האם עו"ד יורם טורבוביץ', המועמד הכמעט ודאי לרשת את רובינשטיין, מתאים לתפקיד היועמ"ש?

והמזל שיחק גם הפעם. זהר החליט להסיר את מועמדותו, וטורבוביץ', שמעולם לא הזיע יותר מדי בשביל תפקיד, הפך למועמד המוביל. כנראה שהמשחק נגמר: ראש הממשלה, אריאל שרון, הבהיר בפגישה עם חברי הוועדה, כי בעצת היועץ המשפטי לממשלה, הוא לא יתערב במינוי היועץ הבא. זאת בשל ההכרעות האמורות להתקבל בעניינו, בפרשת האי היווני ובפרשת סיריל קרן. שרון הודיע, כי כל מועמד של שר המשפטים, יהיה מקובל עליו, וקרא לוועדה לתמוך במועמדו של שר המשפטים, יהיה אשר יהיה. למעשה, תומך שרון במינוי טורבוביץ', מועמדו של לפיד.

לפיד מתפעל מאוד מהמועמד שלו, טורבוביץ', שהחליף את מועמדו הקודם, זהר. הוא איש מאוד מרשים, הוא אומר עליו, עם רקורד יוצא מן הכלל.

כשלפיד פנה בזמנו לטורבוביץ', והציע לו להיות מועמדו, הוא הבהיר לו שהוא ברזרבה, למקרה שמועמדו המועדף, זהר, לא ייבחר. לטורבוביץ' זה לא הפריע במיוחד: במקרה הגרוע ביותר, הרזומה המפואר שלו יכלול גם מועמדות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לפרנסתו הוא לא צריך לדאוג: כשפרש מדסק"ש, לאחר שניהל אותה, ולא בהצלחה רבה, טוענים רבים, קיבל פיצויי פרישה של למעלה מ-6 מיליון שקל. לפני מספר חודשים, קיבל עבור תיווך בעיסקת אי.די.בי, מטעם המוכרים, משפחת רקנאטי, עמלה של כ-20 מיליון שקל. בעיתונות נכתב אז, כי זהו הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם בשוק המקומי למתווך בודד.

מאיפה נחתה המועמדות הפתאומית של טורבוביץ'? לפיד אמר בזמנו, כי ידידים העלו באוזניו את שמו של טורבוביץ'. לפי אחת הגירסאות, מי שהעלה את השם הוא עו"ד דן מרידור. מרידור, כזכור, היה אמור להיות חבר בוועדה לאיתור יועץ משפטי לממשלה, מטעם הממשלה, ואולם משהבין לפיד כי לא יהיה רוב לבחירתו, העמיד לבחירה את דוד ליבאי.

כך כנראה, קרה גם עם המועמדות של זהר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה: משהבין לפיד כי לזהר עלולה להיות בעיה לעבור את סף הוועדה, שריין את טורבוביץ'.

צחוק הגורל: מרידור, שנדחק על ידי לפיד אל מחוץ לוועדה, הוא בסופו של דבר מי ש"ימליך" כנראה, מחוץ לשורות הוועדה, את היועץ המשפטי לממשלה הבא.

יורם טורבוביץ' נולד לפני 45 שנה בתל-אביב. עד לפני מספר שנים התגורר בירושלים, אך כיום הוא מתגורר בצפון תל-אביב. הוא נשוי לענת, המתמחה באמנות ממזרח אסיה ומורה לאנגלית בתיכון, ויש להם ארבע בנות.

הוא סיים את לימודי המשפטים בשנת 85', בהצטיינות כמובן. עם סיום לימודיו, עבר להתמחות בבית המשפט העליון, אצל השופטת בדימוס מרים בן-פורת. יחד איתו התמחו עו"ד רם שמגר, בנו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, ועופר נמרודי, מו"ל מעריב.

עם שמגר הוא בילה גם את החלק השני של ההתמחות, בעת שהתמחה אצל עו"ד אמנון גולדנברג. טורבוביץ' ושמגר, וכן עו"ד זאב שרף, היו המתמחים בצוות של גולדנברג, יחד עם עורכי הדין עזגד שטרן, רובי בכר ואלקס הרטמן. הרטמן הוא כיום חבר בוועדה לאיתור יועץ משפטי לממשלה.

עם סיום התמחותו, עבר טורבוביץ' לארה"ב, ושם עשה מאסטר ודוקטורט בביה"ס למשפטים של אוניברסיטת הארווארד, בתחומי דיני חוזים, בוררות בינלאומית, דיני חברות, משפט חוקתי והגבלים עסקיים. את עבודת המאסטר עשה בתחום פרשנות חוזים ואת הדוקטורט, בתחום הסכמי הסחר של מדינת ישראל עם הקהילה האירופית ועם ארה"ב.

במקביל ללימודיו, עבד טורבוביץ' בשני משרדי עו"ד גדולים בניו-יורק. עם חזרתו לארץ, בשנת 90', התמנה ליועץ המשפטי של משרד התמ"ס. שנתיים לאחר מכן התמנה כממונה על ההגבלים העסקיים, והקים את הרשות להגבלים עסקיים ואת מחלקת החקירות שלה.

עד אליו, היה תחום ההגבלים העסקיים בלתי קיים, למעשה. טורבוביץ' הקים גוף עם שיניים, שהפך לאימת המונופולים במשק. עו"ד רובי בכר: "הוא הקים שם מערכת פלילית מההתחלה ועד הסוף. לא היתה שם בכלל מחלקת חקירות, והוא הביא לשם חוקרים רציניים ופרקליטים רציניים".

חמש שנותיו של טורבוביץ' ברשות להגבלים עסקיים, נחשבות לשנים מפוארות ברקורד שלו. שר המשפטים לפיד: "מה שהוא עשה ברשות להגבלים עסקיים, זה לא ייאמן".

בשנת 98' מונה טורבוביץ' למישנה למנכ"ל דסק"ש, ובחלוף זמן קצר, למנכ"ל. הוא נהנה ממשכורת עתק, ולאחר מכן, מפיצויי עתק. ניסיונו הניהולי בדסק"ש נחשב לא מזהיר, שלא לומר, כישלון עסקי.

ביחס לתקופה, אומרים מצדדיו, לא ניתן לראות זאת ככישלון; מלבד ההשקעה הכושלת של תבל בערוצי זהב, לדבריהם, היו גם הרבה השקעות מוצלחות. מה עוד, שההשקעה הכושלת בערוצי זהב, נעשתה עם שותפים עסקיים שאף אחד מהם אינו קוטל קנים: שמואל דנקנר, אליעזר פישמן, ונוני מוזס. העובדה היא, שמשלמי המשכורת שלו, משפחת רקנאטי, לא ראו בזה כישלון, שכן לאחר מכן שילמו לו סכום עתק כמתווך מטעמה בעיסקת אי.די.בי. (כאמור, כ-20 מיליון שקל).

הקהילה המשפטית מתייחסת למינויו הצפוי של טורבוביץ' ברגשות מעורבים: מצד אחד, אין חולק על כישוריו יוצאי הדופן. מצד שני, מושמעות טענות לגבי חוסר ניסיונו בתחום הפלילי.

טורבוביץ' מוכר כאדם מבריק, כריזמטי, יצירתי, בעל יכולת ביצוע. בתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים, הוא הוכר כאדם בעל יכולת עמידה וחוט שידרה, שאינו חושש להתעמת מול הבכירים שבבכירים, ולא עושה חשבונות, גם לא לחברים.

כך למשל, כשהחליט להעמיד לדין את עזי לוי, לשעבר מנכ"ל מגדל, בפרשת קרטל חברות הביטוח. לוי הוא בן זוגה של פרופ' גבי שלו, שהיתה עד לאותה פרשה ידידה טובה של טורבוביץ'. טורבוביץ' היה המתרגל שלה באוניברסיטה, ולאחר מכן הם גם לימדו יחד.

לטורבוביץ' אישיות כובשת: הוא סימפטי, שנון ובעל חוש הומור, וקשה למצוא אנשים שיש בליבם עליו. יש לו פרסטיז'ה של אדם הגון, וגם ממלכתי: גם כשעסק בתחום הפרטי, נקרא לשמש חבר בוועדות ציבוריות שונות: הוא היה חבר בוועדה לגיבוש מדיניות וכללים לפתיחת התחרות בתחום התקשורת הנייחת; שימש כיו"ר של הוועדה הציבורית מקצועית מטעם הממשלה לניהול ציבורי חדש; חבר בוועדת מיכרזים וועדת איתור מועמדים למינויים בשירות הציבורי, וכן היה חבר בוועדה לבחינת ריכוזיות הבנקים ושליטתם על נכסים ריאליים, והוועדה לבחינת הקמת איזורי סחר חופשי.

כיום הוא משמש כחבר מועצה בקרן ירושלים, חבר הוועד המנהל של האוניברסיטה הפתוחה, וחבר הנהלה במכון הישראלי לדמוקרטיה.

הטענה המרכזית שמעלים המתנגדים למינוי טורבוביץ' היא חוסר הניסיון שלו בתחום הפלילי. תחום ההגבלים העסקיים, שבו עסק, טוענים משפטנים רבים, הוא רק פיסה צרה בעולם המשפט הפלילי. במסגרת היותו הממונה על ההגבלים העסקיים, אמנם הגיש כתבי אישום, אך כאמור מדובר בתחום אחד בלבד, ובכתבי אישום בודדים.

כנ"ל לגבי תחום המשפט המינהלי. העובדה הזו, סוברים לא מעט משפטנים, תקשה עליו למלא את התפקיד היטב, שכן ראש התביעה הכללית, חייב להיות אוטוריטה מקצועית, וחלק הארי של עבודתו, הוא בתחומים הללו. אומר משפטן: "כדי להצליח בתפקיד הזה, הוא אמור להיות בעל ניסיון עשיר בתחום המשפט הפלילי. ניסיון כזה יכול להירכש או בעבודה רבת שנים בפרקליטות, או כעורך דין בתחום הזה. הגשת מספר בודד של כתבי אישום בהגבלים עסקיים, לא יכולה להיחשב כניסיון בהובלה וניווט של תיק פלילי. יועץ משפטי לממשלה צריך לדעת להעריך סיכויים של תיק בבית המשפט, ולו אין מספיק ניסיון בתחום הזה".

ניסיון צר בתחום הפלילי

אומר משפטן מהאקדמיה: "לדעתי, הוא מינוי הרבה פחות טוב מרובינשטיין. המשפט הפלילי, זה ממש לא הביזנס שלו. הוא לא היה עורך דין, שופט, סניגור או תובע. כולם רוצים שיבוא לתפקיד מישהו מהשוק הפרטי. בסופו של דבר, אלה שיודעים למצוא עדות נכונה ויודעים איזה בדיקות לבצע, לקרוא תיק ולהעריך את הסיכויים שלו בבית המשפט, הם אנשי הפרקליטות".

אומר משפטן בכיר: "הידע במשפט צריך להיות אוטוריטי לכיסא הזה. אז אומרים: הוא מבריק, הוא ילמד מהר. אבל כיסא היועץ המשפטי לממשלה הוא לא מקום לסטאז".

"איך", תוהה משפטן בכיר אחר, "הוא ימלא עשר שנות פסיקה? הרי כבר שנים הוא לא עוסק בעולם המשפט, אז הוא יישב וייקרא בסופי שבוע פסקי דין של עשר שנות פסיקה? אני מעדיף אדם כמו אלי זהר, שחי את עולם המשפט, יודע מה זה בית משפט, ויודע מה זה לנצח תיק ומה זה להפסיד תיק".

לפיד אמר בהקשר זה, כי גם שני יועצים משפטים דגולים בעבר, היו חסרי ניסיון בתחום הפלילי: מאיר שמגר, שהתמנה לאחר מכן כנשיא בית המשפט העליון. והנשיא הנוכחי, אהרן ברק, שבא מהאקדמיה.

ההשוואה הזו, עם כל הכבוד, לא במקומה, טוענים משפטנים. ראשית, שמגר היה לפני כן הפצ"ר (הפרקליט הצבאי הראשי), כך שלא ניתן לומר עליו שהיה חסר ניסיון בתחום הפלילי.

באשר לברק, הוא אמנם הגיע מהאקדמיה, והיה חסר כל ניסיון מעשי, אך ברק חי את עולם המשפט כל חייו, ורק את עולם המשפט. חוץ מזה, ברק הוא ברק, וכמוהו יש מעטים.

מעבר לכך, מדגישים המתקוממים נגד ההשוואה, מדובר בתקופות אחרות לגמרי. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לובש כיום צורה שונה לחלוטין מאשר התפקיד בזמנו: הרבה יותר תובעני, מורכב, ונתון לביקורת. כך שלא ניתן לגזור, להשליך ולהשוות, בין אז לעכשיו.

ויש גם מי שמלינים על הקשר של טורבוביץ' עם בעלי ההון: כנציגו של רקנאטי, או כמי שייצג את בנק הפועלים בפיטורי 900 העובדים. מעבר לניגוד אינטרסים אפשרי, יש החוששים כי יש בכך כדי ללמד משהו על השקפת העולם של טורבוביץ' ועל הזדהותו עם בעלי ההון.

מצדדיו של טורבוביץ' הודפים את הטענות בדבר חוסר ניסיון בתחום המשפט הפלילי. מה שטורבוביץ' עשה ברשות להגבלים עסקיים, הם אומרים, היקנה לו ניסיון עצום בתחום ניהול תיקים פליליים: הקמת מחלקת חקירות מאפס, וניהול מערך חקירות, הם לא דבר שניתן להתעלם ממנו. אומר משפטן בכיר: "ראש התביעה הכללית צריך להיות מופקד על כל התביעה הכללית, על הטיפול המשטרתי והחקירתי. בתחום הפלילי, לאף אחד מהמועמדים אין ניסיון יותר מאחרים. אין אף אחד שהוא מושלם ועונה על כל התחומים. אף אחד לא נולד לתפקיד הזה".

הפליליסט הוותיק, עו"ד חיים משגב, חולק על הדברים. "הם שוב עושים טעות: ממנים אדם ללא שום ניסיון, שמעולם לא פגש עצור בבית המעצר, מעולם לא ישב מול משפחה, או מול חשוד, או מול אנשים שעומדים להגיש נגדם כתב אישום. אדם שגלימתו לא ספוגה בריחות בתי המעצר או בדמעות אחיות, או ילדי חשודים. עיקר העבודה שלו תהיה לפתוח בחקירה, להגיש כתב אישום, או לסגור תיק. זו בחירה אומללה. מדברים כל הזמן על כך שצריך לבחור סוף סוף לתפקיד אדם שיש לו ניסיון, שהופיע בבתי משפט, שחקר עדים, שניהל מו"מ עם הפרקליטות, שיודע מתי צריך לסגור תיק, ומתי לא, ומתי יש ראיות ומתי לא. הוא התעסק בקרטלים. הוא כל כך לא ראוי לעניין זה.

"יש מועמדים טובים פי כמה. אני אזכיר רק את השופט מודריק, שהיה לא רק שופט במשך שנים, אלא גם היועץ המשפטי של המשטרה ושל השב"ס. אדם שמכיר את כל הרבדים של הנושא. יש אנשים שחיים את העולם הפלילי במשך עשרות שנים, שחקרו עדים, ששמעו, שנתקלו במצוקות, הגישו בקשות לחנינה, למחילה, לסגירת תיק, לעיכוב הליכים. הוא יהפוך שבוי בידי פרקליטים מנוסים בפרקליטות המדינה, וגם לא יהיה תוקף מוסרי להחלטות שלו, לשום כיוון".

"לדרוש מראש המערכת להיות המקצועי יותר מכולם", אומרים מקורביו, "זה כמו לדרוש שמנצח על תזמורת יידע לנגן על כל הכלים. מנצח צריך לדעת לנצח על התזמורת. מה שחשוב לתפקיד, הוא ניסיון מוכח בניהול מערכות, ואומץ לב. ואת זה טורבוביץ' הוכיח, ובגדול".

בכלל, הם אומרים, העובדה שכמחצית מעיסוקו של רובינשטיין בתחום הפלילי, לא מחייבת שכך גם יהיה בעתיד. אולי הגיע הזמן לעשות רענון של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה: להאציל סמכויות רבות כלפי מטה, ולהותיר בידי היועץ המשפטי לממשלה רק החלטות משמעותיות בתחום הפלילי, כמו בתיקים של נבחרי ציבור, ותיקים בעלי משמעות עקרונית. זה יותיר לבעל התפקיד, אפשרות להתמקד בהחלטות המשמעותיות באמת ובניהול המערכת.

מקורבי טורבוביץ' מדגישים את הבנתו בתחום העסקי-כלכלי, החסר כיום במערכת. לדבריהם, טורבוביץ' חי את העולם העסקי, ויוכל לתת החלטות מעשיות, ולא כאלה שלא ניתן לעמוד בהן.

לפחות שני משפטנים בכירים, כוססים ציפורניים בציפייה דרוכה. האחד, הוא עו"ד דורי קלגסבלד. קלגסבלד קיבל במקומו של טורבוביץ' את בוררות הנפט היוקרתית של קצא"א, מידיו של שר האוצר בזמנו, סילבן שלום, לאחר שהדרג המקצועי במשרד העביר אותה לטורבוביץ'. בעקבות פירסום הפרשה בעיתונות, חדל קלגסבלד לדבר עם טורבוביץ', ובאחר המקרים בהם ייצג משרדו צד בבוררות בפני טורבוביץ', ביקש המשרד להעבירו מתפקידו כבורר.

קלגסבלד מייצג את ראש הממשלה, אריאל שרון, בתיקים הפליליים. אם ימונה טורבוביץ', יידרש להכריע בעניינו של שרון. יש כאן מילכוד מסויים: אם יכריע לרעתו, תמיד יהיה אפשר לומר שהיחסים עם קלגסבלד השפיעו על ההכרעה. מצדדי טורבוביץ' אומרים, שמי שמכיר אותו יודע שהוא יחליט לגופו של עניין.

המשפטנית השנייה היא המישנה ליועץ המשפטי לממשלה, דידי לחמןמסר. בזמנו, השניים נכנסו לעימותים מקצועיים משמעותיים, בעת שטורבוביץ' שימש כמנכ"ל דסק"ש, ולחמןמסר, מצד הרגולטור. לחמןמסר אמרה כבר מזמן, בלי קשר לטורבוביץ', כי לא תסיים את הקריירה המקצועית שלה בתפקידה הנוכחי. היא גם התבטאה בזמנו, כי החלטתה אם להישאר או לפרוש, תלויה בשאלה מי יבוא אחרי רובינשטיין. נראה, שטורבוביץ' יהווה תמריץ חזק מספיק מבחינתה, כדי לפרוש. קשה להניח שהשניים יצליחו לעבוד יחד בהרמוניה.

מה שאולי אי אפשר להגיד על דפוס העבודה שצפוי לטורבוביץ' עם פרקליטת המדינה, ארבל. מקורב לשניים מעריך, שהשניים דווקא יצליחו לעבוד יחד בשיתוף פעולה. "הוא בחור חכם ויודע להתנהל. אם ינהגו איתו כהלכה, תהיה הרמוניה ביניהם. הוא זקוק לה והיא תתרגל להיות זקוקה לו".

בינתיים, מכל מקום, טורבוביץ' כבר קיבל מסרים מכמה מבכירי הפרקליטות, שישמחו לעבוד איתו. לך תדע, ממה זה נובע: האם משמחה כנה, או מצפיית פני עתיד, ורצון ליצור יחסים עם הבוס המיועד.

ההערכה היא, כי על אף החוסר המסויים שלו בתחום הפלילי, ייהנה טורבוביץ' מרספקט כלפיו מצד מערכת הפרקליטות. יש הטוענים, כי אולי דווקא האישיות המתונה שלו, שיודעת להלך בין הטיפות ולגשר, תשחק לטובתו, אחרי הלוחמנות שהציגה הפרקליטות בשנים האחרונות, אולי לוחמנות יתר.