בוררות חובה, לא גישור חובה

הניסיון עד כה עם הליך הגישור מרצון איננו חיובי במיוחד. מרבית ההפניות לגישור שנעשו ע"י מערכת בתי המשפט לא נתקבלו ומרבית המקרים שבפועל הועברו לגישור הסתיימו בלא-כלום ולפיכך העניין הוחזר בסופו של דבר להכרעת בתי המשפט. פירוש הדבר שבמרבית המקרים לא רק שהגישור לא הועיל אלא ההיפך הוא הנכון. כיוון שלמגשר אין סמכות הכרעה, לפיכך בכל אותם מקרים (שהם, כאמור, הרוב) שניסיונו של המגשר, לפשר בין הצדדים לא צלח, עינוי הדין של המתדיינים אך גבר (שכן, חל עיכוב נוסף בהליך השיפוטי) וגם הוצאותיהם גדלו, שהרי המפשר אינו מתנדב העובד בחינם וגם עורכי הדין המייצגים את הצדדים בהליך הגישור אינם מסתפקים, כידוע, בשכר-מצווה. הנה כי כן, נמצאנו למדים שבמרבית המקרים הוספנו על עינוי-הדין "הרגיל" וההוצאות הכרוכות בהליך השיפוטי גם עינוי דין והוצאות "מיוחדות" הכרוכים בהליך הגישור שלא צלח.

אחת הבעיות הגדולות של מערכת בתי המשפט היא העומס הרב המוטל עליהם. הפתרון הפשוט לבעייה זו הוא, כמובן, הגדלה ניכרת של מספר השופטים. אלא שפתרון זה הינו יקר ולא נראה שבשנים הקרובים יקצו את המשאבים הכספיים הדרושים לצורך זה. לפיכך, יש לחשוב על פתרון חכם אחר אשר יהיה בו כדי להקל על העומס המוטל על כתפי השופטים מבלי שהקלה זו תעמיס הוצאות על תקציב המדינה. הפתרון הנכון הוא, לדעתי, חקיקת חוק בוררות חובה, אשר יחייב את הצדדים, בתובענות מסויימות שיוגדרו בחוק, לפנות להליך בוררות ולא לבתי המשפט. כך, למשל, בתובענות על-פי פוליסות ביטוח או בתביעות פיצויים עקב תאונת דרכים שבהן על-פי רוב השאלה העיקרית הוא גובה הפיצוי, אין כל יתרון בדיון בביהמ"ש על-פני דיון בהליך בוררות. ההיפך הוא הנכון.

בעניינים שכאלה ודומיהם יש דווקא יתרון לדיון בבוררות. ההליך מהיר ולא יקר (מוצע לקבוע תעריף סביר ולא יקר). הדיון בבוררות בדרך כלל נעים יותר לכל המעורבים מאשר דיון בבית משפט. לגבי טיב השיפוט, מוצע שעל-פי החוק תפורסם רשימת בוררים, שיאושרו על-ידי שר המשפטים, ואשר עומדים בתנאי הכשירות של שופטי בית משפט. על מנת להגביר את אמון הציבור "במערכת הבוררות" מוצע, לפחות בשלב הראשון, שהרשימה תורכב מאנשים הכשירים להתמנות לשופטי בית משפט מחוזי. אם הצדדים לבוררות לא יסכימו ביניהם על בורר מוסכם תוך זמן סביר שייקבע בחוק, רשאי יהיה כל צד לפנות לרשם ביהמ"ש על מנת שימנה את הבורר מבין הבוררים המופיעים ברשימה.

הטיעון הרציני היחידי ששמעתי עד כה נגד הצעה שכזו היא עניין הערעור. כיום כמעט כל פסק דין בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות. "כמעט" ולא בכדי. כך, למשל, פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, רק אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של ביהמ"ש המחוזי. עינינו הרואות שהמחוקק לא ראה בזכות הערעור זכות מקודשת שאין לערער אחריה. וכשם שנקבע שבתובענות הנדונות בביהמ"ש לתביעות קטנות זכות הערעור תהיה ברשות של בימ"ש בלבד, איני רואה כל פגם בכך שגם פסק בוררות, באותם עניינים שהחוק יקבע בהם בוררות חובה, יהיה ניתן לערעור ברשות ביהמ"ש.

התועלת העיקרית בהנהגת בוררות חובה, מלבד הקטנת העומס על בתי המשפט ויצירת הליך פשוט, נוח, מהיר, זול ויעיל לפתרון סכסוכים, הוא גם שינוי בדפוסי ההתנהגות של הצדדים לסכסוך, בעיקר של הנתבעים- בכח. ידוע הוא שאחת הסיבות לכך שנתבעים מסויימים (ולצערי הם רבים) אינם משלמים את המגיע מהם היא הידיעה שמיום הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין חולף זמן רב. על כן נוצר נוהג "פסיכולוגי" שעל-פיו אם הנתבע מוכן כבר לשלם את חובו ללא היזקקות להליכים משפטיים מגיע לו "פרס" המתבטא בדרך כלל בהפחתה של הסכום שאותו עליו לשלם. תובע שלא הסכים להעניק לחייב את "הפרס" ייאלץ להמתין זמן רב עד אשר יזכה לראות את כספו, אם בכלל. לפיכך, אין להתפלא על כך שרבים נאלצים להשלים עם "כללי משחק" אלה. אולם אם יידע הנתבע שהימנעות בלתי מוצדקת מתשלום חוב תאפשר לתובע לקבל פסק בורר בהליך מהיר וזול-יחסית בתוספת הוצאות שיושתו על הנתבע כי אז יש סיכוי טוב מאד ש"כללי המשחק" ישתנו לטובה.

עינינו הרואות שהסחבת הקיימת כיום במערכת בתי המשפט גורמת, מלבד העוולות הישירות של עינוי דין הגורם לאי-צדק, גם לנזק כללי וחמור שיש בו כדי להשפיע לרעה על דרכי התנהגות של ציבור שלם. לפיכך, השארת המצב הקיים על כנו נוגדת את תקנת הציבור. אם סבר המחוקק שלמען שמירה על תקנת הציבור מוצדק לקבוע סייגים לזכויות-יסוד כמו, זכות ההתאגדות, חופש החוזים ועוד, בוודאי שמוצדק למען אותה מטרה לסייג גם את זכות הערעור. למעשה, הסייג הוא תיאורטי בלבד, שכן באותם מקרים שבהם קיימת סיבה טובה לערער על פסקי הבוררות - חזקה על בית המשפט שיתן את רשות הערעור. הדבר גם ימנע ערעורי-סרק שמוגשים לעיתים קרובות כאשר זכות הערעור קיימת ללא כל סייג, ותורמים גם הם לעומס המוטל על בתי המשפט.

במקום לרכז את מאמציו בהפעלת הרפורמה, שלא תועיל הרבה לפתרון הבעייה העיקרית של המערכת, מוצע, לפיכך, לשר המשפטים החדש, לפעול לחקיקת חוק בוררות חובה הכותב הוא מרצה למשפטים במכללה האקדמית של תל-אביב