סמכות עניינית בתביעה להשבת היטלים

אשדר חברה לבניין בע"מ ואחרים (להלן: "התובעים") הגישו תביעות לבית משפט השלום בפ"ת, במסגרתן הם עתרו לחייב את המועצה המקומית אלעד ואח' (להלן: "הנתבעים") להשבת כספים אשר שולמו לרשויות בגין היטלי סלילה, אגרת הנחת צינורות, היטלי ביוב, זכויות מים ואגרת פחי אשפה.

במסגרת תובענה זו נדרש השופט גולדס לשאלת סמכותו העניינית של בימ"ש השלום לדון בתביעות שכאלה, לאור פסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 11224/04 מ.מ. פרדסיה נ. מוריס בלונדר ואח' (להלן: "פרשת פרדסיה").

סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, קובע לאמור:

"סמכות בית המשפט.

בית המשפט לעניינים מנהליים ידון באלה:

(1) עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה (להלן עתירה מנהלית).

... "

פרט 8 לתוספת הראשונה, אשר עוסק בהחלטות של רשויות מקומיות, הוא הפרט שעניינו נדון בתיקים הנדונים, ושם נאמר:

"רשויות מקומיות -

(א) החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לעניין זה "אישור " - בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר.

..."

לעניין פרט 8 צריך לומר, כי המונח החלטה של רשות מוגדרת בסעיף 2 לחוק כהחלטה של רשות במילוי תפקידו הציבורי על-פי דין, לרבות העדר החלטה, עשיית מעשה או חדילה מעשותו.

בפרשת פרדסיה ניתח השופט אשר גרוניס את היקפה של הסמכות העניינית על-פי פרט 8 (א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהלים. ובסעיף 6 לפסק דינו אומר הוא:

"סבורני, כי בכל הנוגע להיקפה של הסמכות העניינית על-פי פרט 8(א) לתוספת, אין מקום להבחין בין פעולות מנהליות שונות בהתאם למידת שיקול הדעת אשר הופעלה טרם ביצוען, במלים אחרות, הן פעולות מנהליות אשר בוצעו על-ידי רשות מקומית (או על-ידי נושא משרה או תפקיד בה), לאחר הפעלת שיקול דעת, והן פעולות כאמור, אשר בוצעו ללא הפעלת שיקול דעת, יהוו "החלטה של רשות מקומית" כאמור, בפרט 8 (א) לתוספת. כתוצאה מכך, הסמכות העניינית לדון בהשגות ביחס לפעולות מנהליות, כאמור, תהא נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא לבתי המשפט האזרחיים. מספר טעמים עומדים בבסיסה של עמדתי זו".

בהמשך דבריו אומר השופט גרוניס, לעניין ההבחנה בין פעולות מנהליות אשר בוצעו ע"י רשות מקומית, תוך הפעלת שיקול דעת לבין פעולות מנהליות, אשר נעשו ללא הפעלת שיקול דעת, את הדברים הבאים:

"ההבחנה, בכל הנוגע לסמכות העניינית - בין פעולות מנהליות אשר בוצעו על ידי רשות מקומית תוך הפעלת שיקול דעת, לבין פעולות, כאמור, אשר נעשו ללא הפעלת שיקול דעת, אף אינה רצויה מטעמים מעשיים. הבחנה זו תוביל לכך, כי תקיפתן של פעולות מן הסוג הראשון תדון בפני בתי המשפט לעניינים מנהליים, ואילו השגות על פעולות מן הסוג השני יבואו בפני בתי המשפט האזרחיים. תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכליתו של חוק בתי המשפט המנהליים, שעניינה ריכוז הדיון בעניינים מנהליים בפני ערכאה שיפוטית אחת בעלת סדרי דין ייחודיים למשפט המנהלי".

השופט גולדס קובע, כי כשם שההבחנה המלאכותית לעניין פעולות מנהליות שבוצעו ע"י רשות מקומית, תוך הפעלת שיקול דעת, לבין כאלה שנעשו ללא שיקול דעת, נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון, תוך קביעה שעניינים אלה יתבררו כולם בביהמ"ש לעניינים מנהליים, בין היתר מטעמים מעשיים - כך הוא הדבר כאשר עסקינן בתביעה להשבת כספים אשר שולמו בגין היטלי פיתוח שונים, שאז מקומה בביהמ"ש לעניינים מנהליים. שכן, יכול וסוגיה זהה תובא בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים ע"י תובע שטרם שילם, ואז ברור כי הסמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים ואין על כך מחלוקת, ואילו עניינו של תובע ששילם כבר יובא בפני ביהמ"ש האזרחי.

זה בדיוק המצב אליו כיוון השופט גרוניס בדבריו, כפי שהובאו לעיל . אין ספק, קובע השופט גולדס, שלא לכך כיוון המחוקק. השופט גולדס מוסיף ומציין, כי החלוקה במקרה בו אדם ששילם את ההיטלים משום שנזקק לקבל את היתר הבנייה, יישמע עניינו בביהמ"ש האזרחי, ואילו אדם אשר לא אצה לו הדרך לקבל את היתר הבנייה ופונה לביהמ"ש, ידון עניינו בביהמ"ש לעניינים מנהליים, וזאת כאשר דנים באותם סוגיות זהות - חלוקה זו אינה סבירה ואף אינה רצויה, שכן צריכה להיות אחידות.

עתירה מנהלית מהסוג של תביעות בתיקים אלה מתאפיינת בשני מאפיינים השלובים זה בזה: האחד - במאפיין של תובענה אזרחית, דהיינו, החישוב הכספי גרידא; והשני - במאפיין של עניינים מנהליים, שהוא חוקיותה של הדרישה והבסיס לדרישה, אשר בעטייה שילם התובע את ההיטלים שהוטלו עליו.

מדובר לכאורה בפעולה דו-כיוונית: מחד גיסא ניתן משקל להיותה של התובענה נדונה בביהמ"ש לעניינים מנהליים בכל הקשור להתנהגותה של הרשות המקומית ולמצופה ממנה. מאידך גיסא, יחול הדבר על התוצאה של התובענה האזרחית וכל הקשור לחישוב הכספי גרידא. בהתאם לקביעת השופט גרוניס בפרשת פרדסיה, הרי שעל אף הדואליות, מכריעה הכף לעברו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.

התוצאה הסופית: התביעות הועברו לדיון בביהמ"ש לעניינים מנהליים.

ת.א. 6949/03 ואח', ביהמ"ש השלום בפתח תקוה.

השופט: א.ד. גולדס.