ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א ביטלה החלטה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
רמת השרון, שהתירה לחברת פרטנר להקים אנטנה סלולרית בשטח חקלאי בתחום רמת השרון.
ועדת הערר קובעת, כי לצורך הקמת האנטנה דרוש היתר בנייה ואין להסתפק באישור
לשימוש חורג.
היתר בנייה, בניגוד לשימוש חורג, חייב להינתן בהתאם להוראות תוכנית המתאר במקום,
או כ"הקלה" מהוראות התוכנית. היות שעל פי התוכנית הרלוונטית ניתן להקים מבנים
לצרכים חקלאיים בלבד, הרי שאין לאשר הקמת אנטנה סלולרית.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון החליטה לאשר את בקשת חברת פרטנר תקשורת
בע"מ לשימוש חורג להקמת אנטנה סלולרית בשכונת נווה גן ברמת השרון.
העוררים, דיירי רח' מרידור בשכונת תל ברוך בת"א, הגובלת בשכונת נווה גן מדרום,
ומשפחת ברנט, שהיא בעלי הנכס הסמוך למקום שבו הותקנה האנטנה - הגישו ערר על
החלטת הוועדה המקומית לוועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א, שדנה בערר בהרכב
החברים: עו"ד ענת בירן (רקם) - יו"ר, חיים בן ארי, פנחס גולדשטיין, אלי הללי
ועליזה וסרטייל.
טענתם המרכזית של העוררים היא, כי החלטת הוועדה המקומית בלתי חוקית, שכן לפי
תוכנית המתאר אין סמכות לאשר בניית אנטנות על קרקע חקלאית, אלא הסמכות מוגבלת
לאנטנות על גגות בניינים בלבד. נטען, כי בניית אנטנה בשטח חקלאי מהווה סטייה
ניכרת, שאינה בסמכות הוועדה המקומית. כן הועלה הצורך באישור הולקחש"פ (הוועדה
לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים) כתנאי מוקדם לאישור השימוש החורג. העוררים
טענו עוד, כי ההחלטה לאשר את האנטנה שגויה מבחינת תכנונית, גורמת להרס אזור
שלם ופוגעת בסיכויי הפיתוח שלו, משנה את אופי הסביבה הקרובה במידה המהווה סטייה
ניכרת, גורמת נזק כלכלי כבד לעוררים, גורמת נזקים בריאותיים ומכערת את הנוף.
השאלה המרכזית שלפנינו, קובעת ועדת הערר, היא האם הייתה הוועדה המקומית מוסמכת
לאשר או להמליץ על הקמת האנטנה בשטח החקלאי בהליך של שימוש חורג. לטענת העוררים
אין מדובר רק בשימוש, כי אם בראש ובראשונה בבנייה של מבנה שאינו מיועד למטרה
חקלאית, וכי לא ניתן להוציא לו היתר בנייה שאינו תואם את הוראות תוכנית המתאר.
ועדת הערר מסכימה עם עמדת העוררים, כי לצורך הקמת האנטנה יש צורך בהיתר בנייה
וכי אין להסתפק בשימוש חורג. האנטנה מהווה בניין כהגדרתו בחוק התכנון והבנייה,
תשכ"ה - 1965, ועל כן הקמתה טעונה היתר בנייה.
היתר בנייה, בניגוד ל"שימוש חורג", חייב להינתן בהתאם להוראות התוכנית החלה
במקום או כ"הקלה" מהוראות התוכנית.
גם אם ניתן היתר לשימוש חורג בבניין, על הבניין עצמו להיות בהתאם לתוכנית המתאר,
כך שלאחר חלוף תקופת השימוש החורג, ניתן יהיה לחזור ולהשתמש בבניין לשימושים
המותרים.
לכן, לא די בכך שהוועדה המקומית אישרה "שימוש חורג", ויש לבדוק אם ניתן לאשר
היתר בנייה להקמת האנטנה במסגרת תוכנית המתאר החלה במקום.
תוכנית מתאר רש/210 א' קובעת, כי באזור חקלאי מותרות התכליות הבאות: א. רשתות
השקאה, תיעול, ניקוז וביוב מרכזי.
ב. שימוש בקרקע לעיבוד חקלאי.
ג. סככות ומבנים לדיירי חקלאות - באישור הוועדה המקומית לבניין ערים.
מן האמור עולה, כי הקמת אנטנה אינה בגדר התכליות המותרות באזור חקלאי. פרטנר
הפנתה את ועדת הערר להוראת סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965,
הקובעת כדלקמן:
"לא יינתן על ידי מוסד תכנון היתר לבנייה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא
חקלאית אלא בהתאם לתוכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 6, או אם הסכימה לכך
הוועדה". מכאן מבקשת פרטנר ללמוד, כי הולקחש"פ מוסמכת לאשר היתר בנייה למתקן
שאינו מותר על פי התוכנית.
ועדת הערר דוחה טענה זו, מאחר שהיא עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרון שבבסיס חוק
התכנון והבנייה, שלפיו אין לתת היתר בנייה שאינו תואם תוכנית אלא במסגרת ההקלות
המותרות.
הולקחש"פ אינה יכולה להסכים לתת היתר בנייה בניגוד לתוכנית (למעט הקלות), מאחר
שהיתר כזה בלתי חוקי, בהיותו נוגד את סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה. בהקשר
זה ראוי להפנות לסעיף 15 לתוספת הראשונה, האומר: "הוראות תוספת זו אינן גורעות
מהגבלות על הבנייה או על השימוש בקרקע שבחוק זה ושבכל דין אחר, ולא יהיה במתן
אישור על ידי הוועדה משום חיוב לתת אישור על פי החוק."
היינו, המחוקק מבהיר במפורש, כי הולקחש"פ אינה מוסמכת לאשר היתרי בנייה שלא
על פי הוראות החוק, וכי אין להוציא היתר בנייה אלא על פי הוראות החוק.
לכן, יש לקרוא את הוראת סעיף 7 בכפוף לעקרונות בסיסיים של חוק התכנון והבנייה,
ולפיהם יכולה הולקחש"פ לאשר היתר בנייה למטרה לא חקלאית (להבדיל משימוש חורג)
רק בהתאם לתוכנית. מכל מקום, תהיה החלטת הולקחש"פ אשר תהיה, אין בהוראת סעיף
7 הנ"ל כדי להסמיך את הוועדה המקומית לתת היתר בנייה שלא בהתאם לתכליות המותרות
על פי תוכנית המתאר החלה במקום.
סעיף 7 לתוספת השלישית פורש ע"י בית המשפט העליון בבג"צ 2601/90 אגבריה נ'
הוועדה המקומית מנשה אלונה, פ"ד מה (3) 113. במקרה זה קבע הנשיא לשעבר מאיר
שמגר:
"משמע, ועדת התכנון איננה יכולה להעניק היתר, אלא אם שונתה התוכנית באופן שמקוימת
הוראת סעיף 6 של התוספת לחוק הנ"ל, הקובע לאמור:
"הגבלת אישור תוכנית.
6. לא תאושר תוכנית החלה על קרקע חקלאית, אלא אם אושרה התוכנית על ידי הוועדה
(משמע, אם אישרה זאת הוועדה לקרקע חקלאית - מ.ש), או אם היא תוכנית מפורטת
המקיימת את כל ההוראות של תוכנית מתאר שאושרה על ידי הוועדה".
התוצאה היא, כי גם אם ניתן לאשר שימוש חורג בקרקע חקלאית, בכפוף לקבלת האישורים
המתאימים, הרי שאין בסיס בחוק למתן היתר בנייה למבנה שתכליתו אינה מותרת. כדי
לאפשר הקמת אנטנות סלולריות באזור חקלאי ברמת השרון, הכפוף להוראות תוכנית
רש/210א', יש לתקן את תוכנית המתאר ולהוסיף בה את התכלית המתאימה.
התוצאה הסופית: העררים נתקבלו. בוטלה ההחלטה של הוועדה המקומית.
עררים מס' רש/5180/00.
רש/5189/00.
ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ת"א.
הרכב הוועדה: עו"ד ענת בירן (רקם) (יו"ר), חיים בן-ארי, פנחס גולדשטיין, אלי
הללי, עליזה וסרטייל.
בשם העוררים: עוה"ד צבי קורץ וברטלר.
בשם המשיבים: עוה"ד י' עברי, נ' ויסמן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
