בשקט בשקט, בלי שאף אחד ירגיש (או יתקומם), מתכסה בית החולים רמב"ם בחיפה (המבנה
המקורי ההיסטורי), שתוכנן ע"י האדריכל הנודע אריך מנדלסון, בשכבות ובתוספות
המכרסמות ביופיו והורסות אותו. כמו גסיסה ארוכה ואיטית, נוגסים ביצירת המופת
האדריכלית שיני הזמן ויד אדם, המביישים את האדריכלים ואת האדריכלות שהיתה אמורה
להיות הנכס התרבותי שלנו.
מזה זמן רב מידי עומדת בצל אחת היצירות החשובות ביותר של הארכיטקטורה המודרנית
בישראל. אולי על רקע ההתעוררות הציבורית נגד הריסת וילה שוקן (גם היא בתכנון
מנדלסון), יש מקום להאיר בזרקור את הנשכחים והמוזנחים, ולהגיד בקול רם - די
להשחתת התרבות.
במירוץ אחר הזמן והכסף, ובתירוץ (המוצדק לפעמים) של אילוצים וצרכי השעה, דוהים
ונעלמים להם הערכים והאיכויות האדריכליות שעמדו בסימן הארכיטקטורה המודרנית
של שנות ה-30. 'הגישה ההומנית', כפי שמגדיר האדריכל אבא אלחנני את הסגנון של
מנדלסון, מלמדת על כמה 'היה פה שמח לפני שנולדתי והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי...'
משירו של גפן, או שמא היה עלינו לכתוב 'עד שהגענו' לקלקל ולהרוס. מדוע אנחנו
עושים את זה לעצמנו? מדוע איננו יודעים להעריך את מה שיש לנו בין הידיים? ויתרה
מכך מדוע אנחנו כל הזמן בוכים שיש לגויים ואין לנו? האומנם אין לנו?
הא לנו דוגמא חיה ותרבותית, והיא שלנו, אריך מנדלסון, אדריכל יהודי גרמני בעל
מוניטין בינלאומי שנודע כאחד 'מענקי הארכיטקטורה המודרנית', כדברי פרופ' דניאל
חבקין, ומחשובי האדריכלים בעולם. הוא עזב את גרמניה בשיאה של קריירה מזהירה,
והגיע ארצה בשנת 1934, כשצעדיו הראשונים בארץ הוכתרו בהצלחה מרובה. "מנדלסון
היה הראשון שהביא באמתחתו המקצועית את כלי האדריכלות המודרנית לארץ החדשה ישנה",
כתבה חוקרת תולדות הארכיטקטורה, ד"ר איטה היינצה גרינברג. "עבודתו מבטאת מעורבות
והתאמה בין הצורה לבין הסביבה התרבותית והמקומית... בדומה לברוולד הוא חיפש
אחר שילוב בין מזרח למערב, והוא שקד על לימוד המבנה המזרח תיכוני" (מתוך אריך
מנדלסון בארץ ישראל, הפקולטה לארכיטקטורה ובנוי ערים, הטכניון).
בית החולים רמב"ם, שנקרא בראשיתו בית החולים הממשלתי, נחנך בדצמבר 1938 בנוכחות
הנציב העליון, נכבדים בריטיים, ערבים ויהודים. היתה זו ממשלת המנדט שהחליטה
על הצורך בהקמתו, והתכנון נמסר באמצעות מכרז לאריך מנדלסון.
בספרם "באוהאוס על הכרמל" מדגישים פרופ' גלברט הרברט ואדר' סילבינה סוסנובסקי,
שני חוקרי אדריכלות ידועים, את הדבקות של מנדלסון בתכנון בית החולים עד כדי
זמן שיא של זריזות הכנת התוכניות עד לפרט האחרון. כל המסמכים היו מוכנים כבר
באפריל 1937, וביוני אותה שנה הועברו לחב' סולל בונה לביצוע. 18 חודשים מאוחר
יותר הבניין הושלם.
אין ספק שטביעת ידו של מנדלסון אצורה בכל רמ"ח איבריו של הבניין. התאמתו לסביבה
הטבעית ולאקלים הארץ, העמדתו בשטח והתייחסותו לסביבה הפיסית והתרבותית כאחד
כאילו הגשימו את חזונו של מנדלסון לכדי יצירת שלמות אחת, והעמידו לזכותו את
התואר של אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות המודרנית בארץ.
אומנם הבניין ההיסטורי של בית חולים רמב"ם שבחיפה אינו נידון להריסה כשם שדנים
את וילה שוקן שבירושלים, אך די במבט חטוף אחד כדי להבין איזה נזק נגרם ואיזה
זלזול. תופעת התוספות לא פסחה עליו, בניית הטלאים המרושלת (כורח המציאות יאמרו)
וסגירת המרפסות הפשיטו אותו מכל תוכן תרבותי. חבל, יאמרו פרנסי העיר, אבוי,
יאמרו מביני דבר.
אולי דווקא עכשיו זהו הזמן בו מנשבות רוחות חדשות בעיריית חיפה, המעודדות מדיניות
של שימור ושיקום (ולא רק פיתוח ובניית כבישים ומחלפים), ונזכה כולנו למחווה
של כבוד אחרון. אולי עכשיו, זה הזמן שבו הציבור יאמר 'לא' להריסת וילה שוקן,
ויחלחל המסר של 'כבוד לעבר למען העתיד', לכל אותם נכסים שעומדים בצד ומחכים
לתורם שיבוא. אולי עכשיו, זה הזמן שהנהלת בית חולים רמב"ם, שטורחת על הרחבת
המתחם כולו ושיפור תנאי השרות לציבור החולים הבאים בשעריו, תדאג גם לתקן את
העוול שעשתה ותשקם את הפנינה הנצבת לחופו של מפרץ חיפה. מחווה כזה אולי תציל
את הגוסס ממיתתו.
הכותבת היא רכזת המועצה לשימור אתרים בחיפה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
