השופט יוסף אלרון הורה - בפעם השלישית - להעמיד לדין שני רופאים מביה"ח רמב"ם בגין גרימת מוות ברשלנות

לאחר גלגולים רבים של הפרשה, חזר והורה הבוקר שופט בית המשפט המחוזי בחיפה (שהחל לטפל בתיק כשופט חוקר עת שימש כשופט בבית משפט השלום), יוסף אלרון - בפעם השלישית! - להעמיד לדין שניים מרופאי המחלקה הכירורגית בבית החולים רמב"ם, ד"ר גדעון שושני וד"ר אדמונד קסיס, בגין גרימת מותה ברשלנות של קטינה שבה טיפלו.

ואולם, הפעם - לאחר שבמשך כ-5 שנים ממשיכה פרקליטות מחוז חיפה, בראשות פרקליטת המחוז לילי בורישנסקי, לסרב לציית להחלטות השופט החוקר, תוך נקיטת אמצעים בלתי שיגרתיים בלשון המעטה - נאלץ השופט להביע חוסר אמון נדיר מסוגו בפרקליטות מחוז חיפה, ולמעשה, לעומדת בראשה, בלילי בורישנסקי.

"אין מנוס מלפנות ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיורה כי המשך ההליכים בתיק זה, קרי, הגשת כתב האישום וניהול הראיות, יטופלו על ידי פרקליטות במחוז אחר כפי שהדבר נעשה לעיתים, שאם לא כן קיים חשש ממשי לסיכול ההליך כולו". במילים חריפות אלו סיים הבוקר השופט אלרון את החלטתו, תוך שהוא חוזר ומורה, בשלישית, על הגשת כתב אישום כנגד שני הרופאים.

אישפוז בשל כאבי בטן

בתאריך 26.11.99 הופנתה הקטינה, שחסתה במעון לקטינים בחיפה, לבי"ח רמב"ם, בשל נפיחות בבטנה. שעות ספורות לאחר מכן היא נפטרה, עקב חבלות חמורות שבוצעו בגופה. בנתיחה שלאחר המוות קבע ד"ר קוגל מהמכון הפתולוגי לרפואה משפטית, כי במהלך "פחות מ-12 שעות לפני מותה (וכנראה פחות מ-8 שעות ממועד מותה)" הוחדר ללדן של המנוחה עצם נוקשה, שקרע קרע בדופן האחורית והשמאלית של הלדן. בשל הקרע איבדה המנוחה נוזלים ונגרם לה הלם תת-נפחי שהוביל למותה. הפגיעות שנגרמו למנוחה, והובילו למותה, היו קשות וחמורות.

השופט אלרון, שמונה לשמש כשופט חוקר, ביצע חקירה, שמע עדים ובחן את הראיות. הוא כתב החלטה שהורתה לפרקליטת מחוז חיפה, לילי בורישנסקי, להגיש כתב אישום כנגד שני הרופאים הנ"ל. מסקנתו היתה, שהאירוע שגרם למות המנוחה התרחש שעה שהיא היתה מצויה בהשגחתם וטיפולם של שני הרופאים.

השופט פירט בהחלטתו את הנימוקים שהובילוהו למסקנתו. כאן צריך לומר, שאין זה ממטרתה של רשימה זו להצביע על אשמים, כולל על אשמתם או חפותם של מי משני הרופאים. בעינה נותרת העובדה הברורה - שופט חוקר מבצע בחינה של הראיות והעדויות ומגיע למסקנה לפיה יש להעמיד שני רופאים לדין פלילי, בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

לפרקליטות, מסתבר, דעה אחרת משלה. למרות קביעותיו החד-משמעיות של השופט אלרון, לטעמה אין תשתית עובדתית מספקת להעמדת שני הרופאים לדין. מכאן ואילך ריכזה הפרקליטות את עיקרי מאמציה לא להעמדת שני הרופאים לדין, כמצוות השופט החוקר, אלא לניהולו של מאבק בשופט ובהחלטתו.

הפרקליטות עתרה לבג"ץ כנגד החלטתו, אקט יוצא דופן לעצמו. שופטי בג"ץ הורו להמשיך בניהולה של חקירת סיבות המוות. בפני שופטי בג"ץ הצהירה הפרקליטות על כוונה להורות על השלמת החקירה "במטרה להגיע לתוצאות המיטביות האפשריות בנסיבות העניין, בעיקר בכל הנוגע לזיהוי האחראים לגרימת מותה של המנוחה".

בפועל, כך עלה מהחלטה שכתב השופט בחודש יולי 03', עשתה הפרקליטות פעולות חקירה מינימליות, לא יעילות. ההבטחה "להגיע לתוצאות המיטביות" כמו נשכחה, ואת עיקר המאמצים השקיעה הפרקליטות בניסיונות תמוהים להמשיך ולשכנע את השופט, שאין מקום להעמיד לדין את שני הרופאים.

הבטחת הפרקליטות נתגלתה כהבטחת סרק. מיותר לומר, הפרקליטות לא קיימה את הבטחתה הסתמית "לזהות את האחראים לגרימת מותה של המנוחה". כאמור לעיל, משאביה נתונים יותר להגנה על מי ששופט חוקר הורה להעמיד לדין פלילי.

"למרות קביעותיו של בית משפט זה בהחלטות הראשונה והשניה, בשבתו כשופט חוקר", כתב השופט בהחלטתו מחודש יולי 03', "לא פנה הפרקליט כהן (משה כהן, פרקליט בפרקליטות מחוז חיפה - צ.נ.), למרבה הפליאה, לבצע השלמת חקירה כלשהי בבית החולים רמב"ם ועל השלמה זו הוריתי אנוכי". בין היתר, ליגלגה הפרקליטות על ממצאי הפתולוג, "בכנותה אותם, בגיחוך, כ'תורה מן השמיים'". על כך השיב לה השופט, כי "אני מדגיש כי גם 'תורה משמיים' זו אינה אלא אחת מאותן ראיות לכאורה".

מסקנתו של השופט היתה, שהשלמות החקירה לא זו בלבד שלא החלישו את ממצאיו הלכאוריים בדבר אחריותם של הרופאים, אלא דווקא חיזקו אותם. העדויות והראיות הנוספות שהובאו שללו כל אפשרות לכך שהחבלות נגרמו למנוחה בטרם הבאתה לבית החולים.

הפרקליטות המשיכה להכניס מקלות לגלגלי החלטת השופט החוקר - היא הגישה לשופט בקשה לנמק את עמדתה, מדוע אין להגיש כתב אישום כנגד הרופאים, שחיש מהר התבררה כניסיון להעלות אשמה סתמית וערטילאית - בגדר "תסריט דמיוני", בלשונו של השופט - כלפי עובדת המעון, משם הובאה המנוחה לבית החולים (ראו מסגרת).

השופט שלל בלשון מפורשת את ההערכות הנ"ל של הפרקליטות, בהיותן מחוסרי כל בסיס ראייתי. בשתי החלטותיו הקודמות חזר השופט אלרון והדגיש את "זוועת החבלה" ואת הפגיעות "מעוררות החלחלה" שהובילו למותה של הקטינה.

"מקלות בגלגלי" השופט החוקר

כמעט שנתיים חלפו. הפרקליטות טרם העמידה לדין את הרופאים. נאמנה לגישתה, היא ממשיכה להתנגח עם השופט ועם מסקנותיו, ו"להציף" אותו בבקשות תמוהות. הפעם המציאה הפרקליטות חוות דעת של מומחה פרטי, חוות דעת שהוזמנה ע"י שני הרופאים, אשר ביקשה לטעון שהפציעה נגרמה למנוחה 24 שעות לפני מותה, הווה אומר, כביכול בטרם הובאה לבית החולים.

בכדי להבין, הפרקליטות מעדיפה להתנגח עם חוות דעתו של ד"ר קוגל, הנמנה על המכון הפתולוגי לרפואה משפטית, המספק כרגיל שירותים למדינת ישראל, ולהסתמך על חוות דעת שהוזמנה על ידי שני הרופאים, שאותם היא אמורה להעמיד לדין פלילי, כהוראת השופט אלרון.

חוות הדעת הפרטית הועברה לבדיקתו ולתגובתו של ד"ר קוגל, ששלל לחלוטין את תוכנה ואת מסקנותיה. את הטענה, כאילו שהפגיעה בקטינה נגרמה 24 שעות בטרם מותה, הגדיר ד"ר קוגל כ"לא נכונה כלל ועיקר", כטענה ש"אין לה כל סימוכין והיא מתבססת על נתונים שגויים".

הפרקליטות השתכנעה? כמובן שלא. היא הציגה לשופט חוות דעת נוספת, שגם היא הוזמנה על ידי שני הרופאים, ושגם אותה שלל ד"ר קוגל. ד"ר קוגל אף ציין שקיימות סתירות בין חוות הדעת הפרטיות, בינן לבינן. משכנע? לא את פרקליטות מחוז חיפה.

השופט אלרון הזכיר לפרקליטות, שהטענה לפיה הפגיעה נגרמה לקטינה בטרם הבאתה לבית החולים נוגדת את העובדה, לפיה בהבאתה לבית החולים נערכה לה בדיקה גופנית (בהיותה "עירומה כביום היוולדה") ע"י רופא ואחות של בית החולים, ולא נמצא דבר.

"ד"ר קוגל, שהינו, כאמור, פתולוג מהמכון לרפואה משפטית ומי שניתח את גופתה של המנוחה, נדרש בחוות דעתו לתחומי מיומנותו והתמחותו ברפואה משפטית, ועיסוקו היום יומי בעבודת הרפואה המשפטית, למול מומחיותם של רוזמן וברנהיים (המומחים הפרטיים- צ.נ.), אשר, לדבריו, אינם מומחים ברפואה משפטית", כתב השופט אלרון בהחלטתו מהבוקר. "אוסיף על כך, כי אמנם ד"ר קוגל מתח בחוות דעתו ביקורת על באי כוח המדינה, בהקשר העדפתם במקרה דנן את חוות דעתם של מומחי ההגנה, ברנהיים ורוזמן, שאינם רופאים משפטיים על פני חוות דעתו כרופא משפטי".

הפרקליטות מסרבת להשתכנע

השופט אלרון הדגיש בהחלטתו, כי איפשר לפרקליטות לבצע בדיקות נוספות, והשלמות לחקירה, וכי למרות זאת, "במקרה דנן, קיימות ראיות לכאורה, למכביר", להעמדת שני הרופאים לדין. אלא שהפרקליטות מסרבת להשתכנע ולציית להחלטת השופט, וכעת היא דורשת לחקור את הרופאים, דרישה שאותה דחה הבוקר השופט אלרון.

השופט אלרון הגיע למסקנה חריפה, לפיה "עינינו הרואות, כי הפרקליט כהן (מפרקליטות מחוז חיפה) שב פעם אחר פעם ומערער על המערך הראייתי הלכאורי שפורט בהרחבה בהחלטת בית משפט זה, להעמיד את שני הרופאים הנ"ל לדין". משכך, וכמפורט למעלה, הזמין השופט את היועץ המשפטי לממשלה להורות על העברת הטיפול בהעמדה לדין לפרקליטות במחוז אחר. מה הפלא?

(חס"מ שלום חיפה 18/99, החלטה מיום 27.3.05. השופט יוסף אלרון).