מבט ראשון על מיכאיל (מישה) סאקאשווילי בן ה-37, נשיאה של גרוזיה ששהה בישראל בביקור ממלכתי בימים שלישי עד שישי בשבוע שעבר, כמעט מאכזב. מרפורמטור שנבחר לנשיאות ברוב עצום בינואר השנה, אחרי שהצליח להדיח ללא שפיכות דמים את אדוארד שוורדנדזה, הנשיא המושחת שכיהן כשר החוץ של בריה"מ בימיו של מיכאיל גורבצ'וב, אתה מצפה שיהיה חטוב גזרה.
אבל הרושם המדושן נמחק במהירות רבה מאוד. הלוואי עלינו מנהיגים בשיעור קומה כזה (גם פיזי, כ-1.95 מטר) גם אם הם נראים קצת עגלגלים. סאקאשווילי אינו יוסי שריד או יוסי ביילין, וגם לא טומי לפיד. הוא מנהיג צעיר, מן הסתם ראש המדינה הצעיר בעולם, בוטח בעצמו, נחוש וענייני, שיודע שיש שני תנאים לשלטון מוצלח ומאריך ימים: דמוקרטיזציה וביעור שחיתות, ופיתוח כלכלי מהיר. הוא מבריק, שולט באנגלית, פרי הקריירה האמריקנית שלו (לימודי תואר שני למשפטים בניו יורק, ולאחר מכן עבודה במשרד פרטי שם) ומרצה את תשובותיו כמעט מבלי להקשיב לעיתונאים.
צריך להבין את הרקע לעלייתו לשלטון של הפנומן הצעיר הזה, על חשבון פוליטיקאים מבוגרים ממנו בהרבה: גרוזיה נהנתה אמנם מאמידות כלכלית גבוהה יחסית לבריה"מ שבה היתה כלולה עד תחילת שנות ה-90, אבל אין לה משאבי טבע סיביריים, וממילא גם לא מעמד אולוגרכים, שידאג לדמוקרטיה שתהיה נוחה לו מבחינה כלכלית, כמו באמא רוסיה. את החלל הפוליטי במדינה זו בת 5 מיליוני התושבים, עם פזורה גדולה בעיקר בטורקיה (3 מיליון גרוזינים), יכלו למלא מנהיגים אזוריים, ולהתקוטט ביניהם עד קץ הימים. למרבה המזל, שוורדנדזה בדיוק התפנה מניהול בריה"מ עם התפרקותה.
שוורדנדזה נבחר, לכן, לנשיא, אבל מהר מאוד התברר שממשלו מושחת ללא תקנה. זאת ועוד: גרוזיה הקטנה סבלה מיד מלחצים של המיעוטים בתחומה. שני מחוזות מאיימים עד היום לפרוש: אבחזיה (לעצמאות לאומית) ודרום אוסטיה (להסתפחות לפדרציה הרוסית). זו, בין היתר, הסיבה לכך שגרוזיה רוכשת ציוד ביטחוני בישראל. מה טיב הציוד? בין היתר, גרוזיה וישראל משביחות במשותף מטוסים רוסיים, לטובת חיל האוויר הגרוזיני.
סאקאשווילי חזר לגרוזיה ב-1995, בין היתר אחרי התמחות במכללה לזכויות אדם בנורבגיה. הוא כיהן כחבר פרלמנט מטעם "ברית אזרחי גרוזיה", ובשנת 2000 החל לכהן כשר המשפטים בממשל שוורדנדזה. בתפקידו התפרסם בקריאתו ליטול מעובדי מדינה את הרכוש שמקורו לא ידוע. התנגדותו לסיאוב הביאה אותו להתפטר מתפקידו ולהפוך למתנגדו הראשי של שוורדנדזה. ומאחר שחופש הדיבור בגרוזיה היה מושרש קצת יותר מאשר באמא רוסיה, המאבק נשא פרי: בנובמבר 2003 התחוללה "מהפיכת הוורדים" הראשונה במדינת חבר העמים לשעבר. שוורדנדזה הבין שהמשחק אבוד וויתר על השלטון. סאקאשווילי הבין שללא שיתוף פעולה עם יתר מנהיגי האופוזיציה, גורלו יהיה דומה, והשכיל לחבור לראש הממשלה כיום, זוראב ז'בניה, וליו"ר הפרלמנט, נינה בורז'נדזה, כדי ליצור גוש לאומי-דמוקרטי שצבר בפרלמנט בבחירות של ינואר השנה רוב מוצק של שני שלישים.
הדמוקרטיה בגרוזיה הובטחה בכך באופן כמעט בלתי הפיך.
כלומר, התפנה זמן לרפורמות בזק: נקבע שיעור מס אחיד של 12% על יחידים וחברות, כדי לחסל את הכלכלה השחורה; הופרטו נכסי מדינה, ולא לידי אוליגרכים; הושטה יד אל המערב, מה ששוודרנדזה לא יכול היה לעשות באותה אפקטיביות.
סאקאשווילי יצר דימוי של מדינה נחושת רפורמות, שיושבת על ציר הנפט החשוב של האזור, שממנו זורם ויזרום עוד הרבה נפט למערב אירופה, ובו תובטח היציבות הפוליטית-ביטחונית של האזור כולו.
לגרוזיה אין נפט בכמויות גדולות, אבל שני צינורות אנרגיה מכריעים בחשיבותם יעברו דרכה: הצינור של באקו (הים השחור)-טיביליסי (הבירה)-קייהאן (החוף הטורקי), וצינור הגז הנוזלי הדרום-קווקזי. לבניית הצינורות הללו יש השפעה ישירה על הכלכלה המקומית. השנה, אומר סאקאשווילי, הצמיחה בתמ"ג תגיע ל-13%. להערכת יחידת המחקר הכלכלי של האקונומיסט, הצמיחה בשנים 2004 ו-2005 תגיע ל-10%-12%. בקיצור: יש סיבות להשקיע בגרוזיה, מלבד המיסוי הנמוך והאווירה הבטוחה יחסית.
האינפלציה, אגב, נסבלת, והיא נובעת בעיקר מזרימת האירו למדינה, כתוצאה מפרויקטי צינורות האנרגיה והסיוע של האיחוד האירופי. אבל מדובר על אינפלציה של 5.5%. הלארי, המטבע המקומי, אפילו התחזק מול הדולר ב-2003, ביחד עם כמעט כל המטבעות העולמיים. השנה, צופה אקונומיסט, שער החליפין הממוצע של הלארי יהיה 2.12 לארי לדולר.
הייצוא של גרוזיה צומח בחוזקה השנה, הודות לעליות במחירי מתכות, ולביקושים טובים ברוסיה ובטורקיה. סחר החוץ מהווה כ-13% מהתמ"ג הגרוזיני. החוב החיצוני זניח.
לכן, המסר הקצר של הנשיא סאקאשווילי לאנשי העסקים הישראלים הוא: קחו בחשבון את גרוזיה, הן ככלכלה מתפתחת במהירות, הן כצומת שדרכה ניתן להעביר מוצרים וסחורות למרכז אירופה, והן כמדינה שבה ניתן להשקיע ולקבל חזרה כמעט את כל הרווחים, מלבד 12% מס. תחום-משנה מיוחד הוא התיירות לנופים הגרוזיניים המרהיבים.
הנשיא אינו מסתפק בפנייה לגרוזינים לשעבר החיים בישראל לשמור על קשרים עם ארצם הישנה, אלא פונה לקהילת העסקים והתיירים-בכוח. עוזריו מאותתים לו שהגיעה השעה לנסוע לביקור בקהילה הגרוזינית בישראל (מופע אמנותי, בית הכנסת הגרוזיני בלוד) לפני העלייה למטוס בחזרה לטיביליסי. סוגיות כמו היחסים עם השכנה הצפונית האדירה והבעייתית רוסיה נדחקות לטובת פיתוח כלכלי. על טענתו של מנהיג האוסטים הבדלני, כי משטרו של הנשיא הציע לו 20 מיליון דולר כדי לוותר על חלומות העצמאות, הוא משיב בנפנוף יד ידידותי: שטויות במיץ עגבניות. זהו סגנונו: נחישות ידידותית והתמקדות בעם שלך. מנהיגי האופוזיציה הצעירים והמבריקים לשעבר בישראל, השקועים במדיניות החוץ, יכולים רק ללמוד ממנו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
