יאיר בן-דוד נגד הלישכה

בן-יאיר כיהן כמנכ"ל הלישכה בשנת 1992, במהלך כהונתו של עו"ד דרור חטר-ישי כראש הלישכה. לטענתו, כך עולה מהסיכומים, לאחר בחירתו במיכרז, ניסה חטר-ישי להביא לפיטוריו. זאת באמצעות חוות דעת מוזמנות, בהן נטען כאילו בן-יאיר קיבל הטבות מעבר למגיע לו.

שכרו של בן-דוד היה מקביל לשכר נשיא בית משפט שלום, בתוספת תנאים ותוספות ששולמו לו בתפקידו הקודם, כדובר הלישכה וכאחראי על פרסומיה.

לדבריו, זמן קצר לאחר תחילת כהונתו השניה של חטר-ישי כראש לשכת עוה"ד, זימן חטר-ישי את חברי הוועד המרכזי כדי להעביר החלטה המשחררת את בן-דוד מתפקידו. זאת בהיעדרו של בן- דוד, אשר טוען כי פיטוריו נעשו במחטף.

לטענת בן-דוד, עם פיטוריו אושרה זכאותו לפיצויים לפי שכרו המעודכן האחרון, כנשיא בית משפט שלום. ימים ספורים לאחר קיום הישיבה בה אושר שכרו, התקיימה ישיבת ועד מרכזי בה הוחלט למנות ועדה שתבדוק את נושא שכרו של בן-דוד. בעקבות חוות דעת שהוזמנה על ידי חטר-ישי, ואשר לפיה קיבל בן-דוד תנאים שלא הגיעו לו, הוחלט לבטל את ההחלטה בדבר גובה הפיצויים שאושרו לו, ולהפחיתם במידה ניכרת. בן-יאיר מצידו, הצטייד בחוות דעת של עו"ד אשר חלד, הקובעת, כי בהיות שכרו של בן-דוד מוצמד לשכר שופטים, הוא זכאי ליהנות ממלוא התגמולים של נשיא בית משפט שלום.

הלישכה מצידה, הגישה תביעה שכנגד, בגובה עשרות אלפי שקלים, המתבססת על חוות הדעת שניתנה על ידי משרדו של עו"ד אריאל שמר. חוות הדעת קובעת, כי בן-דוד לא הסתפק במשכורת שנקבעה לו, אלא אף דרש וקיבל מערכת שלמה של הטבות נוספות. כמו כן נקבע, כי הוא "קיבל חבילת תנאים ייחודית ספציפית, שאין כל דימיון בינה לבין התמורה המשולמת לשופט".

הלישכה, המיוצגת בידי עו"ד אשר סלע, ממשרד שמר, טוענת כי בן-דוד לא היה זכאי מצד אחד ליהנות מעידכון שכר השופטים, שכן הוא נהנה באותו זמן מתוספות שונות מעבר לשכר נשיא בית משפט שלום. מעבר לכך, טוענת הלישכה, העובדה שבן-יאיר פנה לוועדת המנגנון של הלישכה וביקש לעדכן את שכרו בהתאם לעידכוני שכר השופטים, מלמדת לכאורה על כך שבן-דוד ידע שהדבר אינו מגיע לו.

חוות הדעת של משרד שמר, גורסת כי בן-דוד, "לא הסתפק במשכורת שנקבעה לו, אלא דרש ואף קיבל מערכת שלמה של הטבות נוספות".

דומה, טען סגל, כי הממונה מסרב להכיר בסמכותה החוקית של הלישכה כאיגוד מקצועי, ו"הטלת מורא עליהם, בדרכי חקירה שאינן ראויות, בפרט כנגד מי שפועלים בהתנדבות וללא מטרת רווח, עשויה לעורר את החשש שמא פועל הממונה משיקולים השמורים עימו, במטרה לשמוט את הבסיס לקיומה של לישכת עוה"ד ולהביא להפסקת קיומה".