ביהמ"ש: "דמי רצינות" בחוזה לרכישת דירה בלא מועד למסירתה - תנאי מקפח

את ריבקין ייצג עו"ד איתן פרנס. התובעת חתמה על מסמך עם החברה, אשר כותרתו היתה "הודעה על כוונה לרכישת דירה". במסגרת ההסכם שילמה התובעת 15 אלף שקל כ"דמי רצינות".

בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות ביחס למועד מסירת הדירה, ובעקבות זאת החליטה התובעת לבטל את ההסכם לרכישת הדירה. לאחר שהתובעת ביטלה את הכוונה לרכוש את הדירה, סירבה החברה להחזיר לה את "דמי הרצינות".

החברה טענה, כי בחוזה מופיע סעיף לפיו מועד מסירת הדירה תלוי במועד קבלת היתר הבנייה, ולפיכך החברה זכאית לגבות את "דמי הרצינות" ששולמו.

בפסק הדין קובע פיינברג, כי ההצעה עליה חתמה התובעת בנוסח חוזה הרכישה, עונה על ההגדרה של חוזה אחיד שבחוק חוזים אחידים. הסעיף הקובע, כי מועד מסירת הדירה מותנה במועד למתן היתר, מדבר בכך על מועד שאינו ודאי. גם החלופה לפיה הצדדים רשאים להסכים על מועד אחר, מתייחסת למועד לא ודאי.

פיינברג אומר, כי תנייה בחוזה אחיד הקובעת מועד מסירה של דירה בפרק זמן בלתי מוגבל ובלתי מתוחם וידוע מראש, היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, משום שמדובר בתנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע החוזה.

לחיזוק הטענה בדבר התנאי המקפח, באה העובדה שקיים סעיף המחייב את הרוכש לשלם לחברה פיצוי מוסכם בשיעור "דמי הרצינות" שהפקיד במקרה שהוא איננו מוכן לחתום על הסכם הרכישה. סעיף זה למעשה שולל מהרוכש את הזכות להתנגד לקביעת מועד מסירה לא ודאי, שהוא בעצמו תנאי מקפח.

פיינברג אומר, כי התעקשות החברה לאחוז את החבל בשתי קצותיו (מצד אחד לעמוד על קביעת מועד מסירה לא ודאי, ומאידך הסירוב לשחרר את הרוכשת מהצעתה מבלי שהיא תוותר על "דמי הרצינות") מהווה ניהול מו"מ שלא בתום לב, וגם זאת בניגוד לחוק החוזים. עם זאת, דחה פיינברג בקשה של התובעת לפיצוי בשל עוגמת נפש.

לאור האמור, הורה פיינברג על ביטולו של החוזה והחזרת 15 אלף שקל ששולמו כ"דמי רצינות" עוד חייב השופט את החברה ב-6,000 שקל הוצאות משפט. (א' 03/11841).