לוי יצחק רחמני: "רדפו אותנו, הופלינו לרעה"

בגיל 71, לוי יצחק רחמני, דור שביעי לר' לוי יצחק מברדיצ'ב, עם ותק של 50 שנה בענף הביטוח, הורשע בעבירות פליליות. ועוד בתחום הביטוח, בפרשת קרטל הביטוח. שמונה חודשים לאחר ההרשעה, ובעוד ערעורו לעליון תלוי ועומד, טוען רחמני, יו"ר ובעלי חברת הביטוח אילון , בראיון ראשון ובלעדי, שסבל מיחס של איפה ואיפה מצד פרקליטות המדינה.

האם לדעתך נהגה פרקליטות המדינה בשוויון כלפי כל המנהלים?

"לא! יו"ר חברת הביטוח הראל ומבעליה, גדעון המבורגר, השתתף בישיבות התיאום הקרטלי, ואפילו לא חקרו אותו. נכון ששלמה אליהו אישית לא השתתף בישיבות, אבל הוא שלח עובד בכיר מטעמו. חלק גדול מפסק-הדין במשפט שלנו מתבסס על עדותו של אותו בכיר. אז מדוע לא הגישו כתב-אישום נגד אליהו?" (מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה, כי על-פי חומר הראיות בתיק, חברת אליהו לא היתה חלק מהקרטל - ראו מסגרת).

במרס השנה הורשעו רחמני, בנו נגה (סמנכ"ל אילון) וחברת אילון עצמה, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בהקמת קרטל והפעלתו ב-1992, יחד עם שבע חברות אחרות, שהורשעו אף הן, בנפרד.

רחמני טוען, שלא היה זה קרטל הביטוח הראשון. "חברות הביטוח הגדולות קיימו ביניהן הסדרים קרטליים כבר בשנת 1985", הוא אומר. "מנהליהן היו נפגשים וקובעים את המחירים, הפרמיות וחלוקת השוק". ייתכן שבאמירה זו הוא פותח תיבת פנדורה חדשה בכל הקשור לקרטל חברות הביטוח.

"בשנות ה-80", הוא מספר, "היתה ההגמוניה בענף בידי כמה חברות, בראשות הסנה עליה השלום. הן שמרו בקנאות על חלקן בשוק. היו כל מיני הסדרים ביניהן. הסנה, שהיתה החברה הגדולה בענף, הובילה את הקרטל. השותפים האחרים היו מגדל, הפניקס וציון. כלל-ביטוח היתה קטנה, ונכנסה לקרטל בהדרגה. הם קבעו את הפרמיות וחילקו ביניהם את השוק לא רק בנושאים שהיו במשפט שלנו, אלא גם בענפים ונושאים אחרים".

רחמני יודע כי הוא מדבר על תקופה אשר מעשים שלטענתו נעשו בה התיישנו מבחינה משפטית. אולם מבחינה ציבורית-עסקית, הוא מבקש לומר שהקרטל של 1992, שהוכח משפטית, לא היה תופעה בודדת, אלא קטע מפעילות של חברות בענף, שנמשכה שנים. רחמני ואילון הורשעו, כאמור, על-ידי השופט המחוזי דוד חשין, בהפעלת קרטל בשנים 1993-1992 בכמה ענפים, בעיקר בביטוח רכב. רחמני משוכנע שההרשעה לא היתה כדין, ותבוטל בבית-המשפט העליון. כאן הוא מגלה לראשונה פרטים על התנהלות הקרטל, על ההליכים שלפני המשפט ועל המשפט עצמו.

"הילד הרע של ענף הביטוח"

רחמני: "לא היינו שותפים בקרטל. להיפך, החברות רדפו אותנו משום שלא היינו מוכנים לשתף איתן פעולה בהסדרים קרטליים. במרס 1990 זכינו במכרז גדול של התעשייה האווירית לביטוח 9,000 כלי-הרכב של העובדים. בכך הפסקנו הסדר בן 30 שנה, שבו היה הביטוח בידי קבוצת חברות בראשות הסנה. זכינו, כי הצענו פרמיה נמוכה וכיסוי רחב. התחיל עליהום עלינו. כינו אותי 'הילד הרע של ענף הביטוח'. אחד הפרסומים אמר אז שמנכ"ל הסנה, מיקי מילר, מחכה לי בפינה. מעניין, דווקא מילר הורשע לאחר-מכן בפלילים, בקשר להתמוטטות הסנה".

רק השמיצו?

"לא. מנהלי חברות אמרו לי שלא ייתנו לאילון לגדול. הם הגישו למפקח על הביטוח דאז, גד ארבל, תלונה נגדנו, שלפיה העסקה עם התעשייה האווירית נעשתה במחירי הפסד, ותביא להתמוטטות החברה. ארבל שלח אלינו את סגנו, יאיר קריידמן, לבדוק. קריידמן ישב על המסמכים שלוש שעות. לאחר-מכן לחץ את ידי ואמר שאין שום בעיה, והעסקה בסדר. אבל מאז נמשכו הלחצים. לא היה שום שיתוף-פעולה בינינו לבין החברות האחרות. רק כאשר נחשף הקרטל השתחררנו מהלחץ שלהם! אפילו השופט חשין כתב בפסק-הדין שלו, כנימוק לקולא, שהופלינו לרעה".

האם השתתפתם בישיבות ראשי החברות, שכונו "הקבינט", שבהן נעשה תיאום המחירים הלא-חוקי?

"הישיבות נערכו במסעדה התל-אביבית הלא-כשרה קרן. ברור שאנחנו, כיהודים דתיים, לא יכולנו להשתתף בישיבות האלה. השופט חשין כתב בפסק-דינו שאיננו יכול להכריע האם השתתפנו או לא השתתפנו בישיבות. איך יכול שופט להחליט שלא להכריע בשאלה עובדתית פשוטה? אני חוזר ומצהיר - לא השתתפנו בישיבות האלה".

כתב האישום נולד לאחר חקירה רצינית.

"לא. היא נוהלה על-ידי חוקרים פרטיים, ולא על-ידי אנשי הממונה על ההגבלים העסקיים. במהלך המשפט דרשנו לבטל מסיבה זו את כתבי-האישום. השופט דחה את בקשתנו, אך מתח ביקורת חריפה על כך שהחקירה התנהלה שלא לפי הכללים המקובלים".

"הייתי היחיד שהתנגד"

***

מדוע לא הסכמתם לעסקת-טיעון, שמנהלי שש חברות אחרות הסכימו לה?

רחמני: "ידינו לא שפכו את הדם, ולכן לא היינו מוכנים להודות, במסגרת עסקת-טיעון, שחטאנו. היה לי שימוע אצל היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר, ואחר-כך אצל יורשו אליקים רובינשטיין. שניהם הציעו לי עסקת-טיעון. אמרתי: לא אלך! אנחנו לא השתתפנו בסרט הזה, רדפו אותנו, היינו נגד החברות ולא איתן, ולכן לא נסכים לשום עסקה שכוללת הודאה בעבירה שלא עשינו. לכן ניהלו נגדנו משפט נפרד".

אבל איגוד חברות הביטוח, שאילון חברה בו, הודה שהשתתף בקרטל, ובכך הודית גם אתה בעקיפין.

"בישיבת הנהלת האיגוד, הייתי היחיד שהתנגד לכך שהאיגוד יצטרף לעסקה. המנכ"לים-דאז של מגדל וכלל-ביטוח, עזי לוי ורימון בן-שאול, לחצו שהאיגוד יצטרף. היתה הצבעה, והוחלט להצטרף - בהתנגדותי. לא הייתי חלק מהחבורה הזו. דרשתי שירשמו בפרוטוקול שהצבעתי נגד".

האם המשפט הפריע לניהול עסקי החברה?

"הוא הכריח אותי לעבוד יומם ולילה. בימי שישי עבדתי עד חצי שעה לפני הדלקת נרות, ובמוצאי-שבת התחלתי שעה לאחר צאת השבת, עמוק אל תוך הלילה. זה היה קשה, אבל ב"ה החברה המשיכה לגדול ולשגשג גם כל שנות המשפט".

אבל ששת מנהלי החברות שהורשעו העידו נגדך.

"לא נכון. המדינה הביאה את ששת המנהלים, שבמסגרת העסקה הודו שהקימו קרטל, כדי שאכן יעידו נגדי. אבל בפועל, כל השישה אמרו שהסכימו לעסקת-הטיעון רק מפני שהכריחו אותם. כל השישה הפכו לעדים עוינים".

בכל-זאת הורשעתם - החברה, אתה ובנך נגה, סגן המנכ"ל.

"אנו טוענים שהשופט הושפע מעצם העובדה ששש חברות אחרות הודו בהקמת קרטל, במשפט שהתנהל שנים קודם-לכן, בפני שופט אחר. הגשנו ערעור בן 250 עמודים לבית-המשפט העליון, ובעוד כמה חודשים יישמעו גם טיעונים בעל-פה. אנחנו מקווים ובטוחים שהצדק ייצא לאור בבית-המשפט העליון".

מדוע נכתב בגזר-הדין על תרומות שלכם?

"הגשנו לשופט מסמכים רבים, המעידים על הנדבנות של החברה ושלנו, ועל תרומתנו לקהילה ולנצרכים. לפי בקשתנו, לא פירט בית-המשפט את המעשים שעשינו, בבחינת מתן בסתר. השופט חשין כתב בגזר-הדין: 'השיקול הראשי לקולת העונש הוא תרומתם נדיבת-הלב ומחויבותם רבת-השנים של הנאשמים לקהילה וליחידים, בעזרה כספית מתמדת, לרבות מתן בסתר'. אגלה פעילות אחת שלנו, לפרסום: בשנים האחרונות תרמנו חמישה ספרי תורה, שמחיר כל אחד מהם 30 אלף דולר. ספרי התורה ניתנו לבית-הכנסת של משמר הגבול בירושלים, ולבתי-כנסת במערת המכפלה, בבית-חגי, בעלי ובעיר ברדיצ'ב, שורש המשפחה. ספר תורה שישי - בדרך".

כמה עלה לכם המשפט?

"אילון שילמה קנס של 6.6 מיליון שקל, ועוד 480 אלף שקל קנס אישי לי ולבני. כבר שילמנו הכול, ומקווים לקבל את הכסף חזרה לאחר הערעור. ההוצאה העיקרית היתה שכר-הטרחה לעורכי-הדין, בראשות עו"ד חנן מלצר. אני יכול לגלות כאן, לראשונה, ששילמנו להם שכר-טרחה של כ-2 מיליון דולר. ההוצאות לא הסתיימו בכך, כי נשלם עוד סכום ניכר, שעדיין לא סיכמנו מהו, לעורכי-הדין מלצר, רם כספי ונבות תל-צור, שהגישו את הערעור לעליון. המזל שלנו הוא שאילון היא חברה בריאה ומשגשגת, שסיימה את 2001, לאחר כל ההוצאות האלה, ברווח נקי לאחר מס של 40 מיליון שקל".

נניח שתורשעו גם בעליון. האם יהיה עליך לפרוש מראשות חברת הביטוח, הנמצאת בבעלותך?

"אנו מאמינים שזה לא יקרה. בית-המשפט המחוזי דן אותי לשישה חדשי עבודת שירות, ועוד תשעה חודשים על-תנאי. גם אם חלילה יישאר פסק-הדין על כנו, הרי שלפי חוות-דעת משפטית שקיבלתי, לא יהיה עליי לפרוש: נכון שחוק החברות החדש קובע כי דירקטור שהורשע בפלילים לא יוכל לכהן בדירקטוריון במשך חמש שנים. אבל, קובעת חוות-הדעת, הדבר לא חל על המקרה שלי, כי מדובר בעבירות שנעשו, כביכול, ב-1992, הרבה לפני חקיקת החוק החדש".

ואולי המפקח על הביטוח יוכל להכריח אתכם לפרוש, על-פי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח?

"בהחלט לא! הרי המפקח ניסה במשך שנים להדיח את ראשי חברת הביטוח ציון, אורי ורמי טיבר, שהורשעו גם הם, באותו נימוק. בית-המשפט העליון פסל כבר לפני יותר משנתיים את הניסיון להדיח אותם על-פי חוק זה. במקרה הגרוע ביותר, מצבנו יהיה זהה למצבה של משפחת טיבר".

"בבית דיברו ונשמו ביטוח"

השורשים חוזרים 82 שנים לאחור, ונוגעים בזאב ז'בוטינסקי. בשנת 1920 עלה לארץ, מאוקראינה, לבדו, צעיר בן 19 - שלמה רחמני. הוא נשא לאשה צעירה שמשפחתה התגוררה בארץ דורות, עבד כסבל, אחר-כך כסוכן בירושלים של חברת הביטוח יהודה, בבעלות ז'בוטינסקי. אחת הקבלות מאותם ימים נושאת שתי חתימות - ז'בוטינסקי נשיא, רחמני סוכן. ב-1939 הפך אבא-רחמני לעצמאי, ובאמצעות קשרים של משפחה ירושלמית החל לייצג בארץ את חברת הביטוח של ניו-זילנד.

"גדלתי בבית שבו דיברו ונשמו ביטוח", מספר רחמני. "ב-1951 עברתי לתל-אביב, ופתחתי בה סניף. התחלתי במשרד של חדר ברחוב הרצל 4, עם פקידה אחת וחצי קו טלפון (משותף עם השכנים). אחר-כך פתחתי גם סניף בחיפה. העסקים גדלו בהדרגה. ב-1976 הפכנו לחברת ביטוח, וחברת ניו-זילנד רכשה 27% מהמניות. אחרי עשר שנים יצאה, משום שהשליטה בה נמכרה לחברה אוסטרלית, שדרשה לקבל 51% מהמניות, כתנאי להמשך השותפות. לכך לא הסכמנו".

שלמה רחמני נפטר בספטמבר 1991, בגיל 90, חודש לפני שאילון חנכה את בית-המשרדים החדש שלה בתל-אביב. הוא עבד עד יומו האחרון, ועד גיל 85 הלך ברגל מביתו בצפון העיר לעבודה. לוי רחמני כבר הקצה לו משרד מכובד בבית החדש, אך שמחת חנוכת-הבית היתה מהולה עתה באבל. רחמני יסד לזכר אביו את המכון להכשרת הסוכן, המסונף ללשכת סוכני הביטוח. מאז, יש יחסים הדוקים בין המשפחה לבין הלשכה.

אילון היתה ונשארה כל השנים בשליטת משפחת רחמני, אם כי לפני כעשר שנים היו לציבור 16% אחוז מהמניות, בעקבות הנפקה בבורסה.

באמצע, היו גם שתי סטיות, כשחלק מהבעלות נמכרה לדוד פישר ולשלמה אליהו. רחמני מגלה כאן לראשונה פרטים לא ידועים על שתי העסקות. תחילה, פרשת פישר. רחמני: "ב-1992 הפסדנו 6 מיליון שקל, והיינו זקוקים להון עצמי נוסף, לכיסוי ההפסדים. רופא שינים בשם ד"ר עמוס בוכניק קישר בינינו לבין פישר, איש עסקים חסיד חב"ד, משכונת שערי-חסד בירושלים. פישר, שרצה להיכנס לענף הביטוח, ניהל תחילה משא-ומתן לרכישת חברת ביטוח השיניים דקלה, בשליטת הסנה, אבל יאיר, המבורגר מהראל, הקדים אותו. בוכניק, שהכיר את פישר דרך עסקת דקלה, הציע לו את אילון כתחליף, וקישר בינינו. פישר קנה מחצית ממניותינו, 42%, ב-15.3 מיליון שקל. השותפות התפרקה לאחר שלוש שנים".

מדוע?

"היה לנו הסכם, שלפיו אף אחד לא יקנה מניות בבורסה, כדי שהשליטה תישאר בידי שנינו בשווה. פישר הפר את ההסכם וקנה מניות באמצעות מקורבים. יום אחד, ב-1995, הודיע לי פתאום שהגיע לאחזקה של 50.1 אחוז, והוא מבקש שליטה. טענתי שהוא הפר את ההסכם. הלכנו לבוררות אצל רואה-החשבון ישראל שטראוס. סוכם שפישר ייצא. קניתי את מניותיו. הוא הרוויח יפה על העסקה, כי בינתיים התפתחה אילון והרוויחה, ערך המניות עלה, והוא קיבל יותר ממה ששילם".

איך ומתי הצטרף שלמה אליהו כשותף?

"זה היה שנתיים לאחר-מכן, ב-1997. אנחנו מכירים שנים רבות, והתחלנו לגלגל שיחות על אפשרות לשיתוף-פעולה או למיזוג. החלטנו שאף אחד לא יקנה את השני, שלמה הציע שייכנס כשותף, ואחר-כך נראה איך זה הולך, ואם להתקדם למיזוג. מכרתי לשלמה 36% מהמניות. למה דווקא אחוז זה? פעמיים ח"י (וגם מבטיח שאליהו לא יוכל לחזור על התרגיל של פישר ולרכוש שליטה, א' ל'). אליהו שילם 11.5 מיליון דולר. הרעיון היה שנקים חברת שירותים משותפת, בניהול בני הדור השני, עופר (בנו של שלמה) ובני נגה".

לאחר שנתיים נפרדתם, ומעולם לא סיפרת מדוע.

"בפועל, הרעיון להקים חברת שירותים משותפת לא התממש. התברר שכל אחד מאיתנו מתפלל בסידור שלו. אליהו היה שותף קורקטי. הוא ובנו היו בדירקטוריון, אבל הוא לא התערב בניהול השוטף. ביוני 1999 נפגשנו בישיבה של איגוד חברות הביטוח. לאחר הישיבה ישבתי עם אליהו, הראיתי לו את המספרים של אילון, שהצביעו על גידול בפעילות וברווח, ואמרתי לו: רצינו להקים חברת שירותים, וזה לא הולך. בוא ניפרד. אני רוצה לקנות את המניות שלך. כמה אתה רוצה? אליהו עיין בדף הנתונים, הרהר ואמר: 20 מיליון דולר. אמרתי לו: שלמה, זה קצת הרבה. שלמה חשב עוד רגע ואמר: טוב, 19.5 מיליון דולר. לחצנו יד. כל המשא-ומתן נמשך שתי דקות".

מאז, קנתה משפחת רחמני עוד מניות בבורסה, והיום יש לה 92% אחוז ממניות החברה. לוי רחמני אומר בהחלטיות: "לא תהיה עסקה שלישית. אילון לא למכירה! גדלנו במהירות. מאזן 2002 ידווח על הכנסות של 1.5 מיליארד שקל ממכירת פרמיות. פעם היינו קטנים. לא עוד. ההון שלנו 150 מיליון שקל, ושווי המניה בבורסה (נכון ל-12.11) 315 מיליון שקל. היום, אנחנו החברה הרביעית בגודלה בביטוח אלמנטרי, עם 8% מהשוק, אחרי כלל, סהר-ציון והפניקס, ולפני מגדל, הראל ומנורה.

"בסך-הכול אנחנו קצת יותר קטנים, כי בביטוח חיים אנחנו רק בתחילת הדרך, אבל גדלים במהירות. אנחנו מובילים בביטוחים מיוחדים, כמו קבלניים והנדסיים. אנחנו מבטחים בביטוח אחריות מקצועית את הקבוצות החשובות ביותר בתחום זה - עורכי-דין, רואי-חשבון, סוכני ביטוח. יש לנו 335 עובדים, מנהלים מקצוענים, ומאות סוכנים המתוגמלים במבצעי פרסים ובנסיעות לחו"ל".

לפני שבועות אחדים היתה אילון חלוץ בענף. בפעם הראשונה, השקיעה חברת ביטוח ברכישת נדל"ן בחו"ל. אילון רכשה מיזם הנדל"ן יעקב אנגל 50% אחוז משני מרכזים מסחריים ובניין משרדים בקנדה, 60 אלף מ"ר סך-הכול, בהשקעה של כ-20 מיליון דולר. רחמני אומר שהנפילות בשוק ההון בשנה האחרונה, שפגעו בחברתו כמו בכל הענף, הביאו לכך שתחפש אפיקי השקעה חדשים. אילון היא גם בעלת החניון בבניין המשרדים שער העיר בכניסה לירושלים, וכן שותפה בקרן ההשקעות בנדל"ן, פייר, בראשות שלמה גרופמן וזלמן שובל. הסיסמה כיום היא לפזר השקעות.

עסוקים ככל שיהיו בענייני ביטוח, משפטים והשקעות, מתפנים לוי יצחק רחמני ובנו נגה מכל עיסוקיהם פעם בשנה, מיד לאחר סוכות: זו השנה השביעית ברציפות שהם טסים לרוסיה ועולים על קברו של הסבא-רבא, ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, ביום השנה לפטירתו, כ"ה תשרי. הנסיעה מלווה תמיד בתרומות ביד נדיבה ובתפילות נרגשות ליד הקבר. מי יודע, אולי זה יעזור גם בערעור בעליון.

קרטל הביטוח - העונשים

שמונה חברות ביטוח הורשעו, בשני משפטים שונים, בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת קרטל הביטוח". שש מהחברות, מגדל, כלל-ביטוח, כלל, המגן, סהר וציון, חתמו על עסקת-טיעון ונשפטו בפני השופט יהונתן עדיאל. הפניקס ואילון סירבו להצטרף לעסקה ונשפטו בנפרד, בפני השופט דוד חשין.

למנכ"לים של מגדל וכלל ביטוח נפסקה שנת מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים. על הסמנכ"לים של מגדל, כלל, המגן, סהר וציון נגזרו עשרה חודשים על תנאי, ונושאי משרה אחרים קיבלו שבעה חודשים על תנאי. על מגדל הושת קנס של 4.5 מיליון שקל, על כלל - 6.6 מיליון. על המגן, סהר ומנורה הוטלו קנסות של בין 3-2 מיליון שקל כל אחת.

בנוסף, הושתו קנסות אישיים על נושאי משרות, וגם איגוד חברות הביטוח נקנס במיליון שקל.

שתי החברות שלא הצטרפו לעסקת הטיעון קיבלו עונשים כבדים יותר. על הפניקס הוטל קנס של 12 מיליון שקל, על אילון 6.6 מיליון שקל. מנכ"ל הפניקס לשעבר איתמר בורוביץ' נדון לשישה חודשי עבודות שירות ולקנס של 600 אלף שקל, לוי רחמני נדון אף הוא לשישה חודשי עבודות שירות, ולקנס של 300 אלף שקל, ואילו נגה רחמני סגנו (ובנו) נדון לשלושה חודשי עבודות שירות ולקנס של 150 אלף שקל.

תגובות

לגבי הטענה שחלק מחברות הביטוח היו שותפות כבר החל ב-1985 בקרטל בתחום הביטוח האלמנטרי:

חברת מגדל הודיעה שאין לה עניין להגיב.

רימון בן-שאול, שהיה בתקופה הנסקרת מנכ"ל כלל-ביטוח: "אני מעדיף שלא להגיב בנושא זה". עו"ד אריה אריאלי, היועץ המשפטי של הפניקס ודובר החברה: "זה לא נכון. הפניקס לא היתה שותפה באותה תקופה בקרטלים לא-חוקיים".

אברהם (רמי) טיבר, לשעבר יו"ר ציון ומבעליה: "אינני יודע על קרטל בלתי חוקי. היה הסדר בין החברות לגבי פרטים שונים בביטוח הרכוש לרכב, אך הוא קיבל את כל האישורים הדרושים, כולל רשות ההגבלים העסקיים והמפקח על הביטוח".

חברת הסנה נקלעה לקשיים לפני כ-10 שנים, והפסיקה לפעול.

לגבי טענת רחמני, כי גם חברות הראל ואליהו היו שותפות לקרטל ב-1992, אך לא הועמדו לדין:

עו"ד מיכאל בן-יאיר, שהיה בתקופה המדוברת היועץ המשפטי לממשלה: "אבקש לפנות בנושא זה לפרקליטות המדינה".

עו"ד שמעון דולן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שהיה התובע במשפט הקרטל (באמצעות דובר משרד המשפטים): "באשר לקבוצת הראל - על-פי חומר הראיות בתיק, סהר היתה החברה הגדולה והדומנינטית בקבוצת הראל-המשמר, ותשתית הראיות התמקדה בה, ולכן הוחלט להגיש כתב-אישום רק נגדה. באשר לאליהו - על-פי חומר הראיות בתיק, חברת אליהו לא היתה חלק מהקרטל. יתרה מכך, מחומר הראיות עלה כי השותפות לקרטל ניסו להחרים את אליהו, משום שלא הצטרפה לקרטל".

תגובתו של גדעון המבורגר, שהיה בזמנו יו"ר הראל, לא הגיעה עד למועד סגירת הגיליון.

שלמה אליהו בחר שלא להגיב לנאמר בכתבה.