דנה קמה ונדהמה

"אני מתעוררת בוקר-בוקר ולא מאמינה שהסיוט הזה הוא עובדה קיימת", אומרת סוזאיב. "ידין גנב אותי? לא יכול להיות! זה ידין שהכיר את סבא שלי, שהיה חבר של אבא שלי, שהזמין אותי לכל השמחות המשפחתיות שלו וביקר בכל השמחות שלי. זה ידין שאבא שלי סמך עליו והפקיד בידיו את הדאגה לחיי ולקיומי. שאני זוכרת אותו בסביבה מאז שאני זוכרת את עצמי. ידין שמתקשר אצלי בתודעה עם הזיכרונות המתוקים שלי, הרחוקים, מאבא ואמא".

עו"ד ידין מכנס, בן 66, עצור בשל מעורבותו בפרשה זו ברציפות מאז 22 בדצמבר. בית-המשפט סירב עד כה לשחררו בערבות או בתנאים מגבילים. ביום שני השבוע ביקשה הפרקליטות להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, בנימוק שכספים רבים שנעלמו עדיין לא אותרו, ויש חשש שאם ישוחרר ינסה לטשטש ראיות ואף להימלט מהארץ. בינתיים הוחלט שמכנס יישאר במעצר עד יום ראשון, ואז תתקבל החלטה סופית בעניין.

מכנס לא מקבל הנחות. לכל אחד מהדיונים בהארכת מעצרו הובל כבול באזיקים בידיו, בדיוק כמו שאר הנאשמים שהוסעו איתו מבית-המעצר באבו-כביר. בניסיון לטשטש מעט את הרושם הקשה של כניסתו לאולם בית-המשפט מהדלת ה"לא נכונה", הוא מקפיד להסתיר את האזיקים במקטורן כהה, עד שהשוטרים משחררים את ידיו לשעה קלה והמקטורן הכהה חוזר לכתפיו.

בשבוע שעבר הוגש נגדו כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. עו"ד עופרה קרמני מפרקליטות מחוז תל-אביב טענה שעו"ד מכנס גנב 11.5 מיליון שקל מדנה סוזאיב, במרוצת השנים שבהן שימש מנהל העיזבון שלה.

על-פי כתב-האישום, מונה מכנס ב-1982 לשמש מנהל העיזבון של סוזאיב, שהיתה אז בת שמונה, לאחר ששני הוריה נפטרו. הוא סיים את תפקידו ב-1993, כשמלאו לה 18, אולם בשל היחסים הקרובים ביניהם ביקשה ממנו סוזאיב להמשיך בתפקיד. הדבר קיבל תוקף חוקי של בית-משפט, שמינה אותו לנאמן של נכסיה.

על-פי כתבהאישום, מעל מכנס בתפקידו ומאז 1995 ועד לאחרונה גנב 11.5 מיליון שקל מכספי הנאמנות והעביר אותם לחשבונות אחרים. בין היתר לשתי חברות בבעלותו, "עסיס עסקים פרויקט הכח רמת-גן" ו"מפקיד ייזום והשקעות בע"מ".

עוד נטען בכתב-האישום שחלק גדול מהכסף הועבר על-ידי עו"ד מכנס במישרין לחשבונה של קבוצת הכדורגל הכח רמת-גן, שבמשך תקופה ארוכה הוא שימש כיו"ר ובעלים שלה (עד לקיץ 2002, י' ל'). כדי להסוות את הגניבה, ערך מכנס הסכם יזמים פיקטיבי בין חברת עסיס שבבעלותו (ובבעלות רשומה של אשתו, שהיא גם שותפתו במשרד עורכי-הדין עו"ד נילי מכנס, י' ל') לבין נאמנות סוזאיב, שלפיו מתחייבת הנאמנות להלוות לחברת עסיס 1.5 מיליון דולר. כתב-האישום טוען כי מכנס חתם על ההסכם לבדו, הן מצד חברת עסיס והן מצד הנאמנות.

עוד עולה מכתב-האישום כי בשנים 1997 ו-2000 החזיר עו"ד מכנס לחשבון הנאמנות 602,500 שקל, אולם המשיך למשוך צ'קים מחשבון הנאמנות ולשלש את תמורתם לכיסו.

שלוש דירות ו-4.5 מיליון דולר

כדי להבין כיצד עורך-דין תל-אביבי אמיד ובעל-שם מידרדר לכדי גניבה, לכאורה, של כספים מלקוחה שלו "בתי", כפי שכינה אותה צעירה נאיבית שבטחה בו, העריצה אותו וראתה בו אב רוחני, יש לחזור 21 שנה לאחור, ל-1982.

גור סוזאיב, כבן 30, נמצא בבוקר מת במיטתו, בדירתו שברחוב אוסישקין בתל-אביב. סיבת המוות: דום לב. סוזאיב, גבר נאה ועליז, לא סבל משום בעיה רפואית חריגה. בעייתו היחידה, שהחישה ככל הנראה את סופו, היתה שיברון-לב.

שנתיים קודם-לכן, ב-1980, מתה רעייתו, רונית סוזאיב, בנסיבות טרגיות. הוא אהב אותה בכל לבו, ומותה מוטט אותו. מאז ניסה לגדל לבדו את בתם היחידה, דנה, שהיתה בת חמש וחצי כשמתה אמה.

סוזאיב הצעיר נמנה עם אחת המשפחות העשירות והמיוחסות בישראל. אביו, זלמן סוזאיב, היה תעשיין בעל מפעלים משגשגים לייצור קרטון, "פלארו" ו"גלים", ובבעלותו היו מפעלים נוספים. בשנות ה-50 הוא היה גם חבר כנסת, בכנסות השנייה והשלישית מטעם הציונים הכללים, ושימש סגן שר התעשייה והמסחר. בין השנים 19651969 היה נשיא התאחדות התעשיינים.

גור סוזאיב התקשה להתאושש ממותה של אשתו. הוא עבד בתפקיד בכיר במפעלים שבבעלות משפחתו. את גידולה של דנה חלק עם מטפלת מרמת-אביב. יום אחד החליט לכתוב צוואה. הוא הפקיד אותה בידי עורך-דינו, שהיה גם ידידו, ידין מכנס.

"חשבתי על זה הרבה", אומרת היום דנה סוזאיב. "אחרי מותה של אמא, אבא חשב שאולי גם לו עלול לקרות משהו. הוא לא צפה את מותו-שלו, אבל הוא היה בנאדם מסודר, איש עסקים, דור שני לאנשי עסקים. היתה לו בת קטנה אחת, והוא לא רצה להשאיר קצוות פתוחים".

בצוואתו הוריש סוזאיב את כל רכושו לבתו היחידה, וביקש מעו"ד מכנס לשמש כנאמן עד שתגדל. מדובר ברכוש ובכסף רב: שלוש דירות בתל-אביב שבאחת מהן התגורר עם בתו מניות במפעלים המשפחתיים ומזומנים בסך של כ-4.5 מיליון דולר.

לבו לא עמד לו. כחצי שנה לאחר שנכתבה הצוואה הוא נפטר. המיליונים שהותיר אחריו לא היו אז בעלי חשיבות מבחינתה של דנה, ילדה בת שמונה, שבתוך שנתיים איבדה את שני הוריה. היא אפילו לא ידעה על קיומם. היו לה דאגות גדולות בהרבה. לשמחתה, משפחתה של המטפלת שלה, תושבת רמת-אביב שגידלה אותה מאז שהיתה תינוקת, הסכימה לשמש כמשפחת-אומנה, והיא הפכה שם לבת-בית, עד לאחר סיום שירותה הצבאי. דנה סוזאיב: "אני עדיין לא מאמינה שידין, שכל השנים דאג לי, או העמיד פנים שהוא דואג לי, שתמיד נתן לי את ההרגשה שאני חשובה לו, שכל רכושי ועתידי היו בידיו, שידין הזה גנב אותי. אני עדיין לא מאמינה. זה קשה לי. זה שוק. רעידת אדמה. אני רואה את הפרצוף שלו מול פניי. לא זה מבית-המשפט, אלא זה שהיתה לי אליו הדרת כבוד, חיבה לאין-קץ, הערצה. מה אגיד לך, אני לא מאמינה".

תאמיני, תאמיני, אומרים לה כולם החבר ארז, הדודים, החברות הקרובות, הקול הפנימי שלה הגיע הזמן, את כבר לא ילדה. ובאמת, הרבה בזכות תקיפותה והתעקשותה, החל לנוע כדורהשלג, נפתחה חקירת המשטרה ומכנס נעצר. אבל בסתרלבה היא עדיין מאמינה שעוד יתברר שמדובר בסך-הכול בטעות נוראה, איזושהי אי-הבנה, ובסופו של דבר הכסף יימצא, מכנס ישוחרר, התום והנאיביות יחזרו לחייה.

נגמר לו הכח

זו אינה הפעם הראשונה ששמו של עו"ד מכנס נקשר בפרשיות כספיות. בשנים האחרונות הוא שימש יו"ר ובעלים של קבוצת הכדורגל הכח רמת-גן, היום בליגה הארצית. היא הורדה בקיץ 2002 לליגה זו מהליגה הלאומית בהליך טכני, כעונש על שהגיעה לפשיטת-רגל. ההתאחדות לכדורגל והרשות לבקרה תקציבית פתחו בהליכים אישיים נגד מכנס, והוא הודח מתפקידו. במקביל הוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ, בשל ערבויות אישיות שלו לכיסוי חובות קבוצת הכדורגל, ואשר בתנאי ההחזר שלהן לא עמד.

מכנס רכש לפני כעשר שנים את קבוצת הכח, שמאז ימי הזוהר שלה בליגה הלאומית, בשנות ה-60 וראשית ה-70, הידרדרה אל תהום הנשייה. הרכישה לא היתה קשורה בהכרח לחיבתו הספורטיבית לקבוצה, אלא ככל הנראה לנכס העיקרי שלה: אצטדיון וינטר ברמת-גן, מגרש-הבית של הכח. המגרש ממוקם בצומת אסטרטגי: דרך הטייסים פינת דרך לוד, בשולי הפארק הלאומי, על גבול רמת-חן וכפר שלם. מכנס קיווה כנראה להפוך את האצטדיון למרכז מסחרי סואן. אלא שתוכניתו נכשלה. פרט לכמה בתי-מלאכה, המקום נותר שומם ברובו. החובות לבנקים ולגורמים עסקיים פרטיים נאמדים במיליוני שקלים.

אשתו, עורכת-הדין נילי מכנס לבית דינשטיין, היא גם שותפתו בכמה מהחברות שהקים ובמשרד עורכי-הדין שלו. היא אחותם של סגן שר הביטחון (משנות ה-60) צבי דינשטיין, שהיה במשך שנים גם יועץ הכספים של שר הביטחון משה דיין; ושל פרופסור יורם דינשטיין, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בני-הזוג מכנס מתגוררים בדירה מפוארת ברחוב חיסין בתל-אביב, ובבעלותם היו נכסי נדל"ן רבים, אשר לא ברור אם כולם נותרו בבעלותם עד היום.

עדות נוספת להסתבכותו של מכנס וללחצים הכספיים שבהם היה נתון אפשר למצוא בתביעה על-סך 1.04 מיליון שקל שהגיש נגדו במאי 2001 חברו הטוב, ד"ר שמואל חרל"פ, מנכ"ל כלמוביל, יבואנית מרצדס.

חרל"פ טען שבדצמבר 2000 העביר הלוואה בסך מיליון שקל למכנס למשך חודש ימים, בתוספת ריבית. לטענתו, לאחר שפג מועד החזר ההלוואה, הודיע לו מכנס שהוא אומנם מכיר בקיומו של החוב, אבל הוא הסתבך בעסקים שונים, הוא חייב כספים רבים לגורמים שונים שגם להם שעבד את נכסיו, ואין ביכולתו להחזיר את ההלוואה.

בכתב-ההגנה טען מכנס שהוא קיווה להחזיר את כספי הלוואה לחברו, ש"הפגין גדלות נפש", בצירוף ריבית, לאחר שיקבל כספי ירושה מחו"ל. אלא שהירושה בוששה להגיע.

לאחר דיונים משפטיים שנמשכו כשנה וחצי, פסק בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בנובמבר 2002, שעל מכנס להחזיר את מיליון השקלים בצירוף ריבית של %4 בשנה. מכנס התחייב לקיים את פסק-הדין ברגע שיקבל את כספי הירושה מחו"ל. חרל"פ אומר היום שלא קיבל עדיין את הכסף, ושהרים ידיים. "הבנתי שידין מסובך, ואין טעם ללכת להוצאה לפועל. העדפתי לשכוח מזה".

כסף זה לא הכל בחיים

סוזאיב היא בחורה יפה להפליא, בעלת קול עדין וגוף שברירי, שאלמלא נסיבות חייה העגומות והפרשה האחרונה שאליה נקלעה שלא מרצונה, יכולה היתה לזכות בתואר "נסיכה יהודייה". בשבוע שעבר מלאו לה 28. החבר, ארז, בן 33, הפתיע אותה ולקח אותה לגיחת-בזק באירופה, להשכיח ממנה מעט את הצרות.

אבל המציאות של סוזאיב גם היום איננה ממש עגומה. אומנם גורלם של 11.5 מיליון שקלים לוט בערפל, אבל היא בהחלט עונה עדיין על התואר "יורשת המיליונים". בקיץ שעבר נפטרה סבתה, והורישה לה 700 אלף שקל. בבעלותה גם שלוש דירות ומניות.

היא מתגוררת בגפה ברחוב אוסישקין, בדירה שבבעלותה ואשר בה נולדה. הדירה מרוהטת בפשטות פונקציונלית, המשווה לה מראה של דירת סטודנטים. היא עובדת-סוציאלית במשרד העבודה והרווחה, שבהחלט אינה צריכה להתקיים רק ממשכורתה הזעומה.

הפרסום שנכפה עליה בשל התפוצצות הפרשה אינו לרוחה. בצד מחמאות וטפיחות דאגה על השכם, היו לו גם צדדים מביכים. כמה ממכריה, למשל, קראו לראשונה בעיתונים שדנה "שלהם" היא לא סתם חברה, עובדת-סוציאלית, ששירתה כסמלת מבצעים ביחידת חי"ר ברמאללה, אלא מיליונרית.

"הכסף אינו הכול בחיים", היא אומרת. "בטח ובטח לא בחיים שלי. תמיד ידעתי שיש לי כסף, רכוש, אבל לא ממש התעניינתי. הצרכים שלי קטנים, והם מולאו. גם כשבגרתי ועל-פי החוק יכולתי לבקש לקבל לבעלותי המלאה את כל הנכסים שאבא שלי רשם על שמי בנאמנות, היה לי נוח שידין ימשיך להחזיק אותם. בדיעבד אני יודעת שזו היתה שגיאה.

"אבל האמנתי בו, הוא היה חלק מתבנית נוף חיי, מילדותי, אבא שלי סמך עליו, לא יכולתי לנהוג אחרת. מה עוד שהייתי עסוקה בדברים האמיתיים: לגדול, להתבגר, לחיות בלי אמא ואבא, לדאוג לחיים שלי. ותאמין לי, זה לא היה פשוט.

"הייתי רגועה מבחינה כספית: היכן שהוא מעל ראשי ריחפה כל הזמן הידיעה שאני מסודרת בחיים, שיש לי איפהשהו כסף ורכוש, ושאם אצטרך יש לי כתובת שאליה אוכל לפנות. אבל כמעט שלא פניתי, חייתי בצניעות, לא חשדתי בדבר. עד ש…".

"כמה מאות אלפים"

עד שיום אחד, ביולי 2002, לפני שבעה חודשים בסך-הכול, החלו להתפרסם ידיעות במדורי הספורט על הסתבכותם הכספית של עו"ד מכנס וקבוצת הכח רמת-גן.

דנה: "אני לא קוראת מדורי ספורט. דודים שלי כן קוראים. הם התחילו לשאול אותי האם שמעתי לאחרונה מידין, ואמרו שאולי כדאי שאפנה אליו ואשאל מה העניינים והאם הכספים שלי בסכנה. לקח לי זמן לעשות את זה. פשוט לא יכולתי. לא היה לי האומץ לשאול אותו את השאלה הלא-מנומסת הזו. חייתי בהרגשה שיקרה אשר יקרה לידין, בחיים הוא לא יעז לגעת בכסף שלי. הייתי נאיבית לגמרי. הלכתי שולל אחר מתק השפתיים שלו, הגינונים שלו, הדרת הכבוד שלו, גילו, השנים הרבות שאני מכירה אותו, את נילי אשתו, את ילדיו.

"לבסוף אספתי את עצמי, כמו שאומרים, צלצלתי אליו ונפגשתי איתו. ידין, אמרתי לו במאמץ נפשי רב, קראתי... בעיתונים... אמרו לי שקראו... יש להסתבכות שלך איזשהו קשר לכספים שלי? הוא הסתכל עליי ונתן לי הרגשה של ילדה קטנה, שזה הרגע אמרה את שטות חייה. אין לך מה לדאוג, הוא נזף בי, הכספים שלך בטוחים ואת יודעת שאני דואג לך כמו לבת שלי.

"יצאתי ממנו מבולבלת. הדודים שלי, מודאגים עוד יותר, לא הרפו ממני. גם ארז חשב כמוהם. תבקשי ממנו מסמך, נייר, מצב חשבון, אמרו לי כולם. תחזרי אליו עם בקשה מפורשת.

"חזרתי אליו, פעם אחת לבד, פעם שנייה עם ארז. 'ידין', התחננתי, 'תן לי בבקשה מסמך המעיד על מצב החשבון שלי...'. כלום. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה. הפעם כבר לא הייתי נאיבית. הבנתי שהוא מפעיל עליי מניפולציות. 'ידין, תגיד לי את האמת', אזרתי אומץ לשאול. 'אני צריכה להיות מודאגת ממשהו?'. הוא חייך בביטחון עצמי. 'נו, מה את חושבת, שהייתי מסכן שקל אחד שלך?'. היום, במבט לאחור, התשובות האלה שלו נראות לי אכזריות במיוחד.

"ביקשתי שיגיד לי כמה כסף יש לי בכלל. הוא ענה בלי היסוס: 'כמה מאות אלפים'. הופתעתי. קצת התאכזבתי. אפילו שמעולם לא ידעתי בדיוק כמה יש לי, בכל-זאת חשבתי שמדובר בהרבה יותר. ארז היה הראשון ששאל מיד את השאלה המתבקשת. 'בשקלים או בדולרים', הוא שאל. 'בשקלים', באה התשובה שלו.

"יצאנו ממנו בהרגשה לא טובה. צלצלתי לדודים שלי, וסיפרתי להם מה ידין אמר. 'לא יכול להיות שיש לך רק כמה מאות אלפי שקלים', הם אמרו מיד. 'יש לך מיליוני דולרים!'".

"המחשבות שוברות לי את הלב"

ארז צלצל לידין וסיפר לו שדנה יצאה מהפגישה איתו במצב-רוח קשה. למחרת צלצל אליה מכנס וביקש להיפגש איתה בדחיפות פעם נוספת, אבל הציג לה תנאי מקדים: פגישה בארבע עיניים, ללא ארז.

הפגישה הזו התקיימה בראשית נובמבר השנה. לדברי סוזאיב, מכנס הציג בה גרסה חדשה, ולפיה הונה נאמד במאות אלפי דולרים, לא שקלים. "שאלתי אותו למה יומיים קודם הוא אמר לי שזה בשקלים. התשובה שלו היתה מגוחכת: 'כי ארז, החבר שלך, היה בחדר, לא ידעתי כמה הקשר ביניכם רציני ולא רציתי שישמע כמה כסף באמת יש לך...'".

גם התשובה החדשה לא סיפקה אותה. היא חזרה ותבעה, בשיחות טלפון ובפגישות בארבע עיניים, לקבל מסמך כתוב, העתק של חשבון בנק, תיעוד כלשהו של מצב העיזבון שלה, מאז שדיווח עליו לאחרונה לבית-המשפט, ב-1993. "'דנה, תביני', הוא התחיל להגיד לי, 'המצב מסובך... החשבון שלך נמצא בבנק עם עוד חמישה חשבונות של אחרים... אני לא יודע להגיד לך מה בדיוק שלך... בואי נחכה עוד קצת... עד לסוף השנה ... אני במצב קשה..."

"'ידין', אמרתי לו. 'אתה במצב קשה, לא אני. אתה יכול להבטיח לי שההסתבכות שלך עם קבוצת הכדורגל הזו אינה קשורה לכספים שלי? 'בטח', הוא ענה לי. 'מה את דואגת...'"

בחודשים אוקטובר ונובמבר 2002 לא הצליחה דנה סוזאיב להוציא מעורך-הדין שלה תשובה לשאלה: כמה כסף נמצא בחשבון העיזבון שלה, ובעיקר איפה הוא. לראשונה, בניגוד לתחושות הבטן שלה, היא פנתה לעורך-דין גיורא ארדינסט, שיטפל בעניינה.

במקביל התלוננה סוזאיב במשרדי מפלג ההונאה של משטרת תל-אביב. המשטרה פתחה בחקירה סמויה. כעבור כשבועיים החליטו לעצור את מכנס ולהביאו בפני שופט. החשד: העברת כספים שלא-כחוק מחשבונה של סוזאיב לחברות שבבעלותו. בחשבון, אגב, לא נותר כסף. הוא היה ריק לחלוטין.

"לאחר שעורך-הדין שלי הודיע לו כי בכוונתו להגיש תביעה נגדו, ידין יזם פגישה איתי, עם דוד שלי ועם ארדינסט. כבר בהתחלה הוא זרק את הפצצה: 'השקעתי את כספי הנאמנות בפרויקט שנקרא הכח רמת-גן וכל הכספים ירדו לטמיון'. הייתי בהלם. שמעתי ולא עיכלתי. אבל למה, שאל אותו דוד שלי, והוא ענה: 'השקעתי את הכספים כדי לדאוג לדנה, וזו השקעה שכשלה'. הסתכלתי עליו ככה. לא יכולתי להגיד מילה. והוא המשיך, ישר בפנים: 'ירדתי מנכסיי, אין לי כסף, אני בחובות לבנקים ובחובות לאנשים פרטיים. האמיני לי, זו היתה השקעה שכשלה...".

ביום שעו"ד מכנס נעצר על-ידי המשטרה, ביקש ארדינסט מבית-המשפט צו שיורה על תפיסתם של כל המסמכים הקשורים לדנה והמצויים במשרדו של מכנס ובביתו. הצו ניתן, והמסמכים נלקחו. עיון בהם חשף, לטענת סוזאיב, את השיטה שבה פעל מכנס. צו נוסף הורה לבנקים להמציא את ההמחאות המקוריות שנשמרו במסלקות. בין השאר נמצאו המחאות של סניף בנק לאומי בתל-אביב, שבו ניהל מכנס את חשבון העיזבון של סוזאיב.

ההמחאות שימשו לכאורה להוצאת הכספים מחשבונה של דנה לחשבונות של חברות פרטיות שונות, בבעלותו של מכנס. באחת ההמחאות נרשם סכום של 485 אלף שקל, לתאריך 1 בספטמבר 1998. ההמחאה נשאה את השם "נאמנות סוזאיב, ידין מכנס עו"ד...". היא נרשמה לפקודת "עסיס עסקים... הכח רמת-גן", שהיא חברה בבעלותו של מכנס. על ההמחאה חתם מכנס, בשם הנאמנות .

אגב, מעיני חוקרי מפלג ההונאה לא נעלמה העובדה שחברת "עסיס" שבבעלות מכנס הוקמה ב-1993, בסמיכות-זמן מחשידה לכאורה למועד שבו מלאו לדנה סוזאיב 18 שנים, ומכנס הפסיק להיות מחויב על-פי חוק לדווח על מצב החשבון שלה לבית-המשפט. על-פי החשד, במועד זה החל לעשות בחשבון כבתוך שלו, ולממן באמצעותו את תוכניותיו העסקיות.

"בפגישה האחרונה שלנו בעצם, הלפני-אחרונה, כי האחרונה היתה בבית-המשפט אמרתי לו בפנים: ידין, אתה נשבעת לי שאתה דואג לי כאילו הייתי בתך. ככה אתה דואג לבתך? גם לבתך אתה משקר? הוא לא ענה לי, רק מלמל משהו", מספרת סוזאיב. "יודע מה כואב לי? שבשום שלב הוא לא אמר סליחה, לא לקח אותי הצדה כדי להתנצל, לא חשב שהוא צריך לתת לי הסבר כלשהו. בכל-זאת, אני דנה, ילדה שהוא הכיר את אבא שלה, שאבא שלה סמך עליו. מה הוא חשב בלב, שהוא ירמה אותי לנצח? שלא יתפסו אותו? שמותר לו לרושש אותי ככה סתם כי בא לו? המחשבות המייסרות האלה שוברות לי את הלב".

בלי קשר למידת אשמתו בפרשה, מכנס מסובך כיום בחובות כספיים כבדים. קו-ההגנה המסתמן של פרקליטו, עו"ד דוד ליבאי, הוא שגם אם מכנס השקיע בצורה כושלת את כספיה של דנה, והם ירדו לטמיון, הוא עשה זאת בתוקף הסמכות שניתנה לו כמנהל העיזבון. מכנס עצמו סירב להשיב לשאלות שהועברו אליו באמצעות פרקליטו. המשפט היחיד שהסכים לומר בבית-המשפט לעיתונאים היה: "אין לדברים שחר".

לאחר סיום המשפט הפלילי, מתעתדת סוזאיב להגיש תביעה אזרחית נגד עורך-דינה לשעבר, שבמסגרתה תדרוש ממנו להשיב לה את הכספים שהיא טוענת כי לקח ממנה. "אני לא מאמינה שהוא יעז לא להחזיר", היא ממלמלת במבוכה. שפת הגוף שלה אומרת את ההיפך הגמור. ?