הצ'רצ'ילים - מיתולוגיה משתבחת

ההוצאה המחודשת של הצ'רצ'ילים משדרת היישר מימי ההבטחה הגדולה שבין גאון ששת הימים לחלם מלחמת אוקטובר. 1967-1973 הן השנים של מועדוני המסגר ורמלה, של "פוזי", שבלול" ו"בדשא אצל אביגדור", השנים שבהן בהחלט אפשרי היה, ואפילו מתקבל על הדעת, שמנהיג להקת "הטורנדוס" הבריטית, רוב האקסלי, יהיה מאושר לוותר על הסצנה הבריטית בשביל לנגן כאן במועדונים מיקס של רוק'נ'רול סיקסטיז, יוונית ושירים מפרי עטו. השנים שבהן ללהקת הקצב הישראלית היה יותר סקס מטקסט.

ואלה גם היו השנים שבהן אף אחד לא גיחך כשהצ'רצ'ילים, מלכת להקות הקצב של סוף ה-60, שהוכרה אז בראש ובראשונה כהרכב-הליווי המהולל של אריק איינשטיין, נסעו לכבוש את לונדון. ולמה לא בעצם. הם נשמעו כל-כך טוב. וכך גם שלושים שנה אחרי, כשאלבומם הראשון נחשב בעולם לפריט אספנים יקר-ערך (כדאי לבדוק בבוידעם הווינילים שלכם...), והם עדיין נשמעים כמו פצצת התום והנעורים שכולם אומרים שפעם היינו.

הפרט המפתיע, לפחות לגבי כל מי ששמע משהו על הצ'רצ'ילים אבל לא ממש מכיר, הוא העובדה שיצחק קלפטר "צ'רצ'יל" אינו מופיע כלל באחד משני ההרכבים שעשו את ההקלטות הרשמיות של הלהקה. קלפטר אומנם היה בהרכב המייסד - חבורת תיכוניסטים תל-אביבית שכללה גם את הגיטריסט חיים רומנו, נגן הבאס מיקי גבריאלוב, המתופף עמי טרייביטש, והסולן, עולה מדרום-אפריקה בשם סלווין ליפשיץ; ואומנם הלהקה - שקמה ב-1965 והגיעה לשיא הפופולריות שלה כהרכב קאברים במועדונים - נקראה ככינויו מהתיכון של הגיטריסט המחונן (בהתחלה "מתבודדי צ'רצ'יל" ואחר-כך השם התקצר ל"הצ'רצ'ילים"); אבל ב-1968 צ'רצ'יל וליפשיץ התגייסו, והוחלפו ברוב האקסלי, הגיטריסט וכותב השירים של "הטורנדוס" הבריטים.

מכאן מתחיל למעשה סיפורה של "הצ'רצ'ילים" כלהקה שמקליטה ומנגנת חומר מקורי. היוצר המרכזי בלהקה היה אותו רוב האקסלי, כשהמוסיקה של אלבום הבכורה (שהתבססה בעיקר על שני פסי-קול שהאקסלי כתב ל"שמלה" של ג'אד נאמן ול"מקרה אשה" הניסיוני של ז'אק קתמור) מהדהדת השפעות של מיטב להקות המחתרת מאז - "קצפת", "לאב", "הדורס" וכו'.

אבל מה שהופך את "הצ'רצ'ילים" מ-1969 לאלבום רוק מחתרתי שנספר עד היום בקנה-מידה בינלאומי, הוא דווקא "ההתפשרות" של הלהקה עם הגלים היווני והמזרחי ששטפו אז את מועדוני המסגר. על-פי המאמר של יואב קוטנר, שבחוברת הפנימית של ההוצאה המחודשת, היה זה יהודה טלית, אמרגן הלהקה, שלחץ על הצ'רצ'ילים לשלב מוסיקה "עממית" בהופעות. 34 שנים אחרי, אלה קטעי "הרוק היווני הפסיכדלי" המסחררים הכלולים באלבום הבכורה הזה, שהופכים אותו לקלאסיקה.

חלקו הראשון של דיסק הצ'רצ'ילים הכפול והמחודש, שיצא בחודש שעבר, כולל את אלבום הבכורה המצוין שלהם כמו-גם את התקליטון המוקדם של ההרכב, "Too Much In Love To Hear", ותקליטון נוסף, "צ'רצ'יל סבסטיאן באך", שהצ'רצ'ילים הוציאו בסוף 1969. כאן ההרכב (מינוס סטן סלומון, שעזב אחרי הקלטות האלבום הראשון) מנגן היילייטס מ"הקונצ'רטו הכפול" ומ"הקוראל לאוהבים הצעירים" של אשף הבארוק, בעיבודו של נועם שריף, וגם כאן הצ'רצ'ילים בשיאם. רעננים כל-כך, גמישים כל-כך, רוקיים כל-כך. ואגב, תקליטון הבאך ההוא די הצליח בארץ, וייתכן שיישמע לכם מוכר. וכך גם הגרסה המקסימה המקורית באנגלית ("When You're Gone") ל"אחינועם", שכתב רוב האקסלי ושביצע מאוחר יותר אריק איינשטיין.

הדיסק השני בהוצאה המחודשת מתרכז בהרפתקה הבריטית של הלהקה, כאן עם דני שושן בעמדת הסולן, ובמרכזו האלבום שהיה אמור לסמן את פריצת ההרכב, ששינה את שמו ל"ג'ריקו ג'ונס" בשביל לא להרגיז את הנייטיבז האנגלים חובבי צ'רצ'יל... "Junkies Monkies And Donkies" הוקלט במהלך שבועיים בתחילת 1971 בלונדון, ויצא בחברת "Red Bus" הבריטית. הביקורות היו בסך-הכול טובות, והלהקה הופיעה במועדוני בריטניה המובחרים ביותר ואפילו חיממה באירופה את רוד סטיוארט וסגול כהה.

אבל הפריצה המיוחלת לא הגיעה, ואחרי אלבום בינלאומי שני, הפעם תחת השם "ג'ריקו" (1972), שלא הכה גלים, מיקי גבריאלוב ועמי טרייביטש חזרו לארץ, במה שסימן למעשה את סוף דרכם של הצ'רצ'ילים.

ואם "Junkies Monkies And Donkies" מתגלה בהאזנה מאוחרת כאלבום לא מספיק ממוקד בשביל להתמודד בזירה הבינלאומית, השופעת כל טוב של תחילת שנות ה-70, אנחנו עדיין מדברים על אלבום נורא יפה, מודי בלוזי ברוחו.

הדיסק השני כולל גם גרסה קלה ומלאת תנופה ל"Living Loving" של לד זפלין, שיצאה בתקליטון בארץ במאי 1970 ומאוד הצליחה, וגם את הצ'רצ'ילים עושים את "She's A Woman" של הביטלס בטייק של הקלטה חיה...

את ההצגה בדיסק השני, על כל פנים, גונבת גרסת הצ'רצ'ילים האנגלית ל"למה לי לקחת ללב" של שלום חנוך (בהקלטה מתוכנית בגלי צה"ל), שמבהירה סופית כי השיר ההוא של שלום יכול היה בהחלט לתפוס מקום של כבוד באלבום של פול מקרטני, ואפילו של ארבעת המופלאים.

קבלו אם כן את הצ'רצ'ילים בהוצאה מחודשת. דיסק כפול, להקה מיתולוגית.

"הצ'רצ'ילים 1968-1969, 1970-1971". הד ארצי