סיפורה של "אלפא רומיאו" בישראל מזכיר את סיפורן של נערות שער מגזיניות: הקוראים מעריצים אותן, היו שמחים לקחת אותן לבילוי בערב, אך רק בודדים מהם היו באמת מוכנים להיכנס עימן למחוייבות ארוכת טווח.
קשה למצוא עוד מותג הנערץ על קהל הלקוחות הצעיר בישראל כמו אלפא רומיאו. מכוניות אלפא ישנות נחשבות ללהיט בקרב בני-עשרה בעלי רישיון טרי. דגמים כמו "אלפא ספרינט" ו"אלפא סוד" בני 10 שנים ויותר, מככבים במגרשי החנייה של מועדוני יום שישי בערב, מעוטרים בשלל שיפורים וקישוטים.
אלא שכל משווק רכב בארץ יודע שמגילויי הערצה של נערים נלהבים קשה להרוויח הרבה. שם המשחק, בשוק הרכב, הוא "כוח קנייה", ובישראל כוח הקנייה האוטומוטיבי של גילאי שירות החובה, פלוס מינוס, הוא נמוך מאד. אמנם, לאלפא יש חוג מעריצים גם בקרב בני השלושים והארבעים בארץ. אלא, שבגילאים הללו הקנייה יותר רציונלית ופחות אמוציונלית, ולמשוואה נכנסים משתנים כמו ירידת ערך וגימור.
התוצאה: חסידי אלפא בישראל ממשיכים לסגוד למכוניות האיטלקיות חמות המזג, אבל ממרחק בטוח. בשנה שעברה, למשל, נמכרו בישראל 122 מכוניות אלפא רומיאו בלבד. אפילו מכוניות ספורט כמו אלפא GTV וספיידר, שתיים מהמכוניות המרתקות ביותר שהוצעו אי-פעם בארץ, נמכרו אצלנו בכמויות זעומות. גם האלפא 145 והאלפא 146, שתיהן קומפקטיות, מעוצבות, עם מחיר נוח, נשארו בנמל.
לפיכך, היה זה עצוב-אך-לא-מפתיע לגלות שבמסגרת תהליך הידוק החגורה שעוברת כיום סמל"ת, יבואנית אלפא רומיאו, הוקפא לאחרונה הייבוא של כל דגמי אלפא, מלבד ה-156 החדשה.
בעולם, לעומת זאת, ממשיכה קבוצת פיאט להפוך את אלפא רומיאו לחטיבת הדגל שלה, ואף העניקה לה מתנה יקרת ערך: איכות ייצור גבוהה. כשתוכננה ה-156 ידעו בפיאט שעוד אלפא מסוגננת וספורטיבית תמשוך כמובן את ה"אלפיסטים" המכורים - אך רק אלפא בנויה היטב תוכל להתחרות על אהבת ההמון.
ההשקעה יוצאת הדופן של פיאט בשיכלול תהליכי הייצור ובקרת האיכות של ה-156 ניכרת בהחלט. המרווחים בין משטחי המרכב של המכונית צפופים והדוקים; אין ברגים בולטים וחשופים כמו בדגמי העבר; משטחי הדיפון בתא הנוסעים מוצמדים היטב ולא משמיעים חריקות גם על כביש משובש; בידוד רעשי הרוח מושלם, וכל המנופים, הכפתורים והמתגים פועלים היטב.
אפילו המושבים, אולי כצעד סמלי, נרכשו מספקי המשנה של פולקסווגן. בלא ספק, זו האלפא האיכותית ביותר בה נתקלנו עד היום, והיינו רוצים מאד להאמין להבטחות פיאט, שהאיכות המרשימה הזו תשרוד גם לאורך זמן.
בכל הנוגע לסגנון ועיצוב, קשה למצוא מתחרים ל-156. למרות אורכה הצנוע יחסית של המכונית - היא קצרה ב-14 ס"מ מהמאזדה 626 - ולמרות הצבע הלבן- אלמוני של רכב ההדגמה, הצליחה ה-156 שלנו למקד את תשומת הלב בכל מקום.
באחד מהמקרים, בעת נסיעה בגליל העליון, אף רדפה אחרינו מיצובישי גאלאנט בצפירות ובאיתותי פנסים. לאחר כמה דקות חרדה התברר שלא מדובר בניידתסמויה-חומדת-רישיון, אלא בשני לקוחות פוטנציאליים, שרצו לראות "איך היא מבפנים".
למי שקונה את ה-156 למטרות ראווה, מומלץ ללכת עד הסוף ולהזמין אותה בצבע המכונה "נובולה" (ענן) - צבע תכלת-מטאלי מרהיב שתוכנן במיוחד עבור ה-156, והמשנה את גווניו בהתאם לזווית התאורה.
עיצובה החיצוני של ה-156 מקבל חיזוק מעיצוב הפנים. השעונים העגולים והשקועים בלוח המחוונים הם רמז ברור לדגמי אלפא הקלאסיים של העבר. גם הגה העץ, סטנדרט במפרט הישראלי של ה-156, הוא פריט נוסטלגי. זהו הגה נעים לאחיזה הנראה אותנטי, למרות כרית האוויר המודרנית במרכזו.
מערכת הפיקוד על בקרת האקלים מעוצבת בצורה ייחודית ואסתטית, למרות שהמזגן עצמו מתקשה להתמודד עם חום צהרי יולי. האיבזור מלא ומקיף, וכולל בין השאר 4 כריות אוויר, מהן שתיים צידיות.
המושבים מצויינים. מושבי הנהג והנוסע מעניקים תמיכה צידית חיונית בפניות, וביחד עם ההגה המתכוונן לגובה, ניתן לקבל תנוחת ישיבה הולמת. גם המושבים האחוריים טובים, אם כי נוחותו של הנוסע מאחור הוקרבה לטובת מסעד-היד המתקפל של שאר הנוסעים. מרחב הרגליים מאחור סביר, ותו לא, ומקביל לזה של היפניות הפופולריות. מרחב הכתפיים, לעומת זאת, טוב מהממוצע ומקורו ברוחבה הנדיב של המכונית (1.74 מ'). תא המטען צנוע, בנפח של 380 ליטר בלבד.
אולם אף-אחד לא קונה אלפא בגלל תא המטען והמרחב במושב האחורי. אם אתם מצויים בחברת איטלקים, עדיף לא להזכיר פרטים אלו. המוטו של אלפא הוא "לב ספורטיבי" וה-156 שני ליטר מגשימה אותו.
רכב המבחן שלנו צוייד בגירסה האחרונה של מנוע "טווין-ספארק" בנפח 2 ליטר ובהספק של 155 כוחות סוס. זהו מנוע חלק וכריזמטי, עם אופי חי ומתפרץ ותגובה חדה ומיידית ללחיצה על דוושת הדלק.
יש לו צליל "אלפאי" טיפוסי, שהופך נעים יותר ככל שמטפסים בסולם הסל"ד. פעמים רבות אתה מוצא עצמך נוהג בהילוך אחד נמוך יותר מההילוך הרצוי, רק כדי לשמוע את הצליל הנעים. מוט ההילוכים מעביר תחושה מאסיבית ומדוייקת, אם כי ההילוך הראשון וההילוך האחורי מגלים לעיתים סרבנות, ממש כמו באלפות של פעם.
הביצועים הרשמיים מלמדים על זינוק מאפס ל-100 קמ"ש ב-8.6 שניות ומהירות מירבית של 216 קמ"ש. במהירויות ריאליות יותר, בין 110 ל-180 קמ"ש, המנוע צייתן להפליא ומפתה את בעליו ללחוץ על הדוושה עוד ועוד. כדאי מאד להיות מודעים לתכונה זו, מכיוון שהאלפא הזאת מסוגלת לצבור מהירות - וחודשי שלילת רישיון - בקצב מסחרר.
התנהגות הכביש דורשת הסתגלות, בעיקר בגלל הגה הכוח המהיר, המאלץ את הנהג להתרגל לתנועות היגוי קצרות ומדודות מהמקובל. אבל עם ההסתגלות, הנהיגה ב-156 הופכת לחווייה ממכרת.
המכונית מדלגת בין עיקולים בדיוק ובקלילות של סוס גזעי. היא פונה להיכן שמכוונים אותה, לא נאבקת לצאת מקו הסיבוב הנכון, ולא מאיימת על הנהג בתזוזת ירכתיים חשודה. היא דוחקת בנהג לבדוק את גבול יכולתו, שבדרך כלל (ולמרבה המזל) רחוק מגבול יכולתה של המכונית עצמה.
האם ה-156 תביא את התחיה המובטחת של אלפא? האם זו תהיה האלפא רומיאו, שתזכה להצלחה המסחרית המיוחלת? התשובה, כך נראה, היא עניין של גיאוגרפיה ומחיר.
באירופה מתכננת פיאט למכור למעלה מ-110 אלף יחידות השנה. כמות רצינית, שכל מכונית מהזרם המרכזי יכולה להתגאות בה. אלא שחלק לא מבוטל מהמכירות יהיו של הדגמים הבסיסיים: 1.6 ו-1.8 ליטר. מחירם של אלו בארץ, אילו היו מיובאים, היה מתחיל באיזור ה-90 אלף שקל.
אולם בישראל הוחלט, מטעמי מיצוב, לייבא רק את גירסת ה-2 ליטר, במחיר של כ-130 אלף שקל, ואת גירסת ה-V6, במחיר של כ-150 אלף שקל. האלפא 156 היא קרוב לוודאי מכונית הסדאן 2 ליטר המרגשת ביותר הנמכרת כיום בישראל. אבל בתג מחיר שכזה (ועם גיר ידני בלבד) נראה שאצלנו היא תמשיך להיות נחלתם של יחידי סגולה בלבד
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
