בודד ועוד בודד

מדינת ישראל חילקה בשנים האחרונות אלפי דונמים, בתשלום מגוחך או בלי תשלום כלל, להקמת חוות בודדים. בארץ קיימות כ-60 חוות בודדים. 25 מהן לא קיבלו אישורי בנייה מגורמי התיכנון. במרביתן בוצעה בנייה לא חוקית. חלק מהן ממוקמות באזורים בהן על פי תוכניות מתאר ארציות אסורה בנייה כלל. המדינה איננה אוכפת על הבודדים את חוק התיכנון והבנייה ואיננה דואגת להריסת מבנים לא חוקיים. בחלק מהמקרים היא אף יוצאת מגידרה להגן על עברייני הבנייה.

בשנתיים האחרונות אישרו מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות הקמת 17 התיישבויות בודדים חדשות. ביולי השנה הודיעה מדינת ישראל לבג"צ, כי איננה מתכוונת להמשיך לחלק בלי מיכרזים קרקעות להקמת חוות בודדים. אבל, מתחקיר "גלובס" עולה, שלמרות הודעת המדינה מתכוונים משרדי החקלאות והתשתיות לחלק בקרוב במתנה אלפי דונמים נוספים, המיועדים להקמת 30 חוות בודדים חדשות לפחות. המתיישבים החדשים יקבלו את הזכות לבנות בית על קרקע שתימסר להם בחינם או בתשלום מגוחך של %5 מדמי החכירה.

הנימוק הרישמי למסירת קרקעות בשיטה זו הוא "הבטחת השליטה של המדינה בנקודות אסטרטגיות". האסטרטגיה של משרדי החקלאות והתשתיות נתונה כנראה לפרשנות רחבה - שני המשרדים מתכוונים למסור בשיטה זו גם קרקעות בין חדרה לבנימינה, ושלוש משפחות מאושרות עתידות לקבל בקרוב את המתנות, בלי מיכרז ובמחיר סימלי.

תחת המסווה של מסירת קרקעות להתיישבות בודדים, מתכוונת המדינה לחלק גם קרקעות להקמת חדרי מלון. חמש משפחות מאושרות עתידות לקבל זאת במתנה. אחת מהן תקבל קרקע בלב אזור בנימינה - מקום בו חצי דונם לבית אחד עולה כ-250 אלף דולר. תכפילו בשמונה לפחות.

רשויות התיכנון מתנגדות מזה זמן רב להקמת חוות בודדים, אבל עומדות חסרות אונים כשהבולדוזרים מגיעים לשטח. והם מגיעים. רק לאחרונה כבשו כלים כבדים שתי נקודות, שעתידות להפוך חוות בודדים בנגב. חלק מחוות הבודדים הקיימות וחלק מהחוות המתוכננות ממוקמות באזורים אסורים לבנייה, למשל באזורים המוגדרים בתוכניות מתאר ארציות כשמורות טבע ונוף.

רשויות התיכנון גם אינן מצליחות לאכוף הריסה של מבנים לא חוקיים בחוות בודדים קיימות. המתיישבים הבודדים זוכים להגנת משרדי החקלאות והמינהל. רק לאחרונה הודיעה מדינת ישראל לבג"צ, כי אינה סבורה שיש לפנות מתיישב בודד, למרות שביצע בנייה לא חוקית על קרקעות שנמסרו לו לחקלאות, ובכך, גם לעמדת הפרקליטות, הוא הפר את החוזים שנחתמו עימו.

המדינה הודיעה לבג"צ כי היא מסתפקת בנכונות של עבריין הבנייה לתקן את ההפרות ולהגיש תוכנית בנייה מסודרת. המקרה הבודד משקף את הכלל - רשויות המדינה נוטות להתעלם מעבירות בנייה של מתיישבי חוות בודדים. למראית עין מאפשרות הרשויות לפקחים מטעמן לחבר אינסוף דוח"ות פיקוח, אבל דינם של הדוחו"ת להיגנז בארכיונים.

לתופעה מנסים להתנגד בעיקר האירגונים הירוקים. אותם מעניין אולי פחות ההיבט הציבורי של מסירת קרקעות ללא מיכרז במחירים מגוחכים, ויותר שמירה על הטבע והנוף. בעיני בכירים אחדים במשרד החקלאות ובסוכנות היהודית נתפסים הירוקים כטרדנים ממש. הירוקים ביקשו מהרשויות, למשל, לטפל בבנייה לא חוקית בחוות בודדים באזור יודפת. זאת לאחר שבמקום בוצעה בנייה הנוגדת 4 תוכניות מתאר ארציות, ביניהן תוכנית המתאר הארצית תמ"א 31).

נוכח מבול פניות הירוקים, ביקש אחד הבכירים בסוכנות את עזרתו של מנכ"ל משרד החקלאות, דני קריצ'מן, "בנפנוף הירוקים מהעיניים". קריצ'מן קרא את המכתב והעיר בכתב ידו לנחמה רונן, מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה: "עד כמה אפשר להציק לאנשים טובים".

הירוקים נואשו כנראה ממלחמה בטחנות רוח. בשבוע שעבר ביקשו עמותת אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע סיוע מבג"צ. הם ביקשו להפסיק עבודות בשתי התיישבויות בודדים חדשות בנגב - שתי התיישבויות בהן לא אושרה תוכנית בנייה אבל עבודות הכשרת השטח בהן החלו.

חוות שמשון בבג"צ

חוות שמשון של אמיר דרומי נמצאת על יד צומת נחשון, מרחק 30 דקות נסיעה מתל אביב. היא משתרעת על פני 853 דונם, הכוללים את מבני חירבת איסמאללה. את הקרקע קיבל דרומי מהמינהל בשנת 83', למטרות מרעה ועיבוד חקלאי.

דרומי הפר את החוזים החקלאיים והתגורר באחד המבנים. המינהל לא התנגד, למרות שבעבר השקיע כספים בפינוי אותם המבנים ממש. בנוסף ביצע דרומי בנייה לא חוקית בחווה. הוא גם גילה נדיבות ושיכן חברים במקום. נוכח ההפרות נשלחו לדרומי התראות רבות. דרומי נימק את שיכון החברים בטעמי ביטחון וסיוע בעבודות החקלאיות.

באמצע העשור ביקש דרומי לקבל מעמד של מתיישב בודד. שר השיכון לשעבר, בנימין בן אליעזר, התנגד. הנימוק: התנגדות המועצה האזורית מטה יהודה להקמת התיישבות בודדים והעובדה שהקרקע שייכת בחכירה לכפר אוריה.

בשנתיים האחרונות חידש דרומי את הפניות להכיר בו כמתיישב בודד. באפריל 98' הודיע מנכ"ל משרד החקלאות קריצ'מן למינהל מקרקעי ישראל, כי הוא ממליץ לאשר לדרומי את המעמד הנכסף. ביולי 98' הוחלט במשרד התשתיות "לעשות בחודשים הקרובים כל מאמץ להסדרת מעמדו של דרומי". כפר אוריה עתר לבג"צ.

המדינה הודיעה לבג"צ, כי כפר אוריה טועה והקרקעות לא הוחכרו לו מעולם, וכי המגורים של דרומי במקום עלו בקנה אחד עם אישורי המינהל, אך הודתה שדרומי הפר במידה לא מבוטלת את החוזים שנחתמו עימו. בסיכומו של דבר הצהירה המדינה, כי היא מסתפקת בנכונות עבריין הבנייה לתקן את ההפרות ולהגיש תוכנית בנייה מסודרת. כל זאת למרות התנגדות המועצה האזורית, שהסכמתה להקמת יישוב בודדים היא תנאי ראשון לאישורו.

דרומי השיב לבג"צ, כי יש לדחות את העתירה מנימוקים של שיהוי. בכתב התשובה הסביר, כי הקרקע הוקצתה לו לאחר שהשתלם בניו זילנד, שוודיה וארצות הברית, בגידולים אורגניים. "מדובר בכלל בניסיון חלוצי", כתב. להגנתו הציג דוחו"ת המצביעים על כך, שבאופן כללי לא היתה לו כל אפשרות לפנות לרשויות התיכנון להסדיר את עניינו.

שופטי בג"צ שאלו את נציגי המדינה שאלות קשות. הם לא הצליחו להבין מהיכן מתחיל הבלגן. בלשון משפטית הם ביקשו את התייחסותו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לפרשה. בלשון עממית הם ביקשו לדעת למה בדיוק מקבל דרומי גיבוי מהמדינה?

שמונה חדרי מלון

הוועדה המחוזית המופקדת על התיכנון בצפון הארץ החליטה ביולי השנה להפסיק לאשר התיישבויות בודדים. מסיבה זו סירבו ועדות התיכנון לאשר למשה לב, איש משרד הביטחון לשעבר, הקמת התיישבות בודדים בנבי הודא (על יד שאר ישוב בצפון עמק החולה). אלא שלב כבר קיבל מהמינהל את הקרקע בלי תשלום (בהרשאת תיכנון) והקים בה בוסתן חקלאי המכונה בוסתן חיים. לב לא נשבר מהסירוב והגיש תוכנית בנייה חלופית, בה ביקש מרשויות התיכנון לאשר לו הקמת 8 בתי מלון.

ועדות התיכנון המקומיות והמחוזיות סברו כנראה, שתוכנית פונדק קטן היא פיצוי הולם, ואישרו את התוכנית. הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית לא כל כך התלהבה. היא שלחה את התוכנית להתייחסותם של עורכי תמ"א 12 (תוכנית המתאר הארצית לתיירות). האחרונים העדיפו לא להכריע בסוגייה והודיעו, כי התמ"א איננה מתייחסת למצבים מסוג זה.

בקשתו של לב אמורה לשוב בחזרה לוועדה לשמירה על קרקע חקלאית. "זו איננה התיישבות בודדים", אמר לב בתגובה. אלא שבמינהל מקרקעי ישראל ובמשרד החקלאות ממשיכים בכל זאת להתייחס לתוכנית של לב כאל התיישבות בודדים הכוללת מלונאות. לא בכדי ממשיכים בשני המשרדים לראות בפרוייקט התיישבות בודדים - אם ישנו את עמדתם לא יוכלו להקצות ללב את הקרקע למלונאות, בחינם ובלי מיכרז.

מי זה טוני הופמן?

טוני הופמן, מכל אנשי חוות הבודדים, הוא בעל השם המוכר ביותר בקרב חברי מועצת מקרקעי ישראל. במשך חודשים ארוכים התנוסס שמו על סדרי יום של ישיבות מועצת מקרקעי ישראל. הופמן ביקש לקבל אישור להקים חוות בודדים מעל מושב רמות, בקרקע בה הקים לפני שנים רבות חוות סוסים ובקר. מהבחינה הטכנית ביקש בעצם לאשר לו הקמת בית על קרקעות המדינה החקלאיות.

שר השיכון לשעבר, בנימין בן אליעזר, סירב לאשר. מבחינתו הופמן היה צריך לפעול כמו כל אדם אחר המבקש לגור באזור. לקנות וילה בסביבה ולא לבנות בית על קרקעות חקלאיות ולשלם למינהל תשלום סימלי. לאחרונה חודשה בקשתו.

כשנמאס דורשים מהמדינה גם פיצוי

'חוות אלה' ממוקמת על גבול הר חברון סמוך לשטח האימונים 309. במקום שתי משפחות של מתיישבים בודדים המוגדרים "כמתיישבים לא ממוסדים". במילים אחרות מדובר במתיישבים שלא קיבלו אישור מאף אחת מהרשויות לשבת במקום.

לאחת המשפחות נמאס, וכעת היא דורשת מהמינהל לאפשר לה למכור את הזכויות שאין לה. לפי שעה המינהל מתנגד. לא ברור כיצד תסתיים הפרשה. יכול להיות שאנשי 'חוות אלה' יטענו, שיש להם חזקה מתוקף ישיבה ארוכת שנים בקרקע.

הנימוק הזה איננו אמור לעזור נוכח חוות דעת של פרקליטות המדינה משנת 95', בה נקבע כי חזקה בת 10 שנים איננה דרך חוקית להכשרת עניינים מסוג זה. אלא שתקדימים של שימוש בסעיף זה מספרים סיפור אחר לחלוטין.

הדרישה של תושבי 'חוות אלה' מעלה סוגייה ציבורית נוספת. על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל יכולים תושבי חוות הבודדים המוסדרות, למכור את הזכויות שלהם בקרקעות. הקרקעות, כאמור, נמסרו להם למטרות שמירה על נקודות אסטרטג יות, בחינם או בהנחות גדולות, אבל הדרך ל'מסחרה' פתוחה