מבחן דרכים: דייהו לגנזה עושה קאם בק

זמנים לא קלים עוברים על יצרני הרכב הקוריאנים. רק לפני שנתיים נדמה היה, שדבר לא יעצור אותם בדרך לפיסגת ענף הרכב העולמית. הם הציפו את השוק העולמי בדגמים חדשים, רשמו שיעורי גידול שנתיים דו-ספרתיים ויצאו בהכרזות מיליטנטיות. לא פחות משלוש חברות רכב קוריאניות - קיה, סמסונג ודייהו - הודיעו רשמית על כוונתן להיכנס לרשימת 10 יצרניות הרכב הגדולות בעולם במהלך העשור הקרוב.

אלא שאז היכה המשבר הכלכלי בדרום מזרח אסיה, ונמר הרכב הקוריאני התגלה כנמר של נייר. התהליך נמצא כיום בעיצומו. קיה-מוטורס עומדת בימים אלה למכירה במכרז בין-לאומי, יונדאי נאבקת לפטר כ-%20 מכוח העבודה שלה ואילו דייהו נמצאת במו"מ להכנסת ג'נרל-מוטורס כשותפה אסטרטגית. האנליסטים מסכימים, שתעשיית הרכב הקוריאנית תצא בסופו של דבר מהמשבר - אפילו במחיר של איבוד חלק מעצמאותה. אולם, נראה שתהליך ההתאוששות יהיה ממושך מאד.

למזלם של יצרני הרכב הקוריאני, בדקה ה-90 לפני המפץ הגדול עוד הספיקו רבים מהם להשלים כמה פרוייקטים אוטומוטיביים מרשימים וארוכי טווח. במסגרת אחד הפרוייקטים הללו נולדה ה"לגנזה", מכונית הסאלון החדשה של דייהו.

הלגנזה נוצרה בתהליך עתיר-ממון וטיפוסי לתקופת השפע הקוריאנית. מאחוריו עמדה הסיסמה "אם אינך יכול להילחם בהם, קנה מהם"; הלגנזה עוצבה באיטליה על ידי סדנת IDEA היוקרתית, שילדתה פותחה בידע בריטי, מנועיה פותחו בשילוב עם GM באוסטרליה, והכיול הסופי של מתליה בוצע בגרמניה. בסך הכל הושקעו בפיתוחה כחצי מיליארד דולר, לא כולל ההשקעה בקו הייצור הענק, שנבנה במיוחד עבורה בקוריאה.

לישראל הגיעה הלגנזה לפני כשנה, בתקופה בה הביטחון העצמי של הקוריאנים עדיין היה בשיאו. דייהו החליטה אז, שהלגנזה היא ספינת הדגל הייצוגית שלה. לפיכך הוחלט למצב אותה ישירות, ללא רגשי נחיתות, מול המובילות בקבוצתה, כגון פולקסווגן פאסאט והונדה אקורד. בהתאם, נקבע מחירה על כ-128 אלף שקל.

אלא, שאסטרטגיית התימחור התדמיתי של דייהו בישראל נחלה כישלון נחרץ. במהלך השנה החולפת נמכרו כאן פחות מ-10 מכוניות לגנזה, והמכונית שקעה לאלמוניות בשולי השוק.

אולם, המהפך בכלכלה הקוריאנית עשה את שלו, וכיום מעוניינת דייהו בעיקר במכירות מאסיביות, ופחות בתדמית. לפיכך, עם התחלת הייבוא של דגמי 99', בעוד מספר שבועות, תגיע הלגנזה לארץ עם מחיר של פחות מ-100 אלף שקל. ברור שמחיר כזה משנה באופן בולט את מעמדה התחרותי של הלגנזה.

בכל הנוגע למימדים חיצוניים, ממוקמת הלגנזה היטב בקבוצתה. עם אורך של 4.67 מ' ורוחב של 1.78 מ' היא ארוכה בכ-10 ס"מ ורחבה ב-9 ס"מ מהמאזדה 626, למשל. היא גם ניצבת על בסיס גלגלים של 2.67 מ' שהוא ארוך בכ-2.5 ס"מ מאופל וקטרה, למשל.

עיצובית, הלגנזה היא תוצר טיפוסי של אופנת הקימורים, ששולטת כיום בתעשיית הרכב הקוריאנית. היא מעוצבת בקו עגלגל וזורם מחרטום ועד זנב, והפרטים הבולטים בה הם גריל הכרום המפוצל ופנסי החזית המעניינים. הבעיה היחידה בעיצוב הזה היא, אולי, הדמיון הרב-מדי ללאנוס, אחותה הקומפקטית של הלגנזה.

תא הנוסעים של הלגנזה מיישר קו עם המקובל בקבוצתה, והוא מהווה קפיצת דרך משמעותית ביחס לדגמי העבר של דייהו. בעיקר בולטת ההשקעה באיכות הייצור: החלל הפנימי של הלגנזה נראה סולידי, מורכב ומגומר היטב.

נעלמו הברגים הבולטים והפינות הבלתי מהוקצעות, שאיפיינו את דגמי תחילת שנות ה-90 של דייהו. נעלמו גם הרעשים והרעידות בעת מעבר על מהמורות. לוח המחוונים מדופן בחומר פלסטי רך ואיכותי למגע, והכפתורים השונים מתפקדים היטב. בסך הכל עיצוב הפנים נראה יפאני טיפוסי, כולל דיפון ה"עץ" הפלסטי והמיותר למדי.

המושבים מרווחים ונוחים למדי, הן ליושבים מלפנים והן מאחור, ומרחב הכתפיים והראש מצויינים. מרחב הברכיים ליושבים מאחור סביר, אך אינו נדיב כמו בפאסאט או בפיז'ו 406, למשל. המושבים הקדמיים גם היו יכולים להסתייע בתמיכה צידית משופרת.

האיבזור התקני, כמקובל אצל הקוריאנים, מקיף ועשיר. המכונית כוללת ארבע כריות אוויר, מתוכן שתיים צידיות, איבזור חשמלי מלא, בקרת אקלים אלקטרונית ומערכת אזעקה. מכונית המבחן שלנו, לשעבר בבעלות קצין משטרה בדימוס, צויידה גם בשלט רחוק, שמתניע את המנוע מבחוץ, ללא מפתח. הפטנט הזה יוצר אין ספור תקריות משעשעות במגרשי חניה, ומשמש גם כסגולה מצויינת כנגד ממלכדי רכב למיניהם.

שיפור משמעותי מאד בוצע בלגנזה גם בתחום הדינמי. קודמותיה, הדייהו "פרינס" ו"סופר-סאלון", היו מכוניות מגודלות ורכות, שלא הצטיינו בתחום הדינמי, אם לנקוט בלשון דיפלומטית. במכונית החדשה, לעומת זאת, בולטת מאד השפעתם המבורכת של המומחים האירופאים.

המכונית נשענת על מתלים מודרניים בתצורת מקפרסון מלפנים, עם מתלה רב חיבורי מאחור. אלה לא המתלים המדוייקים ביותר, שמוצעים כיום בפלח השוק הזה, אך הם מספקים פשרה טובה בין נוחות נסיעה להתנהגות כביש; הלגנזה בלעה ברכות ובשלווה מפגעים עירוניים נפוצים כמו פסי הרעדה, מכסי ביוב בולטים וכדומה. היא נכנעה בנקישת מתכת-במתכת רק למפגעים קשים כמו חפירות רוחביות, שטרם כוסו. היא גם הפגינה רגיעה על הכביש המהיר, שם בלט לטובה בידוד הרעשים.

בפלח השוק הזה נדיר למצוא התנהגות כביש ספורטיבית, ואכן לא הלגנזה היא זו שתביא את הבשורה. הגה הכוח שלה משנה את משקלו בהתאם למהירות, אך הוא עדיין מעורפל מדי לצורך תיקול מהנה של סדרת פניות מהירה, כמו שגילינו בכבישי גוש-תפן בגליל. אחיזת הכביש של לגנזה גבוהה ובטוחה, לא מעט בזכות הצמיגים הרחבים-יחסית, ונטיית הגוף מרוסנת היטב. אין לה התנהגות מושחזת כמו כמה מהמתחרות האירופאיות (ע"ע פיז'ו 406), אך לנהג הממוצע היא בהחלט יכולה לספק פיתרון הולם.

אגב, אחד הכבישים, שעליו נוסתה המכונית בעת תהליך הפיתוח לפני יציאתה לשוק, היה לא אחר מכביש סדום-ערד שלנו. מסתבר ששימעו של הכביש הלוהט והפתלתל הזה נפוץ למרחוק, ולא מעט יצרנים בעולם מגיעים כדי לבדוק עליו את עמידותם של המנועים והטכנולוגיות שלהם.

הלגנזה מגיעה לארץ עם מנוע 2 ליטר בעל 16 שסתומים, שהספקו 136 כ"ס. ההספק נשמע מרשים, אם כי הביצועים ממוצעים למדי: 12.5 שניות מאפס למאה ו-195 קמ"ש מירביים. המנוע עצמו שקט ברוב תנאי הנסיעה, אך בסל"ד גבוה, כמו בעת הורדת הילוך בהאצה, למשל, הוא מחוספס וקולני. הגיר האוטומטי מתוצרת ZF חלק ברוב התנאים, למרות שאינו מתוחכם ו"אינטליגנטי" כמו הבציר האחרון של תיבות הילוכים יפאניות. בעיקר היינו שמחים ליותר כוח בלימה בירידות, והעברת הילוכים מתורבתת ועקבית יותר בעת טיפוס בכבישים תלולים וארוכים.

האם יש ללגנזה סיכוי לבצע "קאם-בק" בשוק הישראלי? קשה להעריך. המחיר, שעימו היא צפויה להגיע, ממקם אותה בסגמנט C/D - אי שם בין "מכוניות מנהלים" למשפחתיות המאובזרות. הסגמנט הזה זוכה לאחרונה להצלחה לא מבוטלת בארץ, לא מעט בזכות המאזדה 626 החדשה. צריך לזכור, שיש בו פחות רגישות לשיקולי תדמית מאשר בפלח מכוניות המנהלים, כך ש"התדמית הקוריאנית" לא צפויה להוות חיסרון גדול.

מאידך, חבילת איבזור מקיפה, מימדים נדיבים ומחיר אטרטקטיבי, לא בהכרח מבטיחים הצלחה בפלח השוק הזה - כפי שמעידים נתוני המכירות של פורד מונדיאו וקיה קלארוס, למשל. אין ספק שיהיה מעניין לעקוב אחר נתוני המכירות של הדייהו לגנזה בישראל בשנה הבאה