פגישה מקרית עם הבעלים והמייסד של רשת בתי-הספר אנקורי, חנוך שפרלינג-אנקורי,
ברחוב בן-יהודה בת"א בתחילת שנות השישים, הפכה לימים את אביבה הבר לבעלים של
רשת בתי-ספר משגשגת. ההצעה של השכן אנקורי לחיילת המשוחררת, להחליף זמנית את
המזכירה הקבועה שלו, שיצאה לחופשת לידה, פרצה לה את הדרך לעיסקת חייה.
המזכירה הקבועה לא חזרה לעבודה, והבר, בעצמה בוגרת כיתה י"ב באנקורי, הפכה
ליד ימינו של אנקורי, וגם סידרה לחבר שלה, אבי הבר, עבודה כמורה.
הבר הצעירה החליטה להשתלט על בית-הספר. מסע הרכישה בוצע חלק אחר חלק, עד אשר
הפכה לבעלת המניות היחידה בחברת אנקורי.
אנקורי מעסיקה 350 עובדים. המחזור השנתי שלה מגיע לכ-60 מיליון שקל. החברה
מפעילה תשעה בתי-ספר תיכוניים אלטרנטיביים בת"א, בירושלים, בחיפה ובקריות,
ברעננה, בפתח-תקווה, בחולון, בראשון לציון ובאשדוד, ובבעלותה נמצא גם בית-ספר
תיכון סוקולוב-לאור ביפו. הרשת מספקת גם קורסים לשיפור ולהשלמת בגרויות והכנה
לבחינות פסיכומטריות. בבעלותה גם הוצאת ספרים, שמוכרת כ-80 אלף ספרים בשנה.
ההשתלטות החלה בשנת 1965, כאשר שפרלינג-אנקורי מכר את "תיכון הבוקר" לשני שותפים,
והשאיר בבעלותו רק את הקורסים לבחינות בגרות. בשנת 1971, התאחד אנקורי עם השותפים,
והם הקימו חברה חדשה, "אנקורי 1971 בע"מ". אנקורי החזיק ב-40% מהמניות, והיתרה
הוחזקה בידי השותפים. בשנת 1972, פרש אחד השותפים והבר רכשה את חלקו (30%).
בסוף השותף נשבר ופרש
הבר מודה, כי אילולא הסכים השותף לקבל את התמורה בתשלומים
לשלוש שנים, אולי היא לא הייתה מצליחה לגייס את כל הכסף, ולהגשים את חלומה
להיות שותפה בעסק. "אני לא זוכרת באיזה סכום היה מדובר, אך ביחס למשכורת, 400
לירות, זה היה סכום עתק. למזלנו, באותם ימים אנשים לא ששו להיכנס לעסק כזה.
לכן, השותף פנה אלי והציע לי לקנות את חלקו בתשלומים".
בשנת 1973 החליט אנקורי הזקן לפרוש מבית-הספר. הוא הציע להבר לרכוש את חלקו
- 40%. כיוון שלא היה לה את כל הכסף לרכישת 40% מהחברה, רכשו אותם היא והשותף
שנותר בחלקים שווים. עתה כבר היו בידיה 50% מהמניות.
בשנת 1977 פרץ סכסוך קשה בין הבר לשותפה, בנוגע לדרך ניהול החברה. "המצב הגיע
לכך, שביחד אי אפשר היה להמשיך. אלא שאיש מאיתנו לא רצה לפרוש. בסופו של דבר,
הוא נשבר ופרש". כך הפכו אביבה ואבי הבר לבעלי המניות היחידים בחברה. "סוד
ההצלחה במאבק היה טמון בדבקות במטרה, בעקשנות וגם בייעוץ משפטי טוב".
גלובס: היו לך נקודות משבר בדרך להשתלטות על החברה?
הבר: "הייתי נחושה ונעולה, שאני חייבת להשיג אותה, שאני חייבת לנצח במלחמה
הזאת. לא היו לי שום היסוסים, אפילו לא לשנייה. מאז שהשותף פרש התחילה הפריחה
האמיתית של בית-הספר. בשנים 1990-1977 גדלנו והתרחבנו באופן מרשים והפכנו למותג".
מה משך אותך לקנות את אנקורי?
"האמנתי בו. ידעתי שאני יכולה לפתח אותו ושזה יהיה עסק טוב הן מבחינה עסקית
והן חינוכית".
היה לך כסף למימון הרכישה?
"בעלי ואני עבדנו באנקורי. מישכנו את המשכורות שלנו, כולל העתידיות, וכך מימנו
את חלקנו. לא היה לנו וגם לא היה צורך בסכום ראשוני".
מה היה הרקע לסכסוך בינך לשותפך? ומה שיפרת לאחר עזיבתו?
" היו לנו חילוקי דעות על הדרך החינוכית. הייתה לו גישה חינוכית שמרנית. אני
האמנתי בגישה חדשנית, שלפיה יש לתת מענה אישי לתלמידים, מה שאנחנו מיישמים
היום. עם פרישתו של השותף הרחבנו את מקצועות הבחירה, ומבחינה עסקית, השקענו
יותר משאבים באיכות כוח ההוראה. הוא האמין שצריך להשקיע הרבה פחות כסף בנושא".
מוכנים לשלם ביוקר, העיקר שהבן ילמד
מהו הקונספט הניהולי שלך?
"התלמיד הוא לקוח, וככזה הוא זכאי לקבל יחס ושירות של לקוח. אנחנו ערים להלך
הרוח של התלמידים. כך למשל, לפני חמש שנים עברנו משישה ימי לימודים בשבוע לחמישה.
האמנו, שזה יותר יעיל".
איזה מורים מלמדים באנקורי?
"צוות מורים איכותי. המורים שלנו הם נותני שירות, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה
אישית. לא מספיק לנו שהמורים יהיו בעלי תארים, הם צריכים להיות גם בני אדם.
היחסים בין המורים לתלמידים שלנו הם חבריים, אך עם גבולות".
מה תפקידך בבית-הספר ולמה ללמוד אצלכם ולא בתיכון רגיל?
"כמי שמופקדת מצד אחד על התפיסה החינוכית-פדגוגית, ומצד שני על ניהול ואדמיניסטרציה,
אני רואה באנקורי אלטרנטיבה המציעה חום, קירבה ויחסי אנוש טובים בין מורה לתלמיד,
אשר אינם קיימים בבתי-ספר קונבנציונליים".
איך אתם מסתדרים עם משרד החינוך?
"לרשת תיכוני אנקורי, המצויה תחת פיקוחו של משרד החינוך, אין בעיות עם המשרד,
לפחות לא מבחינה פדגוגית".
אולם, לא תמיד שוררת הרמוניה בין הצדדים, וכבר קרה, ששרת החינוך, לימור לבנת,
נזפה בהבר. על כך מגיבה הבר, כי "בניגוד למשרד החינוך, אנחנו מאמינים בפעילות
חברתית חדשנית ומגוונת ובמתן חופש ביטוי לתלמידים. לא נסתום להם את הפה".
מה דעתך על תלבושת אחידה ולקום למורה?
"צריך לשאול את התלמידים לפני שמקבלים החלטות".
הרשויות המקומיות והאזוריות, המנהלות את בתי-הספר בתחומן, מנהלות "מלחמה" נגד
אנקורי על ליבו של כל תלמיד. הבר טוענת, כי "משרד החינוך מעביר תקציבים גדולים
לרשויות עבור על תלמיד במסגרת חוק חינוך חובה-חינם. כל ילד במערכת שווה הרבה
כסף, והרשויות מחזרות אחריהם, גם אם הוא לא מתאים למסגרת. זו הסיבה שהמערכת
ממעטת לפלוט תלמידים בעייתיים, להוציא חריגים".
אז מי מגיע לאנקורי?
" אלינו מגיעים מתוך בחירה. הורים של תלמיד, שמסרב ללכת לבית-ספר רגיל כי לא
טוב לו שם, ומבינים כי מסגרת פרטית תועיל לו יותר, מוכנים לשלם ביוקר. העיקר
שהבן ילמד".
לא זולים, אנחנו מוסד פרטי
מה יש לך לומר על האלימות בבתי-ספר?
"הכל מתחיל במנהל ובגישה המיושנת של המערכת. מנהלים רבים יושבים באולימפוס
בלי להכיר את התלמידים ובלי שהם מכירים אותו. מערכת החינוך מיושנת, ולא רואה
בתלמיד לקוח וזו בעיה. יחד עם זאת, אני לא רוצה שייראה כאילו אני תוקפת את
משרד החינוך. אנחנו חיים זה לצד זה שנים רבות וכל אחד פועל בדרכו".
האם אתם חשים במיתון?
"מרגישים היטב. המיתון מקשה על כושר התשלום של אנשים, והם דורשים פריסת תשלומים
גדולה יותר".
המחירים שלכם הם מהיקרים בענף. כ-5,000 שקל לקורס הכנה לפסיכומטרי ו-8,000
שקל שכר לימוד לשנה בתיכון. האם אתם מורידים מחירים על רקע המצב?
"אנחנו לא זולים, כי אנחנו קודם כל מוסד פרטי והשירות שלנו הרבה יותר טוב ויקר.
יש לנו עלויות שלא קיימות בחינוך הרגיל, ואנחנו נאלצים לגבות כסף בהתאם. אנחנו
באים לקראת תלמידים שמתקשים לשלם, באמצעות פריסות תשלומים ובמתן מלגות לתלמידי
תיכון נזקקים, שמביאים אישורים מתאימים. במקביל, אנחנו מצמצמים בהוצאות שונות
כמו בפרסום".
האם הפרסום עוזר?
"בערוץ 10 יש לנו בימים אלה קמפיין פרסומי לבתי-הספר התיכוניים, אך אני מפקפקת
ביכולתו לקדם משמעותית את המותג אנקורי. הפרסום בכלי התקשורת משפיע בעקיפין.
מה שעובד זו המלצה שעוברת מפה לאוזן. המלצה של תלמיד מרוצה שווה עשר פרסומות
בטלוויזיה. לכן חשוב לנו לתת שירות טוב לתלמידים".
מקלט לפליטי מכון שחר
בעקבות הקשיים שאליהם נקלעה אשתקד רשת מכוני "שחר" של
אורה שיינרמן, שהחלה את דרכה כמורה למתמטיקה באנקורי, נאלצה שיינרמן, לסגור
את בתי-הספר שלה לבחינות בגרות ופסיכומטריות. מאות תלמידי מכון שחר, ששילמו
מראש, נותרו חסרי אונים. שיינרמן אמרה אשתקד ל"גלובס", כי התלמידים יכולים
להשלים את לימודיהם באנקורי תמורת תשלום סמלי.
הסכום הסמלי שעליו דיברה שיינרמן, הגיע למאות ואפילו לאלפי שקלים לתלמידים
שנרשמו מראש למספר גדול של קורסים. אנקורי, שנתנה מקלט לכאלף "פליטי" מכון
שחר, דרשה מכל תלמיד תשלום של 350 שקל לקורס של 2-1 יחידות בגרות, ו-475 שקל
לקורס של 5-3 יחידות בגרות.
מדובר בעיסקה משתלמת לאנקורי?
"לא נעים לחזות בהתמוטטות של מכון שחר. כשגוף מתמוטט בענף, הציבור מאבד את
האמון בכל העוסקים בו. לכן החלטנו לקלוט את תלמידי מכון שחר, מרביתם חיילים
משוחררים ותלמידי תיכון, תמורת תשלום נמוך. הפגיעה במוניטין של הענף באה לידי
ביטוי בדרישתם של התלמידים לקבל ערבות בנקאית על הכסף שדרשנו מהם".
הסכמתם לתנאי זה?
"לא. עם כל הכבוד, אנקורי הוא בית-ספר גדול, ותיק וחזק".
קליטת תלמידי מכון שחר, לא הייתה הפעם הראשונה. באנקורי כבר נקטו דרך כזו בשנות
השמונים. "בעבר קלטנו את תלמידי בית-הספר "קולג' תיכון" מרמת-גן, שנסגר מסיבות
כלכליות".
רכשתם בתי-ספר שנקלעו לקשיים?
"ב-1980 רכשנו את בית-ספר "בוחן", שנסגר מסיבות כלכליות. ב-1988 רכשנו את בית-ספר
תיכון סוקולוב-לאור".
הענף מגלגל 150 מיליון שקל בשנה
מדיווחי חברת ביזנס-דאטה עולה, כי מספר גדול
של מכוני הכנה לבגרויות ולבחינות פסיכומטריות - שוק המוערך ב-150-100 מיליון
שקל בשנה, נקלעו בשנת 2002 לקשיים, בעקבות המיתון והתחרות ביניהם, וגם בעקבות
החלטה לאפשר קבלה לאוניברסיטה על סמך ציוני בחינת בגרות בלבד.
האם גם אנקורי יושפע מכך?
הפגיעה בבחינות הפסיכומטריות לא תשפיע עלינו לרעה, משום שבכל מקרה בחינות הבגרות
רלוונטיות לקבלה לאוניברסיטה".
בימים אלה נערכים באנקורי לקליטת כ-100 מבין 150 תלמידי כיתות י'-י"ב של בית-הספר
התיכון פיטמן בת"א, שנסגר בחודש יוני השנה.
האם גם תלמידי פיטמן ישלמו סכום "סמלי"?
"הם ישלמו רק עבור אירועים חברתיים. הם לא נדרשים לשלם שכר לימוד".
האם קליטת תלמידים מבתי-ספר כושלים תמורת סכום נמוך, לא מתנגשת עם כך שאתם
חברה פרטית-עסקית, שמטרתה לעשות כסף?
"משרד החינוך משלם לנו את שכר הלימוד של התלמידים".
האם עסקי חינוך שונים או דומים לעסקים אחרים?
"זה שונה, כי אנחנו עוסקים בילדים, שהם נושא עדין ורגיש יותר מחברות לייצור
מוצרים למשל. עם זאת, העסק שלנו דומה לעסקים אחרים בכך שהוא חברה פרטית, שצריכה
לשאת את עצמה ולא יכולה להרשות לעצמה להפסיד. אין מי שיכסה לנו גירעונות. העסק
שונה גם בכך, שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כל הזמן. מבחן התוצאה שלנו הוא
בציונים. אנחנו עומדים למבחן כל הזמן".
את בוגרת החוג לפילוסופיה ולספרות. אין לך הכשרה לניהול, ובכל זאת את מנהלת
רשת גדולה.
"לא צריך ללמוד ניהול כדי לנהל חברה. צברתי הרבה ניסיון, למידה, הסקת מסקנות,
רגישות ואינטואיציה. אני לא מנהלת לבד את הרשת. בראש כל קמפוס (בית-ספר תיכון)
עומד מנהל. כל אחד מהם שותף לניהול ולקבלת החלטות. אנחנו מקיימים פגישת עבודה
אחת לחודש, שבמהלכה מעלים בעיות ופתרונות".
כתבות
ני"ע
