שנות ה-90 - ימי הסטרט-אפ והכסף הגדול

בשנות ה-90 המשיכה תעשיית ההיי-טק הישראלית בהתבססות כענף הייצוא המוביל של המדינה. תרמו לכך העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, התמיכה הממשלתית בתעשיית ההיי-טק והקמת החממות הטכנולוגיות, והסכמי השלום עם הפלשתינאים וירדן. האקלים המדיני המשופר תרם לגידול ניכר בהיקף ההשקעות הזרות, שתמכו בחברות הסטרט-אפ ובתעשיית ההון סיכון המקומית.

וכך, אם בתחילת העשור היווה יצוא ההיי-טק 23% מכלל היצוא התעשייתי, בשנת 1997 עלה חלקו ביצוא לשיעור של 33%. בשנה זו הגיע שיעור ההוצאה למו"פ אזרחי כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי לשיעור של 2.2% - מקום חמישי בעולם, ויצוא המוצרים פרי מו"פ עצמי הגיע לשיעור של 10 מיליארד דולר. מכירות התוכנה של חברות ישראליות עלו בעשור זה מ-450 מיליון דולר ב-1990 (מתוך זה 89 מיליון דולר לייצוא) לשלושה מיליארד דולר ב-1999 (שני מיליארד דולר לייצוא).

הגיאות בהיי-טק הישראלי התבטאה במספר עסקאות ענק של מכירת חברות סטרט-אפ לענקים מחו"ל, וכן בצמיחתן של כמה מהחברות הישראליות בנאסד"ק, ובמיוחד צ'קפוינט, אמדוקס, קומברס ומרקורי. כל אלה זיכו את ישראל בהכרה כ"עמק הסיליקון השני".

1991 - פרויקט החממות הטכנולוגיות. העלייה הגדולה של כמיליון יהודים ממדינות בריה"מ לשעבר, הביאה לישראל כמות עצומה של יותר מ-10,000 מדענים ומהנדסים, מחציתם בעלי הכשרה בתחומי המדעים המדויקים. פרויקט החממות הטכנולוגיות של לשכת המדען הראשי במשרד התמ"ס אמור היה להציע לאותם אנשים אפשרות לעבוד על מיזמים טכנולוגיים כשהחממות מספקות עבורם מטריה פיננסית, טכנולוגית ותשתיתית.

תקציב החממות גדל בהדרגה, מ-1.8 מיליון דולר ב-1991 ל-30 מיליון דולר ב-1999. 592 פרויקטים התבצעו ב-28 החממות הטכנולוגיות מתחילת העשור ועד סופו. 308 מתוכם המשיכו את דרכם לאחר שעזבו את החממות, ו-225 מהם הצליחו לגייס מימון לפעילותם. בסך-הכל גייסו המיזמים סכום של 320 מיליון דולר.

צמיחתן של חממות פרטיות בשנים האחרונות והמעורבות הגוברת של קרנות הון הסיכון בשלבי ההשקעה הראשוניים, החלישו את מעמדו של פרויקט החממות הממשלתיות. הניסיון להפריט אותן נכשל, לפי שעה. למרות זאת, כ-200 פרויקטים עדיין מתנהלים בחממות. למרות הפיחות במעמדן, הפרויקט הלאומי של החממות הטכנולוגיות תרם לביסוסה של תעשיית סטרטאפ משגשגת בישראל.

1991 - הקמת מרכז מו"פ של מיקרוסופט במת"ם חיפה.

1992 - ראשיתה של תעשיית ההון סיכון הישראלית. ניצניה של תעשיית ההון סיכון הישראלית ננטעו ב-1985, עם הקמתה של קרן אתנה. ארבע שנים מאוחר יותר ייסדה גם קרן אוורגרין את פעילותה בתחום ההון הסיכון, אבל את התנופה הגדולה לתעשייה הזאת העניקו קרנות ענבל (לימים שדות מו"פ, מרתון ותעוזה), מופת ועשר קרנות יוזמה - קרנות ציבוריות, שהוקמו בין 1992 ל-1994.

מתוך הקרנות הללו צמחו הקרנות המובילות היום את תעשיית ההון סיכון הישראלית, ביניהן סטאר, JVP, פולריס, ג'מיני, ניצנים (שהפכה לקונקורד), ורטקס, מדיקה ואינוונטק. כיום פועלות בישראל קרוב ל-100 קרנות הון סיכון, בנוסף לכ-50 גופי השקעה נוספים.

1993 - מרקורי מונפקת מרקורי של אריה פיינגולד מונפקת בנאסד"ק, ומגייסת 25 מיליון דולר. שנתיים אחר כך מנפיקה מרקורי בשנית, ומגייסת 50 מיליון דולר. בשנים הבאות הפכה מרקורי לאחת המובילות בשוק בדיקות התוכנה ומערכות אינטרנט, והופכת לאחת החברות הישראליות הגדולות.

1993 - גורילה כחול-לבן. באותה שנה הקימו גיל שויד, מריוס נכט ושלמה קרמר את צ'קפוינט - סיפור ההצלחה הגדול ביותר של ההיי-טק הישראלי. את המימון הראשוני לצ'קפוינט, 300 אלף דולר תמורת 50% מהחברה, סיפקה BRM (שבעקבות ההצלחה הפכה בהמשך לקרן הון סיכון). ההסכם שחתמה צ'קפוינט הצעירה עם סאן מיקרוסיסטמס, ודרך הניהול של שויד, הפכו את צ'קפוינט תוך זמן קצר הפכה לחברה מובילה בתחום אבטחת המידע באינטרנט, עם קצב צמיחה שנתי חסר תקדים במונחים ישראליים.

הנפקת צ'קפוינט ב-1996, על-פי שווי שוק של 450 מיליון דולר, סימנה את תחילת הדרך של החברה אל הצמרת העולמית, תוך שהיא תופסת נתחי שוק גדלים והולכים. בשיאה הגיעה צ'קפוינט לשווי שוק של כ-30 מיליארד דולר, הפכה לאחת מחברות התוכנה הגדולות בעולם וזכתה להכרה כאחת החברות הצומחות הטובות בעולם. ההצלחה של צ'קפוינט הפכה את שויד, כיום בן 34, לאחד המנכ"לים המוערכים בעולם ולאיש העשיר בישראל.

1994 - נייסקום נרכשת. נייסקום נרכשה על-ידי COM‏3 האמריקאית תמורת 60 מיליון דולר.

1995 - לננט נמכרת. החברה של האחים זיסאפל, שהוקמה ב-1985 והונפקה בנאסד"ק ב-1991, נמכרה למאדג' האמריקאית תמורת 110 מיליון דולר. שנתיים לאחר המיזוג נקלעה החברה המאוחדת למשבר, וב-1996 פוצלה לננט ממאדג'.

1997 - כייבל אנד ויירלס בבזק. חברת התקשורת הבריטית הגדילה את אחזקותיה בבזק מ-10.02% ל-20%.

1999 - DSPC נמכרת. יצרנית השבבים לסלולר DSPC של דוידי גילה נמכרת לאינטל תמורת 1.67 מיליארד דולר.

1999 - המימד החדיש נמכרת. חברת התוכנה המימד החדיש נמכרת ל-BMC תמורת 650 מיליון דולר.

1999 - ממקו נמכרת. חברת התוכנה ממקו נמכרת לפלטינום (שנמכרה מאוחר יותר ל-CA) תמורת 550 מיליון דולר.

1999 - וואלה הופכת לחברת אינטרנט ציבורית. זוהי חברת האינטרנט הציבורית הראשונה בישראל. ההנפקה, שתוכננה להיקף של 23 מיליארד שקל זכתה לביקושי שיא של 70 מיליארד שקל.

מפת הפרויקט - 53 שנות היי-טק

חזרה לשער הפרויקט

טרום מדינה - לא הכל לואו-טק

שנות ה-50 - הראש היהודי ממציא לנו פטנטים

שנות ה-60 - תחילת השגשוג

שנות ה-70 - אנחנו על המפה (או הזרים באים)

שנות ה-80 - מקימים חברות למרות המשבר

שנות ה-90 - ימי הסטרט-אפ והכסף הגדול

שנות ה-2000 - ציר נאסד"ק-נאבלוס