תרגיל פטרוזיליה

על מה ולמה היה על החיילים המרוקנים לטפס בחום הלוהט ולהניף את דגלם על פיסת-האדמה הזעירה, שהריבונות בה אינה ברורה לאיש, ואשר מה שיש לה להציע לעולם הוא בעיקר פטרוזיליה פראית? ומדוע הזדרזו הספרדים להעניק כבוד גדול שכזה לששת המרוקנים, עד כדי כך שטלטלו משנתם את הטובים שבחייליהם כדי לגרש את המרוקנים מהאי שכוח-האל, שרוב הציבור הספרדי לא היה מודע כלל לקיומו?

מבט מעמיק מעט יותר עשוי להציע את האפשרות שלא מדובר בגחמה כוחנית גרידא, אלא בפעולה מתוחכמת ומתוזמנת היטב של השלטונות המרוקנים. הם אומנם "פלשו" לאי, אבל מטרתם לא היתה לנכס לעצמם את העזים המתבודדות בשדות הפטרוזיליה הפראיים, אלא שטחי-אדמה נרחבים במקום אחר לגמרי, בצירוף מזומנים וכבוד - כולם נחוצים למלך המרוקני הצעיר כאוויר לנשימה, במאמציו לבסס את מעמדו בארצו.

הנפת הדגל המרוקני על האי הצחיח והבלתי-מיושב - פרחיל (פטרוזיליה) בשמו הספרדי ולילה בשמו המרוקני - הנמצא מול חופי גיברלטר, עשויה לקדם מאוד את ענייניו של המלך הצעיר, הן במובלעות הספרדיות - הערים Ceuta ו-Melilla השוכנות על חופי מרוקו (ראו מפה) - והן בקונפליקט הנשכח של סהרה המערבית, קולוניה ספרדית לשעבר אשר המרוקנים ניכסו לעצמם.

המהלך עשוי גם להזיז עוד כהנה וכהנה עניינים שהוד-מעלתו המלך מוחמד השישי טרוד בהם בלילות העצובים שבהם הוא נאלץ לבלות במרוקו, במקום בפריס, שם נהג להעביר את מרבית זמנו לפני שהושם הכתר על ראשו. עניינים מטרידים, כגון הגבולות הימיים בין מרוקו לאיים הקנריים, הסכמי הדיג בין מרוקו לשוק המשותף, ושיפור תדמיתו ומעמדו בעולם ובמרוקו פנימה. וכל זה בעזרת שישה חיילים בלבד, ואף לא זהוב אחד מאוצרות המלך.

קוץ באחוריים של מרוקו

לא במקרה, חיילי מרוקו עלו על האי פרחיל, הסמוך לחוף המרוקני מול גיברלטר, ב-11 ביולי דווקא. יום למחרת, ב-12 ביולי, אמורות היו להיערך שיחות מדיניות בין ספרד לבריטניה, בניסיון ליישב את המחלוקת ביניהן סביב המובלעת הבריטית בגיברלטר. הספרדים רוצים לקבל לידיהם בחזרה את הריבונות בגיברלטר, וזה זמן מגבירים את לחצם בעניין על הבריטים. המרוקנים ניצלו את ההזדמנות כדי להזכיר לספרדים שתי מובלעות שלהם, הנעוצות עדיין כקוץ באחוריים של מרוקו.

מדובר בשתי ערים ספרדיות, סאוטה ומלילה, שב-1956, כאשר עזבה ספרד את השטחים שהיו תחת חסותה במרוקו, היא שמרה אותן לעצמה, יחד עם שורת איים ואיונים, שפרחיל הוא רק אחד מהם. סאוטה (סבטה במרוקנית) ממוקמת ממש מול גיברלטר, מעברו השני של המצר, ומלילה נמצאת כ-300 ק"מ מזרחה, לחוף הים התיכון.

הוויכוח בין ספרד למרוקו על סאוטה ומלילה לא החל אתמול, והוא משתרע על-פני מאות רבות. הערים העתיקות הוקמו עוד על-ידי הפיניקים באלף הראשון לפני הספירה, הפכו אחר-כך לקולוניות רומיות, והתגלגלו גם לידיים ביזנטיות. במאה השביעית לספירה נכבשו הערים על-ידי הערבים, ובמאה ה-15 הן עברו לידיים פורטוגזיות וספרדיות, כחלק מניסיון של שתי המדינות לרסן את פעילות שודדי הים באזור. במהלך המאה ה-16 עברו שתי הערים באופן רשמי לידיים ספרדיות. מאז נלחמים המרוקנים להשיב לידיהם את הערים האבודות.

המלחמות היו רבות וקשות, אך שתי הערים הצליחו לאורך כל השנים לשרוד אותן. שולטנים ולוחמים רבים הטילו מצור על הערים, בלי שעלה בידם לכבוש אותן. סאוטה הצליחה לעמוד במצור שהטיל עליה השולטן מולאי אישם ב-1694 במשך 26 שנים תמימות.

הספרדים, מצדם, מייחסים גם הם חשיבות רבה לריבונות שלהם בשתי הערים. הפלגים הימניים בספרד זוכרים אותן כמקום שממנו החל גנרליסימו פרנקו את מלחמת האזרחים ב-1936. בסאוטה אף ניתן עדיין לבקר במונומנט המתפורר שנבנה לכבודו.

מרוקו מעוניינת שנושא האיים והמובלעות הספרדיות על חופה יובא לדיון. כבר ב-1978 דרש המלך חסן, אביו של מוחמד השישי, להחזיר לידי מרוקו את סאוטה ומלילה, כשהוא מצהיר ש"רק אדם עיוור יכחיש את הזכויות של מרוקו בשתי הערים". לא במקרה, באותה הזדמנות טען חסן שאין הבדל בין הנוכחות הספרדית על חופי מרוקו לבין הנוכחות הבריטית בגיברלטר.

עליית החיילים המרוקנים על האי הזעיר פרחיל, 24 שנים אחר-כך, נועדה אם כן לערער את הסטטוס-קוו.

פרובוקציה? אנחנו?

ספרד מבטלת מכול וכול את ההשוואה המתבקשת בין המובלעות הספרדיות בחופי מרוקו לבין גיברלטר. גיברלטר, הם אומרים, היתה באופן ברור ספרדית לפני שנתפסה על-ידי האדמירל סיר ג'ורג' רוק (George Rooke) ב-1713, במסגרת הסכם אוטרכט. המובלעות, לעומת זאת, כך טוענים הספרדים, היו ספרדיות מאז המאה ה-15, הרבה לפני שהמרוקנים בכלל המציאו את עצמם.

הטיעון הזה נדחה מכול וכול על-ידי המרוקנים, שמצביעים על קיומה של מלכות מרוקנית מאז המאה השמינית, ומכאן גם על קיומה של ריבונות מרוקנית. המרוקנים גם לא החמיצו מעולם הזדמנות לומר לספרדים בדיוק מה הם חושבים על הנושא. כאשר ראש ממשלת ספרד ביקר במרוקו ב-1999, זמן קצר לאחר הכתרתו של המלך מוחמד השישי, התקיימה הפגישה בחדר שבו היתה תלויה מפה גדולה, ובה סומנו שתי המובלעות כשטח מרוקני.

ראש הממשלה המרוקני אבדרמאן יוסופי אמר באותה הזדמנות: "המצב הנוכחי לא יכול להימשך", ומרוקו הציעה ועדה משותפת לדיון בעתיד המובלעות. הספרדים הגיבו בתגובה שכמו מתעלמת מהעובדה שהם כבר אינם מעצמה עולמית: "אנחנו לא הולכים לשים לב לכל הטענות המרוקניות", הם ענו.

העיתוי המוצלח של כיבוש האי ככל הנראה יחייב בכל-זאת את הספרדים להתייחס לטענות המרוקניות. המרוקנים אף הגדילו לעשות מבחינה תדמיתית, ודחו את טענות הספרדים בדבר פרובוקציה בהשתלטותם על האי. המרוקנים שעלו על האי, מסרה ממשלת מרוקו, יתפקדו כמשקיפים שיפעלו לטובת המאמץ האירופי לווסת את ההגירה הבלתי-חוקית דרך מצרי גיברלטר. הממשלה, כך נמסר, מאושרת שעלה בידה לעזור למאמץ.

ההצהרה הזו זיכתה את המרוקנים בנקודות מהשוק האירופי, שרק בחודש שעבר התכנס במדריד (דווקא), כדי לדון בענייני ההגירה המציקים. ספרד, בניגוד לציפיותיה, לא זכתה לתמיכה חדמשמעית מחברותיה באיחוד האירופי. ה-European Commission, הזרוע המנהלת של האיחוד האירופי, הציעה לתימהונה של ספרד לתווך במשא-ומתן בינה לבין מרוקו - והספרדים כלל לא ידעו שמתנהל משא-ומתן כזה...

חברותיה של ספרד באיחוד האירופי אף הגדילו לעשות, וציינו שמרוקו היא פרטנר עיקרי בסחר עם האיחוד האירופי, ואחת ממדינות-המפתח החשובות בקרב נגד ההגירה הבלתי-חוקית. "אנחנו מאוד מודאגים" אמר רומאנו פרודי, נשיא ה-European Commission, צריך לחזור למצב הסטטוס-קוו ולחדש את השיחות בין ספרד למרוקו". עד מהרה זכה מלך מרוקו לא רק לתשואות מהשוק האירופי, אלא גם לשיחת טלפון עם מזכיר המדינה האמריקני קולין פאואל, שלא בזבז זמן כידידיו האירופים, וזינק ליישב את הסכסוך.

ענייני ההגירה שגרר כיבוש פרחיל גררו אחריהם גם את פתיחת הדיון בסוגיית המובלעות. מלילה, ובעיקר סאוטה, מככבות כנקודות-מעבר למהגרים בלתי חוקיים בדרכם לאירופה. שתי הערים מגודרות ומוקפות במצלמות ובמחסומים. אך לתוך סאוטה בלבד נכנסים כ-40 אלף בני-אדם ביום, רובם כדי למכור סחורות. חלק ניכר מהם עושה את דרכו משם לאירופה.

ספרד ומרוקו נמצאות בוויכוח נוקב סביב השאלה מי מהן אחראית לשטף המהגרים הבלתי-חוקיים. לאורך כל הדרך, הספרדים טוענים במפגיע שהמשטרה המרוקנית לא רק שאינה עוצרת את שטף המהגרים הבלתי-חוקיים, אלא עוצמת את עיניה בכוונה, כדי לסבך את ספרד. הזרימה הבלתי-פוסקת של מהגרים בלתי חוקיים אילצה את הספרדים להקים בסאוטה מרכזים לקליטת המהגרים הפוטנציאליים, שהצליחו בדרך זו או אחרת לעבור את גדרות התיל והמצלמות. באוקטובר 2001 הגיעו הדברים לכך שמרוקו קראה לשגרירה בספרד לשוב הביתה.

וכך, בזכות חצי תריסר חיילים מרוקנים בלבד, וחרף העובדה שאותם חיילים כבר גורשו בחזרה לארצם על-ידי הספרדים, נמצאת היום מרוקו בעמדה שבה גם האיחוד האירופי עשוי להעלות על סדר-היום את שאלת הריבונות במובלעות הספרדיות על חופה.

"הסכסוך הנשכח" מתעורר

אך בכך לא נגמר תפקידם של החיילים המרוקנים שהשתזפו במשך שבוע בשדות הפטרוזילה. ב-19 ביוני השנה, כשלושה שבועות לפני עלייתם של החיילים אל האי, שוחררו 100 אסירי מלחמה מרוקנים על-ידי חזית הפוליסריו (Polisario), הלוחמת למען עצמאותה של מערב הסהרה ונהנית מתמיכתה של אלג'יר.

לסכסוך במערב הסהרה נדבק הכינוי "הסכסוך הנשכח". ב-1976 עזבה ספרד את מערב הסהרה - שטחי אדמה נרחבים על חופי האוקיינוס האטלנטי, מדרום למרוקו, עשירים בפוספטים ובדגה, וייתכן שגם בשדות-נפט ימיים (ראו מפה). עזיבתה של ספרד את שאריות הקולוניאליזם שלה באה אחרי שב-6 בנובמבר 1976 צעד חסן מלך מרוקו, מלווה ב-350 אלף מתנדבים, לתוך מערב סהרה, במה שנקרא "המצעד הירוק".

ספרד ההמומה מסרה את הקולוניה למרוקו ומאוריטניה. בו-זמנית הכריזו התושבים המקומיים על הרפובליקה הדמוקרטית הערבית של סהרה. לא חלף זמן רב עד שפרצה מלחמה. מאוריטניה ויתרה על האפשרות לריבונות בסהרה המערבית. מרוקו, לעומת זאת, הבהירה שאין בכוונתה לוותר על השטחים, וב-1981 בנתה את הווריאציה המרוקנית לחומה הסינית - 2,000 ק"מ של חומת ביצורים, המשתרעת לכל אורך מערב הסהרה ומפלחת אותה לחלק מזרחי, מדברי, וחלק מערבי, הנושק לים. החומה כלאה בתוך המדבר כ-150 אלף פליטים, שמחכים מאז לפתרון הסכסוך. ב-1991 הוכרזה אומנם הפסקת-אש, אך שאלת הריבונות טרם הוכרעה.

ואיך מתקשר כל העניין לששת החיילים על האי פרחיל? הקשר הוא החרדה של הספרדים מעצם המחשבה שהמרוקנים עלולים לצעוד למובלעות שלהם ופשוט לקחת אותן לידיהם. הם הרי עשו זאת בעבר במערב הסהרה - וששת החיילים שטיילו אל האי פרחיל מהווים תזכורת אלגנטית לסיוט האפשרי.

שחרורם של אסירי המלחמה המרוקנים האומללים על-ידי הפוליסריו בעיתוי הזה מזכה את מרוקו בנקודות אהדה. מוחמד השישי דאג כבר בתחילת כהונתו לשחרר גורמים המעורבים בסכסוך, אשר נרקבו בבתי-כלא מרוקנים. ההערה שהוסיפה רבאט, ולפיה עוד 1,362 אסירי מלחמה מרוקנים יושבים בתנאים מחפירים בבתי-כלא באלג'יריה, רק עוזרת לתדמיתו של מוחמד ומקדמת אותו לקראת אחיזה חוקית בשטחי מערב הסהרה.

לכל זה יש להוסיף את העובדה שאתמול, ב-31 ביולי, אמורים היו כוחות האו"ם לצאת באופן סופי מאזור מערב הסהרה. האו"ם, כמו יתר מדינות העולם, עייף מהסכסוך המדברי והוא נוטה להפיל לידי מרוקו את הריבונות על האדמות, בתנאים מגבילים מסוימים. תשומת-הלב העולמית שגרפה מרוקו בזכות ששת חייליה על האי פרחיל עשויה לפעול לטובתה גם כאן.

אם לא די בכך, ב-22 ביולי - כשיושב הסכסוך על האי הזעיר והושב לקדמותו הסטטוס-קוו שלפיו אף אחד מהצדדים לא יימצא עליו - אמרה שרת החוץ הספרדייה אנה פלאסיו, שהגיעה במיוחד לראבט, שספרד תהיה מוכנה לדון עם מרוקו בכל עניין מלבד המובלעות. שר החוץ המרוקני מוחמד בנייסה חייך בוודאי לעצמו. מלבד המובלעות, העניינים שהונחו בפני שרת החוץ הספרדייה היו "סהרה המערבית".

מרוקו מאשימה את ספרד בתמיכה בפוליסריו, ויש עוד כמה עניינים לא סגורים בין שתי המדינות, כמו הבעלות על אוצרות הטבע בסהרה המערבית, הסכמי דיג, ומיקומו המדויק של הגבול בין מרוקו לאיים הקנריים - כולם נושאים שמשמעותם הכלכלית מבחינת מרוקו היא עצומה.

ייתכן שההצלחה המדינית של מרוקו, לפחות נכון לרגע זה, תעזור למלכה הצעיר לזכות בכבוד שהוא כמה אליו מצד בני עמו. הוא, אגב, ממש בשעה שהאירועים מתרחשים, חגג ברוב פאר את נישואיו לבחירת-לבו, סלמה בנאני, מהנדסת מחשבים בת 24. ֲ