"אנחנו חברה שעשתה את זה"

אבל אל תצפו ללטף אוגרים בבית החיות, הממוקם ליד הנהלת החברה. מדובר בתאי שחלה של אוגרים, המגיעים למעבדות במצב תאי לגמרי, בתוך מבחנות מלאות בחנקן נוזלי. "יש לנו בנק תאים", אומר המנכ"ל, ד"ר עזרא עוזיאל, "ואנחנו כל פעם שולפים אמפולה".

12 אלף מ"ר של אזורי ייצור ומעבדות מאוכלסים באחת החברות הגדולות והאלמוניות בשוק הביוטק הישראלי. 250 עובדים, המון חלוקים סטריליים וקצת רוח לחימה מקומית. דעו לכם שפעם לא היו אפילו תאי אוגרים: ד"ר דינה פישר, ביולוגית שסוגרת 15 שנה באינטרפארם, מספרת שהאינטרפרון הופק פעם מתאי עורלה של נימולים. על השאריות הללו של בריתות מילה היו אנשי אינטרפארם מדמים התקפה ויראלית, ובתגובה צופים בהם מייצרים עוד ועוד חומר פעיל. עד היום, היא אומרת, מוהלים שואלים את אנשי החברה אם הם צריכים עורלות.

הסיפור כבר מוכר: תרופה לטרשת נפוצה. אבל בעצם, אינטרפארם שואפת לייעד את התרופה לשימושים נוספים: לטיפול בגידולים שונים, בסרטן המעי הגס, בצהבת C, במחלת קרון (הפוגעת בדרכי העיכול) ובמחלות עצבים. אבל הייעודים הללו עדיין נבדקים בניסויים קליניים, בין היתר גם על חולים ישראלים.

28 אלף חולי טרשת מזריקים לעצמם רביף ב-60 מדינות מחוץ לארה"ב, וזה נתח של כ-30% מהשוק. נכון, יש תרופות מתחרות, אחת מהן ישראלית אפילו, אבל אל תגידו ליד אנשי אינטרפארם את המילה "קופקסון" - זה עושה להם בעיקר צרבת. "טבע היא חברה נסחרת, ומרכזת יותר עניין. יש להם מערכת יחסי ציבור יעילה. אבל צריך להסתכל על זה שיש לנו שליש מהשוק מחוץ לארה"ב. אנחנו רוצים לתפוס את מקומנו בשוק הטרשת הנפוצה. לנו חשוב להיות באותו חלון ראווה שהם נמצאים בו, בתחום הזה לפחות. אנחנו חברה ש'עשתה את זה', מהמולקולה הבודדת ועד למוצר המוגמר".

"גלובס": כמובן, עם בייבי-סיטינג רצוף מצד סרונו.

"זה בסדר גמור. גם חברות ישראליות אחרות יצטרכו לעשות את זה. אבל עדיין הכל כחול-לבן. הכל ליצוא. והעובדה היא, שמרב הצנרת (התרופות) של חברה גדולה כמו סרונו מקורו בישראל. זו חברת התרופות היחידה בעולם, שבנתה כאן חברה ומפעל.

"אנחנו וטבע הן שתי החברות האתיות היחידות בישראל, והיחידות שעוברות קבוע את הביקורות הרגולטוריות המחמירות בעולם, שהן הסיוט של כל חברות התרופות. זה מעמד שלא רבים מגיעים אליו".

כאן המקום להסגיר, שעוזיאל עצמו הגיע, כמה מפתיע, מתוככי טבע, שם ניצח על פיתוח - כן, היא ולא אחרת - הקופקסון. ב-1995 החליט שנמאס לו להיות בורג במערכת ועבר לאינטרפארם. התחושה, הוא מעיד, שונה לגמרי. בתוך המסגרת החמימה של קונצרן בינלאומי, הוא שומר על שאיפות משלו. להיכנס לייצור חומרים פעילים נוספים, למשל, לבד מהאינטרפרון.

יש יעד ריאלי יותר, ומה שמעיד עליו הוא עומק הקומות התת-קרקעיות של בניין אינטרפארם בנס-ציונה: 5 מטרים תמימים. העומק הזה לא מיועד למגרש חניה, אלא לתוכנית עתידית, של מעבר למכלים ענקיים לגידול תאים. "20-15 אלף ליטר לעומת 75 ליטר שיש לנו היום", אומר עוזיאל. "היום, אנחנו רוצים להפיק מהכמות כמה שיותר. בכלים ענקיים מגדלים כל הזמן, מקבלים נפחים יותר גדולים ואחרי שבוע-שבועיים אפשר לסגור את המכל".

המדען הראשי קיבל את שלו

בסוף 2000, שמח עוזיאל לבשר, סיימה אינטרפארם לשלם למדען הראשי את החזר ההשקעה שלו בפיתוח הרביף, ובכך החזירה תשלום של 4.3 מיליון דולר על השקעה של 3.6 מיליון דולר שנעשה ב-1988.

אבל כל זה בתוך המולדת. בחוץ מורידים לגמרי את הכפפות. המתחרה האמריקנית, ביוג'ן, שתרופת האבונקס שלה מובילה בשוק הטרשת הנפוצה, כבר מעוררת בחברה רוח לחימה של ממש. קצב המכירות של ביוג'ן יורד, טוענים באינטרפארם, ובתקווה להוריד אותו עוד יותר עורכים שם כעת ניסוי "ראש בראש" (Head to Head), שמטרתו להשוות את יעילות שני המוצרים המתחרים. קבוצת חולים אחת תקבל רביף, השנייה אבונקס (כאשר ביוג'ן עצמה, כמובן, מחוץ לעסק), ובאינטרפארם מקווים להוכיח עדיפות ולרוץ עם התוצאות ל-FDA, לקבלת אישור מזורז לשיווק בארה"ב.

"גלובס": זהו הימור רציני.

"זה הימור, אבל לא היינו מהמרים אם לא היינו יודעים את הערך של הרביף. זו התרופה היחידה שיש לה שני מינונים. אמנם, את האבונקס לוקחים רק פעם אחת בשבוע (ואת הרביף שלוש פעמים - א.מ), אבל היא פחות אפקטיבית. זמן הפעולה של האינטרפרון יותר קצר, ואחרי יומיים בגוף יעילות החומר יורדת".

התפוגגות החומר הפעיל היא אחת הבעיות המרכזיות של כל התרופות מבוססות האינטרפרון: כעת עורכים באינטרפארם ניסויים קליניים ברצפטור, שאמור להאריך את משך הזמן שבו הריכוז בגוף נותר על כנו.

אינטרפארם, שקמה ב-1978, היתה מלכתחילה יוזמה שווייצית-ישראלית, וסופחה בשלמותה מהר מאוד אל תוך סרונו. נושא הקשר עם ז'נבה די מבדח את הישראלים: נראה ששני הצדדים, החברה האם והחברה הבת, הבינו שמקום להבנה תרבותית של ממש אין כאן. השווייצים המנומסים של סרונו השלימו עם העובדה, שבמקום ששמו ישראל יש אנשים אוריינטליים-משהו, תמהוניים קצת, אבל גם שהם מייצרים הרבה. כמה הרבה? הרבה מאוד. כל כך הרבה, שלא מגלים. הערכות חיצוניות אומרות, שזה קרוב מאוד למאת האחוזים.

"בזמן שהיה עימות בין סרונו לבין בעלי מניות המיעוט הישראלים", טוען עוזיאל, "היה מסע הכפשה. אמרו ש'מדענים ישראליים נלקחים לשווייץ', וש'גונבים ידע מהארץ'. אלה שטויות. יש לנו 4-3 איש בשווייץ".

מעבר לזה, עוזיאל לא מודאג ממספר המדענים בארץ, רק מהכיוונים העסקיים שאליהם הם הולכים. "האאוט-פוט של מדעי החיים בישראל גבוה. מקומות כמו אינטרפארם שמחים לקבל עובדים, אבל אנחנו לא גדלים בלי סוף. חלק גדול מהאנשים רוצה לעבוד במקום שמתאים לו, וזה רק בחברת ביוטכנולוגיה. אבל סטרט-אפים וחברות קטנות שמגיעים לשלב הייצור וצריכים לעמוד בתנאי ייצור נאותים (GMP), רואים פתאום לפני אילו השקעות הם עומדים ומתחילים לחשוב פעמיים. הברירות הן שיתופי פעולה או מכירה".

עוזיאל מדבר מהשטח, שכן הוא יושב במועצת המנהלים של חממת הטכנולוגיה בקרית ויצמן. "באים אנשים ומציפים אותנו ברעיונות. אנחנו רואים עד כמה הם לא יודעים מה יידרש מהם בשלב שבו יצטרכו לעמוד מול הרשויות. הם חושבים שעדיין מוקדם מדי לחשוב על זה. חלק מהם מדענים ללא ניסיון ביצועי או ניהולי, חלק סתם לא רוצים לחשוב על ההוצאות שיהיו להם אחר כך. בסופו של דבר הם יעמדו מול שוקת שבורה. להביא חברת תרופות למצב של עמידה בביקורת ייצור זו לא רק השקעה כספית, זה שינוי שלם בתרבות של החברה. צריך להתכונן".

biotech@globes.co.il