שכר הכדורגלנים: זוהר בדשא

טל בנין הוא שיאן השכר של הכדורגלנים הישראלים המשחקים בארץ. בנין, שחקן מכבי תל-אביב עונה שנייה ברציפות, מקבל מלוני הרציקוביץ', בעלי הקבוצה, 720 אלף דולר לשנה, כ-3.3 מיליון שקל, לפי שער הדולר ביום התשלום. מדובר בכ-300 אלף שקל המועברים כמו שעון, ב-20 בכל חודש, 12 חודשים בשנה לרבות בחודשי הפגרה מסניף של בנק לאומי בצפון תל-אביב, שבו מתנהל החשבון של מכבי, לחשבונו של בנין, בסניף של בנק המזרחי בחיפה.

הסכומים הללו היו מדרגים את בנין, בן ה-32, בסביבות המקום ה-25 ברשימת המנכ"לים של החברות הציבוריות, שמופיעה בהמשך גיליון זה. שלא כמו מרבית חבריו למקצוע, שמימוש החוזה שעליו הם חתומים מותנה במבחן התוצאה כלומר בהישגים של ממש ובנקודות ליגה שצוברות קבוצותיהם הרי שלבנין "חוזה ברזל", לשלוש שנים, נדיר בנוף המקומי והזר כאחד: 95% ממנו משולמים ללא קשר להישגי קבוצתו על כר הדשא.

במילים אחרות, גם לו מכבי תל-אביב היתה נקלעת לעונה קשה, דלת הישגים, והקהל הרב שלה היה מדיר כמחאה את רגליו מהיציעים, בנין היה ממשיך לקבל את שכרו הפנטסטי כרגיל. יותר מזה: שכרו של בנין משולם במלואו גם במקרה שהוא מושבת מפעילות בשל פציעות או עונשי הרחקה וזה קורה לא מעט. 5% הנותרים שבשכרו, כך מספרים, הם מענקי אליפות וגביע. כלומר, האתגר של מכבי העונה, לזכות באליפות הנכספת לראשונה זה עשר שנים, "שווה" לבנין כ-170 אלף שקל בלבד.

החוזה של בנין, המנותק כמעט כליל מהישגים בפועל, יוצא-דופן לא רק בענף הכדורגל אלא גם בענפים אחרים, שבהם גובה שכרם של הבכירים מותנה בהישגיהם ובמכירות. ספק אם הרציקוביץ' הציע אי-פעם חוזה דומה, המתעלם מביצועים, לאחד מעובדיו הבכירים האחרים המועסקים בישפאר שבבעלותו.

הערות	שכר לעונה	קבוצה	שם	דירוג
חוזה ל3- שנים, אינו מותנה בהישגים	720,000 דולר	מכבי ת"א	טל בנין	1
חוזה לארבע שנים	600,000 דולר	מכבי ת"א	אבי נמני	2
חוזה ל3- שנים, מותנה בהישגי הקבוצה	450,000 דולר	מכבי חיפה	ג'ובאני רוסו	3
	250,000 דולר	מכבי חיפה	ריימונדס ז'וטאוטס	4
	250,000 דולר	מכבי חיפה	ננאד פראליה	5
	250,000 דולר	בית"ר י-ם	אנז'יי קוביקה	6
	250,000 דולר	מכבי ת"א	אנדראס פרוחננקובס	7
חוזה ל3- שנים, אינו מותנה בהישגים	225,000 דולר	הפועל ת"א	שביט אלימלך	8
	220,000 דולר	מכבי חיפה	אריק בנאדו	9
	220-200 אלף דולר	בית"ר י-ם	איציק זוהר	10
	220-200 אלף דולר	בית"ר י-ם	עופר טלקר	11
	220-200 אלף דולר	הפועל ת"א	יוסי אבוקסיס	12
	220-200 אלף דולר	הפועל כפ"ס	אלון מזרחי	13
	220-200 אלף דולר	בית"ר י-ם	איציק קורנפיין	14
	200,000 דולר	מכבי חיפה	דודו אוואט	15
	200,000 דולר	מכבי חיפה	אלון חרזי	16
	200,000 דולר	מכבי חיפה	וואליד באדיר	17
	200,000 דולר	הפועל ת"א	שמעון גרשון	18
	200,000 דולר	מכבי ת"א	רודריגו גולדברג	19
	200,000 דולר	מכבי ת"א	ברוך דגו	20

בנין, אגב, גם מקפיד על קיומו של כל סעיף וסעיף בחוזהו. בראשית העונה, למשל, הודיע הרציקוביץ' לכל השחקנים ואנשי המנהלה של מכבי תל-אביב כי הוא מפחית באופן חד-צדדי את שכרם: מי ששכרו צמוד לשער הדולר, יקבל לפי שער של 4.20 שקל, ואילו לאחרים יופחת השכר בכ-10%. כולם חרקו שן והסכימו, ממאמני הנוער המשתכרים אלפים בודדים ועד אבי נמני, אז עדיין הכוכב הכול-יכול בקבוצה. כולם, חוץ מבנין, שהעז להתייצב על רגליו האחוריות מול ההנהלה, נופף בחוזהו וניצח.

שוק של קשוחים בלבד

אבל בנין הוא היוצא מן הכלל, המעיד על הכלל. ענף הכדורגל, לפחות בכל הקשור לשכר המשולם בו, זוהר הרבה פחות מכפי שנדמה. רוב הכדורגלנים בליגת-העל הישראלית (244 מתוך 345) משתכרים סכומים שאינם עולים על 300 אלף שקל לעונה, כ-60 אלף דולר. בחישוב פשוט, מדובר בכ-5,000 דולר לחודש, במשך קריירה שבממוצע תסתיים אחרי עשר שנות פעילות, ואשר מגיעה אחרי עשר שנים של אימונים מפרכים, נסיעות אינסופיות ברחבי הארץ ומשחקים בליגות הילדים והנוער. רק הקומץ שמגיע לפסגה יכול באמת לבסס את עתידו על הקריירה הספורטיבית שלו.

על-פי דוח שחיבר רו"ח יאיר רבינוביץ', יו"ר הרשות לבקרה תקציבית של ההתאחדות לכדורגל, טל בנין הוא אחד מ-33 כדורגלנים בליגת-העל שהחוזים שלהם מבטיחים להם שכר הגבוה ממיליון שקל בעונה. הדוח אינו מסגיר את שמותיהם, אולם תחקיר "גלובס" מגלה כמה מהמיליונרים הבולטים האחרים:

אבי נמני, מכבי תל-אביב, שירוויח 600 אלף דולר בכל אחת מארבע העונות הבאות; ג'ובאני רוסו, מכבי חיפה, שמרוויח 450 אלף דולר והוא שיאן השכר בקרב הכדורגלנים הזרים בארץ; ריימונדס ז'וטאוטס וננאד פראליה ממכבי חיפה, אנז'יי קוביקה מבית"ר ירושלים ואנדראס פרוחננקובס ממכבי תל-אביב, שמרוויחים כ-250 אלף דולר; שביט אלימלך, שישתכר כ-225 אלף דולר בכל אחת משלוש השנים שבהן ישחק בהפועל תל-אביב; אריק בנאדו, מכבי חיפה, עם 220 אלף דולר; וכן איציק זוהר ועופר טלקר מבית"ר ירושלים, יוסי אבוקסיס מהפועל תל-אביב ואלון מזרחי מהפועל כפר-סבא.

אלא שבמקרה של הכדורגל הישראלי, העובדה שהחוזה מבטיח אינה מבטיחה שהוא גם יקיים. 12 הקבוצות בליגת-העל משלמות לשחקניהן 120 מיליון שקל לעונה. המציאות הישראלית העגומה מלמדת שלעתים קרובות למדי אין קשר ישיר בין הסכומים הפנטסטיים שעליהם חותמים הצדדים בתחילת העונה, לבין הסכומים המשולמים בפועל. העונה, למשל, נקלעו לא מעט קבוצות בליגת-העל למשבר כספי, ושחקניהן הרגישו בכך מיד בכיסם: הפועל באר-שבע בבעלות אלי ז'ינו, הפועל פתח-תקווה בבעלות מאיר שמיר ונוספים, בית"ר ירושלים בבעלותם של מאיר פניג'ל ואחרים, הפועל כפר-סבא של אלי טביב ומכבי פתח-תקווה של האחים אבי ועמוס לוזון.

קבוצות אחרות מתנהלות ממילא בתקציבים נמוכים להפליא, של כ-2 מיליון דולר לעונה, שאמורים לכסות את משכורותיהם של כל הכדורגלנים: מכבי נתניה, עירוני ראשון-לציון, מ.ס. אשדוד ובני-יהודה. בקבוצות אלה כמעט שאין מכריזים על קיצוצים, משום שהמשכורות מקוצצות ממילא.

מאז שהוקמה הרשות לבקרה תקציבית לפני כעשר שנים, מנהלי הקבוצות אינם יכולים להתחכם עם הכדורגלנים, והם מחויבים לשלם להם את מלוא השכר המופיע בחוזים שהופקדו בכספת הבקרה. עד כאן התיאוריה. בפועל, רוב הקבוצות, להוציא את שלוש הגדולות מכבי והפועל תל-אביב ומכבי חיפה משלמות לא פעם באיחור.

וכך, הכדורגל הישראלי מתנהל לרוב כמו שוק קשוח במיוחד, שבו מלבד קומץ כוכבים, נאלצים שאר השחקנים להתאמץ כדי להשיג לעצמם חוזים הגונים חוזים שניתן להבין את המשמעות הכספית של סעיפיהם, ושחתומים עליהם בעלי-קבוצות שגם יכבדו אותם. וצריך למהר ולחטוף לפני שייגמר הכסף, או שיחלפו שנות התפוקה, או שסתם ייקלעו לקבוצת תחתית, שהדרך ממנה חזרה קשה במיוחד.

"לראשי הקבוצות נוח להתייחס אל השחקנים כאל בורים ועמי-ארצות", אומר סוכן שחקנים ותיק, המתמחה בייבוא כדורגלנים ממזרח אירופה וגובה מהם ומהקבוצות עמלה בשיעור 15% ברוטו מהשכר השנתי, בדולרים. "ביולי-אוגוסט בכל שנה מנהלים היו"רים של הקבוצות משא-ומתן מופקר עם השחקנים, המלא בצ'פחות ובהתחנפויות, ומפקידים חוזה בבקרה התקציבית. בסביבות אוקטובר-נובמבר רוב הקבוצות מתייצבות עם הבינוניות הרגילה, החוזים המנופחים מתחילים להכביד על הקופה, הקהל שלא בא מכניס את הבעלים ללחץ, כולם מבינים שלא צריך 'סטארים' כדי להגיע להישגים הבינוניים, והאיום בהבאת שחקנים צעירים וזולים נשלף מיד כשוט. השחקנים הוותיקים נקראים לוותר על חלקים ניכרים משכרם, ומי שמסרב, דמו נשפך בתקשורת, ולבסוף הוא פשוט מועף. ככה כל שנה מחדש".

חצי מיליון דולר, בעיתון

בשוק החוזים האכזרי הזה פועלים שלושה כוחות מרכזיים: השחקנים, בעלי הקבוצות והסוכנים, כאשר ממעל מרחפת כל העת עיתונות הספורט, המשמשת ככלי אינפורמציה ודיס-אינפורמציה יעיל וזמין. כתב ספורט ותיק, הממונה בעיתונו על כיסוי שכרם של הכדורגלנים, מודה שרובן המכריע של הידיעות המתפרסמות בעניין שכרם ותנאי העסקתם של הכדורגלנים מגמתיות ולוקות באי-דיוקים, במקרה הטוב.

"כל העת מתנהלת מלחמה פסיכולוגית בין הנהלות הקבוצות לשחקנים, באמצעות פרסומים מגמתיים ושקריים בעיתונים", הוא אומר. "יש לא מעט שחקנים שמדליפים מספרים מופרכים ביחס לעצמם, ומנסים לקבל ידיעה בעיתון שלפיה הם מרוויחים פי ארבעה או חמישה יותר ממה שמישהו מוכן לתת להם, רק כדי להוציא את העיניים לחבריהם. לעתים אפילו לא מדובר במספרים מומצאים, אלא במספרים שבאמת מופיעים בחוזה. רק שבהדלפה לא מצוין שהסכומים הנהדרים הללו הם מותני הצלחה, וכדי להגיע אליהם קבוצתו של השחקן צריכה לנצח בכל 33 משחקיה בעונה. עד היום, לפחות, זה לא קרה".

ובאמת, שכרם של רוב הכדורגלנים בארץ מורכב מ-50%-60% שכר בסיס מובטח מראש, והשאר פרמיות בעבור הישגים. במקרים של קבוצות-תחתית חלשות במיוחד, לסעיפי הפרמיות כמעט אין משמעות אלא אם מדובר במענק הישרדות בליגה, או במענק בעבור עלייה לליגת-העל.

חוזהו של המאמן החדש של הפועל חיפה, שייע פייגנבוים, שהחליף בראשית חודש מרס את אלי גוטמן המתפטר, הוא דוגמה קיצונית לשיטת הפרמיות. פרט לרכב שכור ולהוצאות, פייגנבוים אינו מקבל שכר. את שכרו, 60 אלף דולר, יקבל בסוף העונה, רק אם הקבוצה תצליח להעפיל לליגת-העל. פייגנבוים נחשב ל"קבלן העפלות", ויש אומרים שהוא לקח על עצמו סיכון מחושב. 60 אלף דולר אינם כסף קטן בעבור עבודה של חודשיים-שלושה בסך-הכול.

גם אמיר שלח, שחקן מכבי נתניה כיום, הוא דוגמה מובהקת ל"שחקן פרמיות". אלא שבמקרה שלו, הסידור שנמצא נוח במיוחד. עד שנת 2000 נחשב שלח למעוז ההגנה של מכבי תל-אביב ונבחרת ישראל. חוזהו האחרון במכבי תל-אביב היה של 120 אלף דולר לעונה, אחד הגבוהים אז בקבוצה. אלא ששלח נפצע, התקשה להתאושש, עבר לספסל, והגיע לבסוף לאורי מלמיליאן, שאימן את מכבי נתניה.

את החוזה המסובך של שלח, שאומרים שהוא ארוך באופן מיוחד, רקמה למענו פרקליטתו, עו"ד קרן שטיינפלד. היא שניהלה את המשא-ומתן עם יו"ר הקבוצה, אשר אלון, המתגורר במושב כפר-חיים, והוא שכנו וחברו הטוב של מאמן הנבחרת בעבר שלמה שרף, שהוא חברו הקרוב ושותפו לעסקים של יצחק שום, מאמן מכבי חיפה כיום, שהוא חותנו של… שלח.

מספרים שעו"ד שטיינפלד היא שהגתה את הפתרון היצירתי, שלפיו יקבל שלח, בנוסף על שכר-בסיס בסך 100 אלף דולר לעונה, גם בונוס של 800 דולר בעבור כל נקודת ליגה שתצבור הקבוצה, מעבר למינימום מסוים. כך שבעבור כל ניצחון, המעניק שלוש נקודות, מקבל שלח 2,400 דולר, ו-800 דולר בעבור תיקו. את הבונוס מקבל שלח גם אם אינו משותף בפועל במשחק. ככל הידוע, שלח כבר מקבל את הפרמיות שלו.

לא זז בלי הספר האישי

ברוב המקרים, מאחורי חוזה טוב עומד סוכן מצוין, או עורך-דין מנוסה וממולח. "הכוכבים מיוצגים במשאים-ומתנים על-ידי עורכי-דין", אומר סוכן השחקנים הוותיק. "עורכי-הדין אינם גובים עמלה שנגזרת מגובה העסקה, אך שכרם אינו נמוך והוא קבוע מראש. הסוכנים, לעומתם, מקבלים 5%-15% מערך החוזה. מדובר בכ-10-15 אלף דולר לחוזה רגיל, ועד 50 אלף דולר ויותר לחוזה רב-שנתי".

עורכי-הדין והסוכנים הבולטים כיום בענף: פיני זהבי, רוני רוזנטל (באנגליה), צביקה קריצר (מייצג בין היתר את סרגיי טרטיאק, ז'וטאוטס וקלשצ'נקו), עובד קראוס, עו"ד יואל גולדברג (פרקליטו של אייל ברקוביץ', ומי שמחזיק היום בנאמנות את הבעלות בהפועל חיפה), עו"ד בן-ציון באייער, מוטל'ה שפיגלר, יוסי גייר ורונן קצב, שהשיג לבניון את חוזה חצי מיליון הדולר בסנטאנדר הספרדית.

אבל לסגירה הסופית של החוזה של בניון אחראי עו"ד דן חי, הנחשב היום לאחד האנשים הכי משפיעים בכדורגל הישראלי. חי הוא כתב ספורט לשעבר ב"ידיעות אחרונות". במסגרת תפקידו העיתונאי, שנעשה במקביל ללימודי המשפטים, הכיר את רוב לקוחותיו הראשונים. מאז נמנים עם לקוחותיו הרבים בנין, נמני, בניון, אבוקסיס, וואליד באדיר וברוך דגו.

לא תמיד, אגב, הסוכנים ומייצגי השחקנים הם אכן אנשים שזה מקצועם העיקרי. "שחקני המעגל השני והשלישי מיוצגים לעתים על-ידי עורך-דין", מספר הסוכן, "אבל רובם אינם זזים בלי יועצי-הסתרים שלהם, שהוכיחו את עצמם במרוצת השנים. למשל, אחיו ודודו של שמעון גרשון, דודו של טל בנין (רוני דורה, אחיה של אמו, א' ל'), אביו של אלון מזרחי, נשותיהם של ג'ובאני רוסו ולירן שטראובר, איש עסקים שהוא חברו של אבי נמני. עם המקורבים האלה, המופיעים לפגישות הגורליות, נמנים גם אשתו-בנפרד של כדורגלן מפורסם (זוגיותם התפרקה, אבל לא שותפותם העסקית), הספר(!) האישי של כדורגלן אחר, בעל מיני-מרקט שבו רכש כדורגלן מצרכים בראשית דרכו, וחברה-לשעבר, שנישאה בינתיים לכדורגלן אחר, מצליח פחות".

לדברי הסוכן, מידת הכימיה השוררת בין הכדורגלן למקורבו אינה מביאה בהכרח להצלחת המשא-ומתן. "הם רואים לנגד עיניהם בעיקר את המספרים, כמה כסף השחקן יקבל. הם לא אנשים של שורות קטנות ומילים זעירות. אין להם מושג איך מכניסים סעיפי-ביטחון, שתפקידם לחשק את הקבוצה".

כוכב, שביט

סיפור החוזה של שביט אלימלך, שוער הפועל תל-אביב, יכול ללמד על הדרך שבה מתנהל שוק השכר של הכדורגלנים הבכירים. בנוסף על בנין, נראה שאלימלך הוא כיום הכדורגלן הישראלי היחיד ששכרו 225 אלף דולר בעונה, לשלוש עונות מורכב ברובו, כ-80%-90%, מבסיס מוצק וקבוע, שאינו משתנה גם אם ההצלחות מבוששות להגיע.

וכך התנהלו העניינים: בראשית העונה עבר חתול שחור בין אלימלך לבין מאמנו דרור קשטן, והוא הורד לספסל. את מקומו תפס השוער ניר רחמין. אלימלך לא התרגש. גם על הספסל הוא המשיך לקבל את שכרו הקבוע, לפי החוזה הקודם, שעמד על כ-170 אלף דולר בשנה, כ-14 אלף דולר לחודש.

הצלחתו בגביע אופ"א העלתה את מניותיו של אלימלך, גם בעיני עצמו, ולקראת העונה הנוכחית הוא דרש 250 אלף דולר. הוא איים שאם דרישתו לא תיענה, יחצה את הקווים ויעבור למכבי תל-אביב, או לחילופין יעבור לשחק באירופה, ביוון למשל. ראשי הפועל תל-אביב, בעיקר איש הכספים מוטי אורנשטיין, כעסו על תביעותיו, כינו אותן "מגלומניות" והודיעו בפומבי שלא ייענו להן. הם אף הודיעו כי בכוונתם לפתוח את חוזיהם של חבריו ולהפחית את שכרם ב-10%.

אלימלך לא התרגש. מספרים שאת ענייניו ליד שולחן המשא-ומתן ניהל בעצמו במהלך הקיץ האחרון במיומנות ובקור-רוח, הדומים לתכונות שהוא מפגין בין הקורות. שלושה ימים לפני שפג מועד ההעברות עדיין היו הפערים הכספיים גדולים והעיתונים מלאים בידיעות על פיצוץ קרוב. אלימלך הסכים להתפשר על עשרת אלפים דולר בלבד, ולא לרדת מ-240 אלף דולר. לבסוף הושג הסכם יצירתי: שכרו יוקפץ ב55 אלף דולר "בלבד", ויעמוד על 225 אלף דולר, 15 אלף פחות מהקו האדום שלו. אלא שהסכום הזה יהיה קבוע, ולא תלוי כמעט בהישגי הקבוצה. אלימלך, מספרים, חייך חיוך קטן, דק מאוד, וחזר ללבוש את אפודת השוער.