חשיפה: השופטת סמיר עמאר מהא - בצמרת טבלת השופטים שנוקטים סחבת; מעכבת 120 תיקים

1. מה בדיוק עושה השופטת סמיר - שופטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה?

סמיר עמאר מהא, היא השופטת המופיעה בצמרת טבלת השופטים המעכבים פסקי דין, שהעבירה באחרונה הנהלת בתי המשפט אל שר המשפטים, יוסף לפיד. על פי הדיווח הזה, מעכבת השופטת סמיר יותר מ-120 תיקים הממתינים להכרעה כבר למעלה ממחצית השנה.

בשבוע שעבר הודיע השר כי העביר לידי נשיא בית המשפט העליון רשימה של 12 שופטים המעכבים מספר רב של תיקים, הממתינים לפסק דין למעלה ממחצית השנה. על פי החוק מחויבים שופטים למסור את פסק דינם תוך 60 יום ולפיד הודיע כי בכוונתו להעמיד לדין משמעתי את השופטים שאינם עומדים בדרישת החוק לדין. "תיק שממתין לפסק דין יותר משישה חודשים זה יותר מפי שלושה ממה שנקבע בחוק.

אם מישהו יגיע לבית המשפט כי נסע פי שלושה מהמהירות המותרת וינסה להסביר שככה קורה לפעמים בחיים אף אחד לא יהיה מוכן לקבל את הטיעון הזה", נימק לפיד באחרונה את החלטתו. לפיד סיפר, כי בראש הרשימה שקיבל מהנהלת בתי המשפט עומדת שופטת מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה המעכבת כ-130 תיקים. לפיד סירב למסור את שם השופטת, וסיפר כי נענה לבקשתו של אהרן ברק לארכה, שתאפשר למערכת לבדוק את הנתונים ולנסות לפתור את הבעיה ללא צורך בנקיטת הליכים. "מה בדיוק עושה השופטת הזו, שיושבת על 130 תיקים? איזו זכות מוסרית יש לה לעשות את זה כלפי מי שממתינים לפסק דין?"

דבריו של השר עוררו סערה גדולה בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה ועד מהרה נודע כי מדובר בשופטת סמיר. סמיר מונתה לבית המשפט ב-1996, והיא ידועה כשופטת איטית. בעבר כבר נערכו שיחות בעניינה של השופטת בין עורכי דין, הממתינים לפסקי דין בתיקים הנערמים בלשכתה, לבין השופט הראשי בחיפה, רמי כהן. כהן עושה מאמץ גדול לקצר את משך ההמתנה לפסק דין בבית הדין שלו והוא התאמץ גם בעניינה של סמיר. השופטת סמיר, לדברי מקורבים, טענה אז להגנתה, כי היא עובדת קשה וכי העיכובים נובעים מעומס העבודה העצום וכמות התיקים הגדולה. באחת השיחות אמרה השופטת למי שפנו אליה, כי הלחץ שמפעילה עליה המערכת להוציא פסקי דין בקצב מזורז גובל בפגיעה בשיקול דעתה השיפוטי.

השבוע אמרו בסביבתה של השופטת סמיר, כי השופטת סבורה שנעשה לה עוול, וכי הנתונים שהעבירה הנהלת בתי המשפט אל השר מנופחים ובלתי מדויקים.

מאז הועברה הרשימה אל השר לפיד וממנו אל הנשיא ברק, לא זומנה סמיר לבירור. נשיא בית המשפט העליון ביקש לערוך בדיקה ידנית שתברר אם לא נפלה טעות בנתוני המחשב. מסיבה זו הוחל רק היום, יום רביעי, בזימונם של השופטים מתוך מגמה לנסות ולברר יחד עימם את הסיבות לעיכוב ואת הפתרונות האפשריים. שר המשפטים, מצדו, עומד על כך כי שופט שלא יחסל את הפיגורים המצטברים, יועמד לדין משמעתי.

דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן, סירבה לאשר או להכחיש את העובדה שהשופטת סמיר מופיעה ברשימה שהועברה לשר המשפטים.

2. השופטים העליונים קיבלו פטור

בתוך כך נודע, כי בעת הכנת טבלת השופטים המעכבים פסקי דין, לא הוכנסו שופטי בית המשפט העליון ושופטי בית הדין הארצי לעבודה למאגר השופטים הנבדקים. כדי להבין איך זה קרה, צריך לחזור ולשחזר את המהלכים שהובילו להכנת רשימת ה-12 המפורסמת: לפני כשבועיים פנה שר המשפטים אל מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, וביקש רשימה שתסכם את מלאי התיקים הממתינים להכרעה למעלה משישים יום, על פי חתך השופטים המחזיקים בהם. השופט ארבל הבטיח להכין דו"ח מפורט.

ימים אחר כך, בדרכו לפגישה עם נשיא בית המשפט העליון, נכנס לפיד אל ארבל וקיבל מעטפה. בתוכה הוא מצא רשימה ארוכה של שופטים. בראש הרשימה הופיעו 14 שופטים, המחזיקים שלושים תיקים ומעלה משך מחצית השנה ויותר. ללפיד נאמר מיד, כי לשניים מהשופטים המופיעים ברשימה יש נסיבות אישיות מיוחדות. כך הפכה רשימת ה-14 לרשימת ה-12. לפיד לקח את המעטפה הזו ונתן אותה לנשיא ברק. כדי שלא תיווצר אפשרות להדלפתה לתקשורת הוא לא הכין לעצמו אפילו עותק.

מדוע לא הוכנסו גם שופטי העליון ובית הדין הארצי לעבודה לרשימה? מי קיבל את ההחלטה? האם היה כאן ניסיון למנוע משופטי מהערכאות הללו מבוכה אפשרית? החוק אמנם לא קובע מגבלת זמן למתן פסק דין בערכאת ערעור (להבדיל מערכאה ראשונה), אבל זה עוד לא אומר שזמנם של המערערים הפקר. בית הדין הארצי לעבודה, למשל, נחשב לאחד מהמוקדים הבעייתיים של המערכת. האם חשש מישהו ממבוכה שתיגרם אם וכאשר יתפרסמו מספרי התיקים הממתינים להכרעה אצל כל אחד מהשופטים בארצי?

יועץ התקשורת של שר המשפטים, צחי משה, מפנה את השאלות אל הנהלת בתי המשפט: "לשר לא ידוע על השמטתם של שופטי העליון או בית הדין הארצי לעבודה ממאגר הנבדקים. הוא קיבל את הרשימה ממנהל בתי המשפט והעביר אותה הלאה לנשיא ברק. צריך לפנות ולברר את העניין עם הנהלת בתי המשפט".

דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול כהן, על הנסיבות שבהן לא הכליל מנהל בתי המשפט את שופטי הערכאות העליונות בבדיקה: "מנהל בתי המשפט אינו מתערב בפיקוח על הערכאות העליונות. לא באופן טכני ולא מהותי. ערכאות אלו מנוהלות על ידי הנשיאים, נשיא בית המשפט העליון ונשיא בית הדין הארצי לעבודה, המוסרים את הנתונים בנפרד. מכיוון שכך, במוסרו לשר המשפטים את הרשימה הדגיש השופט דן ארבל, כי אין היא כוללת את ערכאות הערעור, שלגביהן לא קובע החוק הגבלת זמן למתן פסק דין. מלבד זאת, בתי המשפט לערעורים הם קטגוריה נפרדת מערכאות אחרות, גם בשל מבנה ההרכבים שבהם שאינו מאפשר ליחס תיק לשופט מסויים בהרכב, ואין לדעת מי כתב ומי טרם אישר את ההחלטה. כמו כן, בערעורים ובהרכבים, שגם הם לא שוקללו לתוך הרשימה שנמסרה לשר הכוללת רק דן יחיד, נדרש זמן רב יותר לדיון מאשר בערכאה נמוכה".

3. כי מחיפה תיפתח הסחבת

בדיקת פרטי השופטים המעכבים פסקי דין, שהשר לפיד מסר לפרסום, מעלה כי הרוב המוחלט מגיע ממחוז חיפה: מתוך עשרת המקרים שפירט השר, שניים מגיעים מהשלום בחיפה, אחד מהשלום בקריות (נשיא בתי המשפט השלום בחיפה והגליל המערבי כבר הבהיר, כי מדובר בעצם בבית המשפט בנהריה, המסופח לקריות. בנהריה מכהן שופט יחיד בשם אליעזר שחורי), אחד מהמחוזי בחיפה ועוד שתיים, כאמור, מבית הדין האיזורי לעבודה בעיר. אז מה קורה בחיפה, והאם יש קשר בין הנתון הזה לבין העובדה שנשיא בית המשפט המחוזי בעיר, השופט מיכה לינדנשטראוס, היה מראשי התוקפים את יוזמת שר המשפטים, יוסף לפיד, להעמדתם של השופטים האיטיים לדין משמעתי?

הנשיא לינדנשטראוס, יו"ר נציגות השופטים הארצית: "אני לא חושב שאפשר לדבר על עיכוב בפסקי דין כתופעה חיפאית. אני גם לא יודע עד כמה אפשר להתבסס על הנתונים כפי שנמסרו לשר. אני שמעתי וקראתי שהשר דיבר על שופט מבית המשפט המחוזי בחיפה שמחזיק ארבעים תיקים, שלושים ותשעה ליתר דיוק. זה נתון שהפתיע אותי, כי אנחנו בית משפט קטן ואני מכיר את השופטים שלי, אני יודע מתי נוצרת בעיה, מתי נוצרים עיכובים ולא הכרתי נתון כזה. אז בדקתי. אין בבית המשפט שלי שופט שמעכב מספר כזה של תיקים. אין, אלו סתם מספרים שזרקו אותם.

למי יש אינטרס לעשות דבר כזה?

"זו טעות, אלו לא נתונים בדוקים. מצד שני, זה נכון שגם אם יש לי שופט שמעכב רק עשרה תיקים, אז זה חמור, כי יש עשרה אזרחים שממתינים לפסק דין. אני מדגיש: אינני ממעיט בבעיית העיכובים בפסקי הדין, מדובר בצרה צרורה. אני רק חושב שאין לאיים על שופטים בדין משמעתי ומהסיבה הזו החלטתי לדבר. בשום מדינה מערבית לא נעשה כדבר הזה. אפשר להוציא שופט לחופשת כתיבה, אפשר לתת לו את השבתון שלו ולסכם איתו שיקדיש אותו לניקוי השולחן, אפשר להקל עליו ולא להעביר לו תיקים גדולים עד שיסיים. אם כל זה לא עוזר אפשר גם לשלוח אותו לנשיא בית המשפט העליון ובמקרה הכי גרוע לדבר איתו על פרישה מוקדמת. יש דרכים לטפל בשופט שלא עומד בעומס הכבד. לא דין משמעתי. למה לא בעצם? אם החוק מחייב מתן פסק דין תוך 60 יום, מי שחורג מזה לא מקיים את החוק. אומר שר המשפטים שמי שעובר על החוק לא יכול לאכוף את החוק.

"אני חושב שבחסד"פ כתוב גם שהתיק יישמע מיום ליום. אני לא ראיתי שמערכת המשפט שומעת כך תיקים. יש תקנות שלא ניתן לקיים אותן. אז להעניש את השופטים על העומס? על החוסר בתקני שופטים? ואני גם די הזדעזעתי מההשוואה בין שופטים שלא נתנו פסק דין תוך מחצית השנה לבין נהג שנסע במהירות העולה פי שלושה על המהירות המותרת. מה זו ההשוואה הזו? מה הדמיון בכלל? ככה להשוות שופט לעבריין? דבר נורא".