לא מרימים ידיים

האידיאולוגיה של גרפונקל דוגלת בשיתוף פעולה ודו-קיום בשלום באמצעות חינוך ועבודה משותפים, אבל הרבה תוכניות שהיו לו, כאלה שלפני כמה ימים הוגדרו כתוכניות בשלבי התממשות מתקדמים, נראות כיום כמו נצח.

יוזמת הפורטל הערבי באה מתוך רצון לשתף את עמיתיו הערבים מבית הספר היהודי-ערבי הדו-לשוני, שהוא אחד ממקימיו, גם בתחום ההיי-טק הישראלי, שכמעט 'נקי' מערבים. פיליפ קלדאווי, מנהל היחידה העסקית במרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי שידך בינו לבין בסאם אל-וואזיר, שותפו הפלשתיני, שרצה גם הוא לפתח פורטל דומה.

גרפונקל מספר על מפגשים רבים במקומות שונים ומשונים, בהם מלון אמריקן קולוני במזרח ירושלים ואפילו בעזה. כיוון שנוצרה כימיה טובה, החלו השניים לעבוד יחד, וכיום מוקמת שלוחת החברה שלהם בארה"ב.

אבל הרעיון המהפכני יותר בא אחר כך. הוא כולל יצירת התקשרויות בין חברות היי-טק ישראליות לבין עובדים פלשתינים, מתכנתים מהסוג שחסר כלכך בישראל. "אנחנו בקשר עם חברת נאסד"ק ישראלית", אמר גרפונקל לפני שבוע. "אנחנו עומדים להיפגש אחרי יום כיפור, כדי לסגור את הפרטים האחרונים בדבר העסקת עובדים פלשתינים, שישבו שם, בעזה ובמקומות אחרים ברשות הפלשתינית, באתר עם לוגו של החברה הישראלית.

"החברה הישראלית אפילו מעוניינת להכשיר את הפלשתינים לאפליקציות שלה. החברות שאנו נמצאים בקשר איתן, אינן חברות שאירוע כזה או אחר ישפיעו על השיקולים שלהן".

במצב הנוכחי, טוען גרפונקל, יש בשטחי הרשות מתכנתים ומהנדסים רבים שקיבלו הכשרה טובה. לפני ההתפרצות האחרונה ההתפתחויות ברשות החזירו אנשים שרכשו השכלה וניסיון ברחבי העולם, והרגישו שלרשות יש מה להציע להם מבחינה מקצועית. גם ישראל והחברות הישראליות יכולות להרוויח מכל זה, הרגיש גרפונקל.

השבוע חזרתי לגרפונקל, כדי לשמוע מה התחדש ואם יש בכוונת שני היזמים, הישראלי והפלשתיני, להמשיך ביוזמתם. גרפונקל: "פוליטיקה או לא פוליטיקה, בסופו של דבר הלוגיקה היא זו שתוביל אותנו. ייקח זמן עד הדברים יירגעו, אבל בסופו של דבר, התהליכים שהתחילו גם יימשכו. בין השאר, כי אין לנו ברירה אחרת".

"גלובס": ומה קורה עכשיו? הכול נפסק בינתיים?

גרפונקל: "העבודה על הפורטל נמשכת כרגיל, כי זו עבודה של ישראלים - יהודים וערבים יחד. בתחום האאוטסורסינג יש הפסקה. כרגע ממילא איאפשר לעשות מאום. אי-אפשר לקיים פגישות עם אנשים מהרשות. באסם אל-וואזיר אינו יכול לבוא עכשיו מעזה.

"מצד שני, אנשים לא הרימו ידיים. הסמנכ"ל של אותה חברה גדולה שעליה סיפרתי התקשר אלי, ואמר לי שהוא לא מוותר. 'אני יודע שהרוחות יירגעו, ואחר-כך ניפגש ונמשיך בשיתוף פעולה. ככלות הכול, אנחנו מסתכלים על הביזנס ומעוניינים לבחון את האפשרויות בתחום הזה', הוא אמר לי. גם בבית הספר המשותף שלנו אנשים לא הרימו ידיים - לא היהודים, ולא הערבים. אנחנו מדברים על מה שקורה, והילדים ממשיכים ללמוד יחד".

אבל לא הכול ורוד: גרפונקל מספר כי בעוד שחברות ישראליות מוכנות להעסיק פלשתינים מרחוק, חברות ישראליות פחות פתוחות להעסיק מתכנתים שהם ערבים-ישראלים. "מנהלת חברה השמה ישראלית סיפרה לי", הוא אומר, "שכאשר היא מציעה מתכנתים ערבים ישראלים לחברות ישראליות שנמצאות במצוקת כוח-אדם קשה, הן מסרבות בנימוס. פתאום הן לא לחוצות כל-כך". לדעתו, זה מסביר לא מעט מהמרירות הערבית שהצטברה, אבל לטענתו גם זה יעבור והשפיות תנצח.

פיליפ קלדאווי, מנהל היחידה העסקית במרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי, עדיין לא איבד לגמרי את האופטימיות שלו, למרות שכל ההתפתחויות המרובות ביחסים וכינון שיתופי פעולה בשלבים שונים בין ערבים ליהודים בישראל ובין ערבים, פלשתינים, ירדנים, מצרים ואפילו תוניסאים לבין ישראלים - נכנסות עכשיו להקפאה עמוקה, במקרה הטוב.

המרכז הוקם בשנת 88' על-ידי אנשי עסקים יהודים וערבים, כדי לעודד דיאלוג ושיתוף פעולה כלכלי בין ישראלים לערבים וכדי לתרום לפיתוח המגזר הערבי בארץ. לקראת אמצע שנות ה-90, אחרי חתימת הסכמי אוסלו, התחילה פעילות רבה במרכז, והוא ערך מפגשים וכנסים רבים של ישראלים עם אנשי עסקים ממדינות ערביות רבות. בין השאר, ארגן המרכז כנסים של אלפי אנשי טקסטיל, בכותרת 'אורגים שלום', וכנס של תעשיית הפלסטיק, שכונה 'פלסטו-פיס'.

בשנתיים האחרונות ניכרת פריחה במרכז, שמארגן ללא הפסקה כנסים ענפיים, למשל בתחום ההיי-טק, מהם יצאו עסקים רבים. כיום מסרב קלדאווי להזכיר שמות, כדי שלא להזיק לחברות הישראליות והערביות שמעורבות.

קלדאווי: "רק לפני שבועיים קיימנו מפגש של 80 חברות היי-טק בהרצליה, חלקן ישראליות וחלקן פלשתיניות. משם יצאו שיתופי פעולה והרבה החלטות ומסקנות. למשל, נוצר שיתוף פעולה בין חברה שעוסקת בהכשרת אקדמאים לבין חברת תוכנה ישראלית וחברת הדרכה פלשתינית" (חברת ההדרכה הישראלית סיוון, שבה מדובר, סירבה להגיב בשלב זה. לדבריה, שיתוף הפעולה, שעדיין לא הוכרז בתקשורת, עלול לפגוע בחברה הפלשתינית - א.ר.ג).

אבל כרגע הכול קפוא ומוקפא, וכל מה שתוכנן - בוטל. קלדאווי: "ביטלנו הרבה פגישות ואירועים. היה אמור להתקיים סיור של אנשי היי-טק פלשתינים בתפן, אצל סטף ורטהיימר, ובחממה הטכנולוגית בתרדיון, וזה בוטל. גם כנס של אנשי אקדמיה ערבים, שהיו אמורים לדון בדרכים לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי בארץ, בוטל. מפגש של אנשי עסקים ערבים-ישראלים בוטל זו פעם שנייה השבוע. כל זה כואב לנו מאוד".

ואיך שומרים על אופטימיות במצב כזה?

"חייבים להיות אופטימיים, כדי להילחם על כך שהתהליכים הללו יימשכו. אנחנו שומרים על קשר עם הגורמים שזה מתאפשר איתם, כדי שברגע שהמצב ישתפר, נוכל לחזור לפעילות.

"זה דווקא קל יותר עם אנשי העסקים הפלשתינים, איתם אנחנו שומרים על קשר רצוף. אבל יש כאלה שנעלמים עם כל רוח קלה שמנשבת. למשל, יצרנו קשר עם תוניסאים, ואלה נעלמים כאשר מתרחשים אירועים קלים בהרבה, וודאי שעכשיו הם כבר בכלל לא מחזירים לנו טלפונים".

מה, לדעתך, יכול כיום לתת לערבים הישראלים תחושה של שיתוף ושאיפה לשוויון?

"בימים האחרונים אנחנו מדברים על כך לא מעט. 14 עובדים יש במרכז, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים, וכולם שוברים את הראש בשאלה הזאת. בשלב הראשון צריך איש קשר מתאים, שיהיה לו קו פתוח לראש הממשלה, אהוד ברק. אמנם יש איש טוב, מתן וילנאי, שעושה כמיטב יכולתו. אבל מבחינת הערבים הישראלים איש קשר כזה כיום חייב להיות מישהו שבא מהמגזר הערבי ומקובל עליו, כדי שיוכל להרגיע את הרוחות.

"חלק גדול מהתסכול הוא תסכול כלכלי. אל-אקצה היה מעין קש ששבר את גב הגמל, אבל הבעיה הבסיסית היא כלכלית. הערבים הישראלים מרגישים שהם נדרשים להוכיח נאמנות למדינה, אבל לא מקבלים על זה כל תמורה: בינתיים, התקציב שמוקדש למגזר הערבי הוא 0.5% בלבד מהתקציב הכולל, ואפס אחוז מתקציב משרד התמ"ס".

בכל פעם שיש מהומות, אומר קלדאווי, צצים פתאום 4 מיליארד שקל, ש'מתוקצבים' למגזר הערבי. ובכל פעם שנרגעות הרוחות, המיליארדים הללו נעלמים כלא היו. "אנחנו לא דורשים כרגע 20% מהתקציבים. בשלב הזה נסתפק ב-5%, כדי להתחיל לבנות ולשים תשתיות".

גם סם וידרמן, מנכ"ל חברת הסטרט-אפ ויז'ואליטי סיסטמס, שעוסקת בפיתוח תוכנה לטכנולוגיות עתידיות כגון הבלו-טות', מבטא אופטימיות רבה. ויז'ואליטי סיסטמס היא חברה ישראלית-ירדנית-אמריקנית, בה יש שותפים מכל אחת מהמדינות והעובדים הם בעיקר ירדנים, שעוסקים בפיתוח.

וידרמן מנוסה בפיתוח שיתופי פעולה ישראליים-ערביים. כאשר היה מנכ"ל SDC (לשעבר אורנט, שנמכרה לסימנס) שיתף פעולה עם יזם פלשתיני מרמאללה, טארק מאיע. החברה הכשירה בארץ מתכנתים פלשתינים, כתוצאה משיתוף הפעולה, שהוכרז ברוב טקס לפני כשנתיים.

כיום החברה עדיין עובדת עם סימנס, אבל איבדה קשר עם החברה הישראלית. ובכל זאת, אומר וידרמן, מאיע עדיין מוכן לשתף פעולה עמו, וייתכן שיצטרף למיזם שלו.

האופטימיות של וידרמן נובעת מכך, שלמרות חששותיו, עובדיו בירדן ממשיכים לעבוד בחריצות ובשקידה. חלקם ממוצא פלשתיני והם עוקבים בחרדה אחר הנעשה כאן. עם זאת, מקום עבודתם וגאוותם המקצועית בחברה שלהם - שבאחרונה הציגה בתערוכה חשובה בארה"ב וזכתה לתהודה חיובית - חשובים להם מאוד.

וידרמן: "עשרת הימים האחרונים דווקא חיזקו אותנו מאוד. השותף האמריקני בחברה, סטיב שוייר, שמנהל את השיווק והמכירות בחברה, טוען שאילו היו מאה חברות כמו שלנו, כל זה לא היה קורה".

אבל אין מאה חברות כאלה. למעשה, יש הרבה פחות. וידרמן מספר, שחלק מהכסף שהחברה גייסה הגיע מקרן טריאד של קרן בירד, שהיא קרן ישראליתירדנית-אמריקנית, ורק עוד שלוש חברות גייסו ממנה, אף שלא קשה לקבל את הכסף.

עכשיו, מכריז וידרמן, "אנחנו הולכים לגייס שוב כסף ואנחנו רוצים להגיע לחברה של כמה מאות אנשים עם כמה פרוייקטים גדולים. כאשר נגיע לגודל כזה, נוכל ליצור סביבנו הרבה רעש, שימתן את העימותים".