הושק מכון ננוטכנולוגיה באוניברסיטה העברית

בהקמת המכון לננואפיון הושקעו 5-6 מיליון דולר, ולפי סער מדובר בריכוז משאבים נדיר גם ברמה עולמית. מכיוון שמדובר במכון חדש, שאינו מתבסס על שידרוג מכון קיים, כל המכשירים המשמשים אותו הם בני אותו דור - גם כן מקרה נדיר יחסית.

"תחום הננו מייצג בעיה בסיסית בהקשר של מחקר מדעי: אנחנו מייצרים אובייקטים ברמה הננומטרית, והכלים המקובלים לאפיין ולהסתכל על אובייקטים המיוצרים במעבדה אינם ישימים בתחום הזה", הוא מסביר את הרקע להקמת המכון. "כמעט כל מדען וכל מעבדה מחזיקים במיקרוסקופ אופטי. בתחום הננו, אנחנו לא יכולים יותר להשתמש בכלים הללו. אנחנו נדרשים לכלים חדשים, שמתאפיינים במחיר גבוה.

"אי לכך הגענו למסקנה, וכנראה שגם מקומות אחרים ילכו בכיוון הזה, שאין היגיון ואין יכולת לאפשר לכל חוקר שימוש אינדיבידואלי בכלים מסוג זה, ויש צורך בריכוז משאבים. לכן הקמנו מרכז שמשרת את כלל החוקרים בתחום. אנחנו מציעים להם מגוון כלים שלא היה מבייש אף מוסד אקדמי, ובמקביל הכשרנו צוות גדול של אנשי סגל שמתמחים באותם המכשירים".

אותם אנשי הסגל לא רק מספקים שירותים טכניים - הם ממש משתתפים במחקרים שמבוצעים באמצעות הכלים במחקר, ולמעשה הם מצטרפים לשורת החוקרים החתומים על המאמרים הנולדים מאותם המחקרים.

המכון פתוח בפני חוקרים מכל המוסדות האקדמיים בארץ, ואף משתף פעולה עם גופי מחקר מסחריים בתעשיות ההיי-טק והביוטק. מחירון השירותים שמציג המכון מורכב משלושה סוגי לקוחות: חוקרי האוניברסיטה העברית, חוקרי מוסדות אקדמיים אחרים וגופים תעשייתיים. המחירים נעים בין 10 דולר ל-90 דולר לשעת עבודה. לדברי סער, כיום משלמים גורמים תעשייתיים סכומים הגדולים פי שלושה-ארבעה מסכומים אלו.

* "גלובס": אתם פועלים כמרכז רווח?

סער: "המרכז לא צריך להראות רווחים בסוף השנה, אבל הוא כן צריך להיות מסוגל לתחזק את עצמו ולנהל את עצמו כיחידה פיננסית סגורה. מקובל לחשב את העלות השוטפת כ-10%-15% מעלות ההקמה, כך שמדובר בלא מעט כסף. אנחנו גובים תשלום בסיסי ביותר, בכל קנה מידה, שנועד לשלם את עלות התפעול היומיומי הבסיסי".

* מה עוצר את הננוטכנולוגיה להתנתק מתואר "הדבר החם הבא" ולהפוך לדבר החם העכשווי?

"במידה מסוימת, למרות שאנחנו לא תמיד מגדירים זאת כחלק מהננומדע והננוטכנולוגיה, מתעשיית המיקרואלקטרוניקה נשאר למעשה רק השם, והיא כבר מזמן תעשיית ננואלקטרוניקה. אותם מעבדים שנמצאים בכל מקום מיוצרים בטכנולוגיה של 100 ומשהו ננומטר, ובקרוב ייוצרו רכיבים בטכנולוגיה של 90 ננומטר. אבל אנשים רבים לא יכללו את הפעילות הזו בתוך הגדרת הננוטכנולוגיה, מכיוון שהדיסציפלינה של מיזעור ואינגטרציה של מספר גדול של רכיבים על גבי אותו השבב מתקרבת לאט-לאט לקצה גבול היכולת שלה.

"הננומדע שם דגש על כיוון התפתחות שונה: אם הגישה הקלאסית של המיקרו-אלקטרוניקה היא Top-Bottom, כלומר למזער תכנון קיים, הננומדע הולך בגישת ה-Bottom-Up, כלומר להתחיל מהרמה האטומית ולבנות את הרכיבים משם. אלו שתי גישות שונות בתכלית, והננוטכנולוגיה הולכת בעיקר בכיוון השני, שמאפשר לשבור את המגבלות ולהגיע לרמת הננומטרים הבודדים.

"לדעתי, כמו במקרים רבים בעבר, הגישה שתנצח תהיה הגישה המשולבת, שתאפשר להתקדם - אבל לא תדרוש לוותר על ההשקעות העצומות וחסרת התקדים של התעשייה במו"פ עד היום, בעיקר בתחום הסיליקון".

* אלו יישומים יפרצו את הדרך?

"לפני 20 שנה, עסקתי בתחום האלקטרו-אופטיקה. היו לנו קצת לייזרים, אבל במשך שנות דור דיברו על הלייזר בתור פתרון שמחפש בעיה. לא ידעו מה לעשות עם זה, חוץ ממחקרים, ותראה מה קרה בשנים האחרונות. הדברים התחילו לאט - מספר יישומים בודדים, כמה מערכות צבאיות, מדי טווח, קוראי ברקוד - ולפתע, כל התקשורת היום היא תקשורת אופטית.

"זה לא קורה בין לילה. מתחילים עם היישומים הפשוטים, שניתן ליישם אותם באופן מיידי, ורק בהמשך הדרך הולכים לדברים המתוחכמים יותר. אי אפשר לקפוץ לסוף הדרך. מי שצופה שבתוך 10 שנים כל הסובב אותנו יוחלף ליישומים מתחומי הננו, כדאי שיהיה יותר עם רגליים על הקרקע".