"מדובר ביצירת מעמד חדש של חסרי בית"

"אסור בשום אופן לשנות את חוק הגנת הדייר, לא כי החוק טוב אלא כי כל שינוי עלול להיות בסופו של דבר רק לרעת הדיירים", אומרת יו"ר הארגון הארצי היציג להגנת הדייר, יוכי יהל. "הרעיון של ביטול החוק משמעו זריקה לרחוב של אזרחים ותיקים, ומדובר ביצירת מעמד חדש של חסרי בית. ככל שמתעמקים בחוק מגיעים למסקנה, שיש להניח לו למות ולא לשנותו בכפייה".

בארץ כ-35 אלף דיירים מוגנים וכ-15 עסקים בשכירות מוגנת. בעלי הבתים פועלים רבות לשינוי החוק בטענה שהוא פוגע בזכויותיהם הבסיסיות כבעלי רכוש. הדיירים טוענים, שגם להם יש זכויות מוקנות בחוק שאין לפגוע בהן. לדברי יהל אסור לשכוח, שהעיסקה שנחתמה בין בעל הבית לדייר היא עיסקה לכל דבר, ולכן אין להעלות על הדעת דרישה לשנות את העיסקה לטובת צד אחד בלבד, כמו שאיש לא יעלה על הדעת לגלח את שכונות העוני במרכזי הערים בשל היותם הפסד נדל"ני.

יהל מתנגדת להשוואת הדיירים המוגנים לדיירי הדיור הציבורי, שאת שכר הדירה שלהם החליטה הממשלה להעלות במסגרת חוק ההסדרים. לדבריה, דיירי הדיור הציבורי לא שילמו דבר עבור הזכות להתגורר בדירה, ולכן אין שום מקום להשוואה.

יהל גם דוחה את הטענה לפיה בעלי הבתים הם ציבור מקופח. לדבריה, רובם מכרו מזמן את הדירות לחברות פיננסיות, חברות ביטוח, קבלנים, בנקים ומשרדי עורכי דין, שרכשו את הבתים מיורשים במחיר נמוך, כאשר השקעתם הוחזרה להם תוך שניים עד שלושה חילופי דיירים. לטענתה, עם כל חילוף זוכה בעל הבית ב-40% דמי מפתח. בחלק מהמקרים התבקשו דיירים לשלם דמי הסכמה כאשר ביקשו לשפץ את הנכס. ההשקעה בנכס המשופץ עברה כמובן לבעל הבית.

עוד טוענת יהל, ש-80% מהדיירים הם אנשים מבוגרים, ולכן ההצעה לתת להם פיצוי הולם בתמורה לפינוי, משמעותה זריקתם לרחוב, שכן הכסף לא יספיק להם לרכוש דירה חלופית. לטענתה, במקומות רבים ניסו דיירים לרכוש את הדירה, אך בעלי הבית לא הסכימו לכך. משמעות הדבר היא, שמדובר בעיסקה לא רעה בכלל.