שופטת המחוזי בת"א, הילה גרסטל, הסירה מועמדותה לכהונת שופטת בבית המשפט העליון

לא בכל יום מסיר מועמד לבית המשפט העליון את מועמדותו. במקרה של גרסטל הדבר מפתיע עוד יותר, שכן היא נחשבה לבעלת סיכויים כלל לא רעים להתמנות. אמנם, היא לא היתה מועמדת של המערכת, אך כפי שאפשר היה לראות מהישיבה האחרונה של הוועדה לבחירת שופטים, תמיכה של המערכת, היא היום כבר לא ערובה לכלום.

ההערכות הן, כי לפחות שלושה מתוך ארבעת מועמדי המערכת, יתמנו בישיבה הקרובה: היועץ המשפטי לשעבר, אליקים רובינשטיין, והשופטים המכהנים בפועל בבית המשפט העליון: אסתר חיות וסלים ג'ובראן. המועמדת הרביעית של המערכת, פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, מתנדנדת, ובחירתה לא בטוחה.

ההערכות היו שבצד השופטים הקבועים, ימונו שופטים מחוזיים לכהונה בפועל בבית המשפט העליון - מה שיסלול עבורם את הדרך למינוי של קבע בישיבה שלאחר מכן. על רקע זה, לגרסטל היו סיכויים די גבוהים.

גרסטל, דבורה ברלינר, אף היא מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ויונתן עדיאל, מבית המשפט המחוזי בירושלים, נחשבו לבעלי הסיכויים הגבוהים יותר מבין המועמדים מקרב השופטים המחוזיים.

גרסטל היתה מועמדת של לשכת עוה"ד; ברלינר, גם של הפוליטיקאים (יהלום, חובש הכיפה, דחף את מינוייה של ברלינר, שהיא דתית). בשלב כלשהו החלה להתגבש מעין הסכמה בקרב חברי הוועדה לבחירת שופטים, כי אם לא ימנה נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, את גרסטל ואת ברלינר לשופטות בפועל, הם יביאו למינויין באופן קבוע.

ברק מתנגד למינוי שופטים שלא כיהנו קודם כשופטים בפועל. על אף התנגדותו, הנוהג הזה נפסק לגבי מועמדים לבית המשפט המחוזי, אך לא לגבי מועמדים לבית המשפט העליון.

בכל אופן, גרסטל לא היתה מועמדת וירטואלית, אלא בהחלט ריאלית. על אף זאת, החליטה, מסיבות אישיות, לפרוש מהמירוץ.

מקורביה של גרסטל אומרים כי מדובר בסיבות אישיות לגמרי. לדבריהם, היא מרגישה שהיא לא מיצתה עצמה במחוזי תל-אביב. גרסטל אחראית בתל-אביב על המרצות פתיחה, ומקורביה אומרים, שהיא מאוד נהנית מכך, וחשה שיש לה עוד מה לעשות שם.

מעבר לזה, יש גם סיבות משפחתיות: בנה התגייס באחרונה, והיא מעדיפה להימצא בקרבת מקום, ולא בירושלים. גרסטל מתגוררת בהרצליה, ומדי יום היה עליה לעשות את הדרך מהרצליה לירושלים וחזרה.

האם יש סיבות נוספות? מכריה מעריכים, שאולי גם עצם העובדה שהיא לא היתה מועמדת של המערכת, השפיעה במידה זו או אחרת, על החלטתה, אפילו בתת-מודע. אומר בכיר במערכת המשפט: "אם אתה לא מועמד של המערכת, באופן טבעי סיכוייך פחותים לעומת המועמדים של המערכת. נראה לי שהיא העדיפה לחכות למצב שבו היא תהיה מועמדת של המערכת".

יש שהעריכו, שאולי החלטתה קשורה בחוסר רצון להתמודד מול חברתה הטובה - אסתר חיות. אך נראה כי אין לכך משמעות. ראשית, כאמור, מפני שנסיבות ההתמודדות שונות - לחיות יש סיכוי להתמנות לשופטת קבועה, בעוד גרסטל - כשופטת בפועל. מה שאומר, שהן לא מתחרות על אותו מקום.

שנית, זה לא יהיה המקרה הראשון שבו חברים טובים מתמודדים על אותו מקום, למשל: מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, שהתמודד על התפקיד מול חברו הטוב, השופט המחוזי, עוזי פוגלמן.

אף שגרסטל נחשבת לאחת השופטות המוכשרות בקרב השופטים המחוזיים בכלל, והיא בעלת מזג שיפוטי, לדעת גורמים במערכת, היא מתאימה יותר באופיה לשבת במחוזי. נכון אמנם, שלא היתה לה בעיה גם להשתלב בבית המשפט העליון, אבל היא, כפי שמגדיר אחד ממקורביה, "צריכה מקום חי: מקום שבו מחליטים על מה שקורה היום, ולא כותבים 'חיבור' תיאורטי על מה שקרה לפני שנים".

מן הסתם, בכך לא נסתם הגולל על בחירתה של גרסטל לבית המשפט העליון, אולי בשנה הבאה, אולי בשנים הקרובות שלאחר מכן. בסך הכל, אומר מקורב, "היא עוד צעירה. יש לה זמן".