הפואטיקה של המוסר

פרופ' נוסבאום, למרות שאינה מוכרת כל כך בישראל, היא פילוסופית אמריקנית חשובה הניצבת בשורה הראשונה של הוגי הדעות בני זמננו, לצד תיאורטיקנים כמו נעם חומסקי וז'אק דרידה.

" זהו הראשון מבין ספרי שמתורגם לעברית ואני מקווה שלא האחרון, זהו גם הספר הקצר ביותר שלי, בדרך כלל אני כותבת ספרים מאוד ארוכים...", אומרת נוסבאום שהגיעה אתמול לביקור בארץ לכבוד המאורע. "אני מאד נרגשת מהעובדה שהספר שלי תורגם לעברית. בתור יהודיה, יש לי אהדה גדולה לישראל".

נוסבאום, ילידת 1947, התגיירה בשנת 1969 בעקבות נישואיה לבלשן היהודי אלן נוסבאום. למרות שהשניים כבר התגרשו מזמן היא ממשיכה לקיים אורח חיים יהודי-רפורמי. "המשמעות של להפוך ליהודייה, עבורי, הייתה ועדיין, החובה להיאבק למען צדק חברתי. היהדות הרפורמית באמריקה מחוברת באופן מובהק לשאיפה לצדק חברתי".

נוסבאום ידועה בתור פילוסופית שאיננה מסתפקת בהתבודדות במגדל השן האקדמי, היא מנסה להשתמש במוח שלה באופן שיעזור לתקן עוולות חברתיות ושישפיע על חייהם של פרטים, זאת בניגוד לדימוי המקובל, שלפיו פילוסוף הוא טיפוס מרוחק ומנותק שעוסק ברעיונות מופשטים בלבד.

"את יודעת", היא אומרת, "בעת העתיקה זה בכלל לא היה כך, אני התחלתי את חיי האקדמיים בלמידת ההיסטוריה של הפילוסופיה היוונית והרומית, והפילוסופים האלה שחקרתי, כמו אפלטון ואריסטו, היו מאוד מעורבים בפוליטיקה של זמנם. אפילו בתקופות קרובות יותר, אנשים כמו רוסו, קאנט וג'ון סטיוארט-מיל שהיה אפילו חבר פרלמנט".

ב"צדק פואטי" טוענת נוסבאום שקריאה ברומנים יש בה כדי לפתח רגישות מוסרית אצל הקורא, שההיכרות עם הדמויות מאפשרת לו לחוש רגשות חמלה כלפי האחר ויחד עם זאת להכיר בשוני שלו. נוסבאום, שבילתה שנים במכון לפיתוח חקר הכלכלה (יחד עם הכלכלן, חתן פרס נובל אמרטיה סן (Amartya Sen בניסיון להגדיר מחדש את היסודות האתיים של הכלכלה, מתנגדת לחשיבה תועלתנית וקרה המתייחסת לאנשים כאל נתונים סטטיסטיים.

העצה הפרקטית שלה, בספר הזה, היא להכליל קריאת רומנים בתוכניות הלימודית של בתי ספר למשפט. את עיקר טענותיה היא מדגימה באמצעות הרומן "ימים קשים" של צ'ארלס דיקנס, הדוגמאות המבדחות שהיא מביאה מתוכו, הופכות את הקריאה בספר לקולחת ופשוטה להפליא.

הטענות הפשטניות לכאורה שב"צדק פואטי" זכו כמובן גם לביקורת. מתנגדיה טענו בין השאר, שהיא הופכת את הקריאה לאינסטרומנטלית וגוזלת את ההנאה שבה, ושגם הנאצים, למשל, קראו ספרות יפה. אולי כדי להדגים חמלה לאחר מהי, נוסבאום החליטה להקדיש את ספרה ברחשי חיבה לאחד מאותם מבקרים, המשפטן והכלכלן ריצ'רד פוזנר.

יש מסר ספציפי, עבור ישראל, שהייתי רוצה להעביר לנו באמצעות הספר?

"יש לי דעה, אבל כמישהי חיצונית אני מרגישה שאני מעדיפה לא לבטא אותה. עם זאת, אני חושבת שהאופן שבו ספרי משקף את הגזענות וחוסר השוויון האמריקניים יכול להיות מתורגם לכל מיני סוגים של אי-שוויון חברתי, והקושי שהם יוצרים עבור חברה מוסרית".

איזה אפקט יכול להיות לספר הזה?

"ובכן, כתבתי את הספר בראש ובראשונה לאנשי משפט. וגם לשופטים ולעורכי דין יש כוח חברתי. כנראה מתכוונים ללמד את הספר הזה בכיתות בבתי ספר למשפטים כאן בארץ, וזה מאוד משמח אותי".