אנשי עסקים וסוחרים יהודים היו במשך מאות שנים מובילי הגלובליזציה בכלכלה.
בכל מקום ובכל עת בהם נפתחו אופקים כלכליים חדשים - תפסו היהודים מקום מרכזי.
נשמע כמו תעמולה אנטישמית? בכלל לא. זוהי מסקנתו של ד"ר אבי בקר, מנהל הקונגרס
היהודי העולמי בישראל, ממחקר שערך בשאלת היהודים והגלובליזציה הכלכלית.
בקר אומר, שהחשש מפני אנטישמיות, אכן הוביל במשך עשרות שנים את ההיסטוריונים
- ובכללם היסטוריונים יהודים - להימנע מאמירת האמת הזו. אלא שבנסיעותיו ברחבי
העולם בשנים האחרונות, גילה בקר שדווקא גויים הנמצאים במשרות בכירות בממשלות
שונות, מתייחסים לחלקם של היהודים בכלכלה העולמית בפתיחות גדולה בהרבה מאשר
היהודים עצמם.
"אצלנו ישר מפחדים מאנטישמיות, או - בעיקר בישראל - לא מפרגנים ליהודים בעולם.
הרי הגישה הציונית היא שלילת הגולה וראיית יהודי התפוצות בצורה מזלזלת כ'יהודי
חצר', ולכן לא מוכנים להכיר בתרומתם", אומר בקר.
את מחקרו פותח בקר בציטוט מדברי ההיסטוריון הגרמני ורנר זומברט, אשר כתב ב-1911:
"אנו מתפלאים על כי עד כה לא הבחינו, לפחות בהקבלה החיצונית, בין התנועות הגיאוגרפיות
של העם היהודי, לבין הגורל הכלכלי של העמים השונים ועריהם. בדומה לשמש, יוצא
עם ישראל על שמי אירופה: מקום שם יגיע - יצמחו חיים חדשים; במקומות מהם יסתלק
- שם יקמול כל מה שעד כה ליבלב". לא מיותר לציין, כי בסוף ימיו תמך זומברט
בנאצים.
אמירה כמעט זהה מובאת מפיו של ר' מנשה בן-ישראל, כאשר שיכנע ב-1656 את שליט
אנגליה, אוליבר קרומוול, להתיר ליהודים לשוב לארצו. בן-ישראל אמר, כי היהודים
מביאים שגשוג כלכלי לכל מקום בו הם נמצאים. ואילו ב-1748 כתב הוגה הדעות הצרפתי
שארל מונטסקייה, כי כלכלת הסחר העולמית פרצה מתוך הדיכוי של היהודים.
ובאמת, מה היו הסיבות למקום המרכזי של היהודים בכלכלה ובסחר? בקר הולך אחורה
עד ימי המשנה והתלמוד, ומביא ציטוטים המלמדים על יחסם החיובי של חכמי ישראל
לעשיית כסף ולעושר. ר' יהושע בן חנניה, למשל, נשאל במאה השנייה לספירה בידי
יהודי אלכסנדריה כיצד להתעשר, ותשובתו היתה: עיסקו במסחר ועשו זאת ביושר. גישה
זו עמדה בניגוד לגישה הנוצרית, לפחות זו הרשמית, אשר שיבחה את העוני.
חוץ מזה, אומר בקר, פעלו לטובת היהודים עוד שני גורמים, שלכאורה היו אמורים
לפעול נגדם. לכל אורך ההיסטוריה סבלו היהודים מאפליה כלכלית במקומות מושבם:
לא נתנו להם להצטרף לגילדות המקצועיות, אסרו עליהם לעסוק בחקלאות וכך הלאה.
לפיכך, על מנת להתקיים, הם נאלצו לפנות לסחר בין-עירוני, ועד מהרה - בינלאומי.
כאן שיחק לצידם הגורם השני: הגלות, הפיזור במדינות רבות. ליהודי שהגיע למדינה
זרה היתה תמיד כתובת: בית הכנסת. הוא היה זקוק לשירותי הדת, וכך יצר אוטומטית
קשרים עם יהודים באותו מקום. מובן, שלקשרים אלו נודע משקל רב בתחום הכלכלי.
הדבר בולט במיוחד במשפחות ידועות, אשר בניהן התפזרו במדינות שונות ויצרו קונצרן
בינלאומי שהודק בקשרי דם: לופז, ששון, מנדס וכמובן רוטשילד.
לא מדובר רק בתופעות של לפני מאות שנים, מדגיש בקר. ניקח לדוגמה את מילטון
פרידמן, אבי הגלובליזציה המודרנית, אשר כבר בזמן המלחמה הקרה טען שאסור לשיקולים
פוליטיים להשפיע על שיקולים כלכליים, ושאין בהכרח מקום להתגאות במאזן חיובי
בסחר החוץ. בשנים האחרונות, מוסיף בקר, נשואות עיני העולם לאלן גרינספאן; בבורסות
מאזינים למוצא פיה של אבי ג'וזף-כהן; ובממשל קלינטון מילאו שני יהודים את תפקיד
שר האוצר - רוברט רובין ולארי סאמרס. 95% מיהודי התפוצות, מציין בקר, חיים
כיום במרכזים האורבניים הגדולים. בכל מדינה, נמצא אותם בעיר הגדולה או בשתיים-שלוש
הערים הגדולות ביותר. למה? משום ששם מרכז חיי הכלכלה, ושם יש אפשרות לעסוק
בכלכלה גלובלית. בקר מביא כדוגמה דווקא שתי קהילות קטנות מאוד: הונג-קונג (3,000
יהודים) ופנמה (8,500 יהודים). בשני המקומות היה מספר היהודים אפס רק לפני
כמה עשרות שנים. הקהילות התפתחו לאחר שנוצרו שם שווקים חדשים.
באותה מידה, מוסיף בקר עובדה הרבה פחות ידועה, עומדים כיום יהודים בראש המאבק
נגד הגלובליזציה. את המהומות הקשות בסיאטל בדצמבר 1999 אירגן גוף הנקרא "ארגון
המעקב הציבורי אחרי הסחר העולמי". בראשו עומדת לורי וולך, אשר סיפרה שסבלה
מאנטישמיות כילדה יהודיה כמעט בודדת בצפון ויסקונסין, ומשום כך החליטה להיאבק
למען החלשים. יהודיה אחרת, נעמי קליין, היא אחת הפעילות הבולטות במאבק נגד
הגלובליזציה בקנדה.
"היהודים אינם מחזיקים בכל הכלכלה העולמית וגם אינם שולטים בה", מסכם בקר.
"אבל הם בולטים בה מעל ומעבר לחלקם היחסי באוכלוסיה העולמית, והם תמיד מבשרי
הגלובליזציה ופתיחת האופקים החדשים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
