"שחר לוחץ בבטן הרכה של ניסים גאון"

גאון, בנו של המיליונר ניסים גאון, שנקלע להליכי פשיטת רגל, והרצוג, גיסו, בנו של נשיא המדינה לשעבר, חיים הרצוג ז"ל, חויבו לשלם, יחד עם כל הדירקטורים של הבנק, כ-150 מיליון דולר. זאת בגין חבותם לנזקים שנגרמו לו, כתוצאה מתפקודם כדירקטורים. פסק דין נגדם ניתן בשנת 93 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

בעקבות פסק הדין, הגיע הכנ"ר להסכמי פשרה, הם ישלמו 15 מיליון דולר, ועוד 10 מיליון דולר לכשירווח להם. גאון האב היה ערב להסכם. ואולם, לאחר שהספיקו לשלם רק חלק קטן מסכום הפשרה, נקלע גאון האב לקשיים כלכליים, בעקבות חוב של ממשלת רוסיה כלפיו. כתוצאה מכך חדלו לשלם וביקשו להגיע לפשרה חדשה.

גאון והרצוג, שיוצגו לאורך כל הדרך בידי עו"ד מיכאל שחור, ממשרד שנער, שחור, ויסברגר, טענו כי הם מופלים לרעה לעומת הדירקטורים האחרים, שעימם הגיע הכנ"ר לפשרות משמעותיות, כמו הפשרה עם האחים נקש, למשל, בגובה כ-10 מיליון דולר.

בשנה האחרונה התקיימו מגעים אינטנסיביים בין הצדדים, להגיע לסיכום פשרה. גאון והרצוג, המתגוררים בג'נבה, שווייץ, גייסו לצורך המגעים האלה שחקן חיזוק בדמותו של עו"ד דוד שמרון, הפרקליט האישי של שר האוצר, בנימין נתניהו.

הצדדים נפגשו לישיבות רבות, במהלכן גובשו הסכומים שישולמו במסגרת הפשרה - כ-10 מיליון דולר. אלא שרגע לפני, ממש כשהכל כבר כמעט היה סגור, התפוצצה הפשרה. גאון והרצוג טוענים, שהכל התפוצץ על רקע דרישות חדשות שהציב הכנ"ר, ואילו הכנ"ר טוען, כי הדרישות הכביכול חדשות, היו תנאי מרכזי מתחילת המו"מ. הכנ"ר דרש שניסים גאון ימסור תצהיר יכולת כלכלית. גאון סירב.

כתוצאה מפיצוץ הפשרה, פנו שוב הצדדים לבית המשפט, באינספור הליכים. לטענתם, הכנ"ר בחר ללחוץ על הבטן הרכה של ניסים גאון, שהוא בעל הרכוש הכבד במשפחה, וזאת מאחר שלא הצליח להגיע לשלב מתקדם של הליכי גבייה בשוייץ.

עקרונות הפשרה, הם טוענים, כבר סוכמו. על אף זאת, הכנ"ר "מורח" את הזמן ומתעכב בקידום המו"מ, ואף מעלה דרישות "מקוממות ובלתי הגונות", הכל במקביל להמשך נקיטת הליכים קשים, משפילים, הפוגעים בזכויות יסוד שלהם.

כך למשל, בין הדרישות: סילוק ילדי גאון, הדתי, מביה"ס היהודי היחידי בג'נבה, בהיותו יקר, והעברתם לבי"ס ציבורי כללי המיועד לגויים. גאון נדרש להוכיח כי קיימת חובה דתית לשלוח את ילדיו דווקא לבי"ס יהודי. דרישה אחרת, היא סילוק ידו של גאון מביתו, והרצוג מביתו השכור, ודרישה כי יעברו עם משפחותיהם לבית זול יותר. לגאון ילדה בת שנתיים שעברה סמוך ללידה מספר ניתוחי לב פתוח וכל מעבר דירה כרוך בנזק לבריאותה.

הכנ"ר טוען, כי חובם עומד על כ-200 מיליון דולר (כתוצאה מאי עמידתם בהסכם הפשרה הראשון). סכומי חוב כאלה, הם אומרים, יכולים למוטט כמעט כל איש עסקים, אף אם הוא בעל רכוש רב, ולא רק שאין להם סכומים כאלה אלא שעצם הליכים הננקטים נגדם, יגרמו לשלילה מוחלטת של סיכויי הבראה כלכלית לקבוצת החברות של גאון ובכך יביאו הליכים אלה להתמוטטות טוטאלית של כל המשפחות.

הכנ"ר, עו"ד שלמה שחר, מיוצג בהליכים אלה בידי עו"ד סיני אליאס, ממשרד שגב, שייצג את הבנק בכל הליך הפירוק. גאון והרצוג, טוען אליאס, כבר הגיעו להסכמות בדבר סכומי הפשרה, הביטחונות ומועדי התשלום, אך המו"מ לא התגבש בשל נקודה אחת - הודעתו של גאון כי הוא חוזר בו מההסכמה לתת תצהיר יכולת כלכלית במסגרתו היה עליו לפרט את נכסיו, זכויותיו וחובותיו, ואשר היה עלול לגרור סנקציה במקרה של הצהרה כוזבת בכלל. התצהיר אמור להעיד כי מצבה הכלכלי של משפחת גאון הוא בכי רע, כמו שנטען על ידה.

לטענת הכנ"ר סירובו של גאון לתת תצהיר לאחר שתנאי זה סוכם עם משפחת גאון קודם לכן, מעורר חשד כי מצבו הכלכלי טוב מהמצב המוצג בפני הוועדה. והנה, טוען הכנ"ר, במקום לתת מענה לעניין זה, הגישו גאון והרצוג את בקשתם, במסגרתה הם מרהיבים עוז לטעון לחוסר תום לב בניהול המו"מ מצד הכנ"ר.

כיום ברור, טוען הכנ"ר, כי משפחת גאון התייחסה למו"מ שנוהל עימה כעניין טקטי בלבד מתוך תקווה כי עצם ניהול המו"מ יגרום לעצירת הליכי הגבייה, וידחה את תשלום החוב. זו חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים מורכבים, מסועפים ויקרים, אותם נדרש הכנ"ר לנהל במסעו הארוך והיקר לגביית חובם.

"יכולתם הווירטואוזית למנוע את גביית חובם ולהשהות את הגבייה במשך תקופה כה ארוכה באמצעות לוליינות משפטית בשווייץ וישראל", כותב הכנ"ר בתשובה לבקשת גאון והרצוג, "מציגה באור הנכון את ניסיונם להפוך את היוצרות ולהציג עצמם כקרבן של הליכי האכיפה והגבייה הארוכים הנדרשים לגביית חובם. ברור כי התנגדותם למתן תצהיר, אומרת דרשני ויש בה לחזק חשד כי המצגים בדבר יכולתם הכלכלית האמיתית, לא נכונים.

בשבוע שעבר נחקרו שמרון, וכן דוד גאון, בבית המשפט, על ידי עו"ד סיני אליאס. שמרון טען, כי משהודיע לאליאס כי גאון לא מוכן לתת תצהיר, הציע אליאס להמיר זאת לתמורה כספית, של 3 מיליון דולר. לדבריו, הבין כי ועדת הביקורת קיבלה את ההצעה ואולם, לאחר מכן נשמעה גישה להמיר את התצהיר בסכום של 10 מיליון דולר נוספים.

הוא אישר כי גאון הסכים לתת הצהרה מסוימת על נכסיו והתחייבויותיו, אך לדבריו היתה אי בהירות בעניין הזה. לדבריו גאון הסכים לתת הצהרה ולא תצהיר, וכששאר העניין התחדד מאוחר יותר, הוא הודיע כי הוא מעולם לא נתן תצהיר על נכסיו והתחייבויותיו ולכן לא הסכים לעשות זאת גם הפעם. *