סדנאות היזע

השיטה השיווקית שעל פיה עובד "הפורום של לנדמרק" היא הפנטזיה של כל איש עסקים: הלקוחות, המשלמים בין 1,500 ל-1,750 שקל, הופכים תוך כדי שהותם בסדנה לאנשי מכירות. נוסף על כך, אחוז לא מבוטל ממסיימי הפורום ממשיכים לסייע ללנדמרק אדיוקיישן בעבודות התנדבות: החל בהעברת סדנאות וטלמרקטינג וכלה בעבודות אדמיניסטרטיביות כמו שיווק, מכירות, תרגום ורישום.

חבר מביא חבר ייתכן מאוד שקיבלתם טלפון מפתה מאחד שחווה וסיפר איך חייו השתנו ללא הכר ושכדאי לכם לבוא. כדי להבין מה מתרחש בפורום השתתפנו באופן מלא באחד המפגשים של החודש האחרון.

בראשיתו של הפורום מבטיחה מיכל, מנחת הפורום, שהמשתתפים בו עומדים לעבור תהליך "מדהים, נדיר ומיוחד" שישנה את החיים. כבר ביום הראשון מטלפנים רבים מהמשתתפים לקרוביהם שאיתם לא דיברו למעלה מעשור, לבני משפחה שיש איתם נתק פיזי או רגשי או לבני זוג לשעבר. שיחת הטלפון מלווה על פי רוב בבכי הדדי, ולאחריו קובעים המשתתפים פגישה עם אותו קרוב או חבר.

את ההתרגשות חולק המשתתף עם שאר הנוכחים בפורום, ואלו מתגמלים אותו (בלשון הפורום: "מוקירים אותו") במחיאות כפיים, המובילות יותר ויותר משתתפים לעלות על הבמה ולהשמיע וידוי.

כל כמה דקות מנהלת מנחת הפורום קמפיין פרסומי ללנדמרק. אחת המטרות העיקריות של הפורום היא לעודד את המשתתפים להזמין כמה שיותר מכרים לערב ההיכרות, שבו אנשי לנדמרק עטים על המוזמנים להירשם, במסווה של הוויה נרגשת המעודדת פתיחות והפגנת רגשות.

לעתים מופעל על המשתתפים לחץ כבד ואף טורדני מצד המנחה וצוות הסיוע. לעתים תכופות יותר התכנים המועברים בפורום מושתתים על טכניקת השיווק מבית היוצר של לנדמרק. בפגישה שעוסקת בפחד מכישלון, לדוגמה, מדגישה המנחה כי "אי הזמנת אורחים לערב המבוא מבטאת פחד מכישלון. תשתחררו מהפחד, תזמינו אורחים".

דוגמה נוספת: לאחר שאחד המשתתפים שוחח עם הוריו אחרי יותר מעשור של התרחקות וניכור והביע בפניהם את אהבתו אליהם, מיכל מקרבת אותו לשלב הבא: איך לגרום להוריו להגיע לערב הסיום של הפורום. ככלל, מיכל מתעניינת בדרך שבה המשתתפים עומדים לשכנע את קרוביהם להגיע לערב הסיום הנכסף ומציעה את עזרתה האדיבה באימון אותם משתתפים, כדי שיידעו איך להביא את קרוביהם. שאלות כמו: "כמה אנשים הולכים להזמין יותר משלושה אורחים?" חוזרות ונשנות. או אז מציגה מיכל את המושג "אפשרות לבונוס". כאן לא מדובר בבונוס כספי, אלא בססמאות שאמורות לגרום לאותו משתתף, הנמצא בסיטואציה רגשית ורגישה במיוחד, לשכנע את מכריו להירשם ולהרגיש יחד איתם "נפעם ומלא השראה מהאפשרות".

כשאחד המשתתפים התרעם בפני מיכל שהוא עובר סחיטה רגשית איומה והוא אינו מתכוון לשתף פעולה עם לנדמרק, הוא זכה לתגובה: "אתה פחדן", תגובה שחזרה כמה וכמה פעמים, בתוספת המשפט: "זה לא עסקים, מדובר ביחסים".

חשוב לציין שאין זו יוזמה פרטית של מיכל. אף שחברת לנדמרק מכחישה ומאשימה את מיכל בהגדלת ראש ובהתלהבות מוגזמת, מבדיקה שעשינו נמצא שהשיטה הזאת מופעלת בקבוצות פורום אחרות בארץ ובעולם.

היום השני כבר ביום השני של הפורום טענו לא מעט משתתפים שכל המטרה שלו היא לעשות כסף על גבם תוך כדי ניצול החולשה שלהם והכאב האישי שהם עוברים. "זה ממש מוציא לי את החשק להזמין מישהו", מספר אחד הבוגרים. "זו מניפולציה זולה במלוא מובן המילה. הם מטפסים על החולשות שלנו בזמן שאנחנו בעיצומה של סערת רגשות.

"כל מה שאני זוכר מהסוף שבוע הזה הוא שאני חייב להביא אליהם כמה שיותר אנשים, שזה במילים פשוטות: לעשות להם את העבודה, להיות פראייר ולהביא להם כסף. אנחנו בכלל לא מעניינים אותם, הם רואים אותנו כפנקסי צ'קים פתוחים. זה אבסורד, אני מרגיש ששילמתי 1,500 שקל בשביל להיות איש המכירות שלהם".

"לדעתי הם יורים לעצמם ברגל", הלין משתתף אחר. "על כל אחד שנרשם הם מפסידים שלושה שלא נרשמים. אני מתוך עיקרון לא מתכוון להזמין אף אחד לערב המסכם".

לעומתם, יש המשתדלים לאמץ גישה פוזיטיבית ולראות את חצי הכוס המלאה: "אני מסכימה שהפנייה בוטה", אומרת שלומית (שם בדוי), בת 45 מאזור המרכז. "כל משך הקורס ניסיתי להתעלם מהנושא הזה של השיווק, כי מה שבאמת היה חשוב לי הוא הדבר שלשמו באתי - לחדש את הקשר ביני ובין אחי הבכור אחרי נתק של 14 שנה. או.קיי, הם משווקים את עצמם וגורמים לנו לשווק הלאה. זו הדרך שלהם להביא עוד אנשים לפורומים הבאים. הרי אם הם יפרסמו מודעה בעיתון זה ייצא זול ואנשים לא יבואו. אני את שלי השגתי, נפגשתי עם אחי ואני מאושרת. אני לא הולכת להיות קטנונית בעניין הזה של יחסי הציבור והמכירות".

- מארק ניימט ממחלקת המדיה של לנדמרק אדיוקיישן, אתם נוקטים טקטיקה של שטיפת מוח?

"אין שום שטיפת מוח בפורום של לנדמרק. בישראל אנשים מפחדים לצאת פראיירים, אז אנשים בישראל יותר רגישים בעניין הזה. יש רגישות רבה בישראל לא להיות פראייר".

- לקרוא לאחד המשתתפים "אתה פחדן" בפני אולם מלא רק בגלל סירובו לשכנע את קרוביו להירשם לפורום, בעודו בעיצומה של סערת רגשות, לא נראה לך מניפולטיבי?

"התשובה היא לא".

- משתתפים רבים מרגישים שמנצלים את החולשות שלהם לטובת קידום המכירות של לנדמרק. האם זו המטרה העיקרית של הפורום?

"מניסיון, יש פעמים בפורום שהמנחה גרם למשתתפים להרגיש שהם נלחצו. וכשזה קורה אנחנו רוצים לדעת על זה, כדי שנוכל לתקן את זה. אין לנו כל כוונה שהלקוחות שלנו לא יהיו מרוצים או שידחפו אותם. כמו בכל עסק, יש פעמים שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו כמו שצריך, ויש פעמים שכן. הפורום לא היה מצליח כל כך בכל העולם אם הלקוחות לא היו רואים בשיתוף עם חבריהם ומשפחותיהם חשיבות עליונה".

לא טיפול אינסטנט רוברט טוד קרול, מחבר "המילון הסקפטי", ספר עב כרס שיצא לא מכבר בארצות הברית, מגדירו כ"ספר חובה נגד שרלטנים". לפורום של לנדמרק מקדיש קרול פרק נרחב, ובו הוא סוקר את המודל הארגוני והעסקי של לנדמרק, ומבסס טענותיו על שילוב בין מחקרים לחוות דעת של פסיכולוגים מומחים בעלי שם עולמי. אלה בחרו להתייחס ללנדמרק במונחים של "שטיפת מוח", "כת", "מיסיונריות", "פנאטיות ללנדמרק", ומזהירים מפני תופעות לוואי כמו פיטורים והתמוטטות נפשית, העלולות להופיע בעקבות השתתפות בפורום.

קרול מוסיף כי הפורום הוא "מסגרת סמכותית ורודנית". את אחד המאמרים בספר כתב פרופסור מיכאל לנגון, פסיכולוג קליני, חוקר אקדמי ומומחה לכתות הפועל בארצות הברית. במחקר שעשה ביקש לאבחן את המאפיינים הפסיכולוגיים של משתתפים בקורסים של מודעות עצמית. הוא מצא שהרוב המכריע של הנרשמים לפורום של לנדמרק ולסמינרים השונים של מודעות עצמית הם "אנשים תלותיים ולא מסופקים החשים מידה מסוימת של דיכאון".

לנגון מוסיף ואומר שהציפייה הטבעית לשינוי מצד אנשים שעברו חוויות וטלטול נפשי רציני בפורום מובילה אותם לחשוב שבזכות הפורום הם נעשו יותר מסופקים ופחות אבודים. בפועל, הוא אומר, אין זה כך: "אופייני שמשתתפים בסדנת מודעות יזקפו את תחושת השיפור לזכות הפורום, אך תחושות אלו מופרכות מעיקרן. בנוסף, תחושת השיפור שלהם לא עולה בקנה אחד עם שיפור ההתנהגות שלהם בפועל. רק משום שהם מרגישים שהרוויחו משהו לא אומר שהם אכן הרוויחו. מחקרים הוכיחו שהרגשה של של זכייה או רווח מהשתתפות בסדנאות מודעות עצמית לא מביאה לשינויים מועילים בהתנהגות".

שניים מבוגרי הפורום של לנדמרק רואים במסקנותיו של לנדון אמת לאמיתה: "את ההתמוטטות הנפשית חוויתי ארבעה חודשים אחרי הקורס", מספרת שושנה (שם בדוי), בת 35 מגבעתיים, שעברה את הפורום לפני כשנתיים, ולדבריה היא מצטערת על היום שבו כיתתה את רגליה למסדרונות לנדמרק. "אחרי הגירושין שלי הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנה בערך, ותוך כדי הטיפול סיפרה לי חברה על הפורום של לנדמרק. מכיוון שהטיפול הפסיכולוגי לא הביא לתוצאות משמעותיות מבחינתי, ועלותו הייתה גבוהה, החלטתי להשאיר את הפסיכולוג על הולד ולנסות את הפורום. הגעתי לערב מבוא של לנדמרק בבית החייל ושם נרשמתי. היה לי ברור שלא מדובר בתחליף לפסיכולוג, אלא בחוויה שונה לגמרי. לא טיפול על ידי אנשי מקצוע מתחום הרפואה, אלא מסגרת שהבנתי שהוכיחה את עצמה כאפקטיבית. באותו הערב היו הרבה בוגרים של הפורום מכל מיני שנים, שסחפו אנשים, ואני בתוכם, להירשם".

- ומה קרה בקורס?

"ביום הראשון של הפורום הרגשתי ש'הנה חיי עומדים להשתנות'. פגשתי הרבה אנשים שהיו במצבי - גרושים, גרושות, אנשים שנפגעו ממערכות יחסים עם בני זוגם ומשפחתם. כבר ביום הראשון למדנו להשאיר את העבר בעבר, כדי שהעתיד שלנו יהיה ריק ונוכל למלא אותו מחדש. המוטו היה לא להאשים את עצמנו, אלא לקחת אחריות על החיים שלנו ולסלוח לעצמנו. אנשים עלו לבמה בוכים ונרגשים, סיפרו שעשו פריצת דרך בחייהם כשטלפנו לאבא או לאמא, לאחים, לחברים, אמרו שהם אוהבים אותם ורתמו אותם להיפגש איתם. כולם הרגישו 'נפעמים, נרגשים, ומלאי השראה', וגם אני התקשרתי - לבתי, שהייתה אז בת חמש, ולבעלי לשעבר.

"בסוף הערב של היום השני נפגשתי עם בעלי לשעבר. ביקשתי ממנו סליחה על ההתנהגות שלי אחרי הגירושין, והבעתי רצון לחדש את הקשר. לא על בסיס רומנטי, אלא שנחזור לדבר, בשביל הילדה בעיקר.

"בשבועות הראשונים הייתי בהיי לא נורמלי. הילדה הרגישה שאנחנו שוב כמו משפחה, אני הייתי שמחה בשבילה, וביקוריו של בעלי לשעבר נעשו יותר ויותר תכופים. השלב הבא היה אותו תסריט טראומטי שבגללו נפרדנו. התפרצויות זעם מצידו, קנאה, בקשות לכסף. הוא עשה לי בושות בפומבי, והכול לפני הילדה. זו הייתה הטעות הכי גדולה של החיים שלי. שנה וחצי של טיפול עבדתי על להתנתק ממנו, לצאת מהתלות הנוראית הזו, והנה אני, בכבודי, בעצמי וביוזמתי, שוב על תקן הקורבן. הבאתי את עצמי שוב אל פי התהום. כבר רציתי למות, היו לי מחשבות להתאבד. נהיו לי סיוטים, האשמות עצמיות. אם האשמתי את לנדמרק? לא, לא יכולתי להאשים אותם, כי למדתי שם לא להאשים אחרים, והאשמתי את עצמי, אז חשבתי שבצדק. רק בדיעבד, אחרי ההתפכחות, הבנתי שיש שלדים שצריכים להישאר בארון, ושצריך להפעיל שיקול דעת ענייני, נקודתי, פרטני. לא להפעיל את שיקול הדעת של לנדמרק".

אלי אלי גם אלי (שם בדוי), בן 42 מתל אביב, חשב שהפורום של לנדמרק ישנה את חייו. אלי נחל אכזבה לטווח הארוך. בתחילה הכחיש, הוא מספר, אבל אחר כך הבין שמה שכנראה טוב לאחרים לא בהכרח טוב לו. "חשבתי שדברים אצלי ישתנו, אבל עם הזמן חזרתי לעצמי. נשארתי אותו אלי עם אותן בעיות. אני אמנם מודע להן, שלא כמו בעבר, אבל זה אותו אני - עם אותן בעיות בזוגיות, אותו מזג חם, אותן התנהגויות בדיוק. זה היה טוב לתקופה הסמוכה לסיום הפורום והסדנה שאחריו, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נלחם את אותן המלחמות, ויש לי את אותן התלונות כמו קודם, לרוב מול אותם האנשים. מה לעשות, לא הכול תלוי בי, יש אנשים שאי אפשר לשנות אותם, וגם אותי כבר אי אפשר לשנות. אז עברתי את הפורום, הייתי אותנטי, הייתי קשוב לאחרים, דיברתי אחרת עם אנשים בעבודה ובמשפחה, אז מה? מה שהם קוראים 'פריצות דרך בחיים' זה שינויים קוסמטיים, שלא בהכרח נשארים. חברים שלי שעברו את הקורס מרגישים בשינוי לטובה, אבל הם בעיקר משכנעים את עצמם. תשאל את הנשים שלהם, את הילדים שלהם, ותראה מה הם יענו לך. שכמעט כלום לא השתנה, חוץ מכמה נוסחאות שחוקות שהסובבים אותם כבר מכירים. בסוף מה שיוצא הוא צביעות. אתה יודע מה לא בסדר, אתה כאילו יודע מה לעשות, אומר לכולם איך צריך להתנהג לפי כללי הפורום, ובסוף אתה יוצא אידיוט ומרגיש עוד יותר חרא".

איפה הדרך?

לפרופ' דוד גרין, פסיכולוג קליני ומומחה לכתות, יש בטן מלאה על לנדמרק וגופים כמותו. "אני לא השתתפתי בפורום", הוא אומר, "אבל הפורום הגיע אליי". גרין מסביר שהפופולריות של קבוצות כמו לנדמרק נעוצה במבנה האישיות של האדם המודרני, שיש בו פחד להיות חופשי בחשיבה ובהתנהגות. "בגלל המצב האנושי - בדידות, אובדן דרך, תחושת ניכור - להרבה מאוד אנשים יש צורך להיות מונהגים, לקבל תכתיבים, הנחיות, ובמידה מסוימת להיות תחת שליטה. כך נוצרו קבוצות שמלמדות אנשים כיצד לחשוב וכיצד להתנהג".

גרין מדגיש ש"לא מדובר בפסיכותרפיה, אלא בתהליך מאומץ, מובנה ומניפולטיבי, שיש בו מרכיבים של טיפול קבוצתי: לחץ קבוצתי, מרכיבים של וידוי, חשיפה ללא בקרה בפני אנשים זרים. כמו טירונות. זהו מצב שבו האדם נמצא בהשפעה אינטנסיבית, ואפשר להכניס לראשו כל תוכן שהוא. חלק מהפעילות היא 'חבר מביא חבר'. זה נקרא שיווק עצמי, ומבחינת שיווק זה גאוני, מעצם העובדה שהמנחה מוצג כאדם מורם מעם, שאומר: 'רוצה להגיע להישגים? מחפש את הדרך לאושר? המפתח לאושר שלך נמצא אצלי, לא אצלך'".

- זו בעיה?

"אתה צריך לסמוך על המנחה, המטיף. על אותו עיקרון אפשר להלביש כל רעיון. בדרך כלל מדובר בתכנים שגרתיים, ללא עומק פילוסופי או מסר מדהים, אלא כמה עקרונות - שאדם אחראי על חייו מתוך פעולה עצמית שהוא עושה ויכול לראות הצלחות וכישלונות כפעולה רצונית. להשתמש במוצר כי אמרו לך שזה טוב. עם זאת, הפורום מבטא תופעה של מצוקה חברתית וחוסר נחת של הציבור יותר מאשר תחכום שיווקי. אבל כעסק זה יוצא מן הכלל. כל חברה מסחרית צריכה ללמוד מהם".

- אבל יש אנשים שמאוד מרוצים מהפורום, שמרגישים היי אמיתי.

"עצם החוויה יוצרת מצב פסיכולוגי שבו אחרי שלושה ימים של הפגזה בלתי פוסקת של תכנים שמשדרים לך נאמנות, אתה מפתח דיסוננס קוגניטיבי. מה גם שאחרי ששילמת הרבה כסף אתה לא יכול לומר, איזה שטויות, איך נתתי לעצמי ליפול לתכסיס כל כך שקוף".

- אתה לא תשכנע אנשים שמרגישים מאושרים מהתוצאה.

"שינויים של ממש דורשים תהליך ארוך, מייגע, כואב, שגם בטיפול אינטנסיבי, ולא טיפול אינסטנט, קשה להגיע אליו".

אוהב להיות מנוצל אבי שוהם הוא סמנכ"ל SQLink, חברת היי-טק ישראלית מצליחה. את הפורום של לנדמרק הוא עבר לפני שש שנים. כמו בוגרים רבים של הפורום, גם שוהם השתתף בכל טרילוגיית הקורסים של לנדמרק, עד האחרון שבהם (קורס המנחים, הנחשב למתקדם ביותר).

לאחר שסיים את כל הקורסים עבר שוהם את הפורום מחדש, על חשבונו. ואחר כך הוא עשה זאת פעמיים נוספות.

שוהם, כמו כל חניכי קורס המנחים, החל לסייע ללנדמרק עוד בתקופת קורס המנחים: חוץ מהשיעורים עצמם, החניכים מקדישים מזמנם ללנדמרק לפחות שני ערבים בשבוע, ועוד סוף שבוע שלם אחת לשבועיים. כך במשך שבעה חודשים. בתום הקורס החניכים מתחייבים לסייע ללנדמרק לתקופה מסוימת. סיוע זה, כמובן בהתנדבות, בא לידי ביטוי בכמה אופנים: העברת סדנאות שבועיות במחזוריות של כל שלושה חודשים, הנחיית ערבי מבוא והיכרות, טלמרקטינג, אימון חניכים, עבודות משרדיות, תרגום, מזכירות, ועוד.

שוהם הוא אחד מני עשרות בוגרים שנשארו בלנדמרק לאחר תום קורס המנחים כדי למלא את מטלות הסיוע השונות. גם הוא, כמו רבים מהסייענים, מוצא לנכון להדגיש שהוא מקבל מלנדמרק "הרבה יותר ממה שהוא נותן". במילים אחרות, לדידו לא משנה כמה שעות יתרום מזמנו, אי אפשר בכלל להשוות זאת לעומת הרווח האישי שהוא שלו ברמה הנפשית.

- שוהם, אם כבר להתנדב, מדוע לא לארגוני צדקה?

"ההתנדבות היא לא העניין. אני מתאמן על עצמי. אני עושה את זה בשביל עצמי. לנדמרק זה חדר הכושר שלי".

- איזה תרגילים אתה עושה בחדר הכושר הזה? מכין קפה, עונה לטלפונים ושולח פקסים?

"הסיוע שלי הוא לא כזה. אני מאמן אנשים להשתמש בכלים שרכשו ומאמן את עצמי. לנדמרק לא צריכים אותי בשביל לשלוח פקסים".

- אתה קורא לזה אימון, ואפשר לקרוא לילד בשמו: עבודה. אתה לא חושב שמגיע לך כסף תמורת העבודה הזו?

"אני לא מוכן לקבל כסף, כי אז מגרש האימונים שלי יהפוך לחיים".

- לא כסף. החזרי נסיעות, החזרי טלפון, משהו. בשביל הנימוס.

"אם הייתי מקבל אפילו שקל לא הייתי במגרש האימונים. הייתי עובד, כמו בחיים האמיתיים. ותאמין לי שאני לא סתם אומר, אני ידוע כאחד שאוהב כסף".

שוהם נזכר בלא מעט פעמים בעבר שבהן הרגיש שלנדמרק מנצל אותו, ואף יותר מזה, אבל המשיך לסייע לאחר שהגיע לתובנה ש"אתה יכול לחשוב שמנצלים אותך, אבל זו לא האמת".

- איזה ניצול זה אם לא ניצול באמת? ניצול וירטואלי?

"אני עוד הייתי פחות נחמד ממך בנושא הזה, בדעה שמנצלים את המסייעים. אבל הבנתי שהעניין הוא לא אם אתה מרגיש מנוצל או לא מנוצל. זה רק מה שאתה חושב, איך שאתה רואה את זה".

- אתה אומר שהדעה שלי, או הדעה שלך, או בכלל דעות, זה בכלל לא נחשב?

"אני אומר שהשיחה הזו היא פרשנות. היא לא אמת. אתה צריך להפסיק להסתכל על החיים במובן של אמת או שקר, אלא לבדוק אם זה מקדם אותך בחיים".

- עם יד על הלב, אתה מכור ללנדמרק?

"מכור? מה פתאום! בפירוש לא. זה הכול מבחירה, וגם עכשיו אני יכול לקום וללכת".

רן לולה רן גם אבי רן, בן 45 מהרצליה, ראש מחלקת פיתוח בחברת התוכנה אורפק ומ"פ במילואים, מעדיף להשקיע בלנדמרק את מיטב זמנו הפנוי. זה חמש שנים הוא מעביר מדי חודש שני ערבי סיוע ועוד שני ערבי מבוא. וזה עוד לפני שמנהלי לנדמרק מטילים עליו מטלות נוספות.

רן טוען שכיום, שלא כבעבר, הוא מסרב יותר ויותר לבקשותיהם המיוחדות של מנהלי לנדמרק.

רן: "מה גרם לי להוריד את המינון? לא יודע".

- האידאל מבחינת לנדמרק הוא שתקדיש לארגון את כל חייך?

"תראה, לנדמרק פונים לאנשים שיש להם חיים. אבל אני נמנע מלבוא לשם כי זו מעבדה".

- מעבדה למה? לייצור עבדים?

"לא עבדים... פייר, זה מפריע לי. לפחות פעם ביום אני אומר לא לבקשות שלהם".

- זה תחום בזמן, ההתחייבות שלך אליהם?

"תחום בשנתיים, אבל כרגע אני ממשיך. כמו חדר כושר, אחרי אימון בלנדמרק אני מדבר עם אנשים בצוות הלקוחות שלי בעבודה בדרך יותר אפקטיבית. יש אינספור סוגים של אימונים. יש כל מיני קורסים וסמינרים. 500 שקל עולה סמינר, לי זה עולה 250, כי אני מסייע. אבל אני קיבלתי מהסמינר הרבה יותר מ-500 שקל".

- אתה קורא לזה מכון כושר, מהצד זה נראה כמו פקידות אפרפרה.

"אתה יכול לראות בזה פקידות, אתה יכול לראות את זה אחרת. אתן לך דוגמה: נניח שמישהו מהמשתתפים לא יכול להגיע לפורום או לסדנה. אין לו טרמפ, ואני צריך למצוא פתרון, לחשוב איך פותרים לו את הבעיה הזו, איך להתמודד עם הבעיה. זה נקרא להתאמן".

- אתה אדם אינטליגנט, משכיל. אתה לא מרגיש שמשתמשים בך? שמנצלים אותך?

"קודם כול, כן. הם מנצלים אותי. אבל אני שמח להיות מנוצל על ידי גופים שראויים לכך".

- אתה מכור ללנדמרק?

"לא. לא מכור למקום. יש שמכורים, ששורצים שם, נכון. ויש אנשים שבאים כדי להיפגש".

- להיפגש כמו במועדון חברים?

"זה לא מועדון. זה חדר כושר, ואני מזיע".

- אמרת בעצמך שיש אנשים שמתמכרים ללנדמרק. זה לא פסול בעיניך?

"לא כל כך יודע. אם בן אדם הולך ללנדמרק כל הזמן ורק ללנדמרק, הוא מכור. אבל הארגון לא רוצה אנשים כאלה".

זיליונים יש סייענים שלא מסתפקים אך ורק בהתנדבות, הם גם מוציאים מכספם כדי לגרום לאנשים רבים ככל האפשר להירשם. או, במילים של לנדמרק: "יצירה מלא כלום: לחולל אפשרויות מתוך אפשרות לכשעצמה". כזה הוא רוני, ש"חולל אפשרות" לאחייניתו דניאלה, שעברה את הפורום האחרון של לנדמרק בעידודו ובמימונו. דניאלה מגדירה את דודה כ"מכור ללנדמרק", ולדבריה, הוא זה שרשם רבים מבני המשפחה לפורום, על חשבונו.

דניאלה: "זה סיפור מאוד מורכב. היו לו בעיות עם אשתו, עם אנשים בעבודה ועם עצמו. בשבילו זו בריחה מהמציאות. הוא אומר שהטכניקה של לנדמרק היא תקשורת טובה בשבילו, זה כביכול עושה לו טוב. אם הבעיות שלו עם אשתו נגמרו? מה פתאום!

"הוא כל הזמן שם, כבר שנים הוא מסייע להם. הוא עושה בשבילם טלמרקטינג. האבסורד הוא שלנדמרק מדברים איתם על אינטגריטי, אומרים להם לא לעשות שיחות פרטיות מהטלפונים שלהם, למרות שהבן אדם יושב שם שעות בלי תמורה. ומה אם הוא צריך לעשות טלפון דחוף לעבודה, שממנה יצא מוקדם מהרגיל רק כדי לעשות טלמרקטינג בחינם? ומה, שיחות מהנייד שלו על חשבונו הוא לא עושה בשבילם? עושים עליו ועל כל המתנדבים מניפולציה. הם צריכים לרשום לפחות עשרה אנשים בערב, ואם לא מגיעים לרף הציפיות, אומרים להם שהם לא מספיק אסרטיביים, מתעסקים איתם בסוגיה 'למה לא הביאו עשרה' ומזכירים להם שהם התחייבו לרשום עשרה משתתפים חדשים. ואז שוב מאמנים אותם כדי שיביאו עוד".

- ד"ר גרין, איך אתה מסביר שאנשים מבוגרים, משכילים, שחלקם נמצאים בעמדות מפתח, מתמכרים לגוף כמו לנדמרק?

"האשליה של האנשים שנמצאים שם היא מוחלטת. בדיוק כמו התמכרות להימורים - ההרגשה כביכול מצוינת. אתה לא יכול להתווכח עם בן אדם מכור".

- האם הפורום הוא סוג של כת? דת?

"בהחלט מדובר בכת. הקבוצות האלה של מודעות עצמי הן כתות שבהן האדם עובד עם טכניקות מאוד חזקות של שטיפת מוח, מה שקרוי 'שינוי תודעה'. אותם משתתפים מתגייסים למשך כל חייהם להיות חלק מזה. לרוב הקבוצות, ובהן לנדמרק, יש גוון דתי או פסאודו דתי. בחברה שלנו יש הרבה מבוגרים אינפנטילים, והקבוצות האלו הן בעצם תנועות נוער למבוגרים. הנאמנות כלפיהן בלתי מוגבלת, ולכן אותם אנשים ממשיכים לעבוד שם בחינם. אני יכול להבין את זה מבחינה פסיכולוגית - זה ממלא תוכן חדש בחיים. בנוסף, היציאה מהמסגרת של הקבוצה מכניסה באנשים פחד - מריקנות, מפרידה ומכישלון. והפחד מהאמת - מה, עבדתי בשבילם כל הזמן בחינם?"

- חברת לנדמרק מתיימרת ללמד כיצד להשתחרר מפחדים, בעיקר מכישלון. איך זה מסתדר עם הטענות שלך?

"עזיבת המסגרת מלווה ברגשות אשם קשים. זהו ניצול אידאלי - לגרום לאדם המנוצל להיות שלם עם הניצול. ברוב המקרים הקורבן יצדיק את המצב. כשמנצלים אותך אתה אומר: טוב, מגיע לי. להגיד 'עבדו עליי, סידרו אותי' זה להודות בכישלון".

- ובכל זאת, לא כל המשתתפים מתמכרים. יש כאלה שהפיקו תועלת מהפורום. יש כאלה שזה עושה להם טוב.

"יש אנשים עם חשיבה עצמאית שמתוך יכולתם לעשות תהליך בירור פנימי עשויים להפיק מכך תועלת. יש שלוקחים משהו מהפורום. העניין הוא אם הדברים ישימים, ושם הדברים לא ישימים. אלה רעיונות מופשטים, מלאכותיים, ללא תהליך, שלא ניתן לסיים אותם. סתם פעולות ראוותניות".

"מה כת? אין לנו גורו"

- מארק ניימט, לנדמרק אדיוקיישן, אתם אכן כת?

"המילה כת לא מתאימה ללנדמרק. לנדמרק אינה כת. זו לא דת שמאמינים בה, אין כאן מנהיג להעריץ, ולהבדיל מבכת, אנחנו לא מרחיקים אנשים מהמשפחה שלהם. מה שדוד גרין אמר זה הכול שטויות. אם אתה הולך לכתוב שאנחנו כת תציין שרק שני אחוזים מהמשתתפים בפורום נשארים להתנדב. 98 אחוז לא עושים שום דבר".

- הכתבה מדברת על שני האחוזים האלה, שמוציאים כסף מכיסם כדי לעבוד בשבילכם ימים כלילות.

"כי זה כיף גדול בשבילם. הם אוהבים להיות בתוכנית. הם מקבלים ואליוז, ערכים מוספים, כיף להם, הם מרגישים טוב. והם משלמים מעט כסף על הקורסים".

- אתה בעצם אומר שאתם עושים לאנשים טובה שאתם מאפשרים להם להתנדב אצלכם, והחזרי הוצאות כמובן לא באים בחשבון.

"לא, לא עושים להם טובה. הם מתאמנים, ולוקח לנו הרבה זמן לאמן אותם. אנחנו לא משלמים לאנשים בשביל להתאמן".