועלת נגד יישום ההמלצה להעביר קרקעות לבעלות חוכרים בקרקעות המינהל.

אוגוסט 97' - מועצת מקרקעי ישראל מאמצת את המלצות ועדת רונן, ברוב של קול אחד בלבד.

ספטמבר 97' - הקשת הדמוקרטית המזרחית מתחילה לפעול בגלוי נגד שיעורי הפיצוי לחקלאים. בעיקר דורשת הקשת להפנות חלק מהמשאבים המתקבלים מהקרקעות לעיירות הפיתוח. באוקטובר מארגנת הקשת הפגנה רבת משתתפים באתר הבנייה של שכונת רמות רחל בירושלים, על אדמות מופשרות של הקיבוצים רמת רחל ומעלה החמישה.

אוקטובר 97' - מאיר בן מאיר מודיע לחברת מהדרין (שעתירתה בטענה לאפליה בפיצוי תלויה בבג"צ), כי התקבלה דרישתה להשוות את אחוזי הפיצוי שיקבלו החקלאים הפרטיים לאחוזי הפיצוי המובטחים לאגודות שיתופיות. בעקבות ההודעה מבקשים שני הצדדים דחייה בדיון המשפטי, ובג"צ דוחה את הדיון בכל העתירות הקשורות בהחלטות להפשרת קרקע חקלאית, עד ל-31.12.97. נפתח מאבק לחצים בין בעלי האינטרסים השונים בוועדת בן מאיר, ובתנועות ההתיישבות מסתמן ניגוד עניינים בין ישובי הפריפריה לישובי אזורי הביקוש.

ינואר 98' - היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מעביר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, חוות דעת בנושא הפשרות הקרקע החקלאית. חוות הדעת קובעת, כי אין להעניק לחקלאים זכויות נוספות בהפשרת הקרקע החקלאית.

הוא פוסל את המיסמך המשותף של משרדי החקלאות והתשתיות, המאפשר עיגון זכויות החקלאים בקרקע. רובינשטיין קובע עוד, כי החלטות הפשרת הקרקע החקלאית הן תמריץ ולא זכות.

פברואר 98' - הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, דוד מילגרום, שולח למנכ"ל משרד ראש הממשלה, משה ליאון, מיסמך בו הוא מאמץ את המלצות ועדת רונן. מילגרום דרש להפחית את שיעורי הפיצוי באופן הדרגתי מ-24% (לפי הצעת משרדי החקלאות והאוצר) ל-20% במהלך 5 שנים.

פברואר 98' - הממשלה מחליטה לאמץ את מיסמך ליאון לפיצוי של 24% במרכז הארץ, המוגבל לתקופה של 5 שנים. פיצוי זה יפחת באופן מדורג ל-20% בתום שלוש שנים. ההחלטה התקבלה למרות התנגדות שר החקלאות, רפאל איתן, ובהיעדרו של שר התשתיות, אריאל שרון. הממשלה לא קיבלה את המלצת ליאון, לפיה הפיצוי בפריפריה לא יעלה על תקבולי המינהל משיווק הקרקע במקום, והחליטה לסבסד את הפער שיווצר באזורי קו העימות. הלובי החקלאי הודיע, כי יחדש קידום הצעת החוק של ח"כ שלום שימחון לעיגון זכויות החקלאים בקרקע.

פברואר 98' - בג"צ דוחה את כל העתירות בנושא החלטות הפשרת הקרקע החקלאית וקובע, כי מועצת מקרקעי ישראל תשמע את הטענות של כל הצדדים, לפני קבלת החלטה המבוססת על החלטת הממשלה.

פברואר 98' - הכנסת אמורה להצביע על הצעת החוק של שמחון בקריאה טרומית. הדרך השלישית והמפד"ל מודיעות, כי יצטרפו להצעת החוק. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מבקש משמחון לנסות לגבש הצעה מוסכמת על הממשלה.

שמחון נענה.

מארס 98' - החקלאים מודיעים, כי במסגרת המגעים עם הממשלה ויתרו על השוואת זכויותיהם לזכויות החוכרים העירוניים, אבל בהצעת החוק המתוקנת יש דרישה חדשה לביטול מיסי רכישה ושבח בקרקעות חקלאיות.

אפריל 98' - מנהל המינהל ברטי ברודו: המינהל איננו מפשיר קרקעות חקלאיות באופן אוטומטי. בניגוד לרושם המקובל מחוץ למינהל, מינהל מקרקעי ישראל מתנגד להפשרת קרקעות חקלאיות.

מאי 98' - מטה תנועות ההתיישבות החקלאית מחליט, כי אינו תומך בהפשרת קרקעות מסיבית, אלא בהפשרה לפי תיכנון לאומי, תוך שמירה על השטחים הפתוחים.

מאי 98' - תנועת המושבים דורשת הפחתה של שיעורי דמי החכירה לעסקים לא חקלאיים במושבים. בין הגורמים העוסקים בקידום הצעת החוק של חבר הכנסת שלום שמחון, לעיגון זכויות החקלאים בקרקע, קיימת הסכמה, לפיה כל החלטה שתתקבל לא תאפשר קבלת פיצויים בהפשרת קרקע לבעלי עסקים לא חוקיים.

ח"כ חגי מירום הגיש 3 הצעות חוק בעניין הקיבוצים. אחת מהן קובעת, כי חברי קיבוצים יוכלו לרשום את הדירות על שמם ויוכלו להוריש אותן לבן המשפחה. כל שנת חברות בקיבוץ תזכה ב-3% משווי הנכס.

פרשת בארותיים, אוקטובר 98' - בית המשפט העליון (כבית משפט לערעורים אזרחיים) ביטל את החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גבריאל קלינג, שביטלה את החלטה 737 בנימוק, שאסור היה למינהל להאציל לאגודות השיתופיות את סמכותו לקבוע מי זכאי למגרשים בשכונות החדשות. בית המשפט העליון קבע, כי למרות החלטה 737, הסמכות נשארה בידי המינהל, וחייב את המינהל למנוע עשייה שלא כדין בקרקעות המיועדות לשכונות אלה (ע"א 3962/97, 4007, 4014).

חוו"ד היועמ"ש רובינשטיין, פברואר 99' - בעקבות פסק דין בארותיים חיבר היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, חוות דעת בה קבע, כי אסור למינהל לשווק קרקעות לשכונות החדשות במחירים מופחתים, והגדיר את תוצאת השיטה כעשיית עושר שלא כדין בקרקעות מדינה. היועמ"ש קבע גם: המינהל אינו יכול להסתפק בקבלת רשימה שמית של מומלצים ע"י האגודה בישוב, ועליו לפקח על הקריטריונים על פיהם נקבעים המועמדים.

בהבהרה שפירסם בחודש מארס 99', הגביל היועמ"ש את גובה התשלום לאגודות השיתופיות כנגד דמי הפיתוח.

המינהל מיישם - הוראת אגף 51י', ליישום הוראת היועמ"ש, 7.3.99: בעקבות חוות הדעת של היועמ"ש, פירסם מינהל מקרקעי ישראל את הוראת אגף 51י' (אגף חקלאי). הוראה זו מיישמת את חוות הדעת של רובינשטיין.

עיקריה: איסור גביית הפרש ערך הקרקע; איסור שיווק המגרשים באמצעות קבלנים ויזמים; הגבלת גביית הוצאות פיתוח, לרבות העמסת תשתיות על ופינוי, ל-100,000 ש"ח; הטלת חובת תצהיר של רוכש המגרש, במטרה לוודא, שהרוכש לא שילם לבעליה המקורי של הזכות (המושבניק) תשלום כספי כלשהו בתמורה לזכות לרכוש את המגרש; נקבע גם, כי לא תבוצע עיסקה עם מועמדים שאינם עומדים בכללים החדשים.

הצעת ההסדר החדש, מארס 99' - בחודש פברואר 99' החלו משרדי האוצר, המינהל והיועמ"ש, לגבש נוסח חדש להסדר הקרקעות החקלאיות. ההסדר פורסם בחודש מארס 99'. שני השינויים הבולטים מהמנגנונים הקיימים היו: חברי המושבים והקיבוצים יוכלו להוון את זכויות החכירה בארבעה מתוך חמשת הבתים שיוכלו לבנות בשטחי המגורים במושבים; לא ניתן יהיה להוון את הבית הראשי או את השטח החקלאי. שינויים נוספים: כוונה לעגן את ההסדר החדש באופן שיחליף את החלטה מספר 1 של מועצת מקרקעי ישראל. המינהל הזמין את הציבור להביע עמדתו. חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית ניהלו מסע הסברה נגד ההצעה. מרבית המגיבים התנגדו להצעה ולפיכך לא עלתה ההצעה לדיון בממשלה.

בג"צ שדה נחום, יוני 99' - בג"צ שהגיש קיבוץ שדה נחום, באמצעות בא כוחו, עו"ד חגי שבתאי, נגד שינוי התנאים בהחלטה 737. במועד שינוי התנאים נמצא הקיבוץ בשלב מתקדם של הקמת שכונה חדשה. במסגרת הדיונים הראשונים, הנחתה השופטת טובה שטרסברג כהן את הצדדים למצוא את הדרך לפתרון הבעיה הנקודתית של הקיבוץ. מסיבה זו הקים מינהל מקרקעי ישראל ועדת חריגים (להלן הוראות מעבר 51י"ג). שדה נחום לא משך את עתירתו והיא נכנסה להקפאה (בג"צ 3939/99).

הוראות מעבר 51י"ג, יוני 99' - משלימה הוראות חדשות לבניית שכונות חדשות במושבים לפי 737. הוראות אלו מיסדו הקמתה של ועדה מיוחדת לבחינת עיסקאות עבר חריגות. הקמת הוועדה היתה פועל יוצא של הצורך למצוא הסדר עם קיבוץ שדה נחום, והכוונה היתה שוועדת החריגים תטפל בכל המושבים והקיבוצים, שכבר פתחו בתהליך הקמת השכונות וסבורים כי הם חריגים.

בג"צ מושבי מבואות ירושלים, יולי 99' - עתירה שהגישו מושבי מבואות ירושלים, נגד שינוי הנהלים לבניית שכונות חדשות במושבים, באמצעות בא כוחם, עו"ד רנאטו יאראק, כנגד שינוי התנאים של החלטה 737 בהוראת האגף 51י' והוראות המעבר. המושבים טענו, כי אין מקום לשנות את התנאים (בג"צ 4690/99).

הצעת חוג גרניט, דצמבר 99' - הצעה חדשה להסדר קרקעות, שיזם יו"ר מהדרין, יונתן בשיא, וגיבשו גורמים שונים במגיזר החקלאי (שכונו חוג גרניט). הרקע לגיבושה היה ההתנגדות הציבורית לתקבולים הגבוהים בהפשרת קרקעות חקלאיות. במקור הקטינה ההצעה בחצי את תקבולי המושבים והקיבוצים מהפשרת קרקעות, אולם בהמשך שונתה מתכונתה ולא גילמה הפחתה משמעותית בתקבולים. הציעה שני מנגנונים חדשים: להחליף שיטת המיסוי במס אחד בשיעור 70 עד 90 אחוזים מהשווי החדש של הקרקעות, ולהגביל את שיעור הפיצוי למקסימום אחיד. פקידי ממשלה בכירים עיינו בהצעה אולם לא הציעו להפוך אותה בסיס להסדר חדש.

בג"צ הקשת הדמוקרטית המזרחית, ינואר 2000 - עתירה לבג"צ שהגישו חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית (עמותת שיח חדש), בדרישה לבטל לאלתר את כל מנגנוני הפשרת הקרקע החקלאית ולהקפיא את כל העיסקאות. הם ביקשו לאחד עתירתם עם עתירות שדה נחום ומושבי מבואות ירושלים. באי כוחם, עורכי הדין אביגדור פלדמן וסמדר בן נתן, טוענים, כי מנגנוני הפשרת הקרקע אינם שיוויוניים ומהווים חלוקת עושר פסולה.

פרקליטות המדינה ביקשה מבג"צ ארכה של חודשים אחדים לגיבוש הסדר חדש בקרקעות חקלאיות. הפרקליטות טענה, כי התנגדות הציבור להסדר שהציעו משרדי הממשלה בתקופת שר התשתיות אריאל שרון, הסירה את ההצעה מהפרק, ולפיכך נדרשת ארכה. ההודעה נמסרה במסגרת הדיונים בבג"צ מהדרין (המבקשת להשוות את תנאי הפיצוי של החברות הפרטיות לתנאי הפיצוי של המושבים והקיבוצים). הודעת הפרקליטות נמסרה ביום בו הוגש בג"צ הקשת הדמוקרטית המזרחית.

ועדת מילגרום, פברואר 2000 - ראש הממשלה, אהוד ברק, ממנה ועדה להצעת הסדר חדש בקרקעות החקלאיות, בראשות ראש אגף תקציבים באוצר, דוד מילגרום. בוועדה חברים ראש המינהל אבי דרכסלר, ראש מינהל התיכנון במשרד הפנים דינה רצ'בסקי (פרשה מהוועדה בתחילת הדיונים בגלל בעלות אישית על קרקע חקלאית), מנכ"ל משרד התשתיות יעקב אפרתי, מנכ"ל משרד החקלאות יוסי ישי, עו"ד אורית סון הממונה על עניינים אזרחיים בפרקליטות המדינה, וגבי גולן יועץ ראש הממשלה לתכנון ופיתוח.

הצוות התבקש לסיים את עבודתו עד מחצית אפריל 2000. מיד בתחילת עבודת הוועדה עתרו אירגוני החקלאים לבג"צ בבקשה להאריך את תקופת הדיונים ופרקליטות המדינה הסכימה להארכה. מהדרין עתרה בדרישה שיובטח שיוויון לחוכרים הפרטיים. קבוצת מושבים וקיבוצים, המיוצגים על ידי עו"ד שרגא בירן, עתרה ב-16.4.2000 וביקשה להצטרף כצד בהליכי העתירה של הקשת המזרחית, תוך הצגת העמדה כי לחקלאים זכות קניין על כל האדמה שהם מחזיקים וכי אין להקפיא את מנגנוני ההפשרה.

דו"ח מבקר המדינה - מבקר המדינה פרסם ב-3.5 דו"ח (50ב) חריף במיוחד על אספקטים שונים של קרקע חקלאית - החל מספסרות קרקעות סביב החלטה 737, הקלות חריגות שניתנו לסקטור החקלאי במיסוי, השימוש החריג במים ליעדים שאינם חקלאיים, ואי אכיפת החוק נגד התופעה של שימוש בקרקע חקלאית לצרכי עסקים.

ב-18.5 החליט בג"צ לאחד את כל העתירות ולערוך דיון מיוחד בנושא הפשרת קרקע חקלאית. השופטים נזפו במדינה על שלא התייחסה לאפשרות של הסדרי ביניים עד לגיבוש עמדה סופית, ודרשו מהפרקליטות לגבש עמדה כוללת בנושא הסדרי הפשרת קרקע חקלאית עד חודש יולי.

ב-23.5 ביטל בג"צ צו ביניים שניתן לטובת הסוכנות, במסגרת דרישה שהעלתה הסוכנות, בתקופת אברהם בורג כיו"ר, לקבל פיצוי על השקעותיה בהתיישבות בכל מקרה של שינוי יעוד קרקע חקלאית. ביטול צו הביניים פתח למינהל מקרקעי ישראל את האפשרות להחליף את החוזים המשולשים בחוזים דו-צדדיים עם המושבים והקיבוצים.

לקראת סוף מאי 2000 התפטר אבי דרכסלר מתפקידו כמנכ"ל ממ"י ודוד מילגרום הודיע על פרישתו מהאוצר בחודש ספטמבר. נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, קבע דיון בעתירות בפני הרכב מורחב של 7 שופטים, בראשותו, והמועד נקבע ל-26.6.2000. גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>ועידת ישראל לעסקים 8-7 בדצמבר 2014 – לפרטים והרשמה >>

 
 
חזרה למעלה