חיוני

בניגוד לגילנו ולמעמדנו כרווקות עירוניות, אני ות' מקשקשות הרבה פחות על סקס ונעליים מכפי שניתן לצפות. אם הייתם מצותתים לנו בקפה, הייתם שומעים אותנו מרבות להגג במצבנו הכלכלי, ובהשלכותיו העגומות על מצבנו הרגשי, לפי הנוסחה של "אישה תלויה לא יכולה לקיים מערכת יחסים בריאה, ובכל זאת לא נתנגד בכוח אם יזמינו אותנו לבר של רפאל".

המומחית בענייני הכלכלה היא ת', ששודרגה להיות משכתבת בחלק הכלכלי של הארץ, ולכן מוחזקת ברת-סמכא. ת' היא זו שהנהיגה את המרד הגדול שלנו כנגד בנק הפועלים, שבמהלכו עיצבנו למוות את מנהלי העו"ש שלנו, כאשר העברנו את חשבונותינו לבנק איגוד. ת' גילתה שאיגוד נותן לנו יותר. וחוץ מזה, יש באיגוד הרבה יותר פקידים נאים וצעירים בכותנות מגוהצות, שיודעים להיות אדיבים לגברת במצוקה.

הדרך אל העו"שר הוא מדריך מצוין לאנשים ברמת הידע (או יותר נכון, הבורות) שלי. מטרתו של המדריך הקל והבהיר הזה, היא לספק היגיון יסודי בנוגע להתנהלות כלכלית של התא המשפחתי. כואב, אבל מועיל, לקבל תזכורת מנומקת מדוע תמיד יותר זול לחסוך לקראת הוצאות צפויות, מאשר להיות ספונטאניים, להעמיד פנים שלא יהיה צורך להחליף את האוטו או ששנת הלימודים הבאה לא תגיע, ואחר כך להחזיר את ההוצאה בשלושים תשלומים (נכון, זה בגלל שעדיף לקבל ריבית על חיסכון מאשר ריבית על המינוס וההלוואה). בסוף הספר מצורף מילון מושגים למתחילים, ובאמת הגיע הזמן לדעת מה זה פריים, ומה ההבדל בין ריבית קבועה למשתנה, ולו רק כדי שאותו פקיד נאה לא יראה בי טיפשה מושלמת.

אני הפסקתי להתמודד רגשית עם הספר בפרק שבו מטיפים המחברים להתחיל לחסוך לפנסיה. כן, אותו שלב בחיים שיותר נוח להעמיד פנים שלא יגיע לעולם (הידעתם של 50% מהעצמאים בארץ אין תכנית פנסיה בכלל, הם חוסכים מעט מדי, ובהגיעם לגיל הפרישה תרד רמת החיים שלהם בהרבה?). אמנם הייתי מעדיפה להאמין שגם בפנסיה ימצא מישהו שיזמין אותי לבר של רפאל. מצד שני, אולי עדיף להתחיל לחסוך.