לפני כחודש הודיע לפתע אמיר דרורי, מנהל רשות העתיקות, על התפטרותו מהתפקיד.
ההסבר הרשמי שסיפק היה הצורך ברוטציה, והוא היה יכול להישמע הגיוני, אם לא
היינו זוכרים שדרורי, בן 63 ושנתיים לפני הפנסיה, מכהן בתפקידו כבר 12 שנים.
לא בדיוק "מחזור חיים" מקובל בתפקיד ציבורי, ולא כזה שמעיד על רצון ברענון
מתמיד בראשות העתיקות.
אחרי 12 שנים, פתאום רוטציה?
דרורי: "סוף-סוף נבחר לרשות העתיקות דירקטוריון שאפשר להטיל עליו את בחירת
המועמד החדש, סוף-סוף גם אני קיבלתי מינוי, אחרי שבמשך שנים עבדתי בלי מינוי
רשמי, כך שאף אחד לא יכול עכשיו לומר שהדיח אותי, וסוף-סוף נקבעה שיטת המימון
של הרשות. עתה אני יכול לומר שמיציתי את עצמי, ואני יכול ללכת".
בין השורות, אפשר לקלוט את רצונו של דרורי, אלוף במיל', סגן הרמטכ"ל ומח"ט
גולני בעבר, לעזוב כשהוא בעמדה של כוח. כדי שאחרי 12 שנים סוערות, בהן היה
מטרה לאין-ספור מקטרגים ומשמיצים - ארכיאולוגים, פוליטיקאים וחרדים, שעד היום
מאשימים אותו בהרבה מהרעות החולות הקשורות בארכיאולוגיה בארץ - אף אחד לא יוכל
לטעון שהוא גרם לדרורי ללכת.
בממסד הארכיאולוגי שמחו לשמוע
המשרד של דרורי ממוקם במוזיאון רוקפלר בירושלים,
מול חומות העיר העתיקה, אחד הבניינים היפים בארץ. המוזיאון הוקם על-ידי משפחת
רוקפלר בתקופת המנדט, בהשקעה של מיליון דולר - הרבה מאוד כסף במונחים של אותם
ימים. הבניין שימש כמוזיאון בתקופה הירדנית, הולאם על-ידי המלך חוסיין שנה
לפני מלחמת ששת הימים במטרה להפכו לבסיס צבאי, ואחרי הכיבוש חזר לשמש כמוזיאון.
בחדר שלו, בעל הקימורים, עומד שולחן עץ גדול שנמצא שם עוד מתקופת המנדט הבריטי.
אוויר טוב חודר דרך החלונות, ורק הקירות העבים של המקום יודעים אילו דרמות
וסערות ידעה המשרה הזאת, שלכאורה אין שלווה ממנה.
הרבה אנשים בממסד הארכיאולוגי בארץ שמחו לשמוע את הודעת ההתפטרות של דרורי
- האיש שהצליח להגדיל מאוד את כוחה של רשות העתיקות, יש הטוענים מעבר לרצוי,
ובעיקר הצליח לגרום לכך שרוב הכסף שמסתובב בענף יישב בקופתה. ארכיאולוגים,
מסתבר, אינם עוסקים רק בעבר. ההווה מאוד מעניין אותם, וזה של הארכיאולוגיה
רווי תככים, השמצות, מריבות ומאבקי כוח סביב כסף גדול.
רשות העתיקות היא גוף סטטוטורי, שאמון על קידום נושא הארכיאולוגיה בארץ. הרשות
היא זו שמתירה ביצוע של חפירות וסקרים, מטפלת בממצאים, משמרת אותם, מפרסמת
מחקרים ונלחמת בשודדי עתיקות (ויש כאלה. לפני כשבועיים נתפסה בנמל חיפה מכולה
ובה עתיקות מהארץ שכמעט עשו דרכן לארצות נכר).
על הרשות מוטלת האחריות לחפירות ההצלה שנערכות בארץ, שיש בה אולי יותר אתרי
עתיקות מבכל מקום אחר בעולם. לדברי דרורי, יש 40 אלף אתרי עתיקות מוכרזים בארץ.
המשמעות הפרקטית היא שכל יזם, כל סולל כביש וכל קבלן שרוצים לתקוע יתד באדמת
המולדת צריך קודם-כול, ועל-פי חוק, להזמין את הארכיאולוגים כדי שיחפרו את המקום
ויוודאו שבין הרגבים לא מסתתר אוצר ארכיאולוגי. דרורי עצמו יודע לספר שהפער
בשווי בין קרקע המוכרזת כאתר עתיקות לבין כזו שאינה מוכרזת מגיע ל-10% עד 15%.
אבל הרשות היא לא רק גוף סטטוטורי. היא גם גוף מבצע, שעורך חפירות, מפקח עליהן
וגובה כסף תמורת העבודה. הרבה כסף. כאן טמון שורש המחלוקת עם הארכיאולוגים.
רבים מהם טוענים כי מאחר שהרשות היא גוף סטטוטורי, אסור לה להיות גוף ביצועי
ועליה להימנע כליל מביצוע חפירות.
אבל הרשות לא תוותר בקלות על ביצוע החפירות. תקציבה השנתי נע בין 120 ל-130
מיליון שקל בשנה. 40 מיליון מהם מגיעים מהמדינה, ועוד 90-80 מיליון היא גובה
מהיזמים עבורם היא מבצעת חפירות ארכיאולוגיות. כששני-שלישים מהתקציב מבוססים
על החפירות שהיא מבצעת, יהיה קשה לשכנע את הרשות לוותר עליהן.
במשך שנים שילמו היזמים ושתקו, העיקר להשלים את הפרויקטים. אבל לפני כשנתיים,
כאשר הרשות הכריזה על שטח מסוים בכפר-שמריהו כמחויב בחפירה, לתושבים נמאס.
הם פנו לבג"ץ, ושם נקבע שרשות העתיקות אומנם רשאית להכריז על חובת חפירה, אבל
אסור לה לגבות כסף מהדיירים למימון החפירה, אלא עליה לממן אותה מכספי המדינה.
אם לא די בכך, במאי השנה פסק בית-משפט בתל-אביב שעל הרשות להחזיר למעלה ממיליון
שקל ליזם שהכסף נגבה ממנו תמורת חפירה. "זו פסיקה ראשונה בעניין ואנחנו נערער
עליה", אומר דרורי.
"אני לא רוצה למתוח ביקורת על בית-המשפט, אבל אין ספק שהצדק לצדנו. כבר שנים
נהוגה פרקטיקה, לפיה היזם המפתח מממן את הטיפול בעתיקות, שנובע מצרכי הפיתוח.
אם נפסיד בערעור, הרי שתיאורטית אנחנו חשופים לתביעות של כ-500 מיליון שקל,
אם כי חלקן התיישנו ובפועל מדובר בכ-50 מיליון בלבד.
מדוע המשכתם לגבות כסף גם אחרי בג"ץ כפר-שמריהו?
"מאחר שבשל בעיות פוליטיות לא ניתן היה לדון בתיקון החוק, ומשמעות ההחלטה היא
שכל עבודת הפיתוח בארץ היתה נעצרת. היינו צריכים להחליט: או לעצור את הטרקטורים,
או לעבוד לא בדיוק על-פי החוק.
"כשהתחילו העבודות בכביש חוצה ישראל, השאלה היתה האם לעצור את העבודות ולהסתכן
בתביעות של 600 אלף שקל ליום, או לבצע חפירות ולהמשיך הלאה. הבעיה בארץ היא
שמבחינה פוליטית אי-אפשר לתקן שום חוק, ובמיוחד לא את חוק העתיקות. עובדה שלא
דנו בכך שנים. אם היינו מחליטים לחכות לחוק, זה היה נורא".
"הכוחניות שלו הותירה אדמה חרוכה"
השאלה מי יממן את החפירות, כמו גם מי יבצע אותן, הפכה עם השנים למוקד המלחמה
הקשה בין דרורי לארכיאולוגים, שטענו שרשות העתיקות פועלת בניגוד לחוק, פוגעת
ביזמים ודואגת שהכספים יגיעו אליה. דרורי אומר ש"הכול פוליטיקה פנימית ומאבקים
על כוח וכסף", אבל יש מי שמטיח בו האשמות קשות.
אלון שביט, מנהל רמות ארכיאולוגיה, הזרוע הביצועית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת
תל-אביב ומי שבמידה רבה הוביל את מסע הארכיאולוגים נגד דרורי, טוען ש"דרורי
מנסה ליצור תמונה לפיה הוא עוזב אחרי שהשלים את יצירת חייו, כאשר האמת היא
שהוא הביא את הארכיאולוגיה למשבר שלא היה כמוהו.
"באמצעות הכוחניות שלו הוא הותיר אדמה חרוכה בכל מקום. אפילו בית-המשפט קבע
שבהנהגתו הרשות הכניסה יד לכיס הפרטי של האזרחים. ההתנהגות שלו אינה עולה בקנה
אחד עם מינהל תקין.
הוא איש שאינו יודע לקבל ביקורת, וכל מי שמתנגד לו הוא אויב.
"לזכותו ייאמר שהוא הקים את רשות העתיקות והפך אותה מאגף במשרד החינוך לרשות
עצמאית, אך מאז שהרשות הוקמה יש בה כל הזמן מריבות ותככים. הוא הגיש ליזמים
תביעות כספיות חסרות רסן, והתחושה היתה שכל דרישה של הרשות תתבצע על-ידי היזמים,
השבויים בידיו. בחלק מהמקרים בוצעו עבודות שלא היה להן כל ערך ארכיאולוגי.
"אם הוא היה מקשיב לביקורת, הוא היה יודע שאין הצדקה לחלק מהחפירות. הייתי
שמח לקרוא פרסומים מדעיים לפחות על חלק מהממצאים, שבעיניו היו כה חשובים".
הביקורת נוקבת, אבל אסור לשכוח שאתם יריבים כלכליים. אתם מתחרים מול הרשות
במכרזים לביצוע חפירות שמפרסמים יזמים שונים.
"נכון שיש לנו אינטרס לקבל נישה הוגנת בתחום העסקי, אבל זה רק פרט קטן מכלל
הבעיות. בתקופות טובות יש עבודה לכולם, אבל בתקופות של רעב מצרים את צעדנו.
בנוסף לכך, דרורי ביטל את מועצת הארכיאולוגיה, וכשהגיע הזמן לדון בשינוי החוק,
הוא מנע מהמועצה לדון בו. המניעים היחידים שלו הם כוח וכסף".
נשמע שיש ניכור גדול בין האוניברסיטאות והרשות.
"הניכור הוא לאמיר דרורי בלבד".
איש רשות ליד כל טרקטור
דרורי דוחה את ההאשמות בכל תוקף. "מדובר בסך-הכול במיעוט
של ארכיאולוגים, שמתרכז בעיקר באוניברסיטת תל-אביב", הוא אומר. "איתם, הוויכוח
הוא באמת על כוח, שליטה וכסף. לטענתם, מדינה לא יכולה לתת רישיונות לעצמה,
והם רוצים שהרשות תהיה כמו כל גוף סטטוטורי אחר. הם הלכו עם זה לבג"ץ, אבל
הוא דחה אותם.
"אני לא מבין למה הם באים אליי בטענות. אני הייתי זה שפתח לפני חמש שנים את
חפירות ההצלה בפני כל הגופים. עד אז שום מוסד מדעי לא ביצע חפירות הצלה. בניגוד
לעמדת היועצים המשפטיים, אני תמכתי בגישה לפיה אם לוקחים מהציבור כסף, מן הראוי
שיוכל לבחור לעצמו עם מי לעבוד. אני זה שרציתי קצת תחרות, כי אני מאמין שאם
אין תחרות, יש ניוון.
הארכיאולוגים טוענים שגוף סטטוטורי אינו יכול להיות גם גוף מבצע, שיש ניגוד
עניינים.
"אני דוחה את הטענה. אנחנו צריכים להיות גם גוף סטטוטורי וגם גוף מפקח. אסור
לשכוח שמדובר כאן בהרבה כסף של היזמים, ואני מאמין שליד הטרקטור שעובד בשטח
צריך לעמוד איש רשות עתיקות ולדאוג שהיזם לא ישים לאף אחד כסף בכיס כדי שיאשר
לו שהשטח נקי מעתיקות.
"לשם כך יצרנו שורה ארוכה של נהלים שיכולים למנוע שחיתות, ולשמחתי עד היום
לא מצאנו מקרה אחד של שחיתות. אני מכיר ניסיונות רעים מהעולם להעביר את נושא
הארכיאולוגיה לידיים פרטיות. ברגע שמדובר בזמן יקר של היזם ובהרבה כסף, שעלולים
להתבזבז בגלל חפירה ארכיאולוגית, ברור שמי שנפגע הוא המדע".
עד מתי גופי הארכיאולוגיה ימשיכו להתקוטט?
"אני חושב שמצב היחסים הוא בר-תיקון, אבל נתנגד לכל ניסיון לנשל אותנו מהמשימות
שלנו. אנחנו הגוף המשמעותי בתחום, שמגלגל 130 מיליון שקל בשנה, כמות הפרסומים
שלנו עלתה פי 10, מחקנו את חובות העבר, ואנחנו מעסיקים 1,000 איש, ביניהם 150
ארכיאולוגים. אין פלא שהדבר הפך לצנינים בעיני אחרים".
דרורי מתגאה בניצני ההסדר שהושג, בכל הקשור לחפירות ההצלה. אחרי שלא הצליח
להביא לשינוי חוק העתיקות הוא הלך לממשלה, ואחרי מסע שכנועים ושידולים ארוך,
והרבה התפתלויות בין השרים הדתיים, החליטה הממשלה ביוני השנה על שינוי התקנות.
בין השאר הוחלט שיוטל על מינהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון ומע"מ לדאוג לנושא
התשלום עבור חפירות ההצלה בעת החכרת הקרקע. עוד הוחלט שבעלי קרקע פרטית ישלמו
למדינה על-פי אגרה שתיקבע מראש על-ידי ועדה מיוחדת, ותחושב לפי שטח החפירה
ולא לפי כמות ואיכות הממצאים. את ההפרש, אם יהיה, תשלם המדינה.
בכך נחסך בעצם מרשות העתיקות כל הטיפול בנושא הכספי. "תמיד רצינו לעבוד מול
גוף ממשלתי", אומר דרורי, שאינו שוכח גם כעת את ערימת התביעות על תשלומי עבר,
שאולי מחכה מעבר לפינה.
פולסא דנורא והטרדות טלפוניות
לא רק מול הארכיאולוגים ניהל דרורי קרבות במהלך
כהונתו. עם כניסתו לתפקיד מצא דרורי על שולחנו ערימה של פתקים קטנים, מחברי-כנסת
דתיים. "חלקם ביקשו לעקוף את חוק העתיקות ודרשו מהמנכ"ל החדש שיעשה טובה ויחתום
על שחרור שכונות ומבנים מחובת החפירה", הוא מספר.
דרורי, שרק השתחרר אז מהצבא, זרק את הפתקים לפח. זה היה האות למלחמת עולם בינו
לבין הממסד הדתי. היום, אחרי הרבה קרבות, שחלקם הסתיימו בניצחונות אבל חלקם
גם בתבוסות, דרורי מרגיש שהוא בעמדת המנצח.
אמצע שנות ה-90, שהתאפיינו בבנייה מסיבית, היתה תקופת הקרבות העיקרית. "חברי-כנסת
חרדים נהגו לומר לי: 'אם לא תשמע לרב הזה והזה, יקרה לך כך וכך'", משחזר דרורי.
"האיומים לא תמיד היו צריכים להישמע בקול רם. לעתים אפשר פשוט לקצץ לך בתקציב
ולתת לך להבין מה היתה הסיבה לכך".
דרורי לא נשאר חייב. פעמים רבות, בעיקר כאשר הוויכוחים נסבו סביב הנושא הטעון
של חפירות באתרים בהם התגלו עצמות אדם - כמו בעת סלילת כביש רמות בירושלים
- הוא הזכיר לחברים שהכנסת, שבה הם מבלים את שעותיהם היפות ביותר, בנויה בעצם
על בית-קברות יהודי מתקופת בית שני.
"אמרתי להם שכל הצרות שיש לעם ישראל הן משום שהעצמות התפזרו, אבל לא ראיתי
שזה הפריע למישהו, אפילו לא לשר הדתות שלעבר, הרב יצחק כהן מש"ס, ששמע את זה
ממני כמה פעמים", אומר דרורי. מעניין מה יקרה עכשיו, כשיתחילו את עבודות ההרחבה
המתוכננות בכנסת, האם גם אז חברי-הכנסת החרדים יגידו שהם מפסיקים לבוא למשכן".
הממסד הדתי הצליח להרגיז אותך.
"אני איש של עקרונות. אחרי שהשמדתי את כל הפתקים הקטנים ולא הקשבתי לאיומים,
הם הבינו עם מי יש להם עסק. החרדים פנו לא פעם לראשי-הממשלה השונים וביקשו
שימנו מישהו 'רגיש' ממני, וגם איימו עליי בפיטורים. אמרתי להם שלדעתי אנחנו
היחידים שבעצם מצילים קברים עתיקים מהרס, כאשר האלטרנטיבה היא שהדחפורים יהרסו
את הקברים.
"במשך כל השנים אנחנו עובדים בשיתוף עם אנשי משרד הדתות, אנחנו חופרים ומוסרים
את העצמות לקבורה מחדש. הבעיה היא שיש אנשים שאינם מכירים בחוקי המדינה ומתנגדים
באופן עקרוני לכל דבר. שני הגופים, שהם המתנגדים העיקריים, הם התנועה האיסלמית,
שמתנגדת מסיבות פוליטיות כי באיסלם לקברים אין שום משמעות, והחרדים - בעיקר
אתרא קדישא, אבל כיום יש גופים נוספים, שהקימו לעצמם לובי בכנסת.
"קברים ביהדות זה תמיד סיפור טוב, כי אפשר ללכד סביבם את הקהילה. ניסיתי לומר
לא אחת שגם ביהדות ניתן לפנות קברים, אך זהו ויכוח סרק. התשובה שלהם באופן
עקרוני היא תמיד 'לא'.
"עם השנים, הקרב הזה על הקברים הפך לעסק שיש בו הרבה כוח והרבה כסף. ההתנגדות
שלהם אומנם יוצרת הד ציבורי רחב, אבל בפועל היא לא ממש מפריעה לנו. הם מתנגדים
כאשר אנחנו חופרים קרוב לבית. הם יבואו להפגין אם אנחנו חופרים ביפו ואפשר
לבוא לעשות פקק תנועה גדול. אבל כשאנחנו חופרים בנגב, אף אחד לא מגיע. מכיוון
שאין אלוהים בלבבם, הם לא נרתעים גם מאלימות פיזית ומאלימות מילולית".
למשל?
"יש נגדי שני פולסא דנורא, אני זוכה להשמצות בעיתונים ולמאות טלפונים בכל שעות
היום והלילה".
אופי של מח"ט גולני
דרורי גדל בפרדס-חנה, והוא בוגר המחזור הראשון של הפנימייה
הצבאית בחיפה. הוא התגייס לגולני, ובמלחמת יום-הכיפורים שימש מפקד החטיבה.
המסלול שלו משם כלל תפקיד מפקד אוגדה בצפון, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, ראש
מחלקת הדרכה, אלוף פיקוד צפון, מפקד חילות-השדה, ולבסוף גם סגנו של הרמטכ"ל
משה לוי.
ארכיאולוגיה הוא למד בראשית שנות ה-60 באוניברסיטה העברית. "אמא שלי למדה ארכיאולוגיה
בשנות ה-30", הוא מספר. שלושת הילדים שלו, לעומת זאת, לא ממש מבינים את "העיסוק
האובססיבי שלי באבנים ישנות", כלשונו.
איך בעצם התגלגלת לתפקיד?
"כשהייתי לקראת חופשת פרישה מצה"ל, באו אליי כמה חברים ואמרו לי שמחפשים מנכ"ל
לרשות העתיקות. יכולתי להתמנות בלי מכרז, על-פי הסדר לפיו מי שמשתחרר מהצבא
יכול לקבל תפקידים בלי מכרז, אבל בחרתי להתמודד על התפקיד בוועדת המכרזים,
וזכיתי. מאז אני פה".
מנכ"ל רשות העתיקות צריך אופי של מח"ט גולני?
"צריך אופי של מנהל שמסוגל לנהל גוש גדול".
כמי שעוסק בארכיאולוגיה, גם אתה אוסף משהו?
"חס וחלילה. אני אוסף רק מצוות".
עם איזו תחושה אתה עוזב את התפקיד?
"אני חושב שעשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. הצלחתי לקדם את התחום בתנאים לא
קלים. במשך השנים חפרנו את ציפורי, בית-שאן, עכו, קיסריה, בית-גוברין ומרשה.
אנחנו מעסיקים מובטלים ונותנים להם הזדמנות לעבודה שהיא לא סתם עבודה סיזיפית.
"כעת יש דירקטוריון שאפשר להטיל עליו בחירה של מנהל חדש, שימונה עד 2004, נקבעה
שיטת מימון של הרשות, ובקרוב יהיו תוצאות בדיקה של חברת ייעוץ ארגונית חיצונית.
את המסקנות רצוי שיפיק המנהל החדש".
דרורי שולל את ההשערות לפיהן הוא מיועד לתפקיד מנכ"ל באחת החברות הממשלתיות.
"קודם-כול אני הולך לנוח", הוא אומר.
הציעו לך משהו?
"דיברו איתי על כמה דברים".
פוליטיקה?
"לא מתאים לי. זה לא התאים לי ב-1988, כשהשתחררתי מהצבא,
וזה בטח לא מתאים לי היום".
כתבות
ני"ע
