מחסום גדז'

ביוני 2002 הגיעה לישראל קמילה טוביאסינס, נערה בת 16 מפולין, צאצאית לחסידי אומות העולם, שהוזמנה לארץ על-ידי ניצולי שואה שהוצלו על-ידי משפחתה. כשהגיעה לנתב"ג, נעצרה טוביאסינס יחד עם קבוצת פולנים, ואחר-כך נלקחה לחקירה בחשד שבאה לישראל כדי לעסוק כאן בזנות. על-פי עדותה של טוביאסינס, היא נחקרה לבדה, בלי מתורגמן, תוך שהחוקרים צועקים עליה ואף סוטרים לה. לבסוף היא גורשה מישראל בבושת-פנים.

המקרה של טוביאסינס אולי אינו מייצג, אבל הוא רחוק מלהיות מקרה בודד. בכמה וכמה אירועים, מדינת ישראל סירבה לאשר את כניסתן של נשים צעירות שבאו בגפן לארץ, בחשד שמדובר בזונות. במקרים אחרים סורבו בקשות לאשרת תייר שהוגשו על ידי מי שנחשדו שבאו לעבוד בארץ. במקרים אחרים, שזכו לתהודה גדולה בתקשורת, לא ניתנה להורים לחיילים יוצאי חבר המדינות אזרחות, בגלל אי-עמידתם בתנאי זה או אחר שקובע חוק השבות.

הרושם שעלה ממצבור האירועים האלה היה של מדיניות נוקשה וחסרת-אבחנה של משרד הפנים, שלא לומר אטומה. ומי שעמד בארבע וחצי השנים האחרונות בשער, כשצרור מפתחות הכניסה לישראל מחובר לחגורתו, הוא הרצל גדז', ראש מינהל האוכלוסין, שבעוד שבועות ספורים ייאלץ להיפרד מתפקידו. יותר מכל פקיד אחר, יותר גם משר הפנים עצמו, גדז', ובעיקר המדיניות שהכתיב, קבעו מי יישאר כאן ומי ייאלץ לעזוב, מי יתאזרח ומי יורשה לכל היותר לשהות כאן על תקן של תייר מזדמן.

"המטפורה שרווחת, כאילו כל מי שמגיעה על עקבים מגורשת מיד, זה קשקוש מצוץ מהאצבע", מגיב גדז'. "לכל סירוב כניסה יש הסבר ואישור. כל דוחות הגירוש זמינים".

מה לגבי הטענה שמשרד הפנים מגרש הורים של חיילים?

"לא היה ולא נברא. לא היה מקרה שבו הורה של חייל גורש מישראל. כל המקרים הווירטואליים שהגיעו לעיתונות נופחו מעבר לכל פרופורציה".

ולמה הם בכלל היו צריכים להגיע לעיתונות?

"כי לצערי, החוק אינו מאפשר לי לפעול בצורה נכונה. כך, למשל, אם הורה של חייל רוצה לקבל מעמד, על-פי חוק אינו יכול לקבל אותו. ההורים האלה נופלים בין הכיסאות, הם לא זכאים לא על-פי חוק השבות ולא על-פי חוק הכניסה לישראל. לא פעם התרעתי על כך וביקשתי שיתקנו את החקיקה בנושא על-מנת למנוע אי-נעימויות. זה לא קרה".

תסכים איתי שבכל זאת היו מקרים שבהם פקידי משרד הפנים פעלו באטימות.

"בהחלט יכול להיות מצב שבו פקיד שנפגש יום-יום עם אוכלוסייה מגוונת, נכנס לדפוס התנהגות מסוים, שיכול להתפרש כלא-ידידותי. אבל בין זה לבין הקצה האחר יש פער גדול מאוד. מי שעבד נכון או בכפוף לסטנדרטים מתוקנים, לא נפגע ולו פעם אחת. במדינה יש נורמות, נהלים וחוקים".

זו בעצם תמצית הטיעון של גדז'. החוק היבש קובע כללים ברורים, הוא רק מיישם אותם כלשונם. אבל כשמחברים את זה עם הרקע הצבאי של גדז', תא"ל (מיל') בתותחנים, עם טון הדיבור וחיתוכו, ומוסיפים את הקשר עם משפחת שרון, מתקבלת דמות שהיחס אליה בהחלט אמביוולנטי.

גדז' נכנס לתפקיד לפני יותר מארבע שנים, לאחר שזכה במכרז חיצוני של משרד הפנים. מדובר באחד התפקידים הרגישים ביותר במדינת ישראל, פוליטית ואזרחית: בתוקף תפקידו חלש גדז' לא רק על מאגרים הכוללים מידע על כל אזרח ותושב במדינה, אלא גם קיבל החלטות שקבעו את גורלו של כל אדם המבקש להיכנס לישראל - ועיצב אגב כך את תדמיתה של ישראל בכל הקשור לזכויות המהגרים אליה.

"אחרי כמעט ארבע וחצי שנים, אני יכול לומר בבטחה שמדובר באחד התפקידים המורכבים ביותר שיש כיום במדינה", הוא אומר. "כל מקרה הוא עוד טופס, אבל אנחנו צריכים להתייחס אליו כאילו הוא עולם ומלואו. כל עוד אתה נותן תשובות שעולות בקנה אחד עם מבקש השירות, הכול בסדר. באופן טבעי, חלק מהבקשות נדחות לאור משמעותן והשלכותיהן. ואז מתחילה הבעיה".

אכן בעיה. היד הכבדה שהניח גדז' על מחסום הכניסה לישראל הצליחה להרגיז הרבה מאוד אנשים, חלקם בעלי השפעה בלתי-מבוטלת - מח"כים מהימין המקורבים לקהילה הרוסית, ועד לפוליטיקאים מהשמאל המחויבים לזכויות-אדם. אלה כמו אלה טענו שהדבקות היתרה שמפגין גדז' במילוי תפקידו היא תוצאה של אידיאולוגיה עיוורת, שאינה מבחינה בשיקולים הומניטריים. התוצאה: לאחרונה החליט שר הפנים אברהם פורז שלא לחדש את חוזהו של גדז', ובשבועות הקרובים הוא יפנה את הלשכה בירושלים, ויעבור לתפקיד הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים - אי-שם בנצרת.

"זו זכות למדינה שאני עובד שלה"

לתפקיד ראש מינהל האוכלוסין הגיע גדז' אחרי התנסות פוליטית קצרה ולא זוהרת: ב-1999 הוא התמודד בפריימריס של הליכוד ונבחר במקום לא ריאלי. לתפקיד במשרד הפנים הגיע לאחר שזכה במכרז חיצוני, לא לפני שבמכרז הפנימי של משרד הפנים לא נמצאו מועמדים מתאימים. שר הפנים היה אז נתן שרנסקי. גדז', הזכירו המקטרגים, שירת תקופה ארוכה יחד עם גיסו של שרנסקי, אל"מ מיכאל שטיגליץ ז"ל. הם גם הוסיפו לא פעם כי המפתח למינויו הוא החסות שמשפחת שרון פרשה עליו, מאז ניהל בהתנדבות את מטה יום הבחירות לראשון הליכוד של אריאל שרון.

גדז' דוחה בתוקף את הטענה כי מינויו היה מינוי פוליטי. "אני לא מבין היכן הבעיה. הוכח שזכיתי במכרז ככל אדם אחר", הוא אומר. "כל הזמן אומרים שאני מינוי של שרון. כשהגעתי ב-1999 שרון היה בקושי ח"כ. אולי בכלל אהוד ברק מינה אותי? הרי גם הוא מכיר אותי, מהצבא. אם שרון הוא זה שמינה אותי, אז מדוע הוא אינו דואג להשאיר אותי בתפקיד?".

אבל לא בטוח שלא היה מי שניסה למנוע את סיום תפקידו של גדז'. "הגורמים שדחפו למינויו של גדז' נעמדו על רגליהם האחוריות כשפורז ביקש להעבירו מתפקידו", טוען בכיר במשרד הפנים. "גדז' סיים את תפקידו רק לאחר שפורז הבהיר שלא יתקפל, גם במחיר פוליטי כבד. העובדה שגדז' הוא מינוי פוליטי אינה מוטלת בספק. שרנסקי מינה אותו, וגדז' עצמו טורח להבליט את הגב שהוא מקבל מלשכת ראש-הממשלה. הוא התקבל עוד לפני שבמשרד הפנים סיימו לראיין את המועמדים".

סיום כהונתו של גדז' הוסבר במשרד הפנים בלשון תמציתית, שלפיה המשרד זקוק לרענון ארגוני. ההסבר הלקוני הזה מסתיר סערת-רוחות לא קטנה. "כנראה שיש במערכת כמה אנשים שהפרעתי להם", אומר גדז' בלי לנקוב בשמות, אבל עיון קצר בשורת המכתבים שהונחו לאחרונה על שולחנו של שר הפנים, אברהם פורז, מסביר היטב מי רוצה לראות את גדז' בגלות נצרת.

בקמפיין שגדז' רואה כמתוזמן היטב, החלו לזרום אל פורז דרישות להעביר את גדז' מתפקידו. הפונים ייצגו קשת רחבה של עמדות, החל בח"כ יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו), יו"ר ועדת הפנים של הכנסת; עבור בח"כ קולט אביטל (עבודה), יו"ר ועדת העלייה והקליטה, ובח"כ רומן ברונפמן (הבחירה הדמוקרטית); וכלה בארגונים שמייצגים עובדים זרים, דוגמת מעלה וארגוני זכויות אדם אחרים. ח"כ אביטל גם כתבה לאחרונה מכתב חריף לפורז, בעניין מעמדם של הורים בודדים לגברים ונשים לא-יהודים שנישאו ליהודים. "התרשמנו כי האיש מוליך שולל את הדרג הפוליטי במשרד, ולא אחת ניסה להטעות גם את חברי הוועדה בדיונים אליהם הוזמן", כתבה אביטל. "הוא גורם נזק עצום למאות משפחות, לתדמית של המדינה, ליחסי החוץ שלה, לאזרחים".

גדז' דוחה את הדברים על הסף. "גם את רצח ארלוזורוב היו מדביקים לי, אם הייתי בגיל המתאים. זה לא הגון מבחינת אותם אנשים המנסים להפעיל לחצים על שר הפנים. לקחו אדם שפועל על-פי מינהל תקין, והעבירו אותו מתפקידו".

כעת, עוד לפני שנכנסת לתפקידך החדש, כבר תוקפים אותך ודורשים מהשר שיבטל את המינוי.

"להגיד לך שזה מוזמן? אלה אותם אנשים שתקפו אותי בכנסת, אז מה לא ברור? תמיד יש אינטרסים. אני מרגיש שקיימת רדיפה של לא מעט אנשים אחריי, אבל אני יודע להתמודד איתם. באתי לעבוד, לא להתעסק עם תגובות לתקשורת. לצערי, בעלי אינטרסים הציגו את העובדות כמו שהם רצו, גם כשהן לא בדיוק נכונות".

למה שיתקפו אותך?

"בגלל שסירבתי לעשות את כל מה שהם ביקשו. אני לא פה בשביל לספק את הרצונות של אף אחד. מינהל האוכלוסין מבצע למעלה משבעה מיליון פעולות בשנה. 99.9% היו בסדר, ובשארית לא התכופפתי בשביל אף אחד.

"אני בסך-הכול פקיד בכיר בשירות המדינה. לא יכול להיות מצב שבו עובד מדינה צריך לבחור בין אפשרות של אי-קיום נהלים בשל לחצים המופעלים עליו, ונשיאה בתוצאות המעשים האלו, ובין אפשרות של קיום הנהלים, וכניסה למשחק של כיסאות מוסיקליים בעקבות זאת. אם זה מה שרוצים לעשות, בבקשה. לי יש מה לעשות. אני את תרומתי תרמתי, ואני שלם איתה ב-100%. מבחינתי, זו זכות למדינה שאני עובד שלה".

"היו לי יחסים טובים עם פורז"

לרוע מזלו של גדז', התלונות שהונחו על שולחנו של פורז נפלו על אוזניים קשובות. מערכת-היחסים בין השר לראש מינהל האוכלוסין היתה מתוחה, ולוותה בתסכולים משני הצדדים. "כל מהלך שפורז ניסה לקדם, גדז' ניסה להכשיל", אמר מקור בכיר מאוד במשרד. לא פעם התגלעה מחלוקת בין גדז' לפורז על נתונים שהוצגו בפני השר, ולא פעם העדיף פורז את הנתונים מגורמים חיצוניים, דוגמת גופי חינוך ובריאות, על-פני נתוני מינהל האוכלוסין שהציג לו גדז'.

קשה לדעת כמה זמן פורז היה ממשיך להחזיק את גדז' בתפקיד, אלמלא הנסיבות, שנפלו לידיו כפרי בשל: חוזהו של גדז' עומד להסתיים, והחלטת הממשלה קבעה כי יש להעביר למינהל האוכלוסין חלק מהסמכויות הנוגעות לעובדים זרים, שמצויות כעת בידי המשטרה ומשרד העבודה.

"בסך-הכול היו לי יחסים טובים מול השר", אומר היום גדז'. "אחד הדברים שאני מכבד ומעריך זה את העקביות שלו. מערכת-היחסים בינינו לא היתה אידיאלית, אבל כיבדתי את ההחלטות שלו. היו חילוקי-דעות מקצועיים לגיטימיים. בנושאים מסוימים לא יכולתי לעמוד בדרישות שלו".

טענו נגדך לא פעם שאתה מקבל החלטות לבדך, מבלי לשתף בהן אפילו את השר?

"אם הייתי פועל על דעת עצמי, מישהו כבר היה צועק שאני מפר חוק. אין מקרה שבו אני מקבל החלטה לבד. כל מקרה הקשור לסטטוס, אישור כניסה, אישור עבודה, עובר בין שתיים לארבע ערכאות. למשל, כשאדם מגיע לביקורת הגבולות, הוא נבדק על-ידי בקרי הגבול, שמחליטים אם הוא נדרש לבדיקה נוספת. אחריה יבחן את הנושא ראש משמרת של המשטרה, ואם יש לו ספקות, הוא יכול להעביר את הנכנס לנציג משרד הפנים, שמדווח און-ליין לממונה עליו. סירוב כניסה מתקבל רק באישורו של הממונה הזה".

אחת המחלוקות העמוקות ביותר בין גדז' לפורז נוגעת לעמדתו הברורה של גדז', שלפיה יש להימנע ממתן מעמד חוקי למי שאינם יהודים. מדיניות הטיפול הקשוחה בהסדרת זכויותיהם האזרחיות של עולים לא-יהודים מחבר המדינות, שבה נקט המינהל תחת הנהגתו של גדז', אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של פורז, המנסה להנהיג רפורמה אזרחית שבמסגרתה מדיניות ההגירה לישראל תהפוך לליברלית יותר, עולים קשישים מחבר-המדינות יזכו להקלות, ויוענק מעמד אזרחי קבוע להורים לחייל צה"ל.

התנגשות התפיסות ביניכם היא שהביאה לסוף דרכך במינהל?

"אני אשקר אם אני אגיד שאני חושב אחרת, וזה חוזר לשאלה למי הפרעתי. אני הלכתי ישר, בלי להביט לצדדים. אני קבלן ביצוע, אבל אם אתן הנחיה שאין לה גיבוי, אני בצרה צרורה".

"גדז' לא צדיק", עונה בכיר במשרד הפנים. "נכון שהוא פעל לפי הספר, אבל היושרה הקפדנית הזו, כביכול, פשוט התאימה לאידיאולוגיה שלו. במקרים רבים בהם לא היה צורך לשנות חוקים, אלא רק להתאים מדיניות, הוא בחר להקפיד על קוצו של יו"ד, גם כשניתן היה למצוא פתרון הומני. מאידך, כשהבקשות הגיעו מהמקומות הנכונים, הוא התגמש ועבד ביצירתיות כדי למצוא פתרון כשר".

"אפילו בתקופת ש"ס, משרד הפנים לא התערב בנושאים הללו בעוצמה ובהיקף שהוא עושה זאת תחת שינוי", תוקף גדז' בתגובה. "לפורז יש לא מעט רעיונות ליברליים שהוא רוצה להוציא אל הפועל, אבל החוק לא מאפשר לו. אין שום היגיון שכל כמה חודשים, כשנכנס שר אחר, ישנו מדיניות וחוקים. זה הרי אבסורד.

"אנחנו מטפלים בשנה ב-7.7 מיליון פעולות סטטוטוריות שונות הכרוכות במתן שירות לאדם. זה 32 אלף פעולות ביום. יכול לקרות מצב שכמה עשרות ואפילו מאות בשנה אינם מרוצים, אבל אני לא כאן בשביל לספק את רצונותיהם של האנשים. אני כאן כדי לעשות את הדברים בצורה מסודרת - ומי שלא פעל נכון בהיבט חוקי לא זכאי לפריבילגיה הזו".

"חובתי להיות נורת אזהרה"

כל פשרה בנושא הזה נתפסת בעיניו של גדז' כמגבירה את הסכנה להצפה של מאות-אלפי מהגרים לא-חוקיים ולא-יהודים, שיכבידו על הקופה הציבורית וישנו את המאזן הדמוגרפי ואת אופיה של המדינה. גדז' סבור שנישואים רבים של לא-יהודים לישראלים הם פיקטיביים, ולכן סביר לדרוש מהם אישורים ולהקשות עליהם בדרכים אחרות.

לראיה, הוא מציג מקרה שבו אשה קיבלה מעמד של עולה, אחרי התערבותו של פורז ושל סגנו, ויקטור בריילובסקי (שינוי). "שבועיים אחרי כניסתם למשרד הפנים קיבלתי מכתב שמורה לי לתת מעמד עולה לגברת, למרות שחשדנו שהיא בעייתית. בסופו של דבר ניתן לה מעמד, אחרי שביקשתי שייכתב בבירור שהדבר הונחת עליי מלמעלה. אתה חושב שהיום, אחרי שהגברת הזו קיבלה את סל הקליטה שלה, היא נמצאת בישראל? רק לאחרונה קיבלתי מכתב מבן-זוגה, שמכה על חטא וכותב שהוא הולך שולל".

מכאן ועד לסגירת השערים יש מרחק רב. צמחה פה מדיניות לא-רשמית שכל בלונדינית היא זונה וכל גבר בחליפה הוא מאפיונר.

"לצערי, פה ושם אנחנו נתקלים בכך. אני מתנגד לכך שצריך לרוץ אחרי אנשים ולהוציא אותם מהמיטות ומהבתים, זה לא נעים לאף אחד. צריך למנוע בכלל את הכניסה של אותם אנשים לישראל. מדוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 24% ממי שמגיע ממדינות חבר-העמים כתייר, לא עוזב את הארץ. בתור דרג מקצועי, לא נותרת לנו ברירה אלה להורות לבצע סינון יותר טוב.

"אבל לא זו הבעיה. מדינת ישראל הפכה להיות עם השנים יעד להגירה. כשהחלה המגמה הזו, בראשית שנות ה-90, מינהל האוכלוסין לא עשה לעצמו רביזיה, והמשיך לפעול כאילו אנחנו בשנות ה-50. כשהגעתי לתפקיד, הבנתי שמעבר לאוכלוסייה הישראלית שמקבלת טיפול ממינהל האוכלוסין, יש אוכלוסייה חדשה שאין לה סטטוס ישראלי, השוהה פה בין אם באופן חוקי ובין אם לאו, והאוכלוסייה הזו חייבת לקבל טיפול מיוחד.

"במדינת ישראל קיים חוק השבות, המאפשר לכל מי שזכאי על-פיו לקבל אזרחות. מאידך, קיים גם חוק הכניסה לישראל, שצריך להשתלב ולהשלים אותו. הבעיה היא שלא כל מי שעולה לפי חוק השבות מגיע לבד, ולעתים קרובות הוא מביא איתו בני-משפחה הנמצאים בסטטוס אחר. זה שורש הבעיה".

ולו היו משנים את החוק, ואתה היית סבור שזו שטות גמורה, גם אז היית מקיים אותו כלשונו?

"אני קבלן ביצוע, נקודה. תפקידי הוא ליישם את החוק, לא לשנות אותו. אם קובעים מדיניות, היא צריכה להיות שווה לכולם, ולא לפי לובי פוליטי זה או אחר. לדעה האישית שלי לא היתה יד ולא אצבע בהתנהלות שלי במינהל האוכלוסין. את דעתי אני אומר במפגש חברים בשישי בערב. בעבודה אני פקיד, ומבחינתי, היחיד שפעל על-פי החוק, זה אני".

במסגרת עמידתו הקפדנית על שערי המדינה, גדז' לא אישר לתת אשרת תושב קבע לקשישים לא-יהודים, שילדיהם נישאו לישראלים. הקשישים הורשו להישאר בארץ רק באשרת רשיון עבודה, שממילא לא הועילה להם. גדז' משוכנע שעשה את הדבר הנכון. "יש בארץ 58 אלף בני 50 ומעלה ששוהים כאן שלא כחוק", הוא מסביר. "תפקידי וחובתי להיות נורת-האזהרה של הדברים. מדובר באוכלוסייה שהופכת להיות נטל כלכלי על המדינה".

אז לא מגיע להם להיות לכאן?

"בבקשה, קיבלו אשרה לחמש שנים. צריך להבין - כמעט כל האנשים האלה גויים. אולי אחד יהודי, שניים, מקסימום שלושה, אבל הם מביאים איתם עוד שבעה ושמונה גויים. מבחינתי אין הבדל בינם לבין פלסטינים: אם תושב ישראל מתחתן עם פלסטינית מעזה, היא יכולה להביא את ההורים שלה? על-פי החוק לא. מדוע? הוא אזרח פחות טוב? הם לא בני-אדם?

"השאלה היא האם אני חותך על-פי גחמה פוליטית או על-פי החוק. עובדתית, החוק לא מאפשר. הם לא זכאים, נקודה. מי שעובר על חוק האזרחות בארצות-הברית, כף-רגלו לא תדרוך שם לעולם, אז למה אצלנו זה שונה? זה החוק, והתפקיד שלי הוא לקיים את החוק. מה רוצים, שאני אכשיר אותם בניגוד לחוק? שאתן אור ירוק למהלך שאין לו את הגיבוי החוקי, והוא יהפוך להיות תקדימי? אני לא יושב בוועדת שרים לחקיקה. שיביאו לי הוראה כתובה חוקית, אני הראשון שיקיים אותה. רוצים לפתוח את המדינה לכולם? בבקשה, תשנו את החוק וישראל תהפוך למדינת כל העולם".

ח"כ ברונפמן מאשים את גדז' בהסתתרות מאחורי המשרה. "רוב תפקידו של מינהל האוכלוסין הוא ייצור נהלים. גדז' לא רק מבצע את החוקים, אלא אף כותב אותם על-פי השקפת עולמו, בצורת תקנות. הוא אדם שיכור-כוח, שפועלו במינהל מציג אותנו כמדינה כסנופובית וגזענית".

"בסוף אנחנו גם קצת בני-אדם, למרות כל מה שאומרים", מגיב גדז'. "במסגרת ועדה בין-משרדית מיוחדת של שמונה משרדי ממשלה, הגיעו פניות של אנשים מיוחסים לקבלת אזרחות לאנשים בני 55, למרות שלפי הנוהל הכתוב מקרים הומניטריים הם מגיל 65 ומעלה. אז הגיע השר פורז ואמר שגיל 65 מובן לו, אך הוא מבקש לאפשר להם להיכנס לפני כן, שיקבלו אשרת עבודה וידאגו לעצמם לביטוח רפואי, ובגיל 65 הוועדה תדון בזכאותם לאזרחות. זו החלטה מקלה של שר הפנים. אני לא קבעתי את הנוהל הזה, אני חתמתי עליו".

"אין בי כל שיכרון כוח"

על העובדה שגדז' הצעיד את מינהל האוכלוסין שנות דור קדימה אין עוררין. מבחינת מחשוב, נהלים ודפוסי עבודה, גדז' עשה עבודה נהדרת, טוענים גורמים בכירים במשרד הפנים. כישוריו הארגוניים, יודו גם מתנגדיו, אינם מוטלים בספק. כל זה אינו מבטל את הביקורת החריפה שהם מותחים על אישיותו: הם מתארים אותו כאדם יהיר וחשדן, רודף כבוד וכוח, שהשליט משמעת קשה על הכפופים לו.

מקרים מסוימים אף הגיע לערכאות: בעבר פורסם כי אחד מפקחי יחידת האכיפה במשרד הפנים ניסה לחשוף גילויי אלימות והשפלה נגד עובדים זרים, ואף שלח תלונה בעניין זה לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה. העובד טען כי פוטר, וכי גדז' איים על שאר פקחי יחידת האכיפה, ש"מי שיוציא דברים החוצה - יסולק". בנציבות שירות המדינה התקבלו מספר תלונות של עובדים שדיווחו כי גדז' איים עליהם, אך מסקנות אישיות מעולם לא התקבלו. והיתה גם פנייה לבית-הדין למשמעת, על כך שכביכול הורה גדז' להחזיק במעצר את המלחים המצרים מהאונייה "קרין איי", שהבריחה נשק לפלסטינים, אף שהוצא נגדם צו-גירוש.

"אני אדם קפדן מאוד, ואני לא מהסס להעיר לאנשים, לא משנה מה מעמדם ודרגתם", מגיב גדז' לטענות. "בסך-הכול ביקשתי מאנשים להיות ממושמעים ולעבוד על-פי הנהלים. עובד שבמשך שלושה חודשי עבודה מצליח לריב עם כל העולם, ואני בא ואומר לו, 'אם לא תעבוד לפי הכללים, אני אשלח אותך הביתה' - אם זה איום, אז אני אשם. לו היו בודקים את הבחור, היו מגלים שיש לו רקע בעייתי. במקום זה הוא שיגע את הציבור במשך שנה, ואני שתקתי. ובגלל ששתקתי אמרו, 'אם הוא שותק הוא בטח אשם'.

"היה פה ניצול ציני של הסיטואציה. אני מתפלל שמבקר המדינה יבוא לפה. בתקשורת יכולים לצאת נגד כל העולם, להשמיץ את מי שרוצים, המתלונן מקבל מעמד של חושף שחיתויות, וגזר-הדין ניתן עוד לפני הטיעון הראשון. בסופו של דבר זה מסתיים בשתי שורות של מבקר המדינה, שאומר 'לא היו דברים מעולם'".

אז למה מפחדים ממך במשרד?

"מי שמפחד ממני הוא רק אדם שיודע שעשה משהו שאינו עולה בקנה אחד עם הנהלים. כולם כאן יודעים שמי שעובד לפי הכללים מקבל ממני את מלוא הגיבוי, גם אם הוא טועה. מי שלא עושה לא טועה. מי שנוהג כמשרתם של שני אדונים, על-מנת להיות פופולרי בעיני כל מיני אנשים מיוחסים, יידע שאני עומד בקצה הדרך, כדי להסביר לו שלא מדובר במכרה זהב של ההורים שלו. אז יש כמה אנשים שצריכים לפחד".

האשימו אותך שבישיבת ועדת הכנסת לעניין העובדים הזרים בינואר 2000, בעקבות התאבדותו בתלייה של עובד זר שנכלא, אמרת, "אם ניתן חבל לכל עובד זר, נפתור את הבעיה הרבה יותר מהר".

"לא היו דברים מעולם. לא התבטאתי כך בחיי. שיראו לי תמלול של הישיבה. הדבר הקל ביותר זה להאשים. משום-מה אני אחראי על הכול. אני אחראי על זה שהעובדים הזרים שיושבים בכלא אוכלים עם סכו"ם מלוכלך, או זה שאין אור בזינזנה - גם על זה אני אחראי".

בתקופתך היתה הקשחה של נהלים, בעקבות מקרים רבים של ניצול לרעה של הנהלים הקיימים.

"ההקשחה הזו נדרשה. הנהלים במשרד הפנים בסדר, אולי פה ושם צריך להחמיר אותם. אבל אם ממרוקו יש לי שני עולים בשנה והסיכוי ש-50% מהם רמאים, אז זה רמאי אחד. אבל כשיש לי מיליון עולים מחבר-המדינות, יש לי כמה עשרות רמאים בשנה, וזה מצב שונה. פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, והיועץ המשפטי לשעבר, אליקים רובינשטיין, בעצמם נדרשו לסוגיה שהם עצמם הגדירו 'תופעת העולים הפיקטיביים'. זה דבר שמדברים עליו כבר משנת 1998 וזה לא עוזר. אני בולדוזר: זו ההחלטה, זו התופעה, צריך למנוע את זה.

"יש מקומות שבהם אנשים אוהבים לחיות בברדק. באווירה המתאימה זה כיף, אבל בשעת מבחן הם מתגלים כאפסים. מאידך, יש מקומות שיש בהם סדר וארגון, וזה קשה יותר, אבל כולם יודעים שבשעת מבחן הסיכוי לטעויות נמוך הרבה יותר. זה ההבדל בין מה שאני עושה כאן למקומות אחרים".

המשטר הקשוח הזה, יחד עם הכוח שניתן לך, זה לא מתכון להתנהלות יהירה?

"אין בי כל שיכרון-כוח. אם הייתי רוצה, היה ביכולתי לעשות ככל העולה על רוחי. לתת אזרחות לשחקני כדורגל? בבקשה, אף אחד לא היה מעיר לי על כך. להפך, ראשי ההתאחדות היו שולחים לי מנוי למשחקים. אם חברות כוח-אדם וקבלנים היו מקבלות עובדים זרים מתי וכמה שהם רוצים, הם היו אומרים שאני הכי טוב בעולם".

ועכשיו, כשתעבור לנהל את מחוז הצפון, לא תרגיש ירידת מדרגה?

"לפני שהגעתי למינהל האוכלוסין מישהו שמע עליו בכלל? מישהו עשה פה משהו? כשבאתי לפה, אמרו לי שזה הבן החורג של משרד הפנים, המקום הכי נידח והכי פחות רצוי. באתי והפכתי ארגון מקצה לקצה, על-מנת לעשות אותו הרבה יותר טוב. האדם עושה את התפקיד. לא להיפך".