שקט מהול בחרדה אופף את משכן הנשיא משה קצב בירושלים. למעלה משבעה ימים חלפו
מאז בחרה הכנסת בנשיא חדש, אך קצב טרם כינס את עובדי המשכן לשיחה וטרם הבהיר
להם מי מהם יצטרך למצוא לעצמו משרה חלופית.
גם אריה שומר, מנכ"ל בית הנשיא, לא שוחח עם העובדים על עתידם. "מה פתאום",
אמר לי אחד העובדים. "עם שומר אי-אפשר לדבר בימים האחרונים. הוא מתוח כמו קפיץ,
כי גם הוא רוצה להמשיך בתפקידו. זה גם הרקע לתגובתו המרוככת על התבטאויותיו
של הרב עובדיה יוסף".
אבל הנשיא הבטיח לשומר שימשיך בתפקידו?
"הנשיא הבטיח לו שלושה חודשים, והוא צריך לבחור. אם יילך עם קצב באש ובמים,
ולבסוף ייאלץ לעזוב את המשכן, יקשה עליו למצוא עבודה אצל מקורבי מפלגת העבודה.
אבל אם יפעל נגד קצב, הרי שבוודאי לא ימשיך כאן".
מי שלא המתינה לשבירת השתיקה מצד הנשיא היתה בתיה קינן, שהיתה יועצת התקשורת
של עזר ויצמן בשבע השנים האחרונות. היא החליטה להודות בנטיות פוליטיות שונות
מאלה של קצב, שלא מאפשרות לה להמשיך למלא את תפקידה בנאמנות. אולי זו ההתנהגות
המתבקשת כאשר מדובר במשרות אמון.
גורל של קצב משה גורל הוא הרכש החדש/ישן של הנשיא האדם היחיד שיכול להרגיש
בנוח במשכן הנשיא החדש - ואמנם חש כך - הוא המזכיר הצבאי, תת-אלוף שמעון חפץ.
מדובר באיש מקצוע מנוסה, נעים הליכות ונטול שאיפות פוליטיות. חפץ כיהן במהלך
שנות ה-90 כמזכירם הצבאי של שרי ביטחון אחדים, ואז פנה לחיים הנוחים בלשכת
נשיא המדינה.
לפני שבועות אחדים נודע כי מי שהיה דובר צה"ל, עודד בן-עמי, מבקש לרשת אותו
בתפקידו. חפץ שוחח אז על עתידו עם שני המועמדים לנשיאות, שמעון פרס ומשה קצב.
מפרס יכול היה להבין כי בחירתו לנשיא תוביל כנראה לכניסתו של בן-עמי לבית הנשיא.
מקצב למד, עוד לפני שבועות רבים, שמקומו בבית הנשיא מובטח, ככל שניתן להבטיח
עניינים מעין אלה.
הנה, גילינו עוד מישהו שקיווה בשקט לניצחון של קצב, והיום הוא גם הבכיר היחיד
המאושר במשכן.
אז את מי בכל זאת יביא עמו קצב לנשיאות?
עד כה אדם אחד בלבד, משה גורל שמו, שעבד עמו במשרד התיירות. גורל נכנס לבית
הנשיא יחד עם הנשיא החדש, וכבר הספיק לסייע לו בימים האחרונים. הוא אדם נעים
הליכות, בקיא במערכת הפוליטית אך כנראה תאב-כוח פחות מהמנכ"ל שומר. הוא נראה
כמו האיש המתאים לסייע לנשיא באחת המשימות הראשונות שלו: להביא מעט יותר רוח
מתונה למשכן המאיים להתפוצץ.
עלילות הפוסטר בידיעות אחרונות כבר הדפיסו את פרס אנקדוטה נוספת, בשולי בחירת
הנשיא. כבר שנים ארוכות מקפידים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לספק לקוראיהם פוסטרים
קטנים של נבחרי האומה - בעיקר של הנשיא וראש הממשלה הנבחר - שייתלו אחר כבוד
במשרדים, בשווקים ובמוסדות ציבור.
בשנים האחרונות חייבה התחרות העזה בין שני העיתונים למהר ולהנפיק את הפוסטרים
הללו מיד למחרת ההכרזה על הנבחר הטרי, והעיתונים נאלצו להתכונן מבעוד מועד.
לקראת הבחירות האחרונות לנשיאות בחרו בידיעות אחרונות להמר על שמעון פרס, וכבר
התקינו עצמם להפצת הפוסטר המתאים. אבל אז קרה מה שקרה, והיה צורך להתקין מהיום
למחר פוסטר חדש לנשיא הנבחר, משה קצב.
התמונה שהושגה היתה אמנם אפרורית ובלתי מעובדת, אבל העיקר הושג. העיתון הצליח
להגיע לשוק עם פוסטר מעודכן, ועם חברת אליהו כמפרסם המוביל. אליהו, אגב, נשלטת
על-ידי חבר-הכנסת לשעבר שלמה אליהו (ד"ש), שיש לו יותר מהיכרות מסוימת עם הנשיא
החדש.
קריצה לבחירות איך נכנסו גם הקבלנים לתיקון מיסוי ההיי-טק בשבוע שעבר עשה שר
האוצר, אברהם שוחט, צעד קטן למען הבחירות הקרובות. שוחט קידם הצעת חוק לתיקוני
מס, שנודעה כהצעה לתיקונים בענפי ההיי-טק, ועיקרה דחיית אירוע המס בהחלפת מניות
עד ליום מכירת המניות בפועל.
ההצעה הכילה סדרה של תיקונים בנושאי מיזוגים, פיצולים ושינוי מבנה בחברות,
והיא באה לענות על הלחצים שהפעילו ראשי ענף ההיי-טק המקומיים וקיסרי האופציות,
שההסדרים הקיימים לא התאימו לאופיו האינטנסיבי של הענף שעליו הם יושבים.
אבל בשולי התיקונים יש כמה סעיפים, שאת פירותיהם עשויים לקצור דווקא קבלנים,
ובמיוחד מי שניתן לכנותם "קבלני צמרת", שחלקם רגילים לתרום לצד זה או אחר במהלך
מערכות בחירות.
לא מדובר, כמובן, בצעד עצמאי של שוחט. חברו אליו במקרה זה כל חברי הכנסת שהצביעו
בקריאה ראשונה בעד תיקון פקודת מס ההכנסה. ככה זה כשהנושא הוא "כסף פוליטי",
ועונת הבחירות בפתח. המפלגות, חברי-הכנסת והתורמים הפוטנציאלים חולקים אינטרסים
דומים, שעיקרם השגת הטבות מס סקטוריאליות.
התיקון המדובר עוסק במקרים של מיזוג חברות נדל"ן אחיות, שבתנאים מסוימים לא
ייחשב לאירוע מס. במה זכו חברות הנדל"ן שיינתנו להן הקלות שכאלה? מה הוא ההיגיון
העומד מאחורי הפטור ממס דווקא למיזוגי נדל"ן? האם מדובר בתחום פעילות עסקי
המתאפיין בריבוי עסקות של החלפת מניות?
קיימת אמנם טענה, שהנדל"ן סבל ממיסוי יתר לאורך השנים, אבל האם די בכך כדי
להכניס את התיקון במסגרת ההצעה הנוכחית? ומדוע בייגה לא ביקש להקל על מיזוגים
בענפים נוספים?
אילו חברות קבלניות ירוויחו מהתיקון?
רק במקרה, באיי.די.בי יש שתיים ששוקלות מיזוג
האם ייתכן שלתיקון בחוק יש קשר לאירועים הצפויים בענף הנדל"ן בחודשים הקרובים,
הקשורים לקבוצת איי.די.בי?
לפני כשנה הזמינה איי.די.בי את חברת הייעוץ הבין-לאומית ביין אנד קומפני לייעץ
לה בעיצוב האסטרטגיה הארגונית לשנים הבאות. ביין הגישה את המלצותיה לפני חודשים
אחדים, ועיקריהן, ככל שפורסמו ברבים, היו מיקוד הפעולות של קבוצת איי.די.בי
בשישה תחומים: תקשורת, טכנולוגיה מתקדמת, תעשייה, נדל"ן, קמעונות, וביטוח ופיננסים.
מאז נוקטת איי.די.בי שינויים ארגוניים מפליגים, שכללו באחרונה את מיזוג כלל
לתוך איי.די.בי פיתוח. אבל קבוצת איי.די.בי. מחזיקה, בין השאר, בשתי חברות
נדל"ן עתירות פעילות: אזורים (המוחזקת על-ידי כלל) ונכסים ובניין (דסק"ש).
מותר להניח, כי ביין בחנה את היתרונות שבפיצול פעילות הקבוצה בין שתי זרועות
נדל"ן עצמאיות, לעומת החסרונות הטמונים בהפעלת שתי חברות אחיות נפרדות, הפועלות
בתחום דומה. סביר שביין גם בחנה את העלויות הכרוכות במיזוג שתי החברות האחיות,
ובמיוחד את שאלת החיוב במס שמיזוג כזה טומן בחובו.
ייתכן שההצעה לתיקון פקודת המס, שהעביר שר האוצר בשבוע שעבר בקריאה ראשונה
בכנסת, עושה את כל זה לפשוט יותר. אם איי.די.בי אמנם תרצה למזג את אזורים ונכסים
ובניין, אולי יוזיל התיקון הנדון את עלויות המיזוג באופן משמעותי.
ואולי הכל רק יד המקרה.
יותר קל להיות הקורבן מאשר התליין?
דברים ששמעתי, ולא הסכמתי לקבל לפני שנים אחדות טיילתי בתאילנד. באחד האיים
פגשתי אשה גרמנייה, שהתגוררה בבונגלו עשוי קש ובכל אשר פניתי עקב מבטה אחריי.
בסופו של דבר החלה לדבר אתי. היא הייתה בימאית סרטי תעודה באחת מרשתות הטלוויזיה
הגרמניות, סיפרה. בימים הבאים דיברנו על הפקת סרטי טלוויזיה, על עיתונות התקופה
וכולי.
לאט-לאט התפוגג המתח בינינו. היא היתה ילדה קטנה במהלך מלחמת העולם השנייה,
שגדלה בבית גרמני עירוני. כשם שביקשה ללמוד על חיי, כבתם של ניצולי שואה, כך
ביקשתי אני ללמוד על עולמה של ילדה בגרמניה הנאצית. מה חשבו הילדים של אז על
היהודים?
שעות אחדות לפני שנפרדנו היא החליטה לעשות מעשה, כמו מבקשת לפרוק מעל עצמה
משא שהחזיקה הרבה זמן.
"את יודעת", אמרה, "הרבה פעמים קשה יותר להיות התליין, מאשר הקורבן".
את המשפט המכעיס הזה אני סוחבת איתי מאז. שיערתי שהקושי להתמודד עם כאב השואה
הביא אותה לאמירה מוזרה שכזו, אבל לא הסכמתי להבין.
השבוע, כששמעתי את דבריו הגסים של הרב עובדיה יוסף, שיערתי שהם נבעו מן הקושי
להסביר את שתיקת האלוהות בעת ההיא, אבל לא הסכמתי להבין.
בשם כל בני ביתם להרבה אנשים היה קשה השבוע להישאר אדישים דבריו של עובדיה
יוסף עוררו השבוע מרבצם גם את מי שבימים שבשגרה לא ממהרים להחצין את עמדותיהם.
איש יחסי הציבור רוני וולף שיגר אליי בדואר האלקטרוני מודעה אישית שכתב איש
העסקים יובל לימון. בשם כל בני ביתי שנכחדו בשואה, כתב לימון, בשם דודיי, ודודותיי.
לימון הוא בן 43, יליד קריית שלום בתל-אביב. תוך שעות אחדות הטקסט האישי שכתב
כבר עלה על אתר אינטרנט שהקים (הכתובת: 194.90.224.240). לימון, תושב רמת-השרון,
הוא בין היתר בעלי רשת חנויות ציוד הטיולים "המטייל".
גם הסופרת והפסיכולוגית ליזי דורון הציעה לפרסם מודעות ענק בזה הנוסח: בשם
בני משפחתי, הוריי, סבי ובני-דודיי, אני חוזר אליך הרב עובדיה, כדי לדרוש את
התנצלותך. בעלה, רואה-חשבון דני דורון, שהיה עד לפני שנים אחדות נשיא לשכת
רואי-החשבון, הציע לבחון את האפשרות לפנות לבית-הדין הבין-לאומי בהאג.
הגרפיקאי צביקה זליקוביץ עיצב תוך שעות שלוש ורסיות שונות למודעות מחאה. אירית
קאופמן הציעה לתרום קו טלפון עם מזכירה אלקטרונית לטובת העניין. אשת יחסי הציבור
אתי אשד התנדבה לסייע.
ולי התחשק רק דבר אחד: ללבוש גלימה לבנה, להחזיק נר נשמה, לעמוד מול ביתו של
הרב עובדיה ולומר: אנחנו, בני משפחה שלמה שנספתה בטרבלינקה, מתגלגלים אליך
השבוע, כדי להזכיר לך.
כתבות
ני"ע
