חובת הגילוי ותום הלב של בנק משכנתאות

לביהמ"ש הוגשו שתי המרצות פתיחה, שבהן נתבקש ביהמ"ש להצהיר, שהחיוב עפ"י הסכמי ההלוואה שבין המבקשים לבין בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשיב") חדל וכי רישום המשכון על דירות המבקשים בטל ופקע.

מדובר בשתי הלוואות שנלקחו ע"י המבקשים מהמשיב לרכישת דירות. בשתי התובענות מדובר היה בשני לווים (להלן: "הלווים"), שאליהם צורף כלווה נוסף יעקב שפיצר ז"ל (להלן "המנוח"). הלווים חתמו על בקשות להצטרפות לביטוח חיים, ודמי הביטוח שועבדו להבטחת החזרי ההלוואות למשיב.

לטענת המבקשים, המשיב לא הציע למנוח להצטרף לביטוח החיים ואף לא התריע על חובתו לעשות כן, כי אינו עורך למנוח ביטוח חיים.

לו היה המנוח מצטרף לביטוח החיים, הרי שבעקבות מותו היו נפרעות הלוואות המשכנתא מתגמולי הביטוח.

התובענות נדונו, במאוחד, בפני השופט ק' ורדי. השופט ורדי מאמץ את גרסת המבקשים, שלפיה לא קיבלו כל תדרוך או דפי הסבר בכתב בהקשר לביטוח החיים של המנוח.

השופט אף קובע, כי המנוח היה היחיד שהיה אמור לשאת בתשלום החזר ההלוואות, כי היה היחיד בעל יכולת להחזיר את כספי ההלוואה, להבדיל משאר הנפשות הפועלות המעורבות.

השופט ורדי התרשם, כדבריו, שהמבקשים אינם מבינים בענייני כספים ומשכנתאות, ושההסברים שקיבלו היו מהירים ודחוקים, והתמקדו בחתימתם היכן שהראו להם לחתום.

השופט דחה את טענת המשיב, שלא חלה עליו חובה ליידע את המנוח על האפשרות לערוך ביטוח חיים, אף שמדובר בפרט מהותי כהגדרתו בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), וחובה זו קמה הן מכוח החוק והן מכוח דיני החוזים וחובת תום הלב, ההגינות ויחסי הנאמנות בין הבנק ללקוח.

בנושא של ביטוח חיים לגבי הלוואות לדיור ולקיחת משכנתאות היו מספר התפתחויות במהלך השנים, ויש חשיבות רבה ללוחות הזמנים ולמועדי הסכמי ההלוואה וכן לפן העובדתי.

להלן "ציוני דרך" בנושא:

ביום 17.4.90 הופץ חוזר של האוצר (החשב הכללי) ובו נאמר, שכל זכאי שיקבל הלוואה שמקורה מכספי תקציב המדינה יהיה חייב בביטוח חיים בגין החזר ההלוואה.

ביום 3.2.91 הופץ חוזר ע"י בנק ישראל (המפקח על הבנקים), שכותרתו "נהלים למתן הלוואות לדיור" (להלן: "הנהלים של בנק ישראל"), ובו נאמר, בין השאר, כי תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל, כשעל תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה.

התאגיד הבנקאי יודיע ללווה, כי הוא רשאי לבצע את הביטוחים הנ"ל במישרין עם חברת הביטוח שלא באמצעות התאגיד הבנקאי.

בה.פ. (ת"א) 2315/91 רוזנברג נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, נדון מקרה דומה לגבי הלוואה שנלקחה בשנת 1988. לאחר שהתובענה נתקבלה בחלקה, נתקבל ערעור הבנק בע"א 8905/96 בנק דיסקונט למשכנתאות נ' רוזנברג, תקדין עליון 98(2)1575 ובו נאמר בקצרה:

"המשיבים לא הניחו את דעתנו, שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ'פרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה".

מסקנות:

עד יום 1.5.90 לא היתה קיימת חובה לביטוח חיים להלוואה שמקורה מכספי תקציב.

עד ליום 3.2.91 לא היו נהלים של המפקח על הבנקים, לעניין ביטוח החיים של לווה להלוואה שמקורה לא בכספי התקציב.

ביהמ"ש העליון קבע, שלא מדובר ב"פרט מהותי" המטיל חובה על הבנק להודיע ללקוח, שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה במקרה של הלוואה שנלקחה בשנת 1988.

בנוסף, בסעיף 4 לנהלים של בנק ישראל נאמר, שתאגיד בנקאי ייתן למבקש הלוואות, דפי הסבר לגבי תנאי ההלוואה והתנאים לביטוח חיים, לרבות שיעורי הפרמיות, וכן נאמר בסעיף 11 לנהלים של בנק ישראל, שתאגיד בנקאי יבהיר ללווה את משמעות והשלכות בחירתו בביטוח.

במקרה דנן מדובר בהלוואות מ-92' ו-93', דהיינו לאחר ההנחיות של האוצר לגבי כספי תקציב ולאחר הנהלים של בנק ישראל, ולכן לא מדובר באותו מצב שהיה במקרה של פס"ד רוזנברג, שם דובר בהלוואה משנת 1988.

השופט ורדי מאבחן את פס"ד רוזנברג לגבי מקרים שקרו בטרם הוצאו ההנחיות של האוצר ונוהלי המפקח על הבנקים. פס"ד רוזנברג התייחס גם לגבי כספים שנטלו לווים ממכספי הבנק ולא מכספי מדינה כמו במקרה דנן, שלגביהם יש חובה מכוח הוראות משרד האוצר לעשות ביטוח חיים לכל זכאי שיקבל הלוואה.

לפי הנהלים של בנק ישראל, היה על המשיב להודיע למנוח, שהוא רשאי לבצע ביטוח חיים באמצעותו או באמצעות אחר.

המדובר בפרט מהותי, העולה הן מהחוק והן מחובת הגילוי ותום הלב, כשאי הגילוי במקרה דנן מהווה הן הפרת חובה עפ"י החוק, הן עפ"י נהלים והן עפ"י חובת הגילוי ותום הלב ואף מהווה רשלנות של המשיב.

קיימת חובה הודעה למשיב ללקוח להודיע לגבי זכותו לערוך ביטוח חיים, ובמקרה דנן לא מולאה חובה זו.

גם בלא להכריע אם חלה על המנוח החובה לבטח ביטוח חיים עפ"י הנחיות משרד האוצר, יש חובה על הבנק להודיע ללקוח, שהוא לא נכלל במסגרת חובה זו ושעליו לערוך ביטוח חיים על ידו או באמצעי אחר, כיוון שאינו מבוטח על ידי המשיב או מי מטעמו.

עפ"י החוק והוראת כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות למסירת מסמכים) (להלן: "הכללים"), קיימת חובת גילוי לגבי כל פרט הנוגע להלוואה, לרבות ביטוח חיים.

הוראות בנק ישראל יצרו נורמה של חובת זהירות סבירה ונורמה של התנהגות כלפי אנשים הפונים למשיב לקבלת הלוואה, העולה גם מכוח חובת הנאמנות, חובת הגילוי וחובת תום הלב. השופט ורדי קובע, שנורמות אלו הופרו במקרה דנן, ועקב הפרה של חובות אלו קמה למשיב גם חבות חוזית או נזיקית.

יש להבחין בין ביטוחי חובת הנאמנות כלפי לקוח מנוסה, הבקיא בעניינים פיננסיים, לבין ביטוייה כלפי לקוח, שהעניינים הפיננסיים זרים לו והוא מסתמך על ייעוצו של הבנק בלבד.

הפרת החובות של המשיב הן עפ"י הדין הן עפ"י חובת תום הלב, הנאמנות וההגינות והן עפ"י עוולת הרשלנות, גרמו למבקשים נזק באי הפטור מהמשך תשלום ההלוואה עם פטירת המנוח.

התוצאה הסופית: התובענות התקבלו. ניתן צו שלפיו החיובים עפ"י הסכמי ההלוואה חדלו עם פטירת המנוח והמבקשים והערבים פטורים מהמשך תשלום ההלוואה.

ה"פ 176534/00.

ה"פ 176804/00.

בימ"ש שלום בת"א.

השופט ק' ורדי.

בשם המבקשים: עו"ד עזריאלי ושמקר.

בשם המשיב: עו"ד בודה.