עוה"ד מאשימים: בתי המשפט לא מבינים במיסוי

בעוד חודשיים, בסוף דצמבר, יפרוש השופט דן ביין מבית המשפט המחוזי בחיפה. ביין, שופט המיסים של חיפה, נחשב למומחה מוביל בתחום. החלטתו לפרוש נובעת מרצונו לעבור לשוק הפרטי. "מוטב לפרוש במלוא אוני ולעשות משהו אחר, כשעוד אפשר לעשות תפנית בכיוון של עסק פרטי לבוררויות וחוות דעת ובמקביל להגדיל את פעילותי האקדמית", הוא אמר השבוע ל'גלובס' באמצעות דוברת הנהלת בתי המשפט.

הפרישה המוקדמת של השופט ביין מכניסה את המערכת המשפטית לדילמה הקבועה בכל פעם ששופט מיסוי פורש: האם לתור אחר מומחה מיסים מהשוק הפרטי או להפיל על אחד השופטים המכהנים את המשימה ולהכריז עליו כשופט המיסים החדש.

"תקופת הדמדומים המפחידה של הכשרת שופט מיסים חדש", כך מכנה אחד מעורכי הדין הבולטים בתחום המיסוי את פרק הזמן הזה, שבו לומד שופט נטול הכשרה חשבונאית את תחום המיסים שאליו הוצב. "השופט יכול להיות איש חכם מאוד, משפטן מצוין ובעל אינטואיציות מצוינות", אומר אותו עורך דין, "ובכל זאת אין לו שום סיכוי לעשות בתקופה הזו עבודה מכובדת. זה לא כמו התחום הפלילי או החוקתי, שבהם מוכיח הניסיון שאם לשופט יש רקע משפטי טוב, אינטואיציה בריאה ורצון ללמוד, אז הוא ישתלט על התחום החדש תוך פרק זמן סביר. בתחום המיסוי אם אין לך רקע חשבונאי אין לך שום מצפן ללכת לפיו. תקדימים כמעט שאין, כי תיקונים לחוק עוברים כל חודשיים.

אנחנו נמצאים היום בתיקון מספר 132, שפירושו שמה שפסקו לפני חודש לא תופס היום וכל האינסטינקטים שלך והאינטואיציה הם חסרי ערך. הם מובילים להחלטה נכונה משפטית אבל בלתי נכונה מבחינה מיסויית. זו כרוניקה ידועה מראש של החלטות מביכות".

"הבעיה אינה רק עם תקופת ההכשרה של שופט חדש", מוסיף ומרחיב עו"ד ד"ר אבי אלתר. "כיוון שרובם המוחלט של השופטים בתחום חסרים הכשרה בתחום החשבונאות, הכלכלה או מינהל העסקים, הרי שגם אחרי זמן רב בתפקיד הם אינם מסוגלים להגיע לפסקי דין נכונים מהבחינה המיסויית. רוב פסקי הדין שניתנים בארץ בתחום המיסוי לא ניתנים לשימוש על ידי הקהילה המקצועית, כי הם לא מודעים לפרקטיקה המקובלת של חיי המס.

החל במקדמות וכלה בספרי הנהלת החשבונות. מערכת המשפט הישראלית מפיקה מספר עצום של פסקי דין בתחום המיסוי, שהם נכונים משפטית ומוטעים כלכלית חשבונאית. הסיטואציה הזו שבה המערכת אומרת ניקח את שופט איקס והוא כבר ילמד את התחום ויתן פסקי דין, היא סיטואציה חסרת שחר".

הסיטואציה הזו, אבל בדיוק, העסיקה בשבוע שעבר את הוועדה לבחירת שופטים שביקשה למנות שופט מיסים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לפני מספר שנים נפטר השופט אמנון הומינר שטיפל בתיקי מע"מ ובוועדות הערר של מס שבח. לאחר פטירתו לא נמצא לו יורש. יתר על כן, באחרונה ביקשה השופטת ברכה אופיר-תום, שהיתה ממונה על תיקי מס הכנסה באותו בית משפט, לעבור לתחום הפלילי. בהנהלת בתי המשפט הוחלט למנותה לאב בית דין של הרכב פשע חמור.

המינוי הזה הותיר את בית המשפט המחוזי בתל אביב, בית המשפט הגדול מבחינת מספר תיקי המיסים, ללא שופט מיסים מוביל. המצב הזה, כשהוא מלווה בפרישתו הקרובה של שופט המיסים של המחוזי בחיפה, הוא הרקע למתקפה הבוטה של עורכי הדין המתמחים במיסים על מדיניות המינויים של שופטי התחום.

מהבחינה הזו, ישיבתה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים היא דוגמא מזוקקת למחלוקת בין מומחי המיסים למערכת המשפט: השופטים החברים בוועדה לבחירת שופטים ביקשו למנות לתפקיד שופט המיסים של תל אביב את סגנית נשיא בית המשפט השלום בתל אביב, השופטת דניה קרת-מאיר. קרת-מאיר, שופטת אזרחית מסחרית מוערכת מאוד, המתינה לקידום והמערכת החליטה שזו ההזדמנות לעשות איתה צדק. אלא שהמועמד שהתמודד מולה, עו"ד מגן אלטוביה, הוא מומחה בתחום המיסים. בעבר הוא אפילו עבד במס הכנסה. ההתמודדות בין שניהם הציפה את המחלוקת העקרונית בשאלת מינוי שופטי מיסים: עד כמה הכרחי רקע בתחום חשבונאות ומיסוי לתפקיד.

השופטים בוועדה לבחירת שופטים חשבו שהרקע הזה אינו הכרחי כלל וכלל. נציג לשכת עורכי הדין התעקש. בסופו של דבר הוחלט למנות את שני המועמדים ולפתור את המחלוקת, אבל מומחי המיסים מצטטים עד היום את התשובה שנתן להם נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, כשהועלתה לפניו הטענה שלא ניתן למנות את השופטת דניה קרת-מאיר לתפקיד שופטת מיסים, משום שחסר לה רקע מתאים. תפסיקו, אמר ברק לטענת עורכי הדין, תוך חודש חודשיים היא תהיה ספצית בתחום.

"האמירה הזו היא תמצית הבעיה המערכתית בתחומי המיסוי", אומר עו"ד ותיק ומוערך בתחום. "אני לא מכיר את השופטת מאיר-קרת, אבל גם אם היא גאון משפטי, אין שום סיכוי שתוך חודש חודשיים היא תהיה ספצית בתחום. מה שברור לחלוטין הוא, שבחודשים הקרובים היא תשב באולם שבו כולם, כולל הנישום וכולל אותה, יודעים שהיא זו שמבינה הכי פחות בחומר. יש שופט תל אביבי שכתב באחד מפסקי הדין שלו, שהגיע אחר כך לערעור בעליון: שמעתי את טענות עורכי הדין, אלה בכה ואלה בכה. האמת היא שלא ירדתי לסוף דעתם, אבל אני מחליט לפי מיטב שיפוטי. בדרך כלל שופטים לא מודים שזה המצב, אבל זה מסכם הכי טוב את מה שמתנהל בבתי המשפט בתחום המיסוי."

במערכת המשפט לא שותפים לקונצנזוס של מומחי המיסוי, לפיו בהעדר רקע חשבונאי סובלים שופטי המיסים בבתי המשפט מחוסר מומחיות. על השופטת דניה מאיר-קרת, אמרה דוברת הנהלת בתי המשפט, כי הרקע המסחרי שלה, כמו גם כהונתה לפני כעשור כיועצת משפטית של הבורסה לניירות ערך, יאפשרו לה לעשות הסבה קלה יחסית לתחום המיסוי. "עורכי הדין המתמחים במיסוי אוהבים להיתלות ברקע החשבונאי כלכלי, כאילו על פיו יקום ויפול שופט מיסים", אומר גורם שיפוטי, "אבל המציאות מוכיחה שגם ללא רקע כזה יכול שופט טוב להשתלט על התחום.

גם השופט ביין, שכל מומחי התחום אומרים עליו דברים חמים, לא היה בראשית ימיו כשופט מומחה למיסים. הוא למד את התחום תוך כדי עבודה, התמחה בו משך שנים והפך לבר סמכא. כך גם השופטת אופיר-תום, למרות שלה היה רקע מסויים מימיה בפרקליטות, וכך גם השופטת אבידע מבאר שבע. כולם שופטים שמוכרים היום כמומחים, למרות שאין להם רקע חשבונאי של ממש.

"נכון שלא בכל המקרים ההסבה לתחום המס מוצלחת כמו במקרים האלו, ונכון שאם אפשר היה שלכל שופטי המיסים יהיה גם רקע חשבונאי, זה יכול היה להיות מצוין. אבל במצב הקיים, אם יוקמו מדורי מיסוי נפרדים ושופטים עם אוריינטציה כלכלית יכהנו שם משך שנים ויפתחו מומחיות, הבעיה תיפתר. הבעיה האמיתית של המערכת היא לא עם ההשכלה החשבונאית של שופטי המיסים, אלא עם המחסור בתקנים. אין מספיק שופטי מיסים. זו הבעיה".

אחד הסיפורים שמומחי המיסים אוהבים לספר נוגע לימיו הראשונים של השופט ביין בתפקידו כשופט מיסים. המיתולוגיה המקומית מספרת, ששופט המיסים הטרי ביין פגש אז במסדרונות האוניברסיטה את הפרופ' יצחק הדרי. נו, מה אתה אומר על פסקי הדין שלי, הוא שאל והדרי, בהתקף של כנות, עיקם את האף.

היום אומר פרופ' הדרי שהוא מכיר את הסיפור, אבל לא ממש זוכר את המפגש הזה עם ביין. בכל מקרה, הוא מבקש להדגיש, השופט ביין הוא שופט מצוין לדעתו. הבעיה, להבנתו של הדרי, היא דווקא בבית המשפט העליון: "מאז פרישתו של ויתקון, ובהתעלם מהתקופה הקצרה של השופט אשר, אין בעליון מומחה מס. יש בעליון שופטים מקורבים יותר לתחום הכלכלי, ויש מקורבים פחות, אבל התוצאה החד משמעית היא, שפסיקת העליון איננה תמרור בולט לשופטים המחוזיים ולעוסקים בתחום המיסוי".

"פה ושם ניתנים פסקי דין חשובים בנושאים ספציפיים", אומר הדרי, "אבל חסרה גישה קוהרנטית נורמטיבית כללית לדיני המס בפרט ולנושאים כלכליים בכלל. במדינה מתוקנת חייב להיות בבית המשפט העליון שופט אחד מוליך בתחומים כלכליים. שופט כזה, עם רקע יציב בתחום הכלכלי החשבונאי, יכול לפתור הרבה מהמצוקה בבתי המשפט המחוזיים. הוא יתן לשופטים הפחות מנוסים מסגרת וכללים. במצב היום נוצרה הבנה שבשתיקה, לפיה בית המשפט העליון לא ממש עוסק בנושאי מיסוי".

במערכת המשפט דוחים מכל וכל את הטענה שבבית המשפט העליון יש בעיה של חוסר מומחיות בתחום המיסוי. דוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן, אמרה השבוע ל'גלובס': "אין כוונה למנות לעליון שופט עם רקע חשבונאי. אין צידוק למינוי כזה, בהתחשב במספר התיקים".

הטענה הזו, צריך לומר, פשוט מוציאה את מומחי המס מהכלים. עד כדי כך. "לבוא ולהגיד אנחנו שופטי העליון לא נמנה שופט עם רקע חשבונאי, כי אין לנו מספיק תיקי מיסים, זו פשוט ציניות", אומר עורך דין מהשורה הראשונה של תחום המיסוי. "קודם כל, כי נניח שיש לך מעט תיקים כאלה. אז מה, אתה יכול להחליט שבתיקים האלה אתה תכריע מבלי שאתה מבין בהם? מה, לאיקס ערעורים שכן מגיעים אין זכות על פי חוק לערעור אמיתי בעניינם? ואיך יכול להתנהל ערעור אם מי שיושב כשופט לא מבין בתחום?

"למה אין הרבה תיקי ערעורי מס בעליון? כי בית המשפט העליון לא מבין במיסוי וכדי לא להתבזות, הוא מעדיף לדחות ערעורים בשרשרת. אנחנו מקבלים כל כך הרבה פסקי דין בני חמש שורות בנוסח: עברנו על הפרוטוקולים, שמענו את טענות הצדדים ולא מצאנו סיבה לשנות את החלטת הערכאה קמא. נוצר פה מצב של עיוות דין על עיוות דין. שופטי המחוזי שלא מבינים במיסים, מקבלים את עמדת המדינה - אם אתה לא יכול להכריע מי מבין הצדדים המופיעים בפניך צודק, אתה מעדיף להאמין למדינה ולא לנישום.

אחר כך התיק מגיע לעליון, ואז דוחים את הערעור, כי בית המשפט מפחד להיכנס לתחום שהוא לא מבין בו. ואחרי כל זה, כשאנחנו מפנימים את המסר ולא מגיעים לערעור בעליון, אלא עושים הכל להתפשר עם שלטונות המס, גם אם אנחנו חושבים שהלקוח שלנו צודק, אומרים לנו שאין מספיק תיקים כדי להצדיק למנות שופט שמבין את החומר. זה לעג לרש. אין לך תיקים של ערעורים עקרוניים, כי אין לך בעליון שופט שמבין הבנה מינימלית במיסוי. זה הסדר הנכון של הדברים".

"ככל שעולים בערכאה, ההבנה הכלכלית של השופטים הולכת ומצטמצמת", אומר עו"ד מוותיקי התחום. "צריך להבין, כששופטי העליון למדו משפטים, הטקסט בוק היחיד במיסים היה 300 העמודים של ויתקון. היום יש יותר מ-3,000 עמודים. לשופטי העליון יש במקרה היותר טוב ידע כלכלי בסיסי. כשאתה בא להכריע - האם עסקה היא הפחתת מס בלתי נאותה, ידע כזה לא מספיק לך. אז מה עושים? אומרים שמענו את טענות המערער, שמענו את טענות המשיב ולא מצאנו להתערב בהחלטה".

ד"ר אבי אלתר: "אני חושב שמערכת המשפט עוד לא הפנימה את היקף הבעיה שיש לה בתחומי המיסוי. במחוזי הם עוד מודעים לבעיה, אבל בעליון הם לא מודעים לחומרת המצב. ברגע שבבית המשפט העליון, שכולו שופטים ראויים וחכמים ומוכשרים משפטית, אין אף מומחה במיסוי, הם לא יכולים לפסוק בתחום. נקודה. ברגע שהם יבינו את זה, יתחיל תהליך של התבגרות והתפכחות. ברגע שבית המשפט יפתח את הדיון ויגיד לצדדים: רבותי תתפשרו, כי אחרת תקבלו פסק דין מקרי, על פי מיטב הבנתנו, או יותר נכון חוסר הבנתנו הסובייקטיבית, ובהתאם לאינסטינקטים השיפוטיים שלנו ולמידת הכריזמה של הטוענים בפנינו. ברגע שהם יגידו את זה, יתחיל תהליך של ריפוי המצב הנוכחי".

בית המשפט העליון, מודה אלתר, דווקא ניסה ליזום את הוצאת ערעורי המס מתחומו. במהלך של הנשיא ברק הועלה הרעיון להעביר את תיקי המיסוי להליכים של גישור-פישור. "המדינה התנגדה והנושא ירד מהפרק. לדעתי, הגישה הזו של הפרקליטות היא חוסר הגינות ציבורית. הפרקליטות מתנגדת, כי היא חושבת שמצבה טוב יותר כשהשופטים לא מבינים בתחום ולכן נוטים להאמין למדינה", הוא אומר.

בפרקליטות המדינה דוחים את הטענה הזו מכל וכל. לטענתם, הנימוק להתנגדות הפרקליטות להעברת ערעורי המיסוי מהעליון להליכי פישור, עקרונית. "התיקים המגיעים לבית המשפט העליון מצדיקים הכרעה באשר הם עוסקים ברובם בטענות עקרוניות", נאמר בתגובת דובר משרד המשפטים. הדובר דחה את הטענה, לפיה המניעים להתנגדות הפרקליטות נובעים מהעובדה, כי העדר הרקע החשבונאי של השופטים גורם להם להעדיף את עמדת המדינה על עמדת הנישום. "הטענה איננה מבוססת במציאות ואף איננה ראויה לתגובה", קבע דובר משרד המשפטים והגיב בכל זאת: "קיימת כיום מגמת התמקצעות של שופטים ושל פרקליטים המצויים בתחום ואנו כמובן תומכים במינויים מקצועיים של שופטים בעלי מומחיות בדיני המס. בכל אופן, המעיין בפסיקת בתי המשפט בעניין מגיע למסקנה כי הטענה איננה נכונה".

הבעיה המרכזית: אין מועמדים

הבעיה המרכזית באיוש תקני שופטי המיסוי, היא איתור מועמדים מתאימים. עורכי הדין המתמחים בתחום מתלוננים, שלשופטים אין רקע חשבונאי הכרחי. לטענתם, המערכת מעדיפה לקדם מהשלום שופטים נטולי הבנה במיסים, ובלבד שלא תצטרך להצניח ישירות למחוזי עורכי דין מהשוק הפרטי. אבל במערכת המשפט אומרים, שעורכי הדין לא מציירים את התמונה כולה. "מצד אחד, המומחים למיסים מתלוננים על איכות השיפוט. אבל אף אחד מהשורה הראשונה של עורכי הדין בתחום לא רוצה לבוא לבית המשפט המחוזי", אומר גורם שיפוטי.

"מי שיש לו פרקטיקה מוצלחת בתחום המס לא מעוניין לוותר עליה לטובת מישרה של שופט בשירות המדינה. מה נשאר? ככלל נשארת השורה השניה ומטה של עורכי הדין. אלו עם הפרקטיקה הפחות מוצלחת. כשזה טווח האפשרויות: שופט שלום שהוא לא מומחה למיסים, או עורך דין פרטי שמתעסק אמנם במיסים, אבל אינו נמנה על השורה הראשונה. הבחירה היא אכן בדרך כלל בשופט השלום, כי לגביו הסיכון מוגבל. אנחנו כבר יודעים שהוא שופט טוב, ונשאר רק לראות איך הוא יסתדר עם המיסים. לטווח הארוך, אם הוא לא יסתדר, הוא יעזוב לתחום אחר. במקומו, ימונה שופט אחר למיסים. כשאתה ממנה עורך דין בינוני שמתמחה במיסוי, אתה לוקח סיכון עצום. אם הוא לא יהיה שופט טוב, המערכת כבר תיתקע איתו עד הפנסיה".

עורכי הדין המתמחים במיסוי מודים, שמינוי למחוזי הוא בדרך כלל לא פיתוי גדול עבורם. "אבל אם היה נעשה ניסיון אמיתי לשלב את השורה הראשונה של הסקטור הזה בשיפוט, אפשר היה להציע לו כסא בעליון", אומר ד"ר אבי אלתר. "אני הרי לא מדבר על עצמי, אבל אני חושב שיש בתחום מי שראויים לעליון ויכולים לשנות מהקצה אל הקצה את המצב העגום. קחי למשל את פרופ' הדרי. בזמנו הציעו לו את בית המשפט המחוזי והוא אמר לא. למה שלא יציעו לו עליון?" פרופ' הדרי סירב להתייחס לנושא.

השופטים בתגובה לעוה"ד תמיד יש טענות

"עורכי הדין אוהבים להיתלות בהשכלה החשבונאית. האמת היא, שעיקר טענותיהם לא נוגעות למומחיות המיסים של השופט בפניו הופיעו, אלא בשאלה אם פסקו לטובתם או לרעתם", אומר שופט, שפסק במהלך השנים האחרונות בכמה תיקי מיסוי מבלי שיש לו התמחות מיוחדת בתחום.

"לעורכי דין מהשוק הפרטי יש תמיד טענות כנגד מערכת המשפט. עורכי דין פליליים אומרים תמיד ששופטים הם מוטי תביעה ונוטים להרשיע, בגלל שהם לא היו סניגורים בעברם. הטענות של מומחי המס הן אותן טענות בהתאמה. גם הם מתרגמים את העובדה שהם הפסידו את התיק לכך שהשופט לא מבין את החומר. הם הפסידו, לא כי הם לא צודקים, אלא כי השופט פשוט לא הבין את הטיעון שלהם והעדיף להאמין למדינה. בתחום המיסים הכי קל להם לתלות את הנימוק הזה בהעדר רקע חשבונאי. גם הנימוק שלהם ששופטים נותנים פסקי דין שאינם מתאימים לחיי המס המקובלים, היא טענה משונה. שופט לא אמור להתאים את פסיקתו לשיגרת המס המקצועית. שיגרת המס צריכה להתאים את עצמה לחוק".