בג"ץ פיזר את מועצות רשות השידור והרשות השנייה, שמונו בידי נתניהו

בג"ץ ביטל היום (ג') את מינויים של 15 חברי מועצת הרשות השנייה ושל 30 חברי מליאת רשות השידור. בג"ץ קבע, כי הם התמנו שלא כחוק, מאחר שמונו ללא התייעצות כדין עם הגופים אליהם מתייחס המחוקק. השופט מישאל חשין קבע, בהסכמת השופטים יצחק זמיר ודורית בייניש, כי יש למנות חברי מליאה וחברי מועצת רשות שנייה חדשים בתוך ארבעה חודשים, וכי כהונתם של החברים המכהנים עתה תפקע באותו מועד.

בכך קיבל בג"ץ שתי עתירות. אחת מהן הוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון וארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים והתייחסה למועצת הרשות השנייה. האחרת הוגשה על ידי פורום היוצרים, איגוד הבמאים ואיגוד התסריטאים והתייחסה למליאת רשות השידור.

מליאת רשות השידור מונתה בספטמבר 1998 לשלוש שנים על ידי ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו. בראש המליאה עומד גיל סמסונוב, איש הליכוד. מועצת הרשות השנייה מונתה במאי 1999 על ידי שר החינוך דאז, יצחק לוי. הקדנציה שלה נמשכת ארבע שנים, ובראשה עומד מוטי שקלאר, המזוהה עם המפד"ל.

פסק הדין בעניין מליאת רשות השידור מציין, כי על פי החוק יכהנו במליאה 31 חברים, הממונים על ידי נשיא המדינה. 30 מהם יהיו אנשי ציבור, ועליהם ממליצה הממשלה לאחר התייעצות עם הארגונים המייצגים של הסופרים, המורים והאמנים, עם המוסדות להשכלה גבוהה ועם האקדמיה ללשון עברית וכן עם גופים ציבוריים אחרים שיש להם זיקה לענייני שידור. הנציג ה-31 מומלץ על ידי הסוכנות היהודית.

חשין קובע, כי הליך ההתייעצות שנערך על ידי הממשלה לא נערך באופן מסודר, לא כל המסמכים מצויים בידי הרשויות, ואין תרשומת על התייעצויות בעל-פה. חשין אומר, כי לא כך ראוי שהממשלה תנהל את ענייניה.

פסק הדין מתייחס למליאת רשות השידור, שמונתה בספטמבר 1998 בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כראש הממשלה. ההתייעצות הייתה בין אנשי משרד ראש הממשלה לבין המפלגות, כאשר מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, משה ליאון, פונה אל חברי הכנסת מהמפלגות השונות ומבקש מהן להציע מועמדים.

בסופו של דבר, נערכה רשימה של 45 מועמדים שהומלצה על ידי המפלגות בכנסת. מאידך, כדי לקיים את חובת ההתייעצות, פנה היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה לגופי תרבות ותקשורת שונים, צירף לפנייתו את רשימת המועמדים וביקש מהגופים הללו להביע דעתם על המועמדים בתוך חמישה ימי עבודה. דרישה זו הוגדרה על ידי חשין כ"אולטימטום".

כתוצאה מדרישה זו לא יכלו אנשי האקדמיה או איגוד העיתונאים לעמוד בלוח הזמנים או להציע מועמדים מטעמם. בסופו של דבר, התמנו למליאה 10 נציגי הליכוד, שבעה נציגי העבודה, ארבעה נציגי המפד"ל, שני נציגי מרצ, שני נציגים של ישראל בעלייה, נציג אחד של ש"ס, נציג צומת ונציגת מולדת.

חשין מציין, כי החוק מורה לממשלה להיוועץ בגופי תרבות ובגופי תקשורת. לאחר היוועצות זו יש להמליץ על המינויים לחברי המליאה. אלה צריכים להיות אנשי תרבות, סופרים, משוררים, אומנים, אנשי הוראה, ואנשים שיש להם זיקה לנושאי שידור.

חשין קובע, כי נציגי הממשלה "עוולו לחובת ההתייעצות מלכתחילה ועד סוף", וכי "הממשלה לא נועצה באותם גופים, שחובה מפורשת הוטלה עליה להיוועץ בהם. המלצות הגופים שהמחוקק קרא בשמם עברו ליד אוזנה של הממשלה כזמזום דבורה במעופה.

"נשיאי אוניברסיטאות ומכובדים המליצו, ופקידי משרד ראש הממשלה תייקו את המלצותיהם בתיקים. הממשלה עשתה חוכא ואיטלולא מחובתה להתייעץ בגופי תרבות וגופי תקשורת. היא לא התכוונה כלל להתייעץ באמת ובתמים באותם גופים, שהחוק הטיל עליה חובה להתייעץ בהם".

טענת הממשלת, לפיה אין עליה חובה להתייעץ בארגוני היוצרים, הבמאים והתסריטאים, נדחתה על ידי חשין, והוא קבע שהיא צורמת את האוזן וממליחה את העין. עוד מציין חשין, כי אילו היו אנשי משרד רה"מ מקיימים את ההנחיות שהוציא היועץ המשפטי לממשלה בעניין בשנת 1991, הדבר לא היה קורה.

פסק הדין בעניין מועצת הרשות השנייה קובע גם הוא, ששר החינוך לא התייעץ בעת מינוי 15 חברי המועצה עם הגורמים שהחוק מחייב אותו להתייעץ בהם. מתברר, כי על 12 מבין 15 החברים, לא ידעו גופי הייעוץ השונים דבר עד מינויים.

אמנם השר לוי פנה באותה עת לגופי התרבות והחינוך הרלוונטיים, אך הכניס לרשימה רק שלושה מהמועמדים שלהם. בפסק הדין התקבלה טענת העותרים, שהיה על לוי להביא את רשימת המועמדים לגופים המייעצים ולקבל את חוות דעתם על המועמדים.

חשין קובע, כי לוי היה חייב לתת הזדמנות לכל גופי הייעוץ לחוות את דעתם על כל מועמד ומועמד. כאשר המליץ לוי על מועמדים שגופי הייעוץ לא ידעו עליהם כלל - הוא לא קיים את החוק.

את העתירה בשם פורום היוצרים הגיש עו"ד אביגדור פלדמן, ואת העתירה של התנועה לאיכות השלטון - עוה"ד ברק כלב, דן שלוש ודן אלון. (בג"ץ 5933/98, 3073/99).