דומה שדווקא ימי שישי בצהרים הם בבחינת שעתן הגדולה של הארוחות העסקיות בתל-אביב.
מעבר למפלט הקיים בתואנה העסקית הטהורה לכאורה לקיומן של ארוחות כאלה בימי
חול, בצהרי שישי הן מסבות חדווה מיוחדת. אפשר להתמכר בקלות לשלל ההצעות הקיימות,
להתמסר לכל הצעה בהנאה, בלי להזדקק לאצטלה כבדת הראש של איש העסקים.
לא כל המסעדות בתל-אביב שותפות לחגיגה. חלקן תוחמות את ארוחותיהן העסקיות (המהוות
לרוב כסלע לקיומן) לימים א-ה בלבד, בעוד אחרות מציעות אותן לאורך כל השבוע
(יועזר בר-יין, למשל). הפעם בחרנו לפקוד את הארוחה העסקית של מסעדת רוטשילד'ס
בסניפה התל-אביבי (למסעדה סניף נוסף בראשל"צ), השוכן בשכונת שבזי.
המסעדה הנאה מחולקת לשלושה אולמות אירוח. ריהוט עץ כבד בצבע חום אגוז, שולחנות
מחופים מפות בד, קירות צבועים בקרם שמנת צהבהב ומוסיקה חרישית ברקע משרים אווירה
נעימה. ברוטשילד'ס מוצעות שתי ארוחות עסקיות המסופקות בימים ראשון עד שישי,
בין השעות 12:30-17:00, האחת במחיר 57 שקל והשנייה במחיר 69 שקל. כל אחת מהן
כוללת שלוש מנות, כשהמנות הראשונות והקינוחים זהים בשתיהן וההבדל באופציות
המנות העיקריות מכתיב את ההפרש במחיר.
היינו שלושה סועדים ובחרנו לנסות את העסקית היקרות יותר. למנות הראשונות הזמנו
מרק בצל, מינסטרונה ומבחר אנטיפסטי. מרק הבצל היה שיגרתי למדי, סביר אם כי
לא מושקע. המרקם הצלול הפגין רמז קל לנוכחות יין, ותוכנו כלל בצל, קלי לחם
וגבינה צהובה מותכת. גירסת הבית למינסטרונה היתה חביבה יותר, אך גם זו לא היתה
התעלות של ממש. ההרכב כלל מבחר ירקות בכיכוב מוחץ של עגבניות ומקבץ תמוה ומיותר
של פסטה פנה. מבחר האנטיפסטי (למילוי עצמי חד-פעמי מן הבר) היה נאה, מרשים
ויזואלית ומגוון למדי. הוא כלל עגבניות שרי בעשבי תיבול, פרוסות בטטה, פרוסות
דלעת, שעועית ירוקה וצהובה חלוטה ומוקפצת קלות, תפוחי אדמה זעירים בתיבול חביב,
כרובית מטוגנת, פלחי ירקות חיים, זיתים, רצועות קישואים, לבנה בשמן-זית, מאפה
בצק פילו במילוי גבינות מתובל בשמיר ועוד. יופי של אנטיפסטי, שבצירוף לחם הבית
הנפלא, שאליו חברו חמאה ומטבל פיקנטי, יכול להשביע די והותר.
למנות העיקריות בחרנו באנטרקוט צרוב באסכלה ברוטב פלפל, יין אדום ובצל; בפילה
לבן על מצע של קוסקוס ברוטב שום ויין לבן; ובלזניה במילוי תרד, גבינות עזים
ועגבניות מיובשות.
גודלו של האנטרקוט היה סביר (בהתחשב בכך שמדובר בארוחה עסקית), אך איכותו לא
משובחת במיוחד. רוטב היין החובבני, שחבר אליו, לא כבש אותנו ואף לא העלה בדרגה
כלשהי את הבשר. לאנטרקוט חברו סלט ירוק קטן ומאולץ (ללא תחמיץ או דרסינג כלשהם)
ורבעי תפוחי אדמה מטוגנים עד להשחמה, שהיו פריכים וטעימים.
הפילה הלבן הוגש כארבעה מדליונים, שהקיפו עוגת קוסקוס משובצת ירקות ונתחמו
ברוטב לבן. המדליונים קיבלו, כנדרש, טיפול מינימליסטי, נצרבו קלות על הגריל,
והפגינו עסיסיות אופטימלית. מצע הקוסקוס סבל מחמיצות מעיקה, שהפכה אותו לבלתי
אכיל, ואילו רוטב השום והיין הלבן הוסיף למנה צבע בלבד, ללא שמץ של טעם.
הפתיעה מכולם - הלזניה. אמנם ראיתי יפות ממנה, אך היחס בין מרכיביה, עושר הצבעים
והטעמים, בצק הפסטה הדקיק המשובח, עשבי התיבול הטריים ורוטב העגבניות הטריות
העשיר שיצקו סביבה, הכתירו אותה כמוצלחת בסבב העיקריות. משום מה, אף אליה חבר
אותו סלט ירקות קטן ומשמים.
מן הקינוחים בחרנו בקרם ברולה ובשרבט נענע. קרם הברולה היה מוצלח ביותר ושמר
על מרקם נכון ומתיקות מאוזנת. שרבט נענע היה מעין גלידת נענע, סבל מעודף טעמי
שמנת ומתיקות יתר, עד שהנענע, שטעמה עדין ממילא, באה לידי ביטוי רק בגוון הירקרק
שהעניקה לקינוח ולא בטעמה המרענן האופייני.
בצירוף פעמיים "כוס יין עסקית" (כך במקור) מסוג אונדרגה קברנה סוביניון (17
שקל כ"א), אספרסו קצר (6 שקל), ובקבוק שתייה קלה (7 שקל), הסתכם מחיר הארוחה
ב-255 שקל, לפני שירות. גם אם מדובר בארוחה עסקית, שמחירה מוזל, אין זה בלתי
סביר לצפות לאחידות בסיסית ברמת המנות. בסעודה זו, הסיסמוגרף זיגזג כאחוז תזזית,
למרות שברוב המקרים לא עבר את רף הבינוניות. חבל.
רוטשילד'ס. עין-גנים 8 תל-אביב. טל' 03-5164499
תפריט:
התמחות: מטבח צרפתי הזמנה מראש: רצויה חניה: סבירה (חניון בתשלום בקרבת מקום)
ארוחה עסקית: 69-57 שקל חדר פרטי: מותנה במספר אנשים אורחים מחו"ל: אפשר שיחת
עסקים: אפשרית שירות: נעים כשרות: לא
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
