ועידת יוהנסבורג: איכות סביבה, צדק חברתי ומיעוטים

אפקט אל-ניניו, ענן הזיהום בדרום מזרח אסיה, השטפונות באירופה והבצורת באפריקה ובארה"ב הם רקע "מוצלח" לוועידת כדור הארץ הנפתחת בעוד שבוע, אשר מרחיבה הפעם את מנדט הדיונים שלה

על-פי גודלה של המשלחת הישראלית לוועידת פסגת כדור הארץ שתיפתח בדרום אפריקה בעוד שבוע, המונה 60 חברים, אפשר לחשוב בטעות שישראל היא מדינה שכל מעייניה מוקדשים לנושא הסביבתי.

מי לא יהיה שם? שר החוץ שמעון פרס; השר לתיאום איזורי רוני מילוא, שיבשר יחד עם עמיתו הירדני על תעלה להובלת מים ממפרץ אילת לים המלח; השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי; ח"כ מוסי רז, ראשי ערים ועוד שורה של אישים, שהקשר שלהם לאיכות הסביבה מקרי בהחלט. כולם ייצגו מדינה, שלפי שעה אין לה בשורה גדולה בנושא הסביבתי.

לצד אלה ייצאו ליוהנסבורג גם 20 נציגי הקואליציה של הארגונים הירוקים הלא-ממשלתיים, שיציגו את דו"ח הצללים שלהם, הסותר במידה רבה את הדו"ח שהכינה המדינה. דו"ח זה יוצג בכנס מיוחד של הארגונים הלא ממשלתיים, לצד 22 משלחות נוספות, שיבקשו לחשוף את האמת מאחורי פעילות ממשלותיהם. לדעת הארגונים, "משלחת שמגיעה ללא מסר, ללא תוכנית וללא מחויבות לסביבה, צריכה להיות קטנה וצנועה, ולא ראוותנית כמו המשלחת הישראלית".

בפסגת יוהנסבורג שמארגן האו"ם, שהיא במידה רבה האולימפיאדה של איכות הסביבה, יקחו חלק כ-6,000 משתתפים מכל רחבי העולם, בהם 63 ראשי מדינות וכ-160 שרי איכות סביבה, שידונו במצבו השביר של הכדור עליו חיים כולנו.

בוועידה הקודמת, שנערכה בריו דה ז'נרו ב-1992, נוסחה אג'נדה 21, עליה חתמו 178 מדינות. האג'נדה חייבה את החתומים עליה לנסח סדר יום סביבתי חדש, הדואג לרווחת כלל בני האדם, ודורש מהמדינות לקיים אמנות בינלאומיות שונות, שתפקידן לשמור על הסביבה. עתה יתבקשו אורחי הכנס לדווח על התקדמות מדינותיהם בנושאים אלה. במרכז דיוני הוועידה הפעם יהיו גם צדק חברתי ומצבם של המיעוטים בעולם.

קיראו עוד ב"גלובס"


השר הנגבי מאמין, שלמדינת ישראל אמנם אין במה להתגאות בהישגיה מאז הוועידה בברזיל, אך גם לא הרבה סיבות לבושה, בעיקר בשל מצבה הפוליטי המיוחד. הקואליציה של הארגונים הירוקים טוענת, שהביטחון הוא רק תירוץ לחוסר רצונן של הממשלות לנקוט בפעולה אמיתית.

מהדו"ח שהכינה הקואליציה של הארגונים הירוקים עולה, שישראל נסוגה בעשור האחרון כמעט בכל מדדי הקיימות המקובלים, לכיוון אנטי-סביבתי והפרת סטנדרטים קיימים: פליטות גזי החממה הוכפלו; רמת זיהום האוויר בערים עלתה, והיא מהווה איום משמעותי על בריאות הציבור; משק המים נוהל בצורה כושלת; מדיניות שימושי הקרקע נוגסת בשטחים הפתוחים ומתעלמת לחלוטין מתכנון סביבתי; חל אובדן מואץ של בתי גידול, ושבירת רציפותם מאיימת על מגוון המינים בישראל; ייצור הפסולת עלה במאות אחוזים, הן ברמת הפרט ולא כל שכן ברמת המדינה; הפערים הכלכליים הוחרפו, כאשר הסובלים העיקריים הם הפריפריה הסוציו-אקונומית והמגזר הערבי.

לדעת הארגונים, כל אלה נובעים אמנם מהגידול באוכלוסיה ומהעלייה ברמת החיים, אך גם בשל המדיניות הממשלתית. לדבריהם, ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שבה קצב גידול האוכלוסיה דומה לזה של המדינות המתפתחות, וקצב גידול הצריכה דומה לזה של המדינות המפותחות, כאשר כל זה מתרחש באחת מ-10 המדינות הצפופות בעולם.

למרות מגמות אלה, מאתר הדו"ח מספר שינויים חיוביים: נעצרה הבנייה בחופים, בעיקר בזכות פעילות ארגוני הסביבה; התפתחה הכרה לאומית בקיומו של משבר במשק המים ובצורך בטיפול יעיל יותר בפתרונו; נסגרו אתרי הטמנת פסולת בלתי חוקיים רבים, וחלה התקדמות בנושא המיחזור. לדעת הקואליציה, גם מינוי נציב הדורות הבאים בכנסת, שלמה שהם, הוא בהחלט חידוש מעניין.

עוד קובע הדו"ח, כי הממשלה עדין רואה במשרד לאיכות הסביבה מטרד, וההתייחסות אליו היא בהתאם, וכי פיתוח מפר-קיימות (בניגוד לפיתוח בר קיימא) הוא למעשה בסיס מדיניות הפיתוח בישראל.

דו"ח הצללים מותח ביקורת על הדו"ח שמתכננת הממשלה להציג בפני ועידת יוהנסבורג. לדעת הקואליציה, בדו"ח הממשלתי מצוינות אמנם חלק מהבעיות, אך לא מוצעים פתרונות ואין חזון לעתיד. לטענתם, הדו"ח הממשלתי גם מתעלם מסוגיות צדק סביבתי וחברתי, ובחר שלא לעסוק בנושא המיעוטים בישראל, למרות שהדבר נמצא על סדר היום של הוועידה.

המלצתו הברורה של דו"ח הצללים היא יתר שקיפות בקבלת החלטות, הזמנה פתוחה לציבור להשתתף באופן פעיל בתהליכי תכנון, ואי כניעה לאינטרסים צרים וסקטוריאליים.

לשר לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, אין ברירה אלא להסכים עם רוב טענות הקואליציה, אך יחד עם זאת הוא מנסה למצוא לא מעט הצדקות למצב הקיים, ואולי גם כמה נקודות אור לעתיד.

לדבריו, מאז ועידת ריו, מצב איכות הסביבה הדרדר לא רק בישראל אלא בעולם כולו, כאשר לישראל מגיעות מספר הקלות בשל מצבה הבטחוני המיוחד, שמסיט את תשומת הלב הציבורית מענייני הסביבה. הנגבי מודע לעובדה שמדובר בתירוץ קלוש בלבד, אך הוא מוכן להשתמש בו למרות הכל.

סיבה נוספת להידרדרותה הקשה של הסביבה מוצא הנגבי בגידול המהיר של אוכלוסיית המדינה, בשל גלי העלייה שהביאו לארץ מיליון בני אדם. אלה הגדילו את צריכת המים, את ייצור הביוב, הגדילו את ייצור האשפה והגבירו את הצפיפות בכבישים.

למרות הכל, רואה הנגבי מספר נושאים בהם חל שיפור. לדעתו, עצם הקמת המשרד לאיכות הסביבה לפני כעשר שנים היא התפתחות דרמטית, שמחייבת את מקבלי ההחלטות ומונעת מהם לקבל החלטות הפוגעות בסביבה.

ם בתחום הטיפול בפסולת חלה התפתחות", אומר הנגבי. "לפני עשר שנים היו בארץ כ-700 מטמנות פיראטיות, שהיו להן השלכות נוראיות לגבי האסתטיקה והזיהום. המשרד לאיכות הסביבה סגר את כל אתרי הפסולת הלא מוסדרים, למעט רתמים וראשל"צ, ובכך אני יכול לבשר שהתופעה נמחקה לחלוטין. גם מהפכת המיחזור, עם ההצלחה של חוק הפיקדון, מצעידים אותנו לכיוון לטיפול אחר בפסולת. מדובר בנושא קריטי שמכניס את המדינה למשטר תרבותי אחר.

"באשר להזנחה של משק המים, אין ספק שמדובר בטירוף מערכות, שאין לו כל תירוץ וכל הסבר. בתחום זה אני יכול לבשר, שלפחות בנושא הביוב חל שיפור, כאשר כמעט כולו מוזרם כיום למערכות לטיהור שפכים, למעט עכו ונהריה. לעומת זאת, כל נושא השבת הקולחים הוא מחדל נוראי. לפני כחודש הגשנו לממשלה את מסקנות ועדת גורן להעלאת רמת הקולחים. אני מקווה שבכך נוסיף למערכת כ-200 מיליון מ"ק המוזרמים כיום לים.

"בתחום איכות האוויר, אין ספק שעשר השנים האחרונות היו קשות במיוחד. אין כמעט מדינה בעולם שבה נוספו כל כך הרבה כלי רכב פרטיים בזמן כה קצר, דבר שמגביר את זיהום האוויר. לפחות בכל נושא הרכב הציבורי הצלחנו לחולל מהפך. חברות האוטובוסים עברו לשימוש בסולר ppm‏50, המזהם פחות, וזאת בעקבות צווים אישיים שהוצאו על-ידי המשרד לאיכות הסביבה. השלב הבא יהיה הפחתה של כמות המזהמים לרמה של ppm‏10, דבר שישנה באופן דרמטי את איכות האוויר לפחות במרכזי הערים. מחקרים מוכיחים, שתחבורה ציבורית תורמת 80% מהזיהום ואילו התעשייה רק 20%, ולכן חשוב כל כך לטפל קודם בה.

"גם בנושא השטחים הפתוחים אני מסכים שקיימת נסיגה גדולה. במהלך העשור כמעט לא הוכרזו שמורות טבע, וזאת כי רשויות התכנון יודעות שברגע שאתר מוכרז כשמורה, קשה מאוד יהיה לשנות את ההחלטה".

יש להדגיש, שהנגבי רואה בצמיחתם של ארגוני הסביבה הלא-ממשלתיים הישג גדול במיוחד. לדבריו, לפני עשר שנים כמעט ולא היו ארגונים כאלה בארץ, ואילו עתה הם יכולים לרשום לעצמם שורה של ניצחונות.

"רשות השידור הפסיקה את מרבית שידוריה מתחנת צורן בעקבות מאבק של תושבים", מציין הנגבי. "כריתת יער שקד ויער ירושלים נמנעו בעקבות פעולה ציבורית. המסנן על המוביל הארצי יוקם בעקבות מאבק של אדם טבע ודין, כל נושא בניית דירות הנופש הופסק לחלוטין, נמנעה הבנייה בעמק פרי הר בירושלים, נמנעה הקמת תחנת כוח המופעלת במזוט בקרית שמונה ועוד. אין ספק שמדובר כאן בנורמה חדשה שתופסת תאוצה וצריך לברך עליה. ממשלות בכל העולם מטבען הן אפאטיות, ציניות ומושחתות. נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש נלחם בפרוטוקול קיוטו, כי הוא רואה את עצמו כמי שמייצג את הכסף הגדול של התעשיינים. גם בישראל יש לא פעם אירועים דומים, ותפקידם של הארגונים להתריע על כך".

גלובס: מדוע בדו"ח הממשלתי אין כל התייחסות לנושא המיעוטים?

הנגבי: "לא נראה לי שבמקרה שלנו הנושא קשור להחלטות הנוגעות באיכות סביבה דווקא בהקשר הישראלי. יש בעולם מושג של צדק סביבתי, לפיו הממשלות דוחפות את כל החוליים הרעים ביותר לבית השחי של המדינות, שם גם מתגוררות האוכלוסיות החלשות והעניות ביותר. בארץ התופעה לא קיימת כמעט בכלל. אנחנו חיים במדינה קטנה וצפופה, שבה דווקא החוליים הגרועים ביותר נמצאים במקומות בהן מתגוררת האוכלוסייה המבוססת. המקום המסוכן ביותר בארץ, על-פי כל הדעות, הוא פי גלילות, ליד רמת אביב ג', והנחלים המזוהמים ביותר הם הקישון בחיפה והירקון בתל-אביב.

כור הגרעיני ואתרי הפסולת של רמת חובב, רותם ודודאים, הוקמו בנגב מאחר שאזורים אלה מאוכלסים עדין בדלילות רבה יותר. אי אפשר היה להקים את אתר רמת חובב בחדרה או בגליל. בכל מקרה לא ניתן לומר שיש אפליה של אזורים עניים לעומת עשירים בכל נושאי איכות הסביבה".

- מה הציפיות שלך מהוועידה?

"אני מאוד מקווה שהוועידה תגביר את המודעות לנושא איכות הסביבה. הוועידה תאפשר לנו להרים את הנושא לגובה חדש, לכן בקשתי מפרס לעמוד בראש המשלחת, כדי לתת לה מומנטום של חשיבות. עם זאת אני מאוד מקווה שפסגת יוהנסבורג לא תהפוך לדרבן שנייה, ושארגונים אנטי ישראלים לא ינסו להפוך את סדר היום שלה".

מנכ"ל "ידידי כדור הארץ - מזרח תיכון", גדעון ברומברג, ומרכז הקואליציה של הארגונים הירוקים לוועידה, אינו מוכן לשמוע תירוצים לכך שישראל אינה מטפלת מספיק בנושא הסביבה.

"אפילו מדינות מתפתחות, שמצבן הכלכלי קשה הרבה יותר, אינן משתמשות יותר בתירוצים", אומר ברומברג. "אסור לנו בשום אופן להמשיך ולהשתמש בתירוץ הביטחוני כדי לפגוע בסביבה. התוצאה תהיה בסופו של דבר, שכאשר יגיע השלום, לא יהיו לנו מים וקרקע כדי לחיות, אך אז זה יהיה כבר מאוחר מדי. מה שאנחנו עושים לסביבה גובל בחוסר אחריות".

"הממשלה החלה להיות מודעת לקיומה של אג'נדה 21 רק לפני כשנה וחצי, אז היא תורגמה לראשונה לעברית, באיחור של תשע שנים כמעט. למדינת ישראל אין שום אסטרטגיה לפיתוח בר קיימא, וזאת למרות שהתחייבה לכך בריו. לפני כשלושה שבועות, בעת הצגת דו"ח הצללים, הופיע הנגבי בכנסת, והבטיח שישראל תגיע ליוהנסבורג אחרי שתכין אסטרטגיה ותכנס ועדת מנכ"לים של כל המשרדים, שידונו בהתחייבות. לצערנו הרב הדבר לא קרה. העובדה שישראל מגיעה לוועידה ללא כל מסר היא מצערת מאוד, ומהווה הוכחה נוספת לזלזול של ממשלות ישראל באחריותן לסביבה".