איתן שמיר ומלחמתו הממושכת בבנק כרמל

בכך למעשה בא סוף לסאגה משפטית ממושכת שהתנהלה בעיקר בבית המשפט העליון, בין איתן שמיר, שהחזיק כ-10% ממניות הבנק, לבין בעלי מניות הרוב.

שמיר פנה בזמנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עו"ד חגי שלו, בדרישה כי זכויותיו לא ייפגעו במסגרת המיזוג. הצטרף אליו בעל מניות מיעוט נוסף, חברת עזרא לוי, שיוצגה בידי עו"ד נועם שרון, וכן תובעים ייצוגיים, שיוצגו בידי עו"ד דן כרמון. הנשיא, אורי גורן, הבטיח את 90% מערך המניות.

לאחר פסק הדין התנהל מו"מ בין הקבוצה לבין בעלי מניות המיעוט, בתיווכו של עו"ד רם כספי, כך שבעלי מניות המיעוט יקבלו קצת פחות, אך מהר יותר.

המו"מ נכשל, וקבוצת כרמל (המורכבת מבעלי המניות בבנק כרמל לפני הרה-ארגון לצורך המיזוג), שיוצגה בידי עורכי הדין ניר כהן, וגיא גיסין - האחרון הוא עורך הדין השוטף של הבנק - ערערה לבית המשפט העליון. ז'ק בר, בעל המניות הגדול בקבוצת כרמל, יוצג בידי עו"ד ישראל לשם. כרמל טענה בערעורה, כי תנאי ההסדר שקבע גורן, מעניקים סעדים חריגים ויוצאי דופן לבעלי מניות המיעוט.

שמיר מצידו, ביקש למחוק את הערעור על הסף, וכן לפצל את הדיון: קודם תידון שאלת זכותה של כרמל לערער; בהתאם לכך - יידון הערעור לגופו.

רשם בית המשפט העליון, עודד שחם, קיבל את הבקשה, בציינו כי הדבר יכול לחסוך צורך בכתיבת טיעונים לגוף הערעור. בהתחשב בהיקף התיק ובטיב הסוגיות העולות בו, כתב שחם, החיסכון האפשרי עשוי להיות משמעותי.

כרמל ערערה. לטענתה, שאלת המעמד לא מצדיקה ולא ראויה לדיון נפרד ויש להכריע בה במסגרת הדיון בערעור. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, דחה את הערעור: ההחלטה, אמר, עולה בקנה אחד עם הרצון להימנע מניהול הליך שלא לצורך.

הרכב השופטים דליה דורנר, אליעזר ריבלין, ואשר גרוניס, דנו בשאלת מעמדה של קבוצת כרמל לערער. במהלך הדיון הציעו לכהן, שייצג את הקבוצה, למשוך את הערעור, אך כהן התעקש להמשיך. את דחיית הערעור נימקו בכך שההסדר שאישר גורן בוצע במלואו, ולכן לא יכולה קבוצת כרמל להשיג על תנאיו. בשימוש בזכות הערעור, ציינו עוד השופטים, יש משום חוסר תום לב מצד כרמל; בהתאם לכך - הוטלו ההוצאות, בגובה כרבע מיליון שקל.

צדדים נוספים בתיק, הם בנק כרמל, שיוצג בידי עו"ד מיכאל הרצברג; רשות ניירות ערך, שיוצגה בידי עו"ד חוה בינשטוק; והפניקס, שיוצגה בידי עו"ד שירית כשר.