נסים גאון: המדינה אינה יכולה לתבוע אותי - בזכותי יש שלום עם מצרים

שניים מהדירקטורים היו בנו דוד גאון וחתנו יואל הרצוג. שניהם החזיקו ב-5% ממניות הבנק. בעקבות מתן פסק הדין, החל הכנ"ר בהליכי אכיפה כנגד הדירקטורים על מנת לגבות את סכום פסק הדין, אשר הגיע ל-135 מיליון שקל נכון ליום פירוק הבנק.

בשנת 1995 נחתם הסכם פשרה, בו התחייבו דוד ויואל לשלם 15 מיליון דולר בארבעה תשלומים שנתיים שווים ועוד 10 מיליון דולר אם מצבם הפיננסי יאפשר זאת.

נסים גאון חתם כערב לחיובי דוד ויואל שנבעו מהסכם הפשרה. לאחר שהועברו 2 מיליון דולר על חשבון הסכם הפשרה, נקלע נסים גאון לקשיים כלכליים בשל עיכוב חובות בהיקף של 300 מיליון דולר, אשר ממשלת רוסיה לטענתו חייבת לו.

בעקבות כך הודיע בא כוח הכנ"ר, עו"ד יוסי שגב, כי הסכם הפשרה הופר ולכן הוא איננו מחייב אותו. לפיכך החל הכנ"ר בהליכי אכיפת פסק הדין בשווייץ נגד בני המשפחה.

בית המשפט בשוויץ פסק, כי את טענותיו ביחס לתביעה נגדו, על גאון להעלות בישראל, ולפיכך הוא פונה עתה לבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענתו, ההסכם עם דירקטור אחר בבנק, ג'ו נקש, אשר הסכים לשלם 10 מיליון דולר לכנ"ר, למעשה פוטר את בני המשפחה מכל תשלום נוסף מעבר לכך.

עוד מעלה גאון טענה נגד המדינה. גאון אומר, כי הוא תרם רבות למדינה, ולכן הוא זכאי ליחס מיוחד מכוח חובותיה הציבוריים של המדינה. יש להחיל עליו נורמות מהמשפט הציבורי המחייבות את המדינה לנהוג עימו באופן מקל ובהגינות מירבית.

לדבריו, הוא סייע רבות למוסד, תרם מיליוני דולרים לגופים ציבוריים ופרטיים וסייע בעניינים סודיים ביותר לטובת המדינה. בין השאר, הוא תיווך בין אנואר סאדאת ומנחם בגין ובזכותו - כך הוא טוען - נחתם הסכם השלום עם מצרים.

בתוך כך הגיש בא כוח הכנ"ר, עו"ד סיני אליאס, לבית המשפט בקשה לאשר הסכם פשרה אליו הגיע עם דירקטור אחר בבנק - עו"ד שמואל ברזל. על-פי הסכם זה, ישלם ברזל לקופת הפירוק 510 אלף דולר ועוד 12 אלף שקל.

בהסכמים קודמים שילם איירה גילדן 3.8 מיליון דולר; נורמן אלן - מיליון דולר; עזבון דוד צפריר - 160 אלף דולר; וג'ו נקש - 10 מיליון דולר. כן הגיע הכנ"ר להסכמי פשרה עם הדסה מונסה, יהושע הלפרין ויעקב הורוביץ, מהם נגבו מאות אלפי דולרים במשך השנים.