נאמן לעצמו

ה"פוטש" המתוכנן בכלכלה הישראלית התמוטט במוצאי השבת האחרונה. ההפיכה בהנהגה הכלכלית המובילה שהיתה מתוכננת להכתיר את יעקב נאמן לנגיד בנק ישראל ואת יעקב פרנקל לשר האוצר, בחסות "גדולי המשק" ו"בכיריו" נפלה לאחר שנחשפה מחדש ברית האינטרסים בין נאמן לפרנקל, והיכתה בפניו של ראש הממשלה אריאל שרון.

ראש הממשלה, שכמה ימים קודם קרא אליו את פרנקל וביקש ממנו "לשקול ולבחון" את התפקיד, הגיע למסקנה שלא נשכחה עדיין ביקורתו של מבקר המדינה על חיבת-הבצע של פרנקל בתנאי פרישתו מבנק ישראל, ושהמינוי הוא פתח לצרות. לא כל שכן ברית-המינויים נאמן מקדם את מינויו של פרנקל ופרנקל ממנה את נאמן שעתידה בלי ספק להיות בעוכריו. במוצאי-שבת חסמו אנשיו את המהלך, כאילו בלי ידיעתו: בכיר אחד במשרד שוחח עם עיתונאים, ואמר שהתפקיד כלל לא הוצע לפרנקל; בכיר אחר גויס להתקשר לפרנקל ולומר לו שזה לא בדיוק זה, וזה לא ככה...

התבשיל החל לבעבע שבועיים קודם לכן, בכנס לשכת רואיהחשבון באילת, כאשר נאמן אמר, מעל הדוכן, שהמשבר הכלכלי הנוכחי הוא החמור ביותר מאז שנות ה-50. הוא תקף את החשבונאות היצירתית של האוצר בכל הנוגע לגירעון התקציבי האמיתי של השנה שעברה, ואמר כי "שר האוצר לא שיקר, הוא לא אמר אמת".

לא חלפו אלא יומיים, וכותרת-ענק בישרה כי בכירים בסקטור העסקי לוחצים למנות את יעקב פרנקל לשר אוצר. עוד כמה ימים עברו, ונודע באומה כי ראש הממשלה מתכוון להדיח את דוד קליין. מיד אחרי-כן נתבשרנו כי מועמדו לנגידות הוא לא אחר מיעקב נאמן.

לא מאוד מפתיע, בהתחשב בכך שנציב שירות בתי-הסוהר, מר-ישראל ודונה-אידיאלה הם אולי התפקידים היחידים כאן שעו"ד פרופ' יעקב נאמן לא הוזכר כמיועד או קשור אליהם.

הנה רשימה חלקית של המועמדויות / מעורבויות / פעילויות (מתוך מה שגלוי וידוע) נכון לתחילת 2003, אדר א' תשס"ג: נגיד בנק ישראל, שר אוצר, שר משפטים, שופט בית-המשפט העליון, חבר צוות המשא-ומתן הקואליציוני מטעם הליכוד ואריאל שרון, מוציא במקום שרון את הכביסה המלוכלכת על סילבן. בעניין זה, התבשיל בעבע ביתר עוז: שלום דרש התנצלות, נאמן לא התנצל, שלום הבטיח תביעת דיבה. יהיה מה-זה מרתק. ניחוש: אם שלום לא יהיה שר אוצר, זה ייגמר בעוד שנה בארוחה מחויכת ודביקה בין השניים. אם שלום יהיה שר אוצר, זה ייגמר הרבה לפני כן. וממש בלי קשר, מזה זמן לא מבוטל מחפש נאמן מועמדים לרכישת בנק לאומי ובנק דיסקונט מהמדינה. על המכירה אחראי שר האוצר.

מתווך, מגשר, מסדר ומיישר

עד לא כבר היה נאמן פעיל מאוד בוועדה הציבורית לבדיקת עניין טיסות אל על בשבת, אך הפסיק את פעולתה כפי שנחשף בדיון בוועדת הכלכלה בכנסת כשנוכח שאין רוב לעמדתו נגד הפעלת הטיסות בשבת. עוד עסוק נאמן בפעילותו למען הציבור באוניברסיטת בר-אילן, שם החליף בתפקיד יו"ר הוועד המנהל את זרח ורהפטיג הוותיק, שהלך לעולמו לפני חודשים אחדים. ומהר מאוד, תחת הכותרת של יישום המלצות ועדת מלץ (לבדיקת גובה שכר הלימוד), הרעיד את הסגל האקדמי, שיצא לשביתה. הוא גם חבר ועדת נאמן להסדרת נושאי גיור דת ומדינה, ובעבר הספיק להיות חבר הוועדה לאנרגיה אטומית, דירקטור באל על, בתעשייה האווירית, יו"ר הוועדה לעידוד תעשיית הקולנוע בישראל, ועוד ועוד ועוד ועוד.

בין פעילות ציבורית אחת לאחרת הוא מוצא זמן לביזנס. הרבה זמן והרבה ביזנס. לא פעם, מרוב עבודה ולחץ, הגבולות לא לגמרי ברורים. כי מי יודע איפה נגמר הקשר החברי-ציבורי ומתחילים העסקים הגדולים. נאמן היה שר האוצר היחיד שנהג לנסוע לחו"ל בלי עוזרים. בגפו. האחרים תמיד העדיפו פמליה. חסכוני, זה נכון. פשוט וצנוע, זה נכון. יודע את כל החומר בעצמו, גם-כן נכון. אבל היו שאמרו שבהזדמנות זו הוא גם נפגש עם ידידים מהעבר, שיצאו ובאו במשרד עורכי-הדין הגדול שלו, ואחרי סיום תפקידו גם חזרו לצאת ולבוא בחדרו.

כך קרה שימים אחדים אחרי שעזב את כיסא שר האוצר, וימים אחדים אחרי שמינה את יוני קפלן לנציב מס הכנסה (אחרי שחודשים הבטיח את התפקיד לאודי ברזילי), הוא הצליח לסדר לארווין אייזנברג פטור ממס על הכנסה של מאות מיליוני דולרים בגין מכירת החברה לישראל למשפחת עופר. הוא גם הצליח, אחרי זמן קצרצר, לסדר לבעלי עניין באיל"ח (אזור ייצור לייצוא חופשי) המנוח, סידורים פיננסיים שהפכו את האיל"ח המתוכן למקלט-מס עולמי, ולמעשה קברו אותו לנצח.

לאחרונה נשכר נאמן על-ידי התאחדות סוכני הנסיעות לייצגם מול דרישת אל על לקיצוץ העמלות שהם מקבלים. בדרכו שוחרת-השלום הוא בוחר לפעול כמעין מתווך. אחרי הכול, כשר אוצר בדימוס ומקורב לראש הממשלה, יש לו מןהסתם גישה ישירה אל מיכאל לוי, יו"ר אל על.

אסוציאציה: ב-1991 ייצג נאמן את דוד עזריאלי, זה שהקים את "מגדלי השלום" והפך אותם ל"מגדלי עזריאלי". בבוררות שהתנהלה בין עזריאלי לבין האדריכל המקורי של הפרויקט, אלי עטיה, התברר כי נאמן ארגן פגישה בניו-יורק עם עטיה. גם שם הוא היה על תקן מתווך ומגשר, שמגיע לפתור את חילוקי-הדעות ביניהם.

אגב, לפני פחות משנה חגג עזריאלי שלטענת מקורביו שווה שני מיליארד דולר בזכות המגדלים יוםהולדת 80. כל השמנה וסולתה היו שם, ונאמן מזג יין לשולחן המכובדים, וסיפר כי בנעוריו עבד כמלצר.

חברים מימין ומשמאל

ההיסטוריה של נאמן משובצת קבוצת "שועים" לא קטנה, שענייניה הכבדים סודרו, בדין כבמסדרונות השלטון. למשל, רוברט מקסוול, שאול אייזנברג, ואחריו בנו ארווין אייזנברג. גם את ההתקוטטות של סמי שמעון עם מינהל מקרקעי ישראל ניהל נאמן, באמצעות תכתובת חריפה עם ראש הממשלה.

בראשית ימי הממשלה הנוכחית, המסתיימת, הוא מסר לראש הממשלה שרון חוות-דעת שלפיה אורי שני כשיר לכהן בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. חוות-הדעת לא הועילה, ושני מונה למשרת אמון, ראש הלשכה. אחר-כך ייצג את שרון מול אליקים רובינשטיין, וטען כי ראוי גם ראוי לשגר את הבן עמרי שרון לפגישות ושליחויות אצל יאסר עראפת, בהיותן מוגדרות כ"מקרים של פיקוח-נפש". עמרי אכן שוגר.

בין עיסוק ממלכתי לשליחות ציבורית הוא עסוק בלדאוג, יחד עם עורךדין מקושר אחר, משה שחל, ל"שמירת האינטרסים והגנה מפני תביעות עתידיות של לווים ובעלי מניות הבנק לפיתוח התעשייה". שני עורכי-הדין נבחרו על-ידי רענן כהן, יו"ר הבנק הכושל והנכשל, שהולך למשוך עוד כמה שנים טובות של משכורות-מנהלים, תוך כדי פשיטת-רגל בפועל. גיוס השניים נערך בסוף אוקטובר בשנה שעברה, בשעות דמדומי ממשלת האחדות הלאומית דאז, כאשר פואד איים לחמוק מחיקו של שרון, ועורכי-הדין רם כספי ויעקב נאמן התרוצצו במיטב חליפותיהם לתווך ביניהם. כהן המשופשף רצה להבטיח עצמו מימין ומשמאל.

אגב, בפעילותו בפיתוח התעשייה, נאמן ייתקל בוודאי גם בהצבעות אחיו, עו"ד יהושע נאמן, שהיה דירקטור בבנק. נאמן האח היה גם היועץ המשפטי של החברה לישראל בתקופת אייזנברג.

רמות הקשר של נאמן עם פוליטיקאים נדירות, ומזכירות רק את אלה של רם כספי ויגאל ארנון. הוא חבר של הימין ושל השמאל, של חילונים ודתיים. הוא תומך בעלייה מברית-המועצות, חבר של נתן שרנסקי, נכון לכתיבת שורות אלה עדיין שר הבינוי והשיכון. אגב, נאמן גויס על-ידי חברת הדיור הממשלתית עמידר לגבש חוות-דעת הנוגעת לבעלות על נכסיה הכבדים של החברה: האם הם של החברה או של המדינה. נאמן הכריע שהנכסים שייכים לחברה.

בקרוב תמלא שנה לפרס ישראל על מפעל-חיים שניתן לקק"ל. בראש חבר השופטים ישב יעקב נאמן. בדיוק אותו נאמן שלפני שכיהן כשר אוצר, שימש יועץ משפטי של גופי החקלאים, ומיד אחרי-כן, גם בתקופת הדיונים על חתני הפרס, ייצג את קק"ל. לתפקיד גויס לכאורה על-ידי יו"ר קק"ל יחיאל לקט, ממפלגת העבודה, אך למעשה נבחר אליו על-ידי התארגנויות והסתעפויות של תנועות ההתיישבות, כדי שיתפור בעבור החקלאים פתרון קרקעי, שיוצג על-ידי קק"ל כאילו היה שלה. אגב, הפער בין ההצעות של נאמן דאז לבין מה שהחקלאים מסכימים לו בימים אלה מוערך בכמה מיליארדים נכבדים לטובת המדינה, במצב הנוכחי.

יעקב ויעקב

סיפור: בחודשים הראשונים של נאמן כשר אוצר (יולי 1997 עד דצמבר 1998), באו אליו אנשי מנכ"ל המשרד דאז שמואל סלבין (שברח מנאמן בבהלה אחרי כמה חודשים), ועובדי הממונה על השכר יוסי קוצ'יק, והבהירו לו שבבנק ישראל, בראשות יעקב פרנקל, מחלקים הטבות כספיות כבדות ביותר וחריגות במיוחד לעובדים בכלל ולעשרות חברי הדרג המנהלי בפרט, ויש לעשות לזה סוף. נאמן הקשיב ונענע בראשו בהסכמה נחושה. ככה זה לא יכול להימשך. הוא קרא לפרנקל אליו, וביקש מהנוכחים לצאת מהחדר. אחרי כמה דקות פרנקל יצא, נאמן קרא לאנשיו, ואמר "אני מטפל בזה". מאז נעלמו עקבותיו. מאז גם בנק ישראל לא מפסיק למשוך כספים לא-לו, וגם לתפוס את הממשלה בגרון בעיצומים או באיומי השבתה.

כשפרנקל החליט לפרוש מתפקיד הנגיד, הוא הלך לראש הממשלה דאז אהוד ברק, והמליץ לו למנות לתפקיד את נאמן. ברק נשבה בקסם, ושעות ספורות לפני צאתו לאחד מסבבי השיחות עם הפלסטינים, בשפרדסטאון, הוא תכנן מסיבת עיתונאים שבה יודיע על הנגיד החדש והנאמן. רק שאז התקשר אליו בייגה שוחט, אז שר האוצר, ואמר לו משהו כמו: תדע שאחרי מסיבת העיתונאים שלך תתכנס מסיבת עיתונאים נוספת, שבה יודיע שר האוצר על התפטרותו. ברק התקפל.

לימים, כאשר מבקר המדינה מצא שפרנקל נהג שלא כדין בכספי בנק ישראל, היה זה לא אחר מאשר יעקב נאמן שהתגייס לעזרתו: הוא יצא ובא בכנסת, חייך בסבלנות מופלגת לטענות חברי הוועדה לביקורת המדינה, צעד אל המבקר, ישב עם היועץ המשפטי, והוציא את פרנקל "נקי" מינוס הכסף. באותה עת היה כבר פרנקל יו"ר מריל-לינץ' אינטרנשיונל.

המרדן המחובר מכולם

נאמן אוהב להיות המרדן שבחבורה. רוצה להיות מוצג כילד האמיץ שמצביע על מערומי המלך. כתב-האישום שהוגש נגדו על-ידי הפרקליטות, עדנה ארבל והיועץ המשפטי דאז מיכאל בן-יאיר, בטענה של רישום כוזב במקרה זמן קצר אחרי שהחל לכהן כשר המשפטים בממשלת בנימין נתניהו והחלטת בית-המשפט על ניקיון כפיו, הפכו אותו ללוחם דגול במערכת המשפטית. בשיאה של הפרשה, בכנס בבר-אילן בתחילת 2001, הוא אמר, "נסדק אמון הציבור בבית-המשפט העליון. אין שיח אמיתי בין השופטים בפסקי-הדין. התערבות השופטים במחלוקות פוליטיות ערערה את האמון בו". רק שלימים, כשהמועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין בחרה את נציגיה לוועדה למינוי שופטים, התמודד נאמן על המקום הנכסף, ולא הצליח.

מיד עם זיכויו שבה ועלתה מועמדותו לתפקיד בכיר בממשלת נתניהו. המקומות הטובים היו כבר תפוסים. כנס קיסריה התקרב, והוכן נשק יום-הדין לשר האוצר דאז דן מרידור. הריב המתמיד בין בנק ישראל והאוצר על האלכסון הפך כאן למלחמה אישית גלויה, למרות הבנות כאלה ואחרות שכבר התגבשו בין המשרדים. לילה אחד הכול התפוצץ, מרידור הובל על-ידי הנגיד פרנקל וראש הממשלה נתניהו להתפטרות, כיסא שר האוצר השתחרר, והתיישב עליו מי שהיה פעם מנכ"ל האוצר, יעקב נאמן.

קצת יותר משנה אחרי-כן הוא עזב בטריקת דלת. הוא היה בחופשת סקי על מורדות האלפים הצרפתיים כשנודע לו שביבי נפגש עם דוד לוי והציע לו את תיק האוצר. מיד שלח מברק התפטרות.

חתול שחור אחד בכל זאת עבר בין פרנקל לנאמן: באוגוסט 1998 היתה עסקת ריבית בין השניים. בנק ישראל הסכים לבצע הפחתת ריבית של עוד %1.2 בהמשך להפחתה של %0.8 שבוצעה לפני-כן, וזאת בתמורה להסכמת האוצר לקצץ בתקציב, ולהעמיד את יעד האינפלציה על %4. לא עברו חודשים רבים, והמשק הישראלי נקלע לאחד המשברים הפיננסיים החמורים מאז 1985 יש אומרים שמשבר 1998 היה הרבה יותר חריף ממשבר 2002, זה שהתחולל אחרי שקליין הוריד ריבית ב-%2, בעסקת-חבילה עם שרון ושלום.

פרנקל היה אז בניו-יורק, בוועידת כנס המטבע, משם יצא בהכרזה שבנק ישראל לא מתכוון להתערב בשוק המט"ח. השקל התחיל במסע פיחות מזורז, בשלושה ימים זינק ב-%10, מ-4 שקלים לדולר, ל-4.38. במשבר הזה נפרם משהו במערכת היחסים בין פרנקל לנאמן. אבל זה עבר להם במהירות, והם שבו להיות ידידים. עד עצם היום הזה.