לימודי גיוס התרומות מהבוגרים

ואלרי סמית, סטודנטית בת 23, גאה להראות למבקרים את הקמפוס של ברקלי. היא מובילה אותם מהקשת האמנותית בשער הכניסה דרך הקמפנילה המפורסם עד לספריה הראשית שבנויה בסגנון של מקדש עתיק. בשום אוניברסיטה אמריקאית אחרת אין כל כך הרבה דוקטורנטים - מסבירה סמית לאורחים. לדבריה, מלמדים כאן שבעה חתני פרס נובל ושלושה מהמרצים זכו לפרס פוליצר. והכי חשוב: בדירוג האחרון של הישגי המחקר ניצחה ברקלי את המתחרה הנצחית סטנפורד.

ג'ון קש, סגן נשיא לאיסוף תרומות באוניברסיטה האנליסטית של קליפורניה, אוהב סטודנטים כמו ואלרי סמית. הוא יודע: סטודנטים מרוצים יהיו בבוא העת גם תורמים נדיבים. קש גייס בקמפיין ההתרמה האחרון 1.44 מיליארד דולר. רוב הכסף בא מבוגרים שסיימו את לימודיהם בברקלי.

חלפו הזמנים כאשר סמכו על הקצבות ציבוריות. עוד לפני 25 שנים באו 80% מתקציב האוניברסיטה מהמדינה. היום רק כל דולר שלישי. לכן התחילה אוניברסיטת ברקלי הממלכתית בסוף שנות ה-80 בשיטה שהייתה נהוגה מאז ומתמיד במתחרות הפרטיות סטנפורד והרווארד: אלה חיזקו את הקשרים עם בוגרים לשעבר, והפקידו את גיוס הכספים בידי מקצוענים.

היום עוסקים בברקלי 250 אנשים אך ורק בקשרים עם בוגרי המוסד ובאיסוף תרומות. כאשר פרנסי ברקלי התחילו ב-1996 ב"קמפיין המיליארד" שלהם, קש ועמיתיו מיינו קודם את 270,000 השמות בכרטסת הבוגרים על פי הפוטנציאל הפיננסי שלהם. מספר המיקוד בכתובת היה הרמז החשוב הראשון. מיקוד הדואר חשף את שכונת המגורים ולפיו ניתן היה להעריך את הכח הפיננסי של הבוגר. אפר איסט סייד בניו יורק - מבטיח תורם פוטנציאלי רציני. לברונקס הדרומית אין טעם לשלוח מכתב בקשה לתרומה. 70.000 בוגרים נבחרו ונתבקשו לתרום. ביניהם אותרו 7.500 שיוכלו לתת יותר מ-10.000 דולר. להם הוקדש טיפול מיוחד.

14 חוקרים במחלקתו של קש מפתחים את האסטרטגיה הגזורה על פי יכולתו הפיננסית של המועמד לנדבנות. מה היקף רכושו? מהם תחביביו? היכן לומדים ילדיו ונכדיו? לאיזו מטרה הוא תרם כבר כסף? "כמעט מפחיד להיווכח איזה פרטים נודעו לנו על האנשים", אומר ריצ'רד נאום, מקבילו של קש באוניברסיטת קולומביה. הוראות ההגנה על נתונים אישיים בארה"ב רופפות, ואף אדם עשיר לא מתפלא אם הוא מקבל פעם מכתב מנשיא האוניברסיטה שהוא למד בה בעבר, ובו הצעה להיפגש שוב ולשוחח על הימים ההם ועל תוכניות חדשות.

דרך חלופית פופולרית להתקרב לתורם כבד היא עמיתיו לכיתה לשעבר - מוטב כאלה שכבר תרמו בעצמם. הם מספרים על המצב הכספי של מי שלמד יחד איתם, אולי יבקרו אצלו אפילו אישית. כי בוגרי אוניברסיטאות אמריקאיות קשורים כל חייהם למחזור התלמידים האחרון שלהם, שגר איתם אפילו תחת גג אחד בקמפוס. אמריקאים רבים מתגעגעים לשוב לחייהם הסטודנטיאליים, לצרכים הקולקטיביים הראשונים, להרפתקאות האירוטיות הראשונות. כל זה מלכד.

מי שרוצה לא צריך לנטוש כלל את הקמפוס של אוניברסיטאות צמרת אפילו בזיקנתו. כמעט כל יום מתקיימים שם קונצרטים והצגות תיאטרון. לכל סוגי הספורט קיימות בריכות שחייה מצויינות ומתקני התעמלות.

הסטודנטים יכולים לערוך בקמפוס קניות ולבקר רופא. יועצים עוזרים להם לתכנן את לימודיהם. מומחים לפיננסים מייעצים בבעיות כספיות, פסיכולוגים עומדים לרשותם במשברים נפשיים. משרד התעסוקה המקומי עוזר למצוא מקום עבודה. הדאגה בכל תחום אמורה להבטיח הצלחה בלימודים.

האוניברסיטאות והמכללות האמריקאיות עושות הרבה כדי שהסטודנטים והבוגרים יזדהו איתם. החל מקבלת הפנים החגיגית למתחילים בנוכחות נשיא האוניברסיטה, טכס ההתכנסות בפתיחת הסמסטר ועד למסיבת הסיום המפוארת בהשתתפות ידידים, הורים ופרופסורים.

אוניברסיטאות גדולות ממלאות איצטדיונים כאשר בסוף שנת הלימודים מוענקות הדיפלומות בליווי שירה חגיגית ונאום פאתטי של בוגר מפורסם, כאשר משתתפי המחזור נשבעים לשמור על קשר כל חייהם.

בטקס הזה מכריזים: פעם פרינסטון, תמיד פרינסטון! אבל לא רק מוסדות האליטה הפרטיים מטפחים את הקשר עם הבוגרים. גם מי שלמד באוניברסיטת מישיגן או בקולורדו קולג' הממלכתיים, נשאר לתמיד בן או בת של המוסד. הבוגרים משתמשים כל חייהם בכתובת הדואר האלקטרוני של האוניברסיטה שלהם, הם שולחים מכתבי קוראים לעתונות אם משהו לא מתנהל שם כפי שנראה להם נכון. הבוגרים משפיעים כנדבנים, שתדלנים ושגרירים.

פגישות מחזור גדולות מתקיימות בדרך כלל כל חמש שנים. הבילוי המשותף בקמפוס נמשך כמה ימים. ביולטינים מדווחים להם בקביעות על הנעשה באוניברסיטה שלהם. כך נודע שג'ון סמית משנתון 72' כתב ספר ופול מילר משנתון 84' יושב היום באקדמיה הלאומית למדעים.

האוניברסיטה מארגנת טיולים וסמינרים לבוגרים, מציעה ביטוח מוזל והשקעות הון רווחיות. פרופסורים לאמנות מזמינים לסיורים במוזיאון. חתני פרס נובל מדווחים באורח פרטי על גילויים חדשים בתחומם. אוניברסיטת וירג'יניה מספקת אפילו לבוגריה קבר הולם ומאונט סנט מרי'ס קולג' מחזיק למענם בית עלמין משלו.

מי שחווה מיפגש של שנתון בוגרים, יודע שהטיפול המסור מטעם האוניברסיטה משתלם לה. תוך תשואות הקהל מכריזים על סכומי התרומות שנאספו. לקמפיין של ברקלי תרם כל בוגר שלישי, בפרינגסטון אפילו 70% מהוותיקים - למרות שהם נאלצו לשלם בעבר 20,000 דולר דמי לימוד בשנה.

בסך הכל הצטברו בשנת 2000 כ-40 מיליארד דולר מתרומות פרטיות לאוניברסיטאות, שליש מהסכום בא מסטודנטים לשעבר. וולטר היולט, בנו של יזם המחשבים המנוח, בוגר סטנפורד ויליאם היולט, מסר לאוניברסיטה של אביו שק על סך 400 מיליון דולר - לזכר "הקשר שקיים כל חייו" עם המוסד היוקרתי בקליפורניה. התרומה האישית הגדולה ביותר עד כה בתולדות האוניברסטאות בארה"ב לא נועדה לפקולטה למחשבים, אלא בראש וראשונה לשיפור רמת הלימודים. כך רצה הנדבן.

אמנות איסוף הכספים תלויה בתיאום בין צרכי האוניברסיטה והאינטרסים של התורם, אומר רוברט פרינגל, סגן ראש השיווק בסטנפורד. הוא משווה את המגביות לשידוך למטרת נישואין. רוב התורמים לא רוצים לשפוך כסף לסיר גדול, אלא לקדם קתדרה מסויימת או ענף מדעי חדש. לפעמים שני הצדדים לא משתווים. פרינגל דחה פעם תרומה למילגה שהנדבן רצה להקדיש רק לסטודנטים נוצרים לבנים. תורם מטקסס לא הצליח להזרים מיליון דולר ליל, כי הוא היתנה את התרומה בחיזוק הלימוד של תולדות ארה"ב על חשבון היסטוריה עולמית.

בדרך כלל מגייסי הכספים מצליחים למצוא פרוייקט מתאים לכל נדבן. השיטות של המתרימים המקצוענים השתכללו בשנים האחרונות. מציאת ספונסר היתה בינתיים למדע שאפשר אפילו ללמוד. הכוכבים בהנהלת המקצוע מרוויחים יותר מפרופסורים. בתי ספר גבוהים אחרים מבקשים לצוד את המומחים הללו.

"מתרים טוב מכיר היטב את התורם", אומר ריצ'רד נאום מאוניברסיטת קולומביה. הוא יודע שמיליונר דוט קום צעיר צריך טיפול שונה מאיל נפט בן 70. אם הבוגר עובד בביו-ביזנס, המתרים צריך לדעת לשוחח על גנטיקה. אם הנדבן הפוטנציאלי מעריך יינות יקרים, עליו להבדיל בין הטעמים.

כדי להרוויח דולר אחד, קולומביה משקיעה 5 סנט. זאת תשואה גבוהה יוצאת מן הכלל, שאפשר להסביר רק על ידי ניסיון ממושך, השגשוג הכלכלי בארה"ב משנות ה-90' ומסורת התרומות של האמריקאים. המנטליות השונה באירופה הדהימה את האוניברסיטאות האמריקאיות, כשהן התחילו לפני כמה שנים לחזק את הקשרים עם בוגריהם מחוץ לארה"ב. רוברט פרינגל מסטנפורד מסביר את התוצאות הקלושות של מאמציו ביבשת כך: "באירופה, האנשים מעדיפים לשלם מיסים במקום לתרום". חוץ מזה, חסרות הקלות מס נדיבות לתורמים כמו בארה"ב.

אף על פי כן משתנה משהו. קייס (CASE) ארגון הגג של המתרימים בבתי הספר הגבוהים בארה"ב, מנהל גם באירופה סמינרים על הטכניקות האחרונות בטיפול בבוגרים. כמו המסונפורט לקייס יורופ נמצאות כעת בעיקר אוניברסיטאות אנגליות וסקנדינביות. השנה הצטרפו לתכנית גם האוניברסיטה הטכנית במינכן והאוניברסיטה הבינלאומית הפרטית החדשה בברמן. הוועידה הבאה של קייס יורופ תתקיים בברלין.

די צייט