קפה שחור

"אנחנו מרוויחים כסף 'שחור'. השכר שלנו בנוי רק מהטיפים, שמשאירים הלקוחות, ואנחנו מחלקים את הטיפים בינינו. אני יודעת, שהמעסיק שלי עובר על החוק. הוא לא משלם עבורנו ביטוח לאומי. כשנכנסתי לעבוד מילאתי טפסים לביטוח לאומי, אבל בדקתי בביטוח הלאומי ומצאתי, שאף אגורה לא הועברה לשם על שמי".

רוית (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת) עובדת באחד מבתי הקפה האופנתיים במרכז אזור הסיטי של תל אביב. יש לה בטן מלאה על יחס ההנהלה כלפי העובדים. היא מספרת, שהמלצרים מניחים את הטיפים בקופה משותפת, ובתום הערב מחלק אחראי המשמרת את הסכום לפי שעות העבודה שרשם כל עובד. "טיפים משותפים זה טוב. אני סומכת על אחראי המשמרת, שלא יקח לעצמו או לבעלים כספים מהקופה, ועל המלצרים שישימו בדיוק כמה שקיבלו. אבל חוץ מטיפים, אנחנו לא מקבלים כלום".

רוית וחבריה הם צעירים אינטליגנטיים, היודעים כי נעשה כאן משהו לא חוקי, אבל הם לא מתעקשים לעמוד על זכויותיהם. מגיע להם תלוש שכר עם שכר מינימום לפחות; מגיע להם שהמעסיק ישלם עבורם ביטוח לאומי; מגיע להם לקבל דמי חופשה ומחלה; מגיע להם שיפרישו עבורם מס הכנסה. אז למה הם מוותרים? כי הם זקוקים לעבודה, ונדמה להם שכך הם מרוויחים יותר ממה שהיו מרוויחים לו קיבלו שכר מינימום פלוס טיפים, ובעיקר - כי המעביד שלהם מעמיד אותם בפני עובדה. נוח לו ונוח גם להם.

רובם סטודנטים ותלמידים, העובדים במסעדות, פאבים, חברות קייטרינג ובתי קפה. חלקם מקבל טיפים בלבד, חלקם מקבל תלוש שכר שאינו משקף את השכר הריאלי שלהם ואת השאר בשחור. הם לא מבינים את ההשלכות החוקיות של מצבם ולא חושבים רחוק מדי על מה יקרה אם ייפצעו בעבודה או בדרך אליה. להם זה לא יקרה. אבל גם המעסיקים יודעים, שמעשיהם אסורים ושהם עוברים על החוק.

אך מכיוון שהגופים, האמורים למנוע מצב כזה, נרדמים בשמירה, התופעה הולכת ומתרחבת. משרד העבודה והרווחה, הביטוח הלאומי ומס הכנסה אמורים לפקח ולאכוף את החוקים. רק בשבוע שעבר פורסם כאן, שכל פקחי משרד העבודה הועברו לטפל בנושא "חשוב" בהרבה - גירוש העובדים הזרים. בשבת הם טיילו בקניון בחיפה וקנסו את מפעילי הלונה פארק על העסקת העובדים. אך מעולם לא פורסם, שכל הפקחים פושטים על בתי הקפה והמסעדות, כדי לעשות שם סדר.

רווית מבינה, שאם יקרה לה משהו במהלך עבודתה היא לא תהיה מכוסה: "זה באמת בעייתי. יצא לי לדון בנושא הזה עם הורי כמה פעמים. אני פשוט צריכה לשלם ביטוח לאומי לבד ואני לא עושה את זה". גם שאר התנאים שלה שערורייתיים. כמו כל מועמד לעבודה בבית הקפה, היא עברה "התלמדות" בת ארבע משמרות, שעליה לא קיבלה שכר, בניגוד לחוק. "למזלי, השאירו אותי. יש כאלה שהתלמדו, ופשוט לא הופיעו יותר בסידור העבודה. כך נודע להם שהם לא התקבלו".

למה אתם לא מתקוממים? רוית: "דיברנו על זה בישיבות מלצרים, אבל חטפנו צעקות. רק אם כולנו ביחד נתקומם, יהיה מה לעשות. אבל רוב האנשים הם סטודנטים, והם צריכים את העבודה. קשה להתנגד להנהלה, כי הם לא נותנים לנו צ'אנס. זה גם לא כדאי, כי זה מיד מתבטא במשמרות. אם המנהלת מתעצבנת עליך, את פשוט רואה את זה בסידור העבודה של שבוע הבא. אני ממשיכה לעבוד כאן כי זה נוח וגמיש. עבדתי בכמה מקומות ויש לי חברים שמקבלים תלוש משכורת, אבל השכר החודשי שלהם נמוך יותר משלי. אני יודעת שזה לא בסדר. בזמן האחרון חשבתי על זה הרבה - קיבלתי צעקות מאבא שלי, וגם יש את הענין של דמי אבטלה, שאני לא זכאית להם אם לא אעבוד, כי לא שולם עבורי ביטוח לאומי. וגם די נשבר לי".

אך ניצול העובדים אינו נגמר רק בכך שהמעסיקים הללו חוסכים מס הכנסה וביטוח לאומי. הוא ממשיך גם בהתנהגות הישירה כלפי המלצרים. "כשאנחנו מגיעים למשמרת, לפי סידור העבודה שהוכן מראש, אנחנו לא נחשבים לעובדים, עד אותו רגע, שאחראי משמרת 'מעלה' אותנו לעבודה. קורה פעמים רבות, שיושבים ומחכים אפילו שעתיים, בלי לעשות כלום, לפני שהאחראי מחליט, שיש מספיק סועדים, וצריך שנתחיל לעבוד. השעתיים הללו אינן נכללות, כמובן, במניין שעות העבודה שלנו, ולא משלמים לנו עליהן".

לא רק שלא משלמים לעובדים על כל שעות המשמרת, אלא אף "גובים" מהם כספים. "אנשים משלמים בכרטיסי אשראי. אם בסוף המשמרת חסרים שוברים חתומים, מורידים את הסכום החסר מהטיפים, והמלצרים אמורים לקבל את הכסף כעבור שלושה חודשים. אבל לא תמיד הכסף הזה חוזר. עושים את זה בטענה, שכך יבטיחו, שהלקוח לא יערער על עצם התשלום. אני יודעת שזו שטות. הרי לחברת כרטיסי האשראי יש עותק מהעסקה, ויש גם תלוש קופה. במקומות אחרים שעבדתי אפילו לא ספרו שוברים בסוף היום, אבל כאן זה קורה הרבה. אנחנו מתעסקים במאות כרטיסי אשראי ביום.

"ואנחנו מקבלים גם עונשים אחרים. אם לקוח מחזיר מנה, אנחנו משלמים אותה - פחות 30%. טוענים, שכביכול לא הסברנו ללקוח, שהמנה חריפה או עשויה ממרכיבים כאלה ואחרים. זה מרגיז, כי תמיד יש לקוחות שלא מקשיבים להסברים.

"המעסיקים לא מאשרים ללקוחות להכניס את הטיפ לתשלום בכרטיס אשראי כי כך בעל הבית יצטרך לשלם מס הכנסה גם עליו. ברור שזה לא מתאים לו. וכך, אני מפסידה הרבה פעמים טיפים, שלקוחות רוצים לתת לי. הרי מזה אני חיה. פיצויים? אין הוכחה שעבדתי שם. זה לא רשום בשום מקום ולכן אני בטוחה שאם יפטרו אותי לא אקבל פיצויים. אני מודעת לזה".

בבית הקפה הזה עובדים 14 מלצרים. למה הם לא עוברים למקום אחר? "כי זה המצב גם ברוב המקומות האחרים. בסה"כ אנחנו עושים שם כסף טוב רק מהטיפים".

הנהלת בית הקפה הודיעה, כי אין לה עניין להגיב לדברים אלו. שוקי, אחד מבעלי העסק, שסירב להסגיר את שם המשפחה שלו, אמר רק: "את עו"ד? אם יש לך בעיה, תדעי איך לפנות אלי".

בית הקפה הזה הוא רק דוגמה. ההתעלמות מהחוק והעסקת עובדים בתנאים אלו רווחים גם במקומות אחרים. בני נוער, העובדים אחה"צ ובחופשות מבית הספר, נפגעים מהמצב לא פחות. לדברי יורם בר-קובץ, רכז האיגוד המקצועי בנוער העובד והלומד, רק הרשתות הגדולות והמסודרות מקפידות על חוקי השכר, למרות ש"גם שם יש טיוחים. הם לא יבואו לעובד, שמסיים את עבודתו אחרי שנה, ויגידו שמגיעים לו דמי פיטורים והבראה, למשל".

לדברי בר-קובץ, "במסעדות מצליחים הצעירים להגיע עם הטיפים לשכר מינימום ומעלה, אז לא איכפת להם, למרות שזה לא שכר עבודה. באולמות שמחה אין טיפים, והשכר הממוצע לשמונה שעות עבודה מ-5 אחה"צ ועד 2 לפנות בוקר עומד על 10-8 שקל לשעה. זה לא חוקי. בשנה שעברה התקבלו בטלמסר שלנו 11,500 פניות, מהן 960 תלונות נגד מעסיקים, לא רק בענף המסעדות, והוגשו 240 תביעות לבית הדין לעבודה. רוב המקרים נגמרו בפשרה והמעסיקים שילמו".

נתונים מספריים - אין

כמה מהעסקים עוברים על החוק? קשה למצוא נתונים. מהסיפורים והתלונות שהגיעו למערכת ניתן להסיק, שמעסיקים רבים אינם שומרים על החוק בכל הקשור לזכויות המלצרים. יו"ר איגוד המסעדות, ארז זיו, טוען ש-75% מבתי הקפה והמסעדות משלמים על פי חוק. מדבריו עולה, כי "רק" 25% עוברים על החוק.

על פי נתוני הביטוח הלאומי, בענף המסעדות ושרותי האוכל מועסקים 77,200 עובדים, המקבלים שכר כולל של 228 מיליון שקל או שכר חודשי ממוצע של 2,953 שקל לעובד (רבים עובדים משרה חלקית). לפי נתוני ארז זיו, באיגוד חברים 1,100 מסעדות ובתי קפה, המעסיקים יותר מ-100 אלף עובדים.

ומה אומר החוק?

הפסיקה המועטה בנושא מלצרים מצביעה על יחסי עובד-מעביד לכל דבר בין בעלי המסעדות והמלצרים, ולא על התקשרות קבלנית, כפי שניסו להציג בעלי המסעדות. לדברי עו"ד עדנה סעאתי, מומחית בדיני עבודה, על פי חוק הגנת השכר חייב המעביד להוציא תלוש משכורת ולנכות ניכויים לרשויות המס כנדרש. שכר העבודה הוא לפחות שכר מינימום הקבוע בחוק. מעביד שאינו משלם לעובדו שכר מינימום מסתכן בתביעה אזרחית בביה"ד לעבודה וכמו כן עובר עבירה פלילית.

עם זאת, רק הפסיקה - ולא החקיקה - מתייחסת לנושא הטיפים. סעאתי: "הוויכוח הוא, האם הטיפ נחשב לשכר עבודה או לא. גישת שלטונות מס הכנסה היא, שאין לראות בתשר המשולם ישירות למלצר חלק מהכנסתו החייבת במס, אלא סכום שמשתלם לו מרצונו הטוב של הלקוח. ברם, עד היום טרם עוגנה גישה זו בחקיקה. בפסיקה מהפכנית שניתנה ביום 13.3.00 על ידי ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, נקבע כי טיפ המתקבל מלקוח איננו 'שכר עבודה', וכי בנוסף לו זכאי המלצר גם לשכר מינימום כקבוע בחוק, בדיוק כפי שנהוג במדינות שונות בעולם".

בפסק הדין דובר על מלצרית שעבדה במסעדה למעלה משנתיים ולאורך כל תקופת עבודתה לא שולם לה כל תשלום מאת המעביד. התמורה היחידה שקיבלה הייתה טיפים מלקוחות, ששילמו ישירות, מבלי שלמעביד הייתה שליטה על סכומים אלו. סעאתי: "מצב זה הביא לתוצאה בלתי הוגנת מבחינת העובדת, משום שהיא בעצם השתכרה בהתאם לשרירות או נדיבות לבם של הלקוחות. השופטת מדגישה בפסק דינה כי חמורה מכך היא העובדה שהמעביד התנער מחובות בסיסיות כגון ביטוח העובדת במוסד לביטוח לאומי וניכוי מס הכנסה. חשוב להדגיש כי פסק הדין מתייחס למצב בו התשר שקיבלה העובדת לא היה תחת פיקוח או שליטה כלשהי מצד המעביד. ייתכן מצב שונה, כאשר המעביד עורך סידור לפיו התשר עובר דרך הקופה והוא משלים את השכר עד לגובה שכר מינימום לפחות. הפסיקה טרם הכריעה באפשרות הנ"ל".

על פסק הדין הזה הוגש ערעור לבית הדין הארצי, ואם הוא יאושר - הוא יהפוך להלכה משפטית מחייבת. סעאתי: "בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מתנהל תיק נוסף לאחר שעובדת תבעה שכר עבודה וזכויות סוציאליות בסך 200 אלף שקל בגין עבודתה במסעדה לפני שש שנים. המעביד טוען שהיות שבינו לבין המלצרית היה סיכום, שהיא מקבלת רק תשרים, הרי שמדובר בחוסר תום לב מצידה לבוא ולדרוש את מה שהגיע לה בעבר. אבל חוק שכר מינימום הוא זכות מגן, שגם אם עובד ומעביד מסכימים אחרת, אין לכך שום תקפות משפטית".

עו"ד סעאתי מקווה, שהחוק ישתנה, כך שבעלי מסעדות, בתי קפה ופאבים יחששו מתביעות עובדים. לדבריה, כל עוד תתקיים אי-בהירות בנושא התשרים, יהיו קשיים באכיפת החוק.

אל ההסתדרות מגיעות מעת לעת פניות מעובדי מסעדות ובתי קפה. היועצת המשפטית של האיגוד המקצועי בהסתדרות, עו"ד דורית טנא, מספרת על תביעה של מלצרית נגד מסעדת דגמב באילת. המלצרית ביקשה שכר ובעלי המסעדה טענו שהטיפים הם שכר העבודה שלה. בית הדין האזורי בבאר שבע חייב את המעסיק לשלם גם שכר מינימום. תביעה דומה הוגשה נגד מסעדת קאץ' 21 בתל אביב. בשני המקרים הוגש ערעור לבית הדין הארצי, שאיחד את הדיונים. קאץ' 21 משכה את הערעור. ביחס למסעדת דגמב באילת, ביקש בית הדין את עמדת ההסתדרות, שקבעה כי הטיפים אינם חלק משכר העבודה שהמעסיק חייב לשלם. הדיון תלוי ועומד בבית המשפט.

איגוד המסעדות, המבקש לשמור על שמו הטוב של הענף, דוחה "בשאט נפש" את שיטת העבודה של המסעדות, שאינן פועלות על פי חוק. אך לדברי יו"ר האיגוד, ארז זיו, "אנחנו לא עבריינים יותר מאחרים. לא הוגן להכפיש את כל הענף בגלל כמה עבריינים".

עם זאת, מצדיק זיו חלק מהשיטות הנהוגות במסעדות. על השתת מחיר מנות מוחזרות על המלצר הוא אומר: "איזו דרך אחרת יש לי לגרום למלצר להבין, שזה כסף שלי, שהולך לפח? גם קופאי בבנק, שחסר לו כסף בקופה, צריך להחזיר אותו מכיסו". על חיוב המלצר בסכום של כרטיס אשראי, ששוברו אבד, הוא אומר: "אם אני מקבל כעבור חודש את הכסף, אני מחזיר לו. אם לא, המלצר אחראי וזה יורד משכרו".

העובדת בחופש

העובדים הצעירים אינם רצים להתלונן על המעסיקים. הרשויות, מצדן, אינן מחפשות את העבריינים. עו"ד ישראל זהבי, סגן ראש מינהל הגביה בביטוח הלאומי, גאה מאוד במערכת האכיפה המשוכללת שלו, אך אברהם חזן, ראש תחום ביקורת ניכויים, אינו מצליח לשלוף ממנה את המידע הבסיסי של מספר הפשיטות, שנערכו ביוזמת הביטוח הלאומי על בתי קפה ומסעדות. למה? כי לדברי חזן, "העובדת האחראית לכך בחופש".

מאז נכנס לתוקפו חוק שכר מינימום באפריל 99', חייבים המעבידים לשלם ביטוח לאומי לפחות לפי שכר המינימום, בין אם דיווחו או לא על העסקת עובדים, וללא קשר למתן תלוש שכר. לדברי זהבי, "אנחנו משוכללים. המערכת שלנו מאתרת ומחייבת אוטומטית על שכר מינימום, העומד היום על 3,266 שקל לחודש או שכר מינימום יומי של 130 שקל. אם המעביד שוכח לציין ימים, אנחנו מחייבים אותו על סמך חודש שלם, ואז הוא כבר יבוא אלינו".

עד כמה שהדבר נשמע תמוה, עד היום לא הוגשה תביעה לדמי פגיעה מצד עובד מסעדה. "כמו בכל דבר בארץ, רק אם יקרה אסון ותוגש תביעה, משהו יזוז", אומר זהבי. "ההכנסה של המלצר, שאמורה להיות מבוטחת בביטוח לאומי, משמשת כבסיס לגימלה שמגיעה לו, אם הוא נפגע בעבודה. אם תוגש תביעה לגבי עובד, שלא שולם עליו ביטוח לאומי, נגיש נגד המעסיק תביעה רטרואקטיבית. אני מניח, שהעובדים לא פונים אלינו מתוך חשש מהמעסיק או מתשלום מיסים אחרים כמו מס הכנסה, או פשוט מתוך חוסר ידע".

כך או כך, גם לזהבי אין הערכה כמה כסף מפסידה המדינה כתוצאה מאי תשלום ביטוח לאומי כחוק.

גם מס הכנסה אמור להתעניין במועסקים בענף, אך לדברי דוברת מס הכנסה, שרה רוטנשטריך, "זה לא העסק שלנו לכפות חוק שכר מינימום או לאכוף אותו. החוקרים שלנו עושים ביקורות ניהול ספרים בעסקים, ושואלים מה מספר העובדים. בביקורת עומק של תיקי נישומים, אחד הקריטריונים הוא מספר העובדים, שמשפיע על הכנסות העסק. כשיש חשדות להעלמת הכנסות, מועבר התיק למחלקת חקירות. בחוק יש סנקציות על אי-דיווח ואי-העברת ניכויים. אם מעסיק שילם בשחור - זו עבירה פלילית. אין לנו הערכה כמה כסף מעלימים כתוצאה מתשלום משכורות בשחור".

היחידים שמוסמכים לאכוף את חוק שכר המינימום הם 70 מפקחי אגף האכיפה במשרד העבודה. לדברי דובר המשרד, יורם מלכה, הם עושים זאת באופן יזום ועל פי תלונות.

אך ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל ממשרד העבודה נתונים על מספר המעסיקים בתחום, שאינם מצייתים לחוק שכר מינימום, עלו בתוהו. בתגובתו, הסתפק משרד העבודה בפירוט העונשים הצפויים לעבריינים. תקווה קלושה עולה רק מהסיפא של תגובת משרד העבודה: "בעניין המלצרים מתקבלות מעט תלונות באגף, המטופלות על פי תוכנית העבודה. באחרונה אושר בכנסת בקריאה שלישית תיקון מס. 3 לחוק שכר מינימום - הגברת האכיפה. הקנס עלה באופן משמעותי. התיקון ייכנס לתוקף בקרוב, והמשרד נערך לאכוף אותו".