"בעוד שעה בדיוק נדע במי בחרה שרון", פתח אקי אבני ושיקר במצח נחושה. זה לקח
שעתיים. בתוכנית הקודמת הוא אף הבטיח "שתהיה לכם בסוף הפתעה גדולה מאוד", וגם
זה היה כמובן שקר. שום הפתעה, מה? אתם ידעתם שהיא תיקח את יואב.
אמרתם את זה הרי אחד לשני היום בעבודה לפחות שש או שבע פעמים. נו מה, היא רצתה
אותו מהרגע הראשון. לא נורא, יהיו להם ילדים יפים ומשעממים. בכל ערב לפני השינה
הם יקריאו להם את "המרד" של בגין, הספר שאבא ארז מול המצלמה לפני שעבר לגור
עם אמא, ובשבתות הם ילכו לסבתא ויאכלו שם עוגות מלוחות עד שיחנקו.
זהו הסיפור של התוכנית הזאת. היא הייתה מזוייפת ושיקרית מהרגע הראשון עד לאחרון
ובכל זאת היא הייתה סוחפת לגמרי. מי שראה פרק אחד, תיעב. מי שראה את הפרק הבא,
כבר התמכר.
זוהי טלוויזיה, לרעה ולטובה. אי אפשר שלא לסלוד, אי אפשר שלא לאהוב. את אותו
הדבר אפשר כמובן להגיד גם על "קשת". זה הרי היה הקיץ שלה, הלא כן? הזכיינית
הזו היא נכון לעכשיו יואב שרווד של עולם הטלוויזיה. הרישיון נמצא בכיסה והיה
שם מהרגע הראשון. טלעד, להלן גדי, יכולה לעפעף בעיניה היפות כמה שהיא רוצה
עם "הסופראנוס" ו"זהות בדויה". "רשת", עם הילדותיות הרודריגואית שלה בכלל מחוץ
למשחק.
"קשת" היא הזכיינית איתה אנחנו הולכים למיטה בסוף הקיץ הזה. כלפי חוץ היא הכי
חתיכה, הכי אטרקטיבית ובכל זאת כמו חתן חידון התנ"ך מתגנבת רגע לפני שסוגרים
את הדלת התחושה שאין בה דבר, ושעם זה אנחנו עומדים להיות תקועים, אחרי הקיץ
הזה, לכל החיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
